פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה

בוקר טוב שבוע שעבר עברתי טיפול אצל מישהי באתי בגלל טראומה מטיפול שיניים ארבע שעות פה פתוח מאוגוסט ודיקור בשרירי הלסת שעשיתי לפני שבועיים ובשבוע שעבר עשיתי את הטיפול אוסטאתופיה אני חושבת שהיא גרמה לי לנזק היא החמירה לי את המצב שהיה לי נעול לדריכות שרירי עצבית עמוקה לולאת נעילה ניורולוגית אתמול ניסיתי לעשות דיקור יפני שחרור טונוס לא עזר הכול מהעורף הגולגולת זה גרם לקסדה בטון שתופסת את כול הראש חוסר תחושה הכל הדוק הפנים הרקות האוזניים חסומות עם הלסת וחצוצרות השמע אני כמעט לא שומעת הכול נסגר לי עם העורף והגולגולת הרגשה מציקה ומפחידה גם הראייה לא בסדר שום דבר לא משתחרר לא יודעת מה לעשות יש לי מתח בעורף ובלסת והגולגולת ‫יש לחץ על תעלת האוזן: המתח הפיזי מפעיל לחץ על הרקמות סביב מפרק הלסת, מה שגורם לתחושת אטימות, מלאות או כאילו יש צמר גפן באוזניים. שינויים בשמיעה: לפעמים השרירים הקטנים באוזן התיכונה (שמושפעים גם הם ממתח שרירי קיצוני) מקשים על תנועת עור התוף, מה שיכול ליצור תחושת שמיעה מעומעמת או מרוחקת המטפלת גרמה לי נזק אני לא שומעת נסגר הכול עם תחושת קסדת בטון אני מבינה עד כמה התחושה הזו מציקה, מכבידה ולוחצת מכל כיוון. ההרגשה שהכול הדוק, סגור ושם אטימות באוזניים היא בדיוק הביטוי של מערכת עצבים שנמצאת בשיא הלחץ וההגנה. השרירים בעורף, בלסת ובפנים מוחזקים בחזקה רבה, ויוצרים את תחושת ה"מסגרת" הזו שסוגרת עליי זה מציק תופס הכול אני מפחדת

ירידה בשמיעה ולחץ חזק בראש לאחר טיפול – חשוב להיבדק בוקר טוב, אני מבין מהתיאור שלך שאת חווה לחץ וכיווץ חזקים מאוד באזור הראש, העורף והלסת, יחד עם אטימות באוזניים וירידה משמעותית בשמיעה, ושאת מאוד מפוחדת מהמצב. למרות שאת מרגישה שהכול התחיל בעקבות הטיפול האוסטאופתי, לא ניתן לקבוע דרך הפורום שמדובר ב"נעילה נוירולוגית", בדריכות של מערכת העצבים או שהטיפול עצמו הוא שגרם לכך. גם מתח שרירי באזור הלסת והצוואר יכול להשפיע על התחושות באזור, אבל כאשר יש שינוי משמעותי או פתאומי בשמיעה, חשוב קודם לשלול סיבה רפואית שדורשת טיפול. לכן במקרה שאת מתארת אני ממליץ לא להמשיך כרגע לנסות טיפולים נוספים לשחרור הלסת, הצוואר או הראש לפני בירור רפואי, אלא לפנות עוד היום לרופא/ת אף־אוזן־גרון או למוקד רפואי דחוף ולהסביר בדיוק מתי התחילה הירידה בשמיעה ומה קדם לה. אם אכן מדובר בירידה פתאומית בשמיעה, יש מצבים שבהם לזמן שעובר עד לבדיקה ולטיפול יכולה להיות משמעות, ולכן לא הייתי ממתין לראות אם זה חולף מעצמו. אם בנוסף מופיעים חולשה או נימול בצד אחד, צניחת פנים, קושי בדיבור או בהליכה, הפרעת ראייה, סחרחורת קשה או כאב ראש חריג ופתאומי – יש לפנות מיד לטיפול רפואי דחוף. אחרי שיישללו מצבים רפואיים דחופים ויהיה ברור יותר מה מקור התסמינים, יהיה אפשר לבחון בצורה רגועה ומסודרת גם את המרכיב השרירי, מפרק הלסת ומערכת העצבים, ולחשוב על הדרך הנכונה להפחית את הדריכות והכאב. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

רופאת אוזניים בדקה אותי ראתה הכול תקין הבעיות שלי בשמיעה זה מהשרירים מכול המצב

אטימות באוזניים ומתח בשרירי הלסת והצוואר תודה על העדכון. העובדה שנבדקת אצל רופאת אף־אוזן־גרון והבדיקה הייתה תקינה היא בהחלט מידע חשוב. מתח משמעותי בשרירי הלסת, הפנים והצוואר, ובמיוחד באזור מפרק הלסת, יכול אצל חלק מהאנשים להיות מלווה בתחושות של לחץ, אטימות באוזניים, כאב סביב האוזן ותחושה שהראש כולו "מכווץ". גם דריכות גבוהה וממושכת של מערכת העצבים יכולה להגביר מאוד את תחושת הכיווץ והרגישות באזור. יחד עם זאת, הייתי נזהר מלהגדיר את המצב כ"נעילה נוירולוגית" או לקבוע שהירידה בשמיעה נובעת רק מהשרירים. אם את מרגישה ירידה ממשית בשמיעה ולא רק תחושת אטימות, כדאי לוודא עם רופאת האא"ג האם יש צורך גם בבדיקת שמיעה מסודרת. לאור מה שאת מתארת, אני גם לא חושב שנכון כרגע לעבור ברצף מטיפול חזק אחד לאחר בניסיון "לפתוח" בכוח את האזור. לפעמים כשהגוף כבר נמצא בדריכות גבוהה, עוד ועוד גירויים עלולים דווקא להוסיף עומס. לאחר שהצד הרפואי נבדק, אפשר לבנות תהליך הדרגתי ועדין יותר: עבודה על הרפיית הלסת והצוואר, נשימה, תנועה מותאמת וכלים לוויסות מערכת העצבים, ובמידת הצורך הערכה של איש מקצוע בתחום מפרק הלסת. המטרה בשלב הזה אינה להילחם בגוף ולנסות "לשחרר אותו בכוח", אלא להבין מה מחזיק את הדריכות ולעזור למערכת להוריד בהדרגה את רמת המתח. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

תודה על המענה

האם פיברומיאלגיה היא מחלה כרונית? כן. פיברומיאלגיה נחשבת למצב כרוני, כלומר מצב שיכול להימשך לאורך זמן ומתאפיין בין היתר בכאב מפושט, עייפות, הפרעות שינה ולעיתים גם קשיי ריכוז וזיכרון. אבל חשוב לי להדגיש נקודה משמעותית: "כרוני" לא אומר בהכרח שהמצב יישאר באותה עוצמה לכל החיים. פיברומיאלגיה יכולה להשתנות לאורך הזמן. יש תקופות של החמרה והתלקחות, ולעומתן תקופות שבהן התסמינים פוחתים והתפקוד משתפר משמעותית. אצל חלק מהאנשים ניתן להגיע לשיפור ניכר באיכות החיים וביכולת לחזור לפעילויות שנפגעו בגלל הכאב והעייפות. ההתמודדות בדרך כלל אינה מבוססת על כלי אחד בלבד, אלא על שילוב שמותאם לאדם: פעילות גופנית הדרגתית, שיפור השינה, התמודדות עם סטרס, ויסות מערכת העצבים, טיפול רפואי מתאים וכלים נוספים בהתאם לצורך. לכן, כשאדם שומע את המילה "כרוני", אני מציע לא לתרגם אותה מיד ל"אין מה לעשות". מבחינתי, השאלה החשובה יותר היא: מה אפשר לעשות היום כדי להפחית את השפעת הפיברומיאלגיה ולהתחיל לחזור בהדרגה לשגרת החיים? בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

### האם קבלה של פיברומיאלגיה היא ויתור? ממש לא. שלום, אני שומע את השאלה הזו לא מעט, והיא נוגעת באחד האתגרים הגדולים ביותר בהתמודדות עם פיברומיאלגיה וכאב כרוני. אנשים רבים מרגישים שהם נמצאים במלחמה מתמדת מול הגוף. הם מנסים "לנצח את הכאב", לדחוף את עצמם למרות הכול או מחפשים פתרון שיגרום לו להיעלם לחלוטין. כשהשיפור אינו מגיע במהירות, מופיעים לעיתים תסכול, כעס ואפילו תחושת אשמה. בעיניי, קבלה אינה ויתור. קבלה היא ההבנה שכרגע זו נקודת המוצא, וממנה אפשר להתחיל לבנות דרך חדשה. דווקא כשמפסיקים להילחם בגוף ומתחילים להקשיב לו, קל יותר לזהות את הגבולות, להבין מה מחמיר את הכאב ומה מסייע להפחית אותו. מניסיוני, שינוי אמיתי מתחיל כאשר המטרה אינה רק "להעלים את הכאב", אלא להחזיר בהדרגה את איכות החיים. לעיתים זה מתחיל בשינה טובה יותר, בתנועה מותאמת, בהפחתת מתח או בלמידה של דרכים להרגיע את מערכת העצבים. כל צעד קטן כזה הוא התקדמות, גם אם הכאב עדיין קיים. חשוב לזכור שגם מבחינה פסיכולוגית, קבלה אינה פסיביות. היא מאפשרת להפנות את האנרגיה למקומות שבהם יש לנו השפעה, במקום למאבק מתמשך שמותיר אותנו מותשים. אשמח לשאול אותך: האם יש רגעים במהלך היום שבהם את מרגישה שהגוף דווקא מאפשר לך יותר, או שהתחושה היא של מאבק מתמשך ללא הפוגה? התשובה יכולה לעזור להבין מאיפה נכון להתחיל את השינוי. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה

### האם דמיון מודרך וטרנס יכולים לסייע בהתמודדות עם כאב כרוני? שלום, השאלה שלך נוגעת לאחד הנושאים המעניינים ביותר בתחום הכאב הכרוני. כיום אנחנו יודעים שכאב אינו נוצר רק באזור הכואב, אלא מושפע גם מהאופן שבו המוח ומערכת העצבים מעבדים את אותות הכאב. כאשר מערכת העצבים נמצאת בדריכות מתמשכת, היא עלולה להגביר את הרגישות לכאב, גם ללא שינוי משמעותי ברקמות עצמן. דמיון מודרך וטרנס אינם "מוחקים" את הכאב ואינם מהווים תחליף לטיפול רפואי, אך אצל חלק מהאנשים הם יכולים לסייע בהפחתת מתח, בשיפור תחושת השליטה ובוויסות התגובה של מערכת העצבים. המטרה היא לעזור למוח לעבור בהדרגה ממצב של דריכות מתמדת למצב רגוע ומאוזן יותר. מניסיוני, כאשר משלבים עבודה על מערכת העצבים יחד עם טיפול רפואי מתאים, פעילות גופנית מותאמת, שינה איכותית והרגלי חיים בריאים, ניתן לעיתים להשיג שיפור בתפקוד ובאיכות החיים. אשמח לדעת: האם אובחנת בפיברומיאלגיה או בכאב כרוני ממקור אחר? וכמה זמן אתה מתמודד עם הכאב? המידע הזה יכול לעזור להבין איזו גישה עשויה להתאים יותר למצבך. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה

שלום, זו שאלה שעולה לא מעט בשנים האחרונות, שכן אנשים רבים המתמודדים עם פיברומיאלגיה מחפשים דרכים להפחית כאב, עייפות ולשפר את איכות החיים גם באמצעות תזונה. נכון להיום, אין תזונה אחת שהוכחה כמתאימה לכל אדם עם פיברומיאלגיה. קיימים מחקרים ראשוניים שבחנו את השפעת התזונה הקטוגנית על כאב כרוני ועל תסמינים שונים, אך הראיות עדיין אינן מספיקות כדי להמליץ עליה באופן גורף. מניסיוני, חשוב להתאים את התזונה באופן אישי ולא לבחור בגישה מסוימת רק משום שהיא הפכה לפופולרית. שינוי תזונתי משמעותי צריך להיעשות בהדרגה, תוך הקשבה לגוף ומעקב אחר ההשפעה על הכאב, רמת האנרגיה ואיכות החיים. במידת הצורך, מומלץ לבצע את השינוי בליווי דיאטן או איש מקצוע המכיר את התחום. חשוב לזכור שגם אם לתזונה יש השפעה חיובית, היא מהווה חלק אחד מתוך מכלול הטיפול. שילוב של תזונה מאוזנת, פעילות גופנית מותאמת, שינה איכותית, הפחתת סטרס ועבודה על ויסות מערכת העצבים הוא לרוב הגישה המקיפה ביותר להתמודדות עם פיברומיאלגיה. אשמח לדעת מה הוביל אותך להתעניין דווקא בתזונה קטוגנית – האם המטרה היא להפחית כאב, לשפר את העייפות, לרדת במשקל או להתמודד עם תסמינים אחרים? המידע הזה יסייע לכוון את ההמלצה בצורה מדויקת יותר. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה

אלי, כאן בדיוק נכנס הייחוד שלך. אבל הייתי מציע לעשות את זה בצורה שתשמור על האמינות המקצועית של הפורום. במקום לכתוב "אני ממליץ על צ'י קונג", עדיף להסביר את העיקרון, ואז לומר שבקליניקה שלך אתה משלב בין כמה כלים, כולל דמיון מודרך ואימון פרטני. כך זה נשמע מקצועי ולא פרסומי. הייתי מנסח כך: --- פעילות גופנית בפיברומיאלגיה – איך מתאמנים בלי לגרום להתלקחות של הכאב? שלום, זו אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב אנשים המתמודדים עם פיברומיאלגיה. מצד אחד, אנחנו יודעים שפעילות גופנית מותאמת יכולה לתרום לשיפור התפקוד, להפחתת נוקשות ולשיפור איכות החיים. מצד שני, כאשר מתחילים מהר מדי או בעומס שאינו מתאים, עלולה להופיע התלקחות של הכאב שנמשכת ימים ואף גורמת לחשש לחזור ולהתאמן. לכן, המטרה אינה להתאמן יותר – אלא להתאמן נכון. מניסיוני, חשוב להתחיל בתנועה עדינה, להקשיב לתגובת הגוף ולהעלות את העומס בהדרגה. אין שיטת אימון אחת שמתאימה לכולם. יש מי שירוויחו מהליכה קצרה, אחרים ממים, יוגה עדינה, פלדנקרייז או צ'י קונג. העיקר הוא שהפעילות תהיה מותאמת ליכולת האישית ולא תכניס את הגוף למעגל של עומס והתלקחות. בנוסף, אני מוצא שבחלק מהמקרים כדאי לשלב גם עבודה על ויסות מערכת העצבים. כאשר הגוף נמצא בדריכות מתמשכת, גם פעילות עדינה עלולה להיתפס כ"עומס". שילוב של דמיון מודרך, טכניקות הרפיה ואימון פרטני יכול לעזור לחלק מהמטופלים להרגיש בטוחים יותר בתנועה, להפחית מתח ולבנות בהדרגה ביטחון בגוף. חשוב להדגיש שהגישה הזו אינה מחליפה טיפול רפואי או פעילות גופנית מותאמת, אלא יכולה להשתלב כחלק מתוכנית טיפול כוללת. אשמח לשאול אותך: כמה זמן לאחר הפעילות מתחילים הכאבים? האם מדובר בעיקר בכאב, או גם בעייפות קשה ותשישות? אילו סוגי פעילות כבר ניסית, ומה הייתה התגובה של הגוף? התשובות יעזרו להבין כיצד ניתן להתאים את קצב ההתקדמות כך שהתנועה תהפוך לחלק מהפתרון ולא לגורם שמעורר את הכאב. בברכה, אלי בן שחר מטפל @מרכזהתודעה

שלום, תודה על ההבהרה. העובדה שהכאב מופיע למחרת הפעילות, כמעט שאינו מורגש בזמן הפעילות עצמה, ושאין נפיחות, יכולה להעיד על כך שמדובר בתגובה של הרקמות לעומס ולאו דווקא בפציעה חריפה. במקרים רבים, כאב שמופיע שעות לאחר המאמץ קשור לעומס על השרירים, הגידים או מפרק הברך, אך כמובן שלא ניתן לקבוע זאת בוודאות ללא בדיקה. ציינת שהכאב מורגש גם בקדמת הברך וגם מעט מאחור. המיקום הזה יכול לנבוע ממספר גורמים שונים, ולכן חשוב להבין טוב יותר את אופי הכאב ואת סוג הפעילות שאתה מבצע. אשמח לדעת: איזו פעילות אתה עושה – הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים או פעילות אחרת? כמה זמן נמשך הכאב לאחר שהוא מופיע? האם הכאב מופיע גם בעלייה או בירידה במדרגות, או רק אחרי פעילות? בינתיים, כדאי לנסות להפחית מעט את עצימות הפעילות למשך שבוע-שבועיים, להקפיד על חימום לפני הפעילות ועל התאוששות מספקת אחריה. אם הכאב נמשך, מחמיר או מתחיל להגביל את התפקוד, מומלץ להיבדק אצל אורתופד או פיזיותרפיסט כדי להגיע לאבחנה מדויקת ולהתאים טיפול. העובדה שאין נפיחות ושאתה כמעט לא מרגיש כאב בזמן הפעילות היא מידע חשוב, אך עדיין לא מספיקה כדי לקבוע את מקור הבעיה. בברכה, בן שחר אלי l מרכז התודעה

נועם שלום, כאבי ברכיים הם אחת הסיבות השכיחות לפנייה לרופא, ולא תמיד נמצא בבדיקות ממצא שמסביר את עוצמת הכאב. כאשר אדם פעיל ספורטיבית, חשוב להבין האם מדובר בעומס מצטבר, בטכניקת אימון, בחולשת שרירים מסוימת, בהגבלה בתנועה או בגורמים נוספים שלא תמיד נראים בצילום או ב-MRI. השלב הראשון הוא לנסות להבין מתי הכאב מופיע – האם בזמן ריצה, בעלייה או ירידה במדרגות, לאחר האימון או דווקא במנוחה. המידע הזה יכול לכוון למקור הבעיה. ברוב המקרים ניתן להקל על כאבי ברכיים באמצעות התאמת העומס, חיזוק הדרגתי של השרירים התומכים בברך ובירך, שיפור הגמישות ולעיתים גם טיפול פיזיותרפי ממוקד. חשוב להימנע מהעמסה מוגזמת על הברך, אך גם לא להפסיק לחלוטין את הפעילות, אלא להתאים אותה למצב. אם הכאב נמשך, מחמיר, מלווה בנפיחות, נעילה של הברך או תחושת חוסר יציבות, מומלץ להיבדק שוב כדי לשלול בעיה הדורשת בירור נוסף. אשמח לדעת: בן כמה אתה? היכן בדיוק הכאב בברך (קדימה, פנימה, חיצונית או מאחור), ובאיזה סוג פעילות הוא מופיע? המידע הזה יכול לעזור לכוון טוב יותר את ההמשך. בברכה,

שלום, את מתארת מצב שמוכר מאוד אצל אנשים המתמודדים עם פיברומיאלגיה וכאב כרוני. אצל רבים, מתח נפשי או סטרס אינם "רק בראש" – הם יכולים להגביר את פעילות מערכת העצבים, מה שעלול להוביל לעלייה בעוצמת הכאב, למתח שרירי ולעייפות. כשאנחנו כבר נמצאים בתוך התקף כאב, קשה מאוד "להכריח את עצמנו להירגע". לכן, המטרה היא לא להילחם בגוף אלא לעזור לו לעבור בהדרגה ממצב של דריכות למצב של רגיעה. ישנם כלים שעשויים לסייע לחלק מהאנשים, כמו נשימות איטיות, דמיון מודרך, מיינדפולנס או תנועה עדינה. עם זאת, חשוב לזכור שאין שיטה אחת שמתאימה לכולם. לעיתים דווקא תרגול קצר ועקבי בזמנים רגועים מקל על היכולת להשתמש בכלים האלה גם בזמן התלקחות. מניסיוני, חשוב לא פחות להבין מהם הגורמים שמפעילים את מערכת העצבים וללמוד לזהות את הסימנים המוקדמים, לפני שהכאב מגיע לשיא. במקרים רבים, שילוב של טיפול רפואי, כלים לוויסות מתח, שינה טובה, פעילות גופנית מותאמת וליווי מקצועי נותן את התוצאות הטובות ביותר. אשמח לשאול אותך שאלה קטנה שתעזור לדייק את הכיוון: האם הכאב מופיע רק אחרי אירועים של לחץ רגשי, או שאת מרגישה שגם בתקופות שקטות יחסית הכאב קיים ורק מתגבר בזמן סטרס? מאחל לך הרבה בריאות. אלי בן שחר מטפל ומנחה תהליכי גוף נפש