בוספירון

תשובה: טיפול ביוד רדיואקטיבי הוא הטיפול הנפוץ יותר לפעילות יתר של בלוטת התריס בארה"ב. היוד הרדיואקטיבי ניתן בקפסולה או בתמיסה, והוא גורם להרס של רקמת התירואיד תוך 6 עד 18 שבועות. הטיפול בטוח וגורם לתופעות לוואי מעטות בלבד, ביניהן דלקת של בלוטת התריס המופיעה בפחות מ- 1% מן המקרים, וגורם לכאב באיזור הבלוטה במשך 2-3 שבועות. לאחר הטיפול ביוד יש להימנע במשך שבוע ממגע קרוב עם בני הבית, משימוש בחפצים ובכלי אוכל משותפים. יש להימנע ממגע מיני וממגע קרוב עם ילדים ונשים בהריון. הריון הוא הוראת נגד לטיפול ביוד רדיואקטיבי. הסיבה לכך היא כי בלוטת התירואיד בעובר קיימת כבר בשבועות 10-12, והטיפול יגרום לרקמה זו לנזק בלתי הפיך. אם מתכננים הריון, יש להמתין 4-6 חודשים לאחר הטיפול. מומים מולדים אינם שכיחים יותר לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי.

תשובה: המשמעות של ממצא כמו כליית פרסה באולטרסאונד תלויה בקיומם או בהיעדרם של ממצאים נוספים. כליית פרסה כממצא בודד בדרך כלל אינה מהווה בעיה ליילוד. ממצא זה יכול לגרום לעיתים לבעיות בדרכי השתן, כגון דלקות חוזרות או אבנים בכליות, אבל אלה לא תופעות מסוכנות, והן ניתנות לטיפול. כאשר יש כליית פרסה אשר מלווה בממצאים נוספים, הדבר יכול להעיד על בעיה כרומוזומלית ועל בעיות בריאותיות במערכות נוספות. אני ממליצה להתייעץ עם גנטיקאי ולשקול ביצוע של בדיקת מי שפיר. הערכים שצירפת לגבי שקיפות עורפית והמספרים הסטטיסטיים רלוונטים רק לגבי תסמונת דאון. יש לשלול בעיות כרומוזומליות נוספות, ולהיות בטוחים כי אין עוד דברים בלתי תקינים. חשוב לזכור שאם המממצא הוא ממצא יחיד, אין לו השפעה משמעותית על איכות החיים ועל אורכם. ניתן לחיות חיים נורמליים לחלוטין עם כליות כאלה. המשיכי את הבירור אצל הרופא המטפל. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: התסמינים שאותם את מתארת יכולים להתאים הן לדלקת בדרכי השתן והן לדלקת באיבר המין, שהכי שכיח שהיא על רקע פטרייה בנרתיק. לגבי הטיפול בפטרייה, לא קיבלת את הטיפול המלא, שכולל גם קפסולה חד-פעמית של פלוקונזול. לא ציינת אם היו הפרשות כלשהן, אשר יכולות לחזק את האבחנה של פטרייה. לגבי דלקת בדרכי השתן, לא ציינת אם את סובלת מתחושת דחיפות במתן שתן. אמליץ לך להמתין לתשובת התרבית. אם היא חיובית, יש לטפל בה באנטיביוטיקה לפי רגישות החיידק. אם תרבית השתן תהיה עקרה, ללא צמיחה, והתסמינים ימשכו, חזרי לגינקולוג מטפל על מנת להיבדק יותר ביסודיות ולקבל טיפול מלא. לגבי יחסי מין, כל עוד את סובלת מתסמינים של גרד, צריבה, ריח רע או הפרשות, מומלץ להימנע מיחסי מין. רפואה שלמה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

תשובה: תרומת כליה היא מעשה אצילי, הדורש חשיבה מעמיקה טרם ההחלטה. אדם יכול לחיות חיים ארוכים ובריאים עם כליה אחת, וזו הסיבה שניתן לבצע השתלת כליה מאדם חי ולא רק ממקור של אדם מת. כליה ממקור חי שורדת זמן רב יותר אצל המושתל מאשר כליה ממקור מת. לגבי הסיכונים בתרומת כליה, יש לחלק זאת לשניים: א. האדם התורם עובר ניתוח בו כורתים לו אחת מהכליות. הניתוח מבוצע בחתך באזור המותן, דרכו מוציאים את הכליה המיועדת להשתלה. כמו כל ניתוח, גם לניתוח זה סיכונים וסיבוכים אפשריים, כגון סיבוכי הרדמה, דימום, זיהום, כאבים וכדומה. הסיכונים מוסברים למנותח טרם הניתוח ושכיחותם נמוכה בדרך כלל. ב. האדם בעל הכליה הבודדת יכול כאמור לחיות ללא כל חולי, אולם העובדה כי קיימת כליה אחת בלבד הופכת אותו ליותר פגיע מבחינה כלייתית, הואיל וכעת אין את הכליה השניה המשמשת "רזרבה". כלומר כל המצבים המובילים לפגיעה כלייתית מסוכנים יותר. למשל: אבנים בכליה, סוכרת, יתר לחץ דם, תרופות הפוגעות בתפקוד הכלייתי, זיהומים בכליה, אצירת שתן וכיוב'. מצבים אלה יכולים לגרום לאי ספיקת כליות בקצב מהיר יותר ובגיל צעיר יותר לאדם בעל כליה בודדת. מאידך, מעקב רפואי צמוד ובדיקות תקופתיות יכולים למנוע התדרדרות בתפקוד הכלייתי, גם אצל אדם שתרם כליה. בניגוד לאדם שעבר השתלת כליה, אשר חייב ליטול תרופות המונעות את דחיית הכליה למשך כל חייו, האדם התורם אינו צריך ליטול כל תרופה.