נפאזודון (Nefazodone)

הסיבה לשיתוק חד-צדדי של מיתרי הקול היא בדרך כלל פגיעה בעצב הגרוני החוזר (recurrent laryngeal nerve) המעצבב את מיתרי הקול. הגורמים האפשריים לפגיעה בעצב זה הם רבים וכוללים פגיעה בעצב במהלך ניתוחים באזור הצוואר, גידולים שונים, חבלה יבשה בחזה ובצוואר. כאשר לא מוצאים סיבה ברורה לפגיעה, היא מקוטלגת כפגיעה על רקע אידיופתי, ובדרך כלל הסיבה לה היא זיהום נגיפי של דרכי הנשימה. אם אין ברקע של אימך ניתוחים שנעשו לאחרונה, אז יש לשלול גידולים באזור הצוואר. סיפרת שאמך עברה בירור שכלל בדיקת CT, ושלא נמצאו ממצאים חמורים כלשהם. השאלה הנשאלת היא אם היתה לה איזושהי הצטננות או מחלה נגיפית בזמן האחרון. חלק מהמקרים של שיתוק חד-צדדי של מיתרי הקול עוברים לבד, ללא שום טיפול. לא הוכח שמנוחה או תרגילי קול עוזרים לריפוי. כמו כן לא הוכח שטיפול תרופתי כלשהו עוזר לריפוי, אם כי ישנם רופאים אשר נותנים טיפול קצר בסטרואידים כאשר רוצים להפחית את הדלקת אשר גורמת לעצב להפסיק לעבוד. כדי לבסס את האבחנה ולהחליט על דרך הטיפול, ניתן גם לעשות בדיקת אלקטרומיגרפיה אשר בודקת את הפעילות החשמלית של השרירים של תיבת הקול. ישנו גם טיפול ניתוחי, אך רופאי אף-אוזן-גרון ממליצים בדרך כלל לחכות בין שישה חודשים לשנה כדי לאפשר למיתר הקול להתרפא בעצמו. אני מציע שתפנו לרופא המטפל ותדונו איתו על אפשרויות הטיפול השונות כדי להתאים את הטיפול הטוב ביותר לאמך. החלמה מהירה, ד"ר יצחק פרברוב - אינפומד

הרטבה בלילה היא בעיה שכיחה בילדים: בגיל 5, 15% מן הילדים מרטיבים במיטה. כאשר בעיית ההרטבה מופיעה לעיתים גם בשעות היום, השכיחות של בעיות אורולוגיות או נוירולוגיות גבוהה יותר, והבעיה נקראת הרטבה מורכבת (Complicated enuresis). ההרטבה שכיחה פי שניים אצל בנים מאשר אצל בנות, והיא נפתרת באופן ספונטני ב-15% מן המקרים בשנה. התפתחות השליטה בשלפוחית השתן היא הדרגתית. בדרך כלל הילדים יכולים לשלוט במתן שתן בשעות היום בגיל 4 ובשעות הלילה בגילאים 5-7. קיימות מספר סיבות הגורמות להרטבה, ולעיתים מופיעים כמה מן הגורמים יחד. בין הגורמים: עיכוב בהתפתחות שלפוחית השתן והשליטה עליה. גורמים גנטיים - כאשר אחד או שני ההורים הרטיבו בלילה בילדותם - עולה הסיכוי שגם הילד ירטיב בלילה. נפח שלפוחית קטן. הפרשה לא תקינה של ההורמון האחראי על מתן שתן. חוסר יציבות של שריר בשלפוחית הקשור במנגנון השליטה. הפרעות שינה. כמות שתן מוגברת בשעות הלילה. גורמים פסיכולוגיים. יש לבדוק את הילד אצל אורולוג. בדיקת שתן כללית תוכל לשלול מחלות העשויות להשפיע על מתן שתן (סוכרת, למשל). בחלק מן המקרים תבוצע גם הדמיה של מערכת השתן (אולטרסאונד או ציסטואורטרוגרמה). הטיפול בהרטבת לילה נחלק לתרופתי וללא תרופתי. דרך טובה להתחיל היא זו הנותנת מוטיבציה לילד לא להרטיב: חלוקת פרסים על לילות יבשים. שיטה זו נמצאה כמביאה לשיפור משמעותי, והיא מוצלחת ופותרת את בעיית ההרטבה ב-25% מן הילדים. אימון שלפוחית היא שיטה בה מעודדים את הילד להתאפק לזמן ארוך ככל האפשר מן הרגע בו הוא חש בצורך להשתין. השיטה יעילה ב-35%. מיעוט שתיה בשעות הערב, והימנעות ממשקאות המכילים קפאין בשעות אלה, משום שהם גורמים לצורך לתת שתן. אזעקות הרטבה - מכשיר הממוקם מתחת למצעים ומזהה רטיבות. כאשר הילד מרטיב האזעקה מופעלת. השיטה פועלת באמצעות התניה - כך שהילד לומד לזהות את התחושה שלפני ההרטבה, ולקום לשירותים. שיטה זו נמצאה יעילה ביותר. שעון מעורר - המכוון לשעתיים-שלוש לאחר שהילד הלך לישון. השעון מעיר אותו ומזכיר לו ללכת לשירותים. קיימות שתי תרופות הניתנות כדי לסייע בהרטבת לילה: DESMOPRESSIN, הנקראת בעברית MINIRIN - הורמון, הניתן בערב ומסייע בהפחתת כמות השתן בלילה. תרופה אחרת היא IMIPRAMINE, או בעברית טופרניל.