אלי בן שחר

### האם קבלה של פיברומיאלגיה היא ויתור? ממש לא. שלום, אני שומע את השאלה הזו לא מעט, והיא נוגעת באחד האתגרים הגדולים ביותר בהתמודדות עם פיברומיאלגיה וכאב כרוני. אנשים רבים מרגישים שהם נמצאים במלחמה מתמדת מול הגוף. הם מנסים "לנצח את הכאב", לדחוף את עצמם למרות הכול או מחפשים פתרון שיגרום לו להיעלם לחלוטין. כשהשיפור אינו מגיע במהירות, מופיעים לעיתים תסכול, כעס ואפילו תחושת אשמה. בעיניי, קבלה אינה ויתור. קבלה היא ההבנה שכרגע זו נקודת המוצא, וממנה אפשר להתחיל לבנות דרך חדשה. דווקא כשמפסיקים להילחם בגוף ומתחילים להקשיב לו, קל יותר לזהות את הגבולות, להבין מה מחמיר את הכאב ומה מסייע להפחית אותו. מניסיוני, שינוי אמיתי מתחיל כאשר המטרה אינה רק "להעלים את הכאב", אלא להחזיר בהדרגה את איכות החיים. לעיתים זה מתחיל בשינה טובה יותר, בתנועה מותאמת, בהפחתת מתח או בלמידה של דרכים להרגיע את מערכת העצבים. כל צעד קטן כזה הוא התקדמות, גם אם הכאב עדיין קיים. חשוב לזכור שגם מבחינה פסיכולוגית, קבלה אינה פסיביות. היא מאפשרת להפנות את האנרגיה למקומות שבהם יש לנו השפעה, במקום למאבק מתמשך שמותיר אותנו מותשים. אשמח לשאול אותך: האם יש רגעים במהלך היום שבהם את מרגישה שהגוף דווקא מאפשר לך יותר, או שהתחושה היא של מאבק מתמשך ללא הפוגה? התשובה יכולה לעזור להבין מאיפה נכון להתחיל את השינוי. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה

### האם דמיון מודרך וטרנס יכולים לסייע בהתמודדות עם כאב כרוני? שלום, השאלה שלך נוגעת לאחד הנושאים המעניינים ביותר בתחום הכאב הכרוני. כיום אנחנו יודעים שכאב אינו נוצר רק באזור הכואב, אלא מושפע גם מהאופן שבו המוח ומערכת העצבים מעבדים את אותות הכאב. כאשר מערכת העצבים נמצאת בדריכות מתמשכת, היא עלולה להגביר את הרגישות לכאב, גם ללא שינוי משמעותי ברקמות עצמן. דמיון מודרך וטרנס אינם "מוחקים" את הכאב ואינם מהווים תחליף לטיפול רפואי, אך אצל חלק מהאנשים הם יכולים לסייע בהפחתת מתח, בשיפור תחושת השליטה ובוויסות התגובה של מערכת העצבים. המטרה היא לעזור למוח לעבור בהדרגה ממצב של דריכות מתמדת למצב רגוע ומאוזן יותר. מניסיוני, כאשר משלבים עבודה על מערכת העצבים יחד עם טיפול רפואי מתאים, פעילות גופנית מותאמת, שינה איכותית והרגלי חיים בריאים, ניתן לעיתים להשיג שיפור בתפקוד ובאיכות החיים. אשמח לדעת: האם אובחנת בפיברומיאלגיה או בכאב כרוני ממקור אחר? וכמה זמן אתה מתמודד עם הכאב? המידע הזה יכול לעזור להבין איזו גישה עשויה להתאים יותר למצבך. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה

שלום, זו שאלה שעולה לא מעט בשנים האחרונות, שכן אנשים רבים המתמודדים עם פיברומיאלגיה מחפשים דרכים להפחית כאב, עייפות ולשפר את איכות החיים גם באמצעות תזונה. נכון להיום, אין תזונה אחת שהוכחה כמתאימה לכל אדם עם פיברומיאלגיה. קיימים מחקרים ראשוניים שבחנו את השפעת התזונה הקטוגנית על כאב כרוני ועל תסמינים שונים, אך הראיות עדיין אינן מספיקות כדי להמליץ עליה באופן גורף. מניסיוני, חשוב להתאים את התזונה באופן אישי ולא לבחור בגישה מסוימת רק משום שהיא הפכה לפופולרית. שינוי תזונתי משמעותי צריך להיעשות בהדרגה, תוך הקשבה לגוף ומעקב אחר ההשפעה על הכאב, רמת האנרגיה ואיכות החיים. במידת הצורך, מומלץ לבצע את השינוי בליווי דיאטן או איש מקצוע המכיר את התחום. חשוב לזכור שגם אם לתזונה יש השפעה חיובית, היא מהווה חלק אחד מתוך מכלול הטיפול. שילוב של תזונה מאוזנת, פעילות גופנית מותאמת, שינה איכותית, הפחתת סטרס ועבודה על ויסות מערכת העצבים הוא לרוב הגישה המקיפה ביותר להתמודדות עם פיברומיאלגיה. אשמח לדעת מה הוביל אותך להתעניין דווקא בתזונה קטוגנית – האם המטרה היא להפחית כאב, לשפר את העייפות, לרדת במשקל או להתמודד עם תסמינים אחרים? המידע הזה יסייע לכוון את ההמלצה בצורה מדויקת יותר. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה

אלי, כאן בדיוק נכנס הייחוד שלך. אבל הייתי מציע לעשות את זה בצורה שתשמור על האמינות המקצועית של הפורום. במקום לכתוב "אני ממליץ על צ'י קונג", עדיף להסביר את העיקרון, ואז לומר שבקליניקה שלך אתה משלב בין כמה כלים, כולל דמיון מודרך ואימון פרטני. כך זה נשמע מקצועי ולא פרסומי. הייתי מנסח כך: --- פעילות גופנית בפיברומיאלגיה – איך מתאמנים בלי לגרום להתלקחות של הכאב? שלום, זו אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב אנשים המתמודדים עם פיברומיאלגיה. מצד אחד, אנחנו יודעים שפעילות גופנית מותאמת יכולה לתרום לשיפור התפקוד, להפחתת נוקשות ולשיפור איכות החיים. מצד שני, כאשר מתחילים מהר מדי או בעומס שאינו מתאים, עלולה להופיע התלקחות של הכאב שנמשכת ימים ואף גורמת לחשש לחזור ולהתאמן. לכן, המטרה אינה להתאמן יותר – אלא להתאמן נכון. מניסיוני, חשוב להתחיל בתנועה עדינה, להקשיב לתגובת הגוף ולהעלות את העומס בהדרגה. אין שיטת אימון אחת שמתאימה לכולם. יש מי שירוויחו מהליכה קצרה, אחרים ממים, יוגה עדינה, פלדנקרייז או צ'י קונג. העיקר הוא שהפעילות תהיה מותאמת ליכולת האישית ולא תכניס את הגוף למעגל של עומס והתלקחות. בנוסף, אני מוצא שבחלק מהמקרים כדאי לשלב גם עבודה על ויסות מערכת העצבים. כאשר הגוף נמצא בדריכות מתמשכת, גם פעילות עדינה עלולה להיתפס כ"עומס". שילוב של דמיון מודרך, טכניקות הרפיה ואימון פרטני יכול לעזור לחלק מהמטופלים להרגיש בטוחים יותר בתנועה, להפחית מתח ולבנות בהדרגה ביטחון בגוף. חשוב להדגיש שהגישה הזו אינה מחליפה טיפול רפואי או פעילות גופנית מותאמת, אלא יכולה להשתלב כחלק מתוכנית טיפול כוללת. אשמח לשאול אותך: כמה זמן לאחר הפעילות מתחילים הכאבים? האם מדובר בעיקר בכאב, או גם בעייפות קשה ותשישות? אילו סוגי פעילות כבר ניסית, ומה הייתה התגובה של הגוף? התשובות יעזרו להבין כיצד ניתן להתאים את קצב ההתקדמות כך שהתנועה תהפוך לחלק מהפתרון ולא לגורם שמעורר את הכאב. בברכה, אלי בן שחר מטפל @מרכזהתודעה

שלום, תודה על ההבהרה. העובדה שהכאב מופיע למחרת הפעילות, כמעט שאינו מורגש בזמן הפעילות עצמה, ושאין נפיחות, יכולה להעיד על כך שמדובר בתגובה של הרקמות לעומס ולאו דווקא בפציעה חריפה. במקרים רבים, כאב שמופיע שעות לאחר המאמץ קשור לעומס על השרירים, הגידים או מפרק הברך, אך כמובן שלא ניתן לקבוע זאת בוודאות ללא בדיקה. ציינת שהכאב מורגש גם בקדמת הברך וגם מעט מאחור. המיקום הזה יכול לנבוע ממספר גורמים שונים, ולכן חשוב להבין טוב יותר את אופי הכאב ואת סוג הפעילות שאתה מבצע. אשמח לדעת: איזו פעילות אתה עושה – הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים או פעילות אחרת? כמה זמן נמשך הכאב לאחר שהוא מופיע? האם הכאב מופיע גם בעלייה או בירידה במדרגות, או רק אחרי פעילות? בינתיים, כדאי לנסות להפחית מעט את עצימות הפעילות למשך שבוע-שבועיים, להקפיד על חימום לפני הפעילות ועל התאוששות מספקת אחריה. אם הכאב נמשך, מחמיר או מתחיל להגביל את התפקוד, מומלץ להיבדק אצל אורתופד או פיזיותרפיסט כדי להגיע לאבחנה מדויקת ולהתאים טיפול. העובדה שאין נפיחות ושאתה כמעט לא מרגיש כאב בזמן הפעילות היא מידע חשוב, אך עדיין לא מספיקה כדי לקבוע את מקור הבעיה. בברכה, בן שחר אלי l מרכז התודעה