בכל פעם שאני מחליפה פרטנר ליחסי מין, מופיעה דלקת בדרכי השתן. רציתי לשאול מהי הסיבה לכך, ועוד מספר שאלות בנושא: 1. האם אי טיפול באופן מיידי ונסיונות טיפול אלטרנטיביים (ללא לקיחת אנטיביוטיקה) עלולים להחמיר את הבעיה? 2. האם קיום יחסי מין ללא קונדום עלול להגביר את הסיכוי לדלקות? (אפשרי הידבקות מפרטנר שלחברותיו היו דלקות בעבר?) 3. האם המשך בפעילות מינית בזמן שידועה דלקת הינו מסוכן? 4. האם מומלץ לתת שתן גם לפני קיום יחסי מין?

בכל פעם שאת עם פרטנר חדש יש תכיפות יתר במגע המיני, לכן יש דחיפה של חיידקים מהנרתיק לתוך שלפוחית השתן, ואז מתחילה דלקת שגורמת לאודם ופריחות בקירות השלפוחית. גם אם קיבלת אנטיביוטיקה והחיידק הושמד, לוקח כחודש וחצי עד שקירות השלפוחית נרגעות מהדלקת. לכן כל מגע מכניס חיידקים, ואז הדלקות מגיעות בצרורות, כמעט לאחר כל מגע. לכן לאחר כל מגע מיני חשוב מאד לתת שתן כדי לשטוף מבפנים החוצה, ואם זה לא עוזר - לוקחים אנטיביוטיקה בשם מאקרודנטין, אם אינך רגישה, חד- פעמי אחרי כל מגע עד שהשלפוחית נרגעת. בהצלחה ד"ר משה ארוך - רופא משפחה

מהי מקרוזומיה?

מקרוזומיה היא מצב בו עובר שוקל יותר מ 4,000 גרם. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

אבחנו אצלי לפני כשלוש שנים בקע סרעפתי. בזמנו טופלתי באומפרדקס, ועד היום לא עקבתי אחרי הנושא. אני מרגישה כאילו תקוע לי גוש בגרון ויש לי צרבות בלי סוף. הייתי אצל רופא משפחה שאמר כי אין צורך לפנות לגסטרואנטרולוג ונתן לי אומפרדקס. האם זה יכול להתפתח לכיב פפטי? אין טיפול אחר למצב?

גוש בגרון לרוב אינו מאפיין של בקע סרעפתי, אלא יכול להיות בשל פתולוגיה כלשהי בגרון, שאותה צריך לאבחן, או בשל מצב של לחץ הגורם לתחושת מחנק. בכל מקרה, כדאי בהחלט לפנות לרופא גסטרואנטרולוג לבדיקה, שכן רוב הסימפטומים שאת מתארת קשורים האחד לשני. חשוב מאוד לדכא את החומצה המצטברת כדי למנוע את הסיבוכים שאת ציינת, וכמובן כדי להקל עליך מפני הצרבות. הטיפול הראשוני הוא אומפרדקס, תרופה המשמשת לטיפול במצבי הפרשת יתר של חומצה בקיבה, הפועלת כמעכבת מערכת אנזימתית סגולית הנמצאת בתאים מפרישי חומצה שבקיבה, ומונעת על ידי כך ייצור חומצה. אם הטיפול התרופתי לא פותר את הבעיה, ישנה אפשרות של ניתוח. אני בהחלט ממליצה לך לפנות לרופא גסטרואנטרולוג להערכה חוזרת. ייתכן שהפיתרון מאוד פשוט, ואת לא צריכה לסבול כל כך! בהצלחה. למידע נוסף, ראי: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=3

אינפומד
תרופות
אפואתין בטא

אפואתין בטא

אריתרופוייטין (erythropoietin), גורמים המעודדים ייצור דם | Epoetin beta

מתאים לטיפול ב:

אנמיה

יש צורך במרשם

המומחים מסבירים
מידע
אזהרות
תופעות לוואי
רופאים בתחום
המומחים עונים
המלצות לקריאה

שמות מסחריים

רקורמון Recormon
מירסרה Mircera

המומחים של Infomed מסבירים:

התרופה הינה הורמון אריתרופוייטין (erythropoietin) מהונדס גנטית, האחראית לייצור כדוריות דם אדומות בתהליך זהה לתהליך הטבעי בגוף.

התרופה מיועדת לטיפול באנמיה הנובעת מאי ספיקת כליות כרונית בחולי דיאליזה וכן בחולים שאינם תלויים בדיאליזה, לטיפול באנמיה של מחלת הסרטן במבוגרים שנוצרה בעקבות הטיפולים, לטיפול בחולים הנזקקים לעירוי דם עצמוני לפני ניתוח, למניעת אנמיה בתינוקות שנולדו 6 שבועות ויותר לפני הזמן ולטיפול באנמיה שנגרמה כתוצאה מסוגי סרטן של הדם כגון: לויקמיה, מיאלומה נפוצה ולימפומה מסוג Non Hodgkin's lymphoma.

השימוש באפואתין בטא עלול לגרום לקרישי דם, רמות גבוהות של אשלגן או פוספאט (בעיקר בקרב חולי אי ספיקת כליות כרונית) ובנוסף תיתכן ירידה ברמות הברזל בדם עקב ניצול מאגרי הברזל בגוף ליצירת כדוריות הדם החדשות.

בתקופת הטיפול באפואתין בטא מומלץ לערוך את הבדיקות הבאות: רמות ברזל, טסיות דם, לחץ דם ורמות מינרלים כגון אשלגן ופוספאט.

אפואתין לטיפול באנמיה

צילום: shutterstock

מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקה תת עורית או תוך ורידית. המזרק מוכן לשימוש חד פעמי, במידה ונרשמה מנה נמוכה מהמצויה במזרק יש להשמיד את היתרה לאחר ההזרקה.
תדירות וזמן נטילה
החל ממתן יומיומי למתן שבועי, בהתאם להוראות הרופא.
טווח המינון
המזרק המוכן לשימוש מכיל כמויות המצויינות ביחידות בינלאומיות: 500/1000/2000/3000/4000/5000/6000 ב- 0.3 מ"ל. 10000/20000/30000 ב- 0.6 מ"ל. ילדים לרוב יקבלו מינון גבוה מהמבוגרים. ככל שהילד צעיר יותר כך המינון יגדל. המינון יקבע עפ"י הרופא המטפל כתלות במצב הבריאותי, המשקל ובחולי סרטן גם עפ"י שלב הטיפול.
תחילת ההשפעה
תוך מספר שבועות.
משך ההשפעה
תוך מספר שבועות.
מנה שנשכחה
אם נשכחה הזרקה או שהוזרק פחות מהמינון הרצוי יש לפנות לרופא. אין ליטול 2 מנות ביחד.
הפסקת התרופה
גם אם חל שיפור במצב הבריאותי אין להפסיק הטיפול ללא התייעצות עם הרופא.
מינון עודף
למרות שלא נמצאו סימני הרעלה אפילו במינונים גבוהים בדם, יש לפנות לעזרה רפואית.
אחסון
יש לשמור במקרר, 2-8 מעלות צלזיוס, אין להקפיא. מומלץ להוציא את המזרק מהמקרר כחצי שעה לפני ההזרקה.
אזהרות
תזונה
מומלץ ליטול בזמן הטיפול תוספי ברזל.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
לא צפויה השפעה.
הריון
לא נראו השפעות טרטוגניות בניסויים בבע"ח, אך אין מספיק מחקרים בנשים בהריון. יש להשתמש רק אם התועלת הפוטנציאלית גדולה מהסיכון לעובר. (B)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
לא ניתן בדרך כלל. לא נבדקה באוכלוסיות אלה.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
- אפילפסיה (כפיון)
- מחלת כבד
- יתר לחץ דם
- פקקת ורידית (thrombosis)
- מחלת סרטן
- מחסור בחומצה פולית או ויטמין B 12
- פנילקטונוריה (phenylketonuria)
- תרומבוציטוזיס
- (myelodysplastic syndrome (MDS
- התקף לב או שבץ מוחי בחודש האחרון
- תעוקת חזה
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי נפוצות: עליה בלחץ דם או החמרה של יתר לחץ דם וכאבי ראש - תופעות אלו לרוב חולפות עם הטיפול או ע"י הפסקה זמנית בטיפול. בנוסף תיתכן ירידה ברמות הברזל בדם עקב ניצול מאגרי הברזל ליצירת כדוריות הדם החדשות. (מצב זה יתבטא במראה חיוור, עייפות וחוסר אנרגיה) תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת: (לרוב נדירות) קרישי דם (תרומבוזה) - יתבטא בכאבים לא רגילים או התנפחות הרגליים. תגובה אלרגית קשה המתבטאת בקשיי נשימה, נפיחות של הפנים ובאזור ההזרקה, נטייה להתעלף. בחולי אי ספיקת כליות כרונית - תיתכנה רמות גבוהות של אשלגן או פוספאט. בנוסף, ובאופן נדיר, יתכנו סימנים המחייבים פנייה מיידית לרופא: כאב ראש חד כמו מיגרנה, בלבול, הפרעות דיבור, תסחיף ריאתי, פריחה אדומה בעור, גלי חום, הליכה בלתי יציבה, התקף או עוויתיות (סימנים של עלייה חדה בלחץ הדם) חוסר אנרגיה ועייפות חריגים עלולים להיות סימנים של התפתחות נוגדנים לאריתרופוייטין.
ייתכנו תופעות עוריות כדוגמת פריחות עוריות, רעילות עורית נמקית. יכול להופיע כנגעים אדמדמים, או כתמים מעוגלים, לעיתים עם שלפוחיות מרכזיות, על גבי הגוף. ייתכן קילוף העור, כיבים בפה, בגרון, באף, באברי המין ובעיניים- ייתכן שקדמו להם חום והופעת סימני שפעת. יש להפסיק טיפול ולפנות לרופא.
במטופלים בכימותרפיה ובאפואתין תיתכן עלייה בלחץ הדם, כאבי ראש, ועלייה בהיווצרות קרישי דם.
במחקרים קליניים היו מטופלים בהם נצפתה ירידה קלה בספירת הטסיות בדם.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
לא נמצאו הוכחות לתגובות עם תרופות אחרות.
השפעת שימוש ממושך
בתקופת הטיפול מומלץ לערוך את הבדיקות הבאות: רמות ברזל, טסיות דם, לחץ דם ורמות מינרלים כגון אשלגן ופוספאט.

יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא

המומחים שלנו לנפרולוגיה ואונקולוגיה

קראו עליי עוד

4.9

( 7 חוות דעת )

"רופא מאוד יסודי. במהלך הפגישה הוא עובר נושא נושא ומוודא שהכל תקין ומסביר מה הסיכון בכל נושא או בדיקה. הכי חשוב לבוא אליו עם כל הבדיקות שביקש מראש בכדי שיוכל לעבור על כל נושא לפי הבדיקות הנדרשות. ממליץ בחום"

קראו עליי עוד

נפרולוגיה

ד"ר צבי חי ברנע מומחה בנפרולוגיה, נפרולוג בכיר מחוז מרכז

קראו עליי עוד

לכל המומחים שלנו לנפרולוגיה ואונקולוגיה>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: קיבלתי תוצאה של בדיקת דם להריון (HCG-B QUANTITATIVE B). התוצאה שהתקבלה הייתה 1866 IU/1.. מה אני אמורה להבין? שלילי או חיובי?
שאלה: בכל פעם שאני מחליפה פרטנר ליחסי מין, מופיעה דלקת בדרכי השתן. רציתי לשאול מהי הסיבה לכך, ועוד מספר שאלות בנושא: 1. האם אי טיפול באופן מיידי ונסיונות טיפול אלטרנטיביים (ללא לקיחת אנטיביוטיקה) עלולים להחמיר את הבעיה? 2. האם קיום יחסי מין ללא קונדום עלול להגביר את הסיכוי לדלקות? (אפשרי הידבקות מפרטנר שלחברותיו היו דלקות בעבר?) 3. האם המשך בפעילות מינית בזמן שידועה דלקת הינו מסוכן? 4. האם מומלץ לתת שתן גם לפני קיום יחסי מין?
תשובה: בכל פעם שאת עם פרטנר חדש יש תכיפות יתר במגע המיני, לכן יש דחיפה של חיידקים מהנרתיק לתוך שלפוחית השתן, ואז מתחילה דלקת שגורמת לאודם ופריחות בקירות השלפוחית. גם אם קיבלת אנטיביוטיקה והחיידק הושמד, לוקח כחודש וחצי עד שקירות השלפוחית נרגעות מהדלקת. לכן כל מגע מכניס חיידקים, ואז הדלקות מגיעות בצרורות, כמעט לאחר כל מגע. לכן לאחר כל מגע מיני חשוב מאד לתת שתן כדי לשטוף מבפנים החוצה, ואם זה לא עוזר - לוקחים אנטיביוטיקה בשם מאקרודנטין, אם אינך רגישה, חד- פעמי אחרי כל מגע עד שהשלפוחית נרגעת. בהצלחה ד"ר משה ארוך - רופא משפחה
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: מהי מקרוזומיה?
שאלה: אבחנו אצלי לפני כשלוש שנים בקע סרעפתי. בזמנו טופלתי באומפרדקס, ועד היום לא עקבתי אחרי הנושא. אני מרגישה כאילו תקוע לי גוש בגרון ויש לי צרבות בלי סוף. הייתי אצל רופא משפחה שאמר כי אין צורך לפנות לגסטרואנטרולוג ונתן לי אומפרדקס. האם זה יכול להתפתח לכיב פפטי? אין טיפול אחר למצב?
תשובה: גוש בגרון לרוב אינו מאפיין של בקע סרעפתי, אלא יכול להיות בשל פתולוגיה כלשהי בגרון, שאותה צריך לאבחן, או בשל מצב של לחץ הגורם לתחושת מחנק. בכל מקרה, כדאי בהחלט לפנות לרופא גסטרואנטרולוג לבדיקה, שכן רוב הסימפטומים שאת מתארת קשורים האחד לשני. חשוב מאוד לדכא את החומצה המצטברת כדי למנוע את הסיבוכים שאת ציינת, וכמובן כדי להקל עליך מפני הצרבות. הטיפול הראשוני הוא אומפרדקס, תרופה המשמשת לטיפול במצבי הפרשת יתר של חומצה בקיבה, הפועלת כמעכבת מערכת אנזימתית סגולית הנמצאת בתאים מפרישי חומצה שבקיבה, ומונעת על ידי כך ייצור חומצה. אם הטיפול התרופתי לא פותר את הבעיה, ישנה אפשרות של ניתוח. אני בהחלט ממליצה לך לפנות לרופא גסטרואנטרולוג להערכה חוזרת. ייתכן שהפיתרון מאוד פשוט, ואת לא צריכה לסבול כל כך! בהצלחה. למידע נוסף, ראי: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=3
לפתיחה בעמוד חדש >