פורוסמיד (פוסיד)

תשובה: אני בן 45. התוצאות הבאות התקבלו בבדיקת דם לאחר צום של 14 שעות שבמהלכה רק שתיתי. האם רמת ה Creatinine הגבוהה מדאיגה? משקלי 71 ק"ג. GLUCOSE 80 (100-70) mg/dl UREA 40 (43-17) mg/dl CREATININE 1.21 (1.17-0.67) mg/dl URIC ACID 5.9 (7.2-3.5) mg/dl SODIUM 135.7 (145.0-135.0) mEq/L POTASSIUM 4.0 (5.5-3.5) mEq/L PROTEIN TOTAL 7.4 (8.3-6.6) g/dl ALBUMIN 4.31 (5.20-3.50) g/dl GLOBULIN 3.1 g/dl GOT (AST) 16 (44-3) U/L GPT (ALT) 25 (50-3) U/L GGT 24 (55-5) U/L LDH 253 (480-230) U/L CK CREATINE KINASE 65 (200-20) U/L AMYLASE 56 (100-28) IU/L BILIRUBIN TOTAL 0.75 (1.20-0.30) mg/dl BILIRUBIN DIRECT 0.13 (0.50-0.00) mg/dl BILIRUBIN INDIRECT 0.62 mg/dl ערכי הקראטינין שנמדדו בדמך מעט גבוהים. הקראטינין הוא חלבון שריכוזו בדם מאפשר להתרשם בעקיפין מתפקוד הכליות. ישנן נוסחאות המאפשרות להעריך את רמת תפקוד הכליות בהתבסס על ריכוז הקראטינין, המשקל, הגיל והמין. חישוב כזה מראה פגיעה קלה בתפקוד הכליות אצלך. יש לציין כי נוסחאות אלה אינן מדוייקות, ועלולות להיות מוטות על ידי משתנים שונים. כדי למדוד את תפקוד הכליות באופן אמין, מומלץ לבצע איסוף שתן במשך 24 שעות ולמדוד את רמות הקראטינין בשתן ובדם. אם גם בדיקה זו תעיד על פגיעה בתפקוד הכליות, יהיה מקום לברר את הסיבות לכך. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד [17/01/2010]

תשובה: שחמת של הכבד היא מחלה קשה, בה רקמה צלקתית מחליפה את המרקם התקין של הכבד, חוסמת את זרימת הדם דרכו ומונעת ממנו לעבוד באופן יעיל. ישנן סיבות שונות לשחמת - זיהום על-ידי נגיף (וירוס), על רקע שתיית אלכוהול וסיבות רבות אחרות. אובדן תפקוד הכבד גורם לתסמינים רבים שבדרך כלל הולכים ומחמירים וכוללים עייפות, ירידה במשקל, אובדן תיאבון, צבירת מים בבטן ובצקות - עקב איבוד היכולת הטבעית של הכבד לייצר חלבוני דם, נטיה לדימומים ולהפרעות בקרישת הדם, צהבת, ורידים בולטים ועוד. הנזק הכבדי בשחמת הינו בלתי הפיך, אך טיפול יכול לעכב את התקדמות המחלה ולהפחית סיבוכים, וכך להקל על החולה. הטיפול תלוי מאוד בסיבה לשחמת ושונה ממקרה למקרה. בנוסף, מומלצת דיאטה דלת חלבון, תוספת של משלשלים, תרופות משתנות כגון פוסיד וגם אלדקטון, ועוד. מומלץ מאוד לפנות לרופא גסטרואנטרולוג מומחה לכבד, על מנת שימוצו כל האפשרויות הטיפוליות האפשריות שיקלו עליו. אין בידנו ידע לגבי טיפול הומיאופתי. לפרטים נוספים אודות שחמת- http://digestive.niddk.nih.gov/ddiseases/pubs/cirrhosis/

תשובה: נכדך עבר ניתוח מוצלח והחלים מטראומה משמעותית קשה ומסכנת חיים, ועל כך מגיעה מלוא ההערכה לצוות הרפואי שטיפל בו. בפגיעה מסוג זה בה נכרת חלק משמעותי מהלבלב, לא אחת יש צורך גם לכרות את הטחול, לא ציינת באם הטחול אכן נכרת ולכן אתייחס גם לאפשרות זו. כל ניתוח בטן משאיר אחריו פגיעות מסוגים שונים. צלקת נרחבת בעור, אפשרות לחולשת דופן הבטן וליצירת בקע בצלקת הניתוח, הידבקויות בחלל הבטן העלולות להפריע בעתיד ולגרום לחסימות מעיים הן הבעיות העיקריות העלולות להפריע בעתיד, כולל בעתיד הרחוק. כריתת חלק משמעותי מהלבלב עשויה לגרום להפחתה בהפרשת מיצי הלבלב המסייעים בעיכול האוכל, ולעיתים יש צורך בתוספי אנזימים תרופתיים. בעיה נוספת היא האפשרות להופעת סוכרת עקב הפרשה מופחתת של אינסולין מהלבלב שנותר. שתי בעיות אלו לא חייבות להופיע בכל מקרה, ובוודאי לא כאשר נותר חלק לא קטן מהלבלב, אולם כתשובה לשאלתך- הן עלולות להופיע בין אם במוקדם או במאוחר. באם בוצעה כריתת הטחול, יש צורך בחיסון פנאומווקס (חיסון נגד דלקת ריאות ודלקת קרום המוח) מדי מספר שנים נגד חיידקים מסוג הפנוימוקוקוס, ייתכן ונכדך כבר קיבל חיסון ראשון טרם שחרורו מאשפוז. לעיתים, לאחר כריתת טחול מופיעה עליה משמעותית במספר טסיות הדם, תרומבוציטים, ואם מספרן עולה על מיליון נהוג לטפל בתרופות מונעות אגרגציה של כדוריות למניעת קרישי דם. נשמע כאילו הבעיות משמעותיות מאד ואף מפחידות, ולא כך. זוהי רשימה בה מוזכרות הבעיות העיקריות לאחר סוג זה של ניתוח, אולם לא כל הבעיות, ולרוב אף לא אחת, חייבות להופיע, ורוב הסיכויים שהילד ימשיך בחיים רגילים, וכך צריך להתייחס אליו, כאל ילד בריא שעבר תאונה קשה והחלים. בברכה ד"ר נחום ורבין מומחה לכירורגיה כללית

תשובה: ערכי ה- UREA , ה- CREATININE וה- URIC ACID בבדיקות הדם שלך אכן מוגברים, ועשויים להעיד על נזק כלייתי. ערכים אלה יכולים לנבוע מן הטיפול התרופתי שאתה מקבל, ובמיוחד מן הטיפול בפוסיד, שעשוי לגרום לירידה בלחץ הדם, ולכן גם בכמות הדם המגיע אל הכליה ומסונן על ידה. עם זאת, שתי המחלות (יתר לחץ דם ו- FMF) מהן אתה סובל עשויות גם הן לגרום לפגיעה כלייתית. ציינת גם כי אתה סובל מדלקת פרקים כרונית, אך לא הזכרת איזה טיפול אתה מקבל לדלקת הפרקים. תרופות מקבוצת נוגדי הדלקת הלא הסטרואידיים (NSAID) כמו וולטרן, נקסין אתופאן ועוד, בהן מטפלים במקרים רבים בדלקת פרקים - עשויות גם הן לגרום לפגיעה כלייתית. מומלץ לחזור על הבדיקות ולאחר מכן לפנות אל רופא המשפחה לבירור המקור לפגיעה הכלייתית.