בדיקת אבחון פסיכיאטרי ( Psychiatric Evaluation )

אבחון פסיכיאטרי מתבצע על-ידי פסיכיאטרים ונועד כדי לאבחן בעיות רגשיות ו/או התנהגותיות בילדים ומבוגרים. [1]
ההערכה של המטופל/ת מבוססת על התנהגויות המקובלות, כמו גם על הקשר ביניהן לבין גורמים פיזיים, גנטיים, סביבתיים, חברתיים, קוגניטיבית, רגשיים וחינוכיים שיכולים להיות מושפעים מדפוסי ההתנהגות של המטופל/ת. [2]

 
ההערכה של המטופל/ת מבוססת על התנהגויות המקובלות, כמו גם על הקשר ביניהן לבין גורמים פיזיים, גנטיים, סביבתיים, חברתיים, קוגניטיבית, רגשיים וחינוכיים שיכולים להיות מושפעים מדפוסי ההתנהגות של המטופל/ת. [3]

סוגים שונים של אבחון פסיכיאטרי:

הערכה פסיכיאטרית כללית
מבוססת בעיקר על ראיון עם המטופל/ת בשילוב עם מאפיינים אחרים, כמו היסטוריה רפואית, בדיקות רפואיות ואבחנתיות ועוד.
הערכה פסיכיאטרית כללית נדרשת במספר מצבים:
1. כדי לקבוע אם קיימת הפרעה נפשית או תופעה אחרת הדורשת טיפול על-ידי פסיכיאטר.
2. לאסוף נתונים ומידע שיתמכו באבחנה מבדלת
3. לתכנן בשיתוף עם המטופל/ת תכנית טיפול מתאימה בה יוכל/ת האחרון/נה להתמיד, או לבצע שינויים בתוכנית טיפול קיימת בהתאם לנקודות שהעלו במהלך האבחון.

הערכת חירום פסיכיאטרית
נדרשת לרוב עקב התנהגויות, מחשבות, דחפים או רגשות העלולים לסכן את המטופל/ת ו/או את קרוביו, למשל התנהגות חריגה ומבולבלת, איום לפגיעה עצמית, חשש מפני התנהגות אלימה של המטופל/ת כלפי עצמו/ה ו/או כלפי אחרים, ועוד. הערכת חירום יכולה להימשך מספר שעות ובמקרים מסוימים, בעיקר כאשר המטופל/ת משוחרר/ת להמשך טיפול בקהילה יהיה צורך בהערכה פסיכיאטרית כללית נוספת.
המטרות העיקריות של הערכת החירום הן:
1. להעריך את מידת הבטיחות של המטופל/ת והסביבה הקרובה.
2. לגבש אבחנה זמנית של המצב הנפשי שככל הנראה הוביל למצב החירום הנוכחי.
3. לזהות את כלל הגורמים החברתיים והמשפחתיים אשר יכולים לספק מידע רלוונטי לצורך גיבוש ההערכה וקבלת החלטות טיפוליות.
4. לקבוע אם המטופל/ת מסוגל/ת ליצור קשר של אמון עם גורמים טיפוליים להמשך הערכה וטיפול, ואילו אמצעי זהירות נדרשים אם המטופל/ת מהווה סכנה לעצמו/ה או לאחרים/ות.
5. לקבוע מהי תכנית הטיפול והמעקב המיידית, לרבות האם הטיפול צריך להתבצע בסביבה מפוקחת, כמו בית חולים; איזה טיפול מידי צריך להינתן; ואיזה מעקב עתידי נדרש.

ייעוץ קליני
מדובר בהערכה פסיכיאטרית הנדרשת על ידי רופאים/ות מתחומי מומחיות אחרים, כמו גם בני משפחה או גורמים אחרים לצורך תמיכה באבחנה מסוימת, תוכנית טיפול ו/או מעקב, כאשר קיים חשד להפרעה נפשית או בעיה התנהגותית.
הייעוץ הקליני עשוי להיות מקיף, או להתמקד בשאלה צרה יחסית כמו טיפול מועדף עבור מצב נפשי מסוים במטופל הסובל מבעיה רפואית ספציפית.  המידע הנדרש לצורך גיבוש של הערכה קלינית זהה לזה הנאסף לשם גיבוש של הערכה פסיכיאטרית כללית.
[4]

 

tommaso79 | Shutterstock

מה כוללת הערכה פסיכיאטרית?

ישנם מספר מאפיינים נפוצים באבחון פסיכיאטרי, אולם חשוב לדעת כי מבנה האבחון עשוי להשתנות בהם לתסמינים האופייניים ולהתנהגויות הרווחות.
- תיאור של דפוסי ההתנהגות (מתי התנהגויות מסוימות מתרחשות, כמה זמן הן נמשכות, אילו מצבים מעוררים את ההתנהגויות הללו וכדומה).
- תיאור התסמינים – הפיזיים והפסיכיאטריים
- השפעת ההתנהגויות והתסמינים על הביצועים בבית הספר ו/או בעבודה, על המעורבות המשפחתית והחברתית.
- ראיון פסיכיאטרי
- סקירה של ההיסטוריה הרפואית משפחתית
- סקירת ההיסטוריה הרגשית וההתנהגותית
- בדיקה בנוגע להפרעות התפתחותיות
- בדיקה מלאה של ההיסטוריה הרפואית, לרבות תיאור מצב הבריאות הכללי, רשימת מחלות או מצבים רפואיים קיימים, וכן גם טיפולים הניתנים בשגרה.
 
במקרים מסוימים ידרשו בדיקות נוספות, כמו :
- בדיקות דם
- בדיקות הדמיה כדי לבחון אם קיימות חריגות מבני התקין של המוח
- הערכה חינוכית
- אבחון פסיכולוגי
- הערכה שפתית.


 

אוכלוסיות בסיכון

אופן ביצוע הבדיקה

למה לצפות במהלך האבחון?

האבחון הפסיכיאטרי כולל בראש ובראשונה שיחה עם הרופא/ה הכוללת סדרה של שאלות. כתלות בסימפטומים שמהם את/ה סובל/ת, הפסיכיאטר יפנה אותך גם לביצוע של בדיקות מעבדה. לאבחון ביצוען יתבצע אבחון מקיף.
בשלב הראש, המטרה היא לשלול מצבים פיזיים שיכולים לגרום לתסמינים שהתפתחו והובילו לפנייה לאבחון. לרוב, אבחון פסיכיאטרי נמשך בין 60-90 דקות, אולם משך הבדיקה משתנה ממטופל/ת למטופל/ת.[2]

מה כוללת הערכה פסיכיאטרית?

ההערכה מתבצעת באמצעות סדרה של שאלות המסייעות לרופא/ה להבין מה הוביל לפנייה לאבחון, כמו גם אילו סימפטומים התפתחו. אם יש לך היסטוריה של שימוש באלכוהול או בחומרים אסורים חשוב לשתף זאת עם הפסיכיאטר. לצד זאת, הרופא/ה ישאל גם בנוגע למצבים נפשיים שקיימים במשפחה ועוד.

שאלות נפוצות שיכולות לעלות במהלך אבחון פסיכיאטרי
- האם יש לך היסטוריה של שימוש בחומרים אסורים?
- האם חווית מקרה התאבדות במשפחתך?
- האם קיימת היסטוריה משפחתית של מחלות נפש?
- כיצד את/ה מתאר/ת את הילדות שלך?
- האם עברת התעללות בעבר או בהווה?
- האם סבלת ממצב רפואי משמעותי או שעברת ניתוח בעבר?
- האם את/ה סובל/ת מהתקפי חרדה?
- האם את/ה חווה קשיי שינה או הרדמות?
- האם אובחנת בעבר עם מצב נפשי כלשהו? [3]

באילו מקרים נדרשת מעורבות של בן/ת משפחה באבחון הפסיכיאטרי?
מעורבות של בן/ת זוג או קרוב/ת משפחה אחר בהערכה הפסיכיאטרית היא מצב נפוץ. במקרים רבים גם בקרב הקרובים/ות עולים חששות בנוגע למצב הנפשי של המטופל, כגון: מה גורם למצב הנפשי?; האם מערכת היחסים תרמה גם היא למשבר המנטלי?; איזה טיפול יידרש?; האם ההתנהגויות המופגנות כעת הן מצב חולף או שמדובר בתופעות כרוניות ועוד.  שיתוף הקרובים עוד בתהליך ההערכה הראשונית עשוי להגביר את האמון בין המטופל ובני משפחתו לבין הפסיכיאטר/ית המטפל/ת.
לצד זאת, מעורבות בני המשפחה בטיפול חשובה לאין ערוך עבור המטופל/ת ולכן פעמים רבות הפסיכיאטר/ית המטפל/ת ייעזר בתמיכה המשפחתית כדי להגיע לאבחנה מדויקת יותר, כמו גם לבסס קשר ארוך טווח עם סביבתו הקרובה של המטופל/ת.

אחרי הבדיקה

לאחר הפגישה, הפסיכיאטר יגבש אבחנה בהתאם לסימפטומים שמהם את/ה סובל/ת ולמידע שנמסר.
הרופא ידון עמך על האבחנה, כמו גם על השפעת המצב שזוהה על מהלך החיים בתקופה הקרובה והרחוקה. לצד זאת, הפסיכיאטר ירכיב תכנית טיפול המותאמת אישית לצרכיך, שתכלול לרוב שילוב בין טיפול תרופתי לבין טיפול פסיכותרפי.
אם האבחנה או הצעת הטיפול אינה מספקת עבורך, ניתן לפנות לחוות דעת שניה מפסיכיאטר אחר.

רמת סיכון: