האם אני יכולה להדביק את עצמי בהרפס? יש לי כרגע הרפס בשפתיים ואני חוששת שאני במקרה אדביק את עצמי במקומות אחרים בגוף, לדוגמה בזמן מקלחת. האם זה אפשרי? עד מתי יש להשתמש בזובירקס? כרגע אין לי יותר שלפוחיות, אולם העור אדמומי ומעקצץ, ואיני בטוחה אם אלה שאריות של הרפס או מפני שהעור יבש וזקוק לקרם לחות במקום לזוביקרס. אני חוששת שמרוב שימוש בזובירקס תשאר לי צלקת, מכיוון שהעור כבר ממש התחיל להתקלף. אני משתמשת בזובירקס 6 ימים.

אכן, ישנה אפשרות של הדבקה עצמית בהרפס ממקום אחד בגוף למקומות נוספים אם לא שומרים על כללי היגיינה. יש להימנע מנגיעה בשלפוחיות בידיים, במיוחד כאשר מורחים את המשחה או מגרדים בשל העקצוץ הטורדני. אם הידיים נגעו בשלפוחיות - יש לשטוף אותן עם סבון. אותו הכלל נכון לגבי מגבות, ובמיוחד כאלו שנגבנו בהן שלפוחיות או שהועברה אליהן מוגלה. עדיף להשתמש במגבת אחת לאיזור הנגוע ובמגבת אחרת לשאר האזורים. הזובירקס פועל אך ורק על וירוס פעיל ולא על הוירוס בצורתו הרדומה. לכן, שימוש יתר אינו מזיק לטיפול. הזובירקס איננו מטפל במחלה, אלא מקצר את משך הופעתה ומוריד את חומרת התסמינים הנלווים למחלה. כל עוד ישנם עקצוצים ושלפוחיות מפרישות, יש להניח שהמחלה פעילה. בשלבים הסופיים כאשר השלפוחיות התייבשו לחלוטין והתקלפו ואין תחושת כאב או עקצוץ - המחלה כבר בנסיגה ואין תועלת במריחת משחת הזובירקס. חשוב להימנע מגורמים להתפרצות חוזרת שלהמחלה, כגון היחשפות לשמש, עליית חום גוף, התקפי אלרגיה ומגע עם מקור הדבקה פוטנציאלי. להלן קישור למידע על התרופה ולתשובה נוספת עם מידע על השימוש בה. http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=43

אני בן 24 ולפני כ-4 שנים בערך קרה לי מקרה מפחיד מאוד. הייתי במהלך ארוחת חג, ופתאום נכנסתי למין פחד איום ונורא שהביא איתו גם לחץ מטורף, פשוט לא יכולתי להמשיך לאכול, הרגשתי שהלשון רוצה להיבלע לי (אני מאוד רגיש לענייני הפה). היו לי גם הרבה בחילות, וכל ז

נשמע שאתה אכן סובל מבעיית חרדה, ושהרופא שלך התאים לך טיפול טוב ויעיל. אנשים הנוטים לחרדות זקוקים לעתים לטיפול, ובמהלך חייהם יש תקופות טובות יותר ופחות טובות, והטיפול לא חייב להימשך ברציפות. אם אתה מוטרד מהעלייה במשקל, עלייך לציין את הנושא בפני הרופא המטפל בך על מנת לחשוב ביחד כיצד להמשיך: אם להחליף טיפול, לשלב טיפול פסיכולוגי, או להיעזר בדיאטנית. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

אני בן 46. רמת ההמוגלובין אצלי גבוהה במשך שנים ונע בין 16.8 ל-18. אני תורם דם כל שלושה חודשים. אני מעשן, בעבר הפסקתי לעשן למשך 4 שנים ורמת ההמוגלבין לא ירדה. הייתי בעבר אצל המטולוג והבדיקות נמצאו תקינות. האם יש דרך נוספת חוץ מלתרום דם כדי שרמת ההמוגלבין תהיה נורמלית? תרופה, או כל דבר אחר?

רמת המוגלובין מעל 17.5 בגברים נחשבת מעל לנורמה. כפי שציינת, רמת המוגלובין גבוהה נובעת לרוב מעישון או ממחלה שנקראת פוליציתמיה ורה. ישנן גם סיבות נוספות, הכוללות אי-ספיקת לב או ריאות, נטילת אריתרופוייטין, אך הן פחות שכיחות וכראה לא רלוונטיות במקרה שלך. אני מבינה שביצעת בדיקות דם כדי לשלול פוליציתמיה ורה. העישון בהחלט יכול להיות הסיבה לרמת ההמוגלובין הגבוהה, גם אם בעבר הפסקת ורמת ההמוגלובין לא ירדה. במקרה כזה אין צורך להתאמץ באופן מיוחד להוריד את רמת ההמוגלובין, אלא רק לעקוב כדי לוודא שהרמה אינה מגיעה לרמות מסוכנות. רמת המוגלובין של 18 אינה מסוכנת ואין צורך לטפל בה. מומלץ להתייעץ עם המטולוג כדי לוודא שהבירור הושלם ולקבל הנחיות. ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

אינפומד
תרופות
קלוראזפאט

קלוראזפאט

בנזודיאזפינים, חרדה, נוגדי | Clorazepate

מתאים לטיפול ב:

חרדה, הפרעת חרדה
גמילה מאלכוהול
אפילפסיה

יש צורך במרשם

המומחים מסבירים
מידע
אזהרות
תופעות לוואי
רופאים בתחום
המומחים עונים
המלצות לקריאה

שמות מסחריים

טרנקסל Tranxal

המומחים של Infomed מסבירים:

מאת: מערכת אינפומד

קלוראזפאט דיפוטאסיום היא תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים, המיועדת לטיפול קצר טווח במצבי חרדה ומתח, לטיפול בגמילה מאלכוהול, ולהקלת התקפים אפילפטיים.

התרופה מתפרקת במערכת העיכול לדסמתילדיאזפאם, המטבוליט הפעיל של דיאזפאם ורק אז הופכת פעילה. על כן היא משפיעה לאט יותר יחסית לדיאזפאם. עם זאת, קלוראזפאט מאופינת בהשפעה מהירה יחסית לבנזודיאזפינים אחרים, ובמשך זמן פעולה ארוך.

התרופה עלולה להביא לסבילות אם לוקחים אותה באופן סדיר לתקופה ממושכת, והשפעותיה עשויות לפחות עם הזמן.

שינוי לתרופה אחרת או הפסקת הטיפול בקלוראזפאט לזמן מה יכולים להחזיר את השפעותיה הרצויות של התרופה. רצוי שטיפול ארוך טווח בקלוראזפאט יעשה תחת השגחה רפואית בלבד.

אישה בהתקף חרדה, קלוראזפאט

צילום: shutterstock

מידע על התרופה

אופן נטילת התרופה

כמוסות.

תדירות וזמן נטילה

חרדה: 2-3 פעמים ביום, או כמנה אחת לפני השינה. גמילה מאלכוהול: 2-4 פעמים ביום. התקפים אפילפטיים: 2-3 פעמים ביום.

טווח המינון

חרדה: 5 עד 60 מ"ג ליום. גמילה מאלכוהול: 30 עד 90 מ"ג ליום. התקפים אפילפטיים: מבוגרים: 15-90 מ"ג ליום, ילדים מעל גיל 9 שנים: 5 עד 60 מ"ג ליום. עלייה או ירידה במינון נעשית בהדרגה.
מינון גבוה יותר ינטל בשתיים-שלוש מנות מחולקות.

תחילת ההשפעה

1-2 שעות.

משך ההשפעה

1-2 שעות.

מנה שנשכחה

יש לקחת מייד כשנזכרים, ולהתייעץ עם הרופא. אין לקחת מנה כפולה.

הפסקת התרופה

אם לוקחים את התרופה ברציפות למשך פחות מעשרה ימים, אפשר להפסיקה בביטחון כאשר אין בה צורך יותר. אך אם התרופה נלקחה לתקופה ממושכת יותר יש להיוועץ ברופא, והוא יפקח על ירידה הדרגתית במינון. הפסקה פתאומית של התרופה עלולה לגרום לתסמיני גמילה כמו מתח, עצבנות, בלבול, רעד, נדודי שינה, כאבי בטן, הקאות, בחילות, זיעה, עוויתות, התכווצויות וכאבי שרירי.

מינון עודף

סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות מיוחדות. מנות עודפות גדולות יותר עלולות לגרום תרדמה יתרה. יש לפנות לחדר מיון.

אחסון

מוגן מלחות ומאור, עד 25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה

אין הגבלות. ניתן ליטול את התרופה עם או ללא מזון.

אלכוהול
יש להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו, העשוי להחריף תופעות של ישנוניות וסחרחורת.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לפגום בעירנות.
הריון

התרופה עלולה לגרום למומים מולדים. יש להתייעץ עם הרופא בהריון ובעת תכנונו. יש ליידע את הרופא מיד עם כניסה להריון לצורך בחינת המשך הטיפול.

הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת כטיפול נלווה למניעת סוג מסוים של אפילפסיה בילדים מתחת לגיל 9 . תרופה זו אינה מיועדת לטיפול והקלה במצבי מתח וחרדה ולהקלה בסימני תופעות גמילה מאלכוהול בילדים מתחת לגיל 6 שנים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. מומלץ להישמר בעת ההליכה, מפני שהתרופה פוגמת בערנות ולעיתים בתיאום תנועות הגוף, ועל כן יש חשש למעידות או לנפילות.
דווח לרופא במקרה של
- דיכאון, בעיות במצב הרוח או מחשבות או התנהגויות אובדניותעבר של התנהגות או חשיבה שאינם בגדר הנורמה (תגובות פסיכוטיות)
- ברקית (glaucoma) צרת זוית
- מחלת כבד
- מחלת כליה
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
בינוני
תופעות לוואי

תופעות הלוואי העיקריות של תרופה זו קשורות להשפעותיה על מערכת העצבים המרכזית. תופעות אלה, הכוללות נמנום וסחרחורת, פוחתות בדרך כלל לאחר ימים מספר, ואם הן מטרידות ניתן להפחיתן על ידי התאמת המינון.
תופעות לוואי שכיחות נוספות: יובש בפה, טשטוש ראיה, בעיות במערכת העיכול.
פנייה מיידית לרופא נדרשת במקרים של: מחשבות אובדניות, ניסיונות התאבדות. וכן דיכאון חדש או חמור יותר, תחושת עצבנות או חוסר מנוחה, התקפי חרדה, כעס או אלימות, עלייה קיצונית בפעילות או בדיבור.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם, וכן תוספי תזונה.
נטילתה עם תרופות ממשפחת האופיואידים, עם תרופות אחרות המדכאות מערכת עצבים מרכזית, כולל סמים, או אלכוהול עלולה לגרום לישנוניות עמוקה, לקשיי נשימה, לתרדמת ואף למוות.

תרופות שיש לבחון השפעה הדדית:

תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית: תרופות שיש להן השפעה מדכאת על מערכת העצבים המרכזית, כגון: תרופות נוגדות פסיכוזה, תרופות נוגדות פירכוסים ואלכוהול, עלולות להגביר השפעות אלה של קלוראזפאט.

סימטידין, קלאריתרומיצין, אריתרומיצין, מעכבי פרוטאז לטיפול באיידס, תרופות נגד פטרת ממשפחת ה"azole", פלואוקסטין, פלובוקסאמין ועוד עלולים להעלות את ריכוז הקלוראזפאט ואת הסיכון לתופעות לוואי לא רצויות.

איטראקונאזול, פלוקונאזול וקטוקונאזול מגבירים את השפעת קלוראזפאט בדם ועלולים להביא לתופעות לוואי לא רצויות כגון נמנום, עייפות, הפרעות בדיבור וכו'.

גלולות למניעת הריון: בשילוב התרופות תיתכן ירידה בפירוק קלוראזפאט והעלאת ריכוזו בדם.

השפעת שימוש ממושך

תרופה זו אינה מיועדת לרוב לשימוש ארוך-טווח. שימוש סדיר בה למשך כמה שבועות עלול להביא לירידה בהשפעתה ככל שהגוף מסתגל אליה. כמו כן, תרופה זו עלולה לגרום להתרגלות אם נוטלים אותה תקופה ממושכת. גמילה פתאומית מהתרופה לאחר שימוש קבוע וממושך עלולה להוביל לתופעות לוואי, כגון: אי-שקט, עצבנות וחוסר שינה. תופעות לוואי אפשריות נוספות הן: כאבי בטן, בלבול, דיכאון, הזעה, בחילה, בעת-אור, רעד, חרדה וחוסר שינה. במיקרה של שימוש ממושך חשוב לרדת במינון בצורה הדרגתית, בהשגחת רופא.

יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: האם אני יכולה להדביק את עצמי בהרפס? יש לי כרגע הרפס בשפתיים ואני חוששת שאני במקרה אדביק את עצמי במקומות אחרים בגוף, לדוגמה בזמן מקלחת. האם זה אפשרי? עד מתי יש להשתמש בזובירקס? כרגע אין לי יותר שלפוחיות, אולם העור אדמומי ומעקצץ, ואיני בטוחה אם אלה שאריות של הרפס או מפני שהעור יבש וזקוק לקרם לחות במקום לזוביקרס. אני חוששת שמרוב שימוש בזובירקס תשאר לי צלקת, מכיוון שהעור כבר ממש התחיל להתקלף. אני משתמשת בזובירקס 6 ימים.

תשובה: אכן, ישנה אפשרות של הדבקה עצמית בהרפס ממקום אחד בגוף למקומות נוספים אם לא שומרים על כללי היגיינה. יש להימנע מנגיעה בשלפוחיות בידיים, במיוחד כאשר מורחים את המשחה או מגרדים בשל העקצוץ הטורדני. אם הידיים נגעו בשלפוחיות - יש לשטוף אותן עם סבון. אותו הכלל נכון לגבי מגבות, ובמיוחד כאלו שנגבנו בהן שלפוחיות או שהועברה אליהן מוגלה. עדיף להשתמש במגבת אחת לאיזור הנגוע ובמגבת אחרת לשאר האזורים. הזובירקס פועל אך ורק על וירוס פעיל ולא על הוירוס בצורתו הרדומה. לכן, שימוש יתר אינו מזיק לטיפול. הזובירקס איננו מטפל במחלה, אלא מקצר את משך הופעתה ומוריד את חומרת התסמינים הנלווים למחלה. כל עוד ישנם עקצוצים ושלפוחיות מפרישות, יש להניח שהמחלה פעילה. בשלבים הסופיים כאשר השלפוחיות התייבשו לחלוטין והתקלפו ואין תחושת כאב או עקצוץ - המחלה כבר בנסיגה ואין תועלת במריחת משחת הזובירקס. חשוב להימנע מגורמים להתפרצות חוזרת שלהמחלה, כגון היחשפות לשמש, עליית חום גוף, התקפי אלרגיה ומגע עם מקור הדבקה פוטנציאלי. להלן קישור למידע על התרופה ולתשובה נוספת עם מידע על השימוש בה. http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=43
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בן 24 ולפני כ-4 שנים בערך קרה לי מקרה מפחיד מאוד. הייתי במהלך ארוחת חג, ופתאום נכנסתי למין פחד איום ונורא שהביא איתו גם לחץ מטורף, פשוט לא יכולתי להמשיך לאכול, הרגשתי שהלשון רוצה להיבלע לי (אני מאוד רגיש לענייני הפה). היו לי גם הרבה בחילות, וכל ז

תשובה: נשמע שאתה אכן סובל מבעיית חרדה, ושהרופא שלך התאים לך טיפול טוב ויעיל. אנשים הנוטים לחרדות זקוקים לעתים לטיפול, ובמהלך חייהם יש תקופות טובות יותר ופחות טובות, והטיפול לא חייב להימשך ברציפות. אם אתה מוטרד מהעלייה במשקל, עלייך לציין את הנושא בפני הרופא המטפל בך על מנת לחשוב ביחד כיצד להמשיך: אם להחליף טיפול, לשלב טיפול פסיכולוגי, או להיעזר בדיאטנית. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בן 46. רמת ההמוגלובין אצלי גבוהה במשך שנים ונע בין 16.8 ל-18. אני תורם דם כל שלושה חודשים. אני מעשן, בעבר הפסקתי לעשן למשך 4 שנים ורמת ההמוגלבין לא ירדה. הייתי בעבר אצל המטולוג והבדיקות נמצאו תקינות. האם יש דרך נוספת חוץ מלתרום דם כדי שרמת ההמוגלבין תהיה נורמלית? תרופה, או כל דבר אחר?

תשובה: רמת המוגלובין מעל 17.5 בגברים נחשבת מעל לנורמה. כפי שציינת, רמת המוגלובין גבוהה נובעת לרוב מעישון או ממחלה שנקראת פוליציתמיה ורה. ישנן גם סיבות נוספות, הכוללות אי-ספיקת לב או ריאות, נטילת אריתרופוייטין, אך הן פחות שכיחות וכראה לא רלוונטיות במקרה שלך. אני מבינה שביצעת בדיקות דם כדי לשלול פוליציתמיה ורה. העישון בהחלט יכול להיות הסיבה לרמת ההמוגלובין הגבוהה, גם אם בעבר הפסקת ורמת ההמוגלובין לא ירדה. במקרה כזה אין צורך להתאמץ באופן מיוחד להוריד את רמת ההמוגלובין, אלא רק לעקוב כדי לוודא שהרמה אינה מגיעה לרמות מסוכנות. רמת המוגלובין של 18 אינה מסוכנת ואין צורך לטפל בה. מומלץ להתייעץ עם המטולוג כדי לוודא שהבירור הושלם ולקבל הנחיות. ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >