פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה

אילו זכויות מגיעות לחולי פיברומיאלגיה? שלום, זו שאלה חשובה, והתשובה היא שאין בישראל "סל זכויות" אוטומטי רק מעצם האבחנה של פיברומיאלגיה. הזכאות נקבעת בדרך כלל לפי חומרת התסמינים וההשפעה שלהם בפועל על התפקוד ועל כושר העבודה. אחד המסלולים המרכזיים הוא קצבת נכות כללית מביטוח לאומי. במסגרת הבדיקה נבחנים אחוזי הנכות הרפואית וכן מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. לכן חשוב שהמסמכים הרפואיים לא יכללו רק את האבחנה "פיברומיאלגיה", אלא יתארו את התמונה המלאה: כאב כרוני, עייפות, הפרעות שינה, קשיי ריכוז ותפקוד, מגבלות בעבודה ומצבים רפואיים נוספים, אם קיימים. בהתאם לאחוזי הנכות ולמצב האישי, עשויות להיות זכויות נוספות כגון שיקום מקצועי, סיוע בחזרה או בהשתלבות בעבודה והטבות נלוות. במקרים שבהם נקבעת נכות רפואית גבוהה מאוד, עשויה להיות גם זכאות להקלות במס הכנסה – בהתאם לתנאים הקבועים בחוק. חשוב לדעת שגם מי שמקבל קצבת נכות יכול, בתנאים מסוימים, לעבוד ולהמשיך לקבל קצבה, כאשר גובה הקצבה מושפע בין היתר מההכנסה ומדרגת אי-הכושר שנקבעה. לכן במקרה של פיברומיאלגיה כדאי לבדוק את הזכויות באופן אישי מול ביטוח לאומי וגורמי מיצוי זכויות מוסמכים, משום ששני אנשים עם אותה אבחנה יכולים לקבל החלטות שונות לחלוטין בהתאם למצבם ולרמת התפקוד שלהם. ומבחינתי יש כאן גם נקודה חשובה נוספת: מיצוי זכויות וטיפול אינם סותרים זה את זה. לצד קבלת העזרה שמגיעה לאדם, כדאי להמשיך לחפש דרכים לשיפור התפקוד, להפחתת השפעת הכאב ולהרחבת היכולת לעשות בהדרגה יותר. המטרה היא לא רק ללמוד לחיות עם המגבלה – אלא, ככל שניתן, לחזור לשגרת החיים. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

האם ניתן לעבוד עם פיברומיאלגיה? שלום, כן. אנשים רבים עם פיברומיאלגיה ממשיכים לעבוד, אבל היכולת לעבוד והיקף העבודה משתנים מאוד מאדם לאדם ותלויים בעוצמת הכאב, העייפות, איכות השינה, סוג העבודה והעומס הפיזי והנפשי. אחד הקשיים שאני פוגש הוא מעגל שחוזר על עצמו: ביום טוב מנסים להספיק הכול, הגוף נכנס לעומס – ואז מגיעים כאב, תשישות או התלקחות שמאלצים לעצור לכמה ימים. לכן בעיניי המטרה היא לא "להחזיק מעמד בעבודה בכל מחיר", אלא ללמוד לנהל נכון יותר את האנרגיה והעומס ולבנות בהדרגה יכולת תפקודית. לפעמים התאמות יחסית קטנות יכולות לעשות הבדל: הפסקות קצרות ומתוכננות, שינוי תנוחה, חלוקת משימות, תנועה במהלך היום, התאמת שעות העבודה והימנעות ככל האפשר מהמעבר הקיצוני בין מאמץ יתר למנוחה מוחלטת. חשוב גם להתייחס למה שקורה מעבר למקום העבודה. כאב כרוני, שינה לא טובה וסטרס משפיעים זה על זה, ולכן בעבודה שלי אני משלב בהתאם לאדם תנועה מותאמת, נשימה, מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך וכלים לוויסות מערכת העצבים, במטרה לסייע בהתמודדות עם הכאב והדריכות ולתמוך בחזרה הדרגתית לתפקוד. אני מאמין שהצלחה בטיפול בפיברומיאלגיה לא נמדדת רק במספר שעל סולם הכאב. היא נמדדת גם בדברים שאדם מצליח להחזיר לעצמו: לעבוד, לצאת מהבית, להיות עם המשפחה, לישון טוב יותר ולעשות שוב דברים שחשובים לו. אם הפיברומיאלגיה מקשה עליך לעבוד או שכבר נאלצת לצמצם שעות או להפסיק לעבוד, אפשר לפנות אליי בפרטי ולספר לי מה בדיוק מגביל אותך. לעיתים אפשר לבנות תהליך הדרגתי שמטרתו להרחיב מחדש את יכולת התפקוד, בהתאם למצב האישי. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

האם סטרס מחמיר את הכאב בפיברומיאלגיה? כן. אצל אנשים רבים עם פיברומיאלגיה וכאב כרוני, סטרס יכול בהחלט להגביר את עוצמת הכאב ואף להיות אחד הגורמים להתלקחות. וזה לא אומר שהכאב "נמצא בראש". כשאנחנו נמצאים בסטרס, הגוף נכנס למצב של דריכות: השרירים מתכווצים, הנשימה משתנה, השינה עלולה להיפגע ומערכת העצבים נעשית רגישה יותר לגירויים. אצל אדם שכבר מתמודד עם פיברומיאלגיה, הדריכות הזאת יכולה להתבטא ביותר כאב, עייפות, מתח שרירי ולעיתים בתחושה שהגוף כולו "נסגר". מניסיוני, אחת השאלות החשובות היא לא רק "איפה כואב?", אלא גם "מה קרה בגוף ובחיים לפני שהכאב התגבר?" לפעמים מגלים דפוס ברור: תקופה לחוצה בעבודה, ויכוח, דאגה מתמשכת, חוסר שינה או עומס רגשי – ולאחריהם מגיעה החמרה. זו בדיוק אחת הסיבות שבעבודה שלי עם כאב כרוני אני משלב מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך, נשימה ועבודה עם הגוף, במטרה לסייע בהפחתת הדריכות ובוויסות מערכת העצבים. המטרה אינה לומר לאדם "פשוט תירגע". להפך. אנחנו רוצים ללמד בהדרגה את הגוף כיצד לעבור ממצב של דריכות מתמשכת למצב רגוע ומווסת יותר. ולפעמים השינוי מתחיל דווקא ברגע שבו מפסיקים להילחם רק בכאב ומתחילים להבין מה מפעיל ומגביר אותו. אם שמת לב שהכאב שלך מתפרץ או מתחזק דווקא בתקופות של לחץ, אפשר לפנות אליי בפרטי ולספר לי מה קורה סביב ההתלקחויות. לפעמים זיהוי הדפוס הוא כבר צעד משמעותי בדרך לבניית תהליך שמתאים לך. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

למה יש עייפות קשה בפיברומיאלגיה גם אחרי שינה? שלום, עייפות קשה גם אחרי לילה שלם היא אחת התופעות השכיחות והמתסכלות בפיברומיאלגיה. לא מעט אנשים אומרים לי: "ישנתי 8 שעות, אבל קמתי כאילו לא ישנתי בכלל." הסיבה היא שלא רק מספר שעות השינה קובע, אלא גם איכות השינה והיכולת של הגוף ומערכת העצבים להגיע למצב של מנוחה והתאוששות. בפיברומיאלגיה שכיחה תופעה של שינה לא מרעננת. כאב, יקיצות במהלך הלילה, סטרס ודריכות יכולים לפגוע ברצף ובאיכות השינה. בנוסף, ההתמודדות המתמשכת עם כאב כרוני בפני עצמה יכולה להיות מעייפת מאוד. מניסיוני, חשוב לא להסתפק בשאלה "כמה שעות אתה ישן?", אלא לבדוק את התמונה הרחבה: איך נרדמים, האם מתעוררים בלילה, מה רמת הכאב, מה קורה עם סטרס ומחשבות לפני השינה, מה מצב הפעילות הגופנית ואיך נראים היום והתזונה. בעבודה שלי אני משלב, בהתאם לאדם, גם מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך, נשימה וכלים לוויסות מערכת העצבים, במטרה לעזור להפחית דריכות וליצור תנאים טובים יותר למנוחה ולשינה. חשוב גם לא לייחס אוטומטית כל עייפות לפיברומיאלגיה. עייפות משמעותית יכולה להיות קשורה גם למצבים אחרים, למשל אנמיה, הפרעות בבלוטת התריס, חסרים תזונתיים, דום נשימה בשינה, תרופות או גורמים נוספים. לכן כשמדובר בעייפות קשה או בשינוי משמעותי, כדאי גם לפנות לרופא ולברר אם יש גורם נוסף שדורש טיפול. המסר החשוב הוא שעייפות בפיברומיאלגיה אינה בהכרח סימן לכך שצריך פשוט לישון יותר. לפעמים צריך להבין מה מונע מהגוף באמת להתאושש. אם אתה מתעורר מותש למרות שאתה ישן מספיק שעות, אתה מוזמן לפנות אליי בפרטי ולספר לי קצת על השינה, הכאב והעייפות שלך. לעיתים כבר מהתמונה הזו אפשר להבין באילו כיוונים כדאי להתחיל לבדוק ולעבוד. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

האם יש תזונה שעשויה לסייע בפיברומיאלגיה? בהחלט יש מקום להתייחס לתזונה כחלק מההתמודדות עם פיברומיאלגיה, אבל חשוב לדעת שאין כיום תזונה אחת שהוכחה כמתאימה לכל מי שסובל מהתסמונת. גישה אחת היא תזונה מאוזנת המבוססת על ירקות, חלבון איכותי, שומנים טובים, קטניות, דגים ומזון כמה שפחות מעובד, לצד הפחתה של סוכר ומזונות אולטרה־מעובדים. מצד שני, יש גם גישות אחרות. יש אנשים ואנשי מקצוע שדוגלים בתזונה דלת פחמימות או קטוגנית, ויש גם מחקר מתפתח בתחום. עם זאת, נכון להיום אי אפשר לומר שקיטו הוא טיפול מוכח לפיברומיאלגיה או שהוא מתאים לכולם. ופה אני מביא גם הרבה מאוד ניסיון אישי. עולם הדיאטות מלווה אותי קרוב ל־50 שנה, ובארבע השנים האחרונות אני חי ברציפות באורח חיים קטוגני. עברתי בעצמי את ההתמודדות עם דיאטות, ירידה ועלייה, חשקים והרגלי אכילה – ולכן מבחינתי תזונה היא הרבה מעבר לשאלה של פחמימות, שומן או מספר הקלוריות. אחד הדברים שאני עוסק בהם הוא בדיוק המקום שבו אנחנו יודעים מה נכון לאכול – אבל משהו אחר מנהל את האכילה שלנו: אכילת יתר, אכילה רגשית, חשקים, אכילה מתוך סטרס, או מה שאני אוהב לקרוא לו "העיניים אוכלות". כאן נכנסת גם העבודה שלי עם מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך וכלים לעבודה עם הרגלים ודפוסים, לצד עבודה על ויסות מערכת העצבים. לכן אני לא מנסה לשכנע אדם להיות קטוגני רק משום שזה עובד עבורי. השאלה שמעניינת אותי היא אחרת: מה גורם לך לאכול כפי שאת/ה אוכל/ת, מה הגוף שלך צריך, ואיזו דרך באמת תוכל/י לקיים לאורך זמן? בפיברומיאלגיה אני מסתכל על התמונה הרחבה – תזונה, שינה, תנועה, סטרס, הרגלי אכילה ומצב מערכת העצבים. לפעמים דווקא החיבור בין הדברים הוא שמאפשר להתחיל לעשות שינוי. אם נושא התזונה, המשקל, החשקים או האכילה הרגשית מתחבר גם להתמודדות שלך עם פיברומיאלגיה, אפשר לפנות אליי בפרטי. אשמח לשמוע מה ניסית עד היום ולבדוק יחד מאיפה נכון להתחיל. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

כן. פעילות גופנית מותאמת נחשבת לאחד הכלים החשובים בהתמודדות עם פיברומיאלגיה, ויכולה לסייע לאורך זמן בשיפור התפקוד, הכושר, השינה ואיכות החיים, ואצל חלק מהאנשים גם בהפחתת הכאב והעייפות. אבל יש כאן נקודה חשובה: בפיברומיאלגיה לא מספיק לומר "צריך לעשות ספורט". השאלה החשובה היא איזו פעילות, באיזו עצימות ובאיזה קצב התקדמות מתאימים לאדם הספציפי. אנשים רבים מספרים שהם יוצאים להליכה, מתחילים יוגה או חוזרים לחדר הכושר, מרגישים יחסית טוב בזמן הפעילות – ואז למחרת או לאחר מספר שעות מופיעה החמרה בכאב ובעייפות. במצב כזה, לא בהכרח צריך להפסיק לזוז. לעיתים זה סימן שהמינון היה גבוה מדי ביחס ליכולת הנוכחית של הגוף. לכן אני מעדיף להתחיל מתחת לסף שמוביל להתלקחות, אפילו אם בתחילה מדובר בכמה דקות בלבד, ולעלות בהדרגה בהתאם לתגובה של הגוף. הליכה, פעילות במים, תרגילי כוח מותאמים, יוגה עדינה, צ'י קונג ותנועה מודעת הן חלק מהאפשרויות – ואין פעילות אחת שמתאימה לכולם. מניסיוני, אצל חלק מהמטופלים כדאי לשלב את התנועה גם עם כלים לוויסות מערכת העצבים, כמו נשימה, הרפיה ודמיון מודרך. המטרה היא לא רק לחזק את הגוף, אלא גם לבנות מחדש בהדרגה תחושת ביטחון בתנועה, במיוחד אחרי תקופה שבה פעילות נקשרה לכאב ולהתלקחויות. והכי חשוב: תנועה בפיברומיאלגיה אינה מבחן של כוח רצון. לא צריך "לדחוף דרך הכאב". המטרה היא למצוא את המינון שהגוף מסוגל לקבל היום, ומשם להתקדם בהדרגה. אם ניסית פעילות גופנית וכל ניסיון מסתיים בכאב או בתשישות שנמשכים כמה ימים, אפשר לפנות אליי בפרטי. לעיתים התאמה אישית של סוג הפעילות, המינון ושילוב כלים להרגעה ולוויסות יכולה לעזור לבנות דרך בטוחה והדרגתית יותר בחזרה לתנועה. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

אילו טיפולים יכולים לעזור לפיברומיאלגיה? שלום, פיברומיאלגיה היא מצב מורכב, ולכן בדרך כלל אין טיפול אחד שמתאים לכולם. הגישה המקובלת היא טיפול משולב ומותאם אישית, שמטרתו להפחית כאב ועייפות, לשפר את השינה ובעיקר להחזיר בהדרגה את התפקוד ואיכות החיים. בין האפשרויות שעשויות לסייע: - פעילות גופנית הדרגתית ומותאמת – הליכה, פעילות במים, תרגילי כוח עדינים או תנועה מודעת. חשוב להתחיל במינון שמתאים ליכולת ולהתקדם בהדרגה. - שיפור איכות השינה – הפרעות שינה שכיחות בפיברומיאלגיה ועלולות להגביר כאב ועייפות. - טיפול תרופתי – במקרים המתאימים הרופא יכול להציע תרופות שמטרתן להשפיע על כאב, שינה או תסמינים נלווים. - טיפול פסיכולוגי וכלים להתמודדות עם כאב כרוני, כגון CBT, יכולים לסייע בהתמודדות עם סטרס, פחד מתנועה וההשפעה הרגשית של הכאב. - כלים להרגעה ולוויסות מערכת העצבים – למשל נשימה, מיינדפולנס, הרפיה ודמיון מודרך. אצל חלק מהאנשים הם יכולים להשתלב בתוכנית הכוללת ולסייע בהפחתת דריכות ובהתמודדות עם הכאב. מניסיוני, אחת הנקודות החשובות היא לא לשאול רק "איזה טיפול הכי טוב לפיברומיאלגיה?", אלא "איזה שילוב מתאים לאדם הזה, בשלב שבו הוא נמצא עכשיו?" אני עובד בגישה משולבת, שבה אנחנו מתייחסים לא רק לעוצמת הכאב אלא גם לתנועה, שינה, מתח, דפוסי תגובה ודריכות של מערכת העצבים. המטרה היא לבנות בהדרגה יכולת טובה יותר להתמודד עם התסמינים ולחזור לפעילויות שהכאב צמצם או עצר. חשוב לזכור שפיברומיאלגיה מתבטאת אחרת אצל כל אדם. לכן תוכנית טיפול טובה צריכה להיות אישית, ולעיתים משלבת רופא, פיזיותרפיה, פעילות גופנית מותאמת, טיפול רגשי או כלים משלימים בהתאם לצורך. אם כבר אובחנת בפיברומיאלגיה ואתה מנסה להבין מאיפה להתחיל ואיזה שילוב טיפולי יכול להתאים למצב שלך, אפשר לפנות אליי בפרטי ואשמח להסביר ולכוון. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

איך מאבחנים פיברומיאלגיה? שלום, אבחון פיברומיאלגיה נעשה בעיקר על סמך התסמינים, משך הזמן שהם קיימים, הפיזור שלהם בגוף ובדיקה רפואית. אין כיום בדיקת דם, צילום או בדיקת הדמיה אחת שיכולים לאשר באופן חד-משמעי פיברומיאלגיה. אחד המאפיינים המרכזיים הוא כאב מפושט במספר אזורים בגוף שנמשך לפחות שלושה חודשים. הרופא מתייחס גם לתסמינים נוספים האופייניים לפיברומיאלגיה, כמו עייפות משמעותית, שינה שאינה מרעננת, קשיי ריכוז וזיכרון – מה שמכונה לעיתים "ערפל פיברו" – ותסמינים נלווים נוספים. בעבר היה מקובל להתמקד בבדיקת "נקודות רגישות" בגוף. כיום האבחון אינו מבוסס רק עליהן, אלא על התמונה הכוללת ועל קריטריונים רפואיים המתייחסים בין היתר לפיזור הכאב ולחומרת התסמינים. לעיתים מבצעים בדיקות דם או בדיקות נוספות, לא כדי "למצוא פיברומיאלגיה", אלא כדי לבדוק האם קיימת סיבה אחרת שיכולה להסביר את הכאב והעייפות, כמו בעיות בתפקוד בלוטת התריס, אנמיה או מצבים דלקתיים מסוימים. חשוב גם לדעת שפיברומיאלגיה יכולה להתקיים במקביל למצבים רפואיים אחרים. לכן, כאשר עולה חשד לפיברומיאלגיה, מומלץ להתחיל אצל רופא המשפחה ובמידת הצורך לפנות לראומטולוג או לרופא שמנוסה באבחון ובטיפול בכאב כרוני. והנקודה החשובה מבחינתי היא שקבלת אבחנה אינה רק מתן שם לכאב. אבחון נכון הוא נקודת התחלה שממנה אפשר לבנות תוכנית טיפול מותאמת, שיכולה לכלול פעילות גופנית הדרגתית, שיפור השינה, טיפול רפואי מתאים, התמודדות עם סטרס וכלים לוויסות מערכת העצבים – במטרה לשפר את התפקוד ואת איכות החיים. אם כבר קיבלת אבחנה של פיברומיאלגיה ואתה מנסה להבין מה עושים מכאן ואילו דרכי טיפול יכולות להתאים לך, אפשר לפנות אליי גם בפרטי ואשמח להסביר ולכוון. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

מהם התסמינים השכיחים של פיברומיאלגיה? פיברומיאלגיה יכולה להתבטא בצורה שונה מאדם לאדם, אבל התסמין המרכזי הוא בדרך כלל כאב כרוני מפושט, שמופיע באזורים שונים בגוף ולעיתים מלווה ברגישות מוגברת למגע או ללחץ. לצד הכאב, תסמינים שכיחים נוספים כוללים: - עייפות משמעותית, גם לאחר שעות שינה. - שינה שאינה מרעננת ויקיצות במהלך הלילה. - נוקשות וכאבי שרירים, במיוחד לאחר מנוחה או בבוקר. - קשיי ריכוז וזיכרון, המכונים לעיתים "ערפל פיברו". - כאבי ראש ולעיתים מיגרנות. - רגישות מוגברת לרעש, אור, מגע או שינויי טמפרטורה. - אצל חלק מהאנשים מופיעות גם תלונות במערכת העיכול, כמו מעי רגיז. חשוב להבין שפיברומיאלגיה היא הרבה יותר מ"כאבי שרירים". כיום אנחנו יודעים שיש בה גם שינוי באופן שבו מערכת העצבים מעבדת ומווסתת כאב וגירויים שונים. זו אחת הסיבות לכך שסטרס, חוסר שינה או עומס גופני עלולים אצל חלק מהאנשים להגביר את התסמינים. גם עוצמת התסמינים אינה קבועה. יכולות להיות תקופות טובות יותר לצד תקופות של התלקחות בפיברומיאלגיה, ולכן חשוב ללמוד בהדרגה מה משפיע על הגוף ומה מסייע לו. אם מזהים כמה מהתסמינים האלה, אין פירוש הדבר בהכרח שמדובר בפיברומיאלגיה. קיימים מצבים רפואיים אחרים שיכולים לגרום לתסמינים דומים, ולכן חשוב לעבור בירור ואבחון רפואי מתאים. והנקודה שאני תמיד רוצה להזכיר: אבחנה של פיברומיאלגיה אינה סוף הדרך. בעזרת טיפול מותאם, תנועה הדרגתית, שיפור השינה, התמודדות עם סטרס וכלים לוויסות מערכת העצבים, ניתן אצל אנשים רבים לשפר את התפקוד ואת איכות החיים. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

בוקר טוב שבוע שעבר עברתי טיפול אצל מישהי באתי בגלל טראומה מטיפול שיניים ארבע שעות פה פתוח מאוגוסט ודיקור בשרירי הלסת שעשיתי לפני שבועיים ובשבוע שעבר עשיתי את הטיפול אוסטאתופיה אני חושבת שהיא גרמה לי לנזק היא החמירה לי את המצב שהיה לי נעול לדריכות שרירי עצבית עמוקה לולאת נעילה ניורולוגית אתמול ניסיתי לעשות דיקור יפני שחרור טונוס לא עזר הכול מהעורף הגולגולת זה גרם לקסדה בטון שתופסת את כול הראש חוסר תחושה הכל הדוק הפנים הרקות האוזניים חסומות עם הלסת וחצוצרות השמע אני כמעט לא שומעת הכול נסגר לי עם העורף והגולגולת הרגשה מציקה ומפחידה גם הראייה לא בסדר שום דבר לא משתחרר לא יודעת מה לעשות יש לי מתח בעורף ובלסת והגולגולת ‫יש לחץ על תעלת האוזן: המתח הפיזי מפעיל לחץ על הרקמות סביב מפרק הלסת, מה שגורם לתחושת אטימות, מלאות או כאילו יש צמר גפן באוזניים. שינויים בשמיעה: לפעמים השרירים הקטנים באוזן התיכונה (שמושפעים גם הם ממתח שרירי קיצוני) מקשים על תנועת עור התוף, מה שיכול ליצור תחושת שמיעה מעומעמת או מרוחקת המטפלת גרמה לי נזק אני לא שומעת נסגר הכול עם תחושת קסדת בטון אני מבינה עד כמה התחושה הזו מציקה, מכבידה ולוחצת מכל כיוון. ההרגשה שהכול הדוק, סגור ושם אטימות באוזניים היא בדיוק הביטוי של מערכת עצבים שנמצאת בשיא הלחץ וההגנה. השרירים בעורף, בלסת ובפנים מוחזקים בחזקה רבה, ויוצרים את תחושת ה"מסגרת" הזו שסוגרת עליי זה מציק תופס הכול אני מפחדת

ירידה בשמיעה ולחץ חזק בראש לאחר טיפול – חשוב להיבדק בוקר טוב, אני מבין מהתיאור שלך שאת חווה לחץ וכיווץ חזקים מאוד באזור הראש, העורף והלסת, יחד עם אטימות באוזניים וירידה משמעותית בשמיעה, ושאת מאוד מפוחדת מהמצב. למרות שאת מרגישה שהכול התחיל בעקבות הטיפול האוסטאופתי, לא ניתן לקבוע דרך הפורום שמדובר ב"נעילה נוירולוגית", בדריכות של מערכת העצבים או שהטיפול עצמו הוא שגרם לכך. גם מתח שרירי באזור הלסת והצוואר יכול להשפיע על התחושות באזור, אבל כאשר יש שינוי משמעותי או פתאומי בשמיעה, חשוב קודם לשלול סיבה רפואית שדורשת טיפול. לכן במקרה שאת מתארת אני ממליץ לא להמשיך כרגע לנסות טיפולים נוספים לשחרור הלסת, הצוואר או הראש לפני בירור רפואי, אלא לפנות עוד היום לרופא/ת אף־אוזן־גרון או למוקד רפואי דחוף ולהסביר בדיוק מתי התחילה הירידה בשמיעה ומה קדם לה. אם אכן מדובר בירידה פתאומית בשמיעה, יש מצבים שבהם לזמן שעובר עד לבדיקה ולטיפול יכולה להיות משמעות, ולכן לא הייתי ממתין לראות אם זה חולף מעצמו. אם בנוסף מופיעים חולשה או נימול בצד אחד, צניחת פנים, קושי בדיבור או בהליכה, הפרעת ראייה, סחרחורת קשה או כאב ראש חריג ופתאומי – יש לפנות מיד לטיפול רפואי דחוף. אחרי שיישללו מצבים רפואיים דחופים ויהיה ברור יותר מה מקור התסמינים, יהיה אפשר לבחון בצורה רגועה ומסודרת גם את המרכיב השרירי, מפרק הלסת ומערכת העצבים, ולחשוב על הדרך הנכונה להפחית את הדריכות והכאב. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

רופאת אוזניים בדקה אותי ראתה הכול תקין הבעיות שלי בשמיעה זה מהשרירים מכול המצב

אטימות באוזניים ומתח בשרירי הלסת והצוואר תודה על העדכון. העובדה שנבדקת אצל רופאת אף־אוזן־גרון והבדיקה הייתה תקינה היא בהחלט מידע חשוב. מתח משמעותי בשרירי הלסת, הפנים והצוואר, ובמיוחד באזור מפרק הלסת, יכול אצל חלק מהאנשים להיות מלווה בתחושות של לחץ, אטימות באוזניים, כאב סביב האוזן ותחושה שהראש כולו "מכווץ". גם דריכות גבוהה וממושכת של מערכת העצבים יכולה להגביר מאוד את תחושת הכיווץ והרגישות באזור. יחד עם זאת, הייתי נזהר מלהגדיר את המצב כ"נעילה נוירולוגית" או לקבוע שהירידה בשמיעה נובעת רק מהשרירים. אם את מרגישה ירידה ממשית בשמיעה ולא רק תחושת אטימות, כדאי לוודא עם רופאת האא"ג האם יש צורך גם בבדיקת שמיעה מסודרת. לאור מה שאת מתארת, אני גם לא חושב שנכון כרגע לעבור ברצף מטיפול חזק אחד לאחר בניסיון "לפתוח" בכוח את האזור. לפעמים כשהגוף כבר נמצא בדריכות גבוהה, עוד ועוד גירויים עלולים דווקא להוסיף עומס. לאחר שהצד הרפואי נבדק, אפשר לבנות תהליך הדרגתי ועדין יותר: עבודה על הרפיית הלסת והצוואר, נשימה, תנועה מותאמת וכלים לוויסות מערכת העצבים, ובמידת הצורך הערכה של איש מקצוע בתחום מפרק הלסת. המטרה בשלב הזה אינה להילחם בגוף ולנסות "לשחרר אותו בכוח", אלא להבין מה מחזיק את הדריכות ולעזור למערכת להוריד בהדרגה את רמת המתח. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.

תודה על המענה

אם מיטל כתבה לך בפורום רק "תודה על המענה", לא צריך להעמיס עליה עכשיו. הייתי עונה בחום ובקצרה: בשמחה מיטל 💙 מקווה שהתשובה נתנה לך לפחות כיוון ומעט סדר. אם תרצי להמשיך ולשאול או להתייעץ, אני כאן.