סחרחורת

כאשר אדם סובל מסחרחורת, יש לשלול מצבים מסוכנים יותר, כמו אירוע מוחי או גידול.

סחרחורת אמנם יכולה להגיע ממקורות רבים, כאמור, אך כאשר האבחנה אינה ברורה, יש לשקול הפנייה לדימות (לרוב CT או MRI).

בנוסף, במידה והסחרחורת חמורה, נמשכת זמן רב, או מלווה בהקאות, עלולה להיות תחלואה משנית כמו מכת חום, הפרעה במאזן הנוזלים והמלחים או נפילה שתגרום לחבלות או לשברים.

מומלץ לפנות לרופא במידה והחלה סחרחורת חדשה שלא הייתה בעבר. פנייה דחופה הכרחית במקרים הבאים:

• סחרחורת בקשישים.
• סחרחרות המלווה בהקאות קשות.
• בעיות נוירולוגיות המלוות את הסחרחורת (קושי בדיבור, חולשה של אחד הגפיים, הפרעות בראייה או א-סימטריה שמופיעה בפנים).
• במקרה של מחלות רקע כמו סוכרת, לחץ דם גבוה, מחלות לב, הפרעות קצב, אי ספיקת כליות וכו'.

כאשר הסחרחורת נובעת מגירויים תנועתיים בלתי שגרתיים כמו בסיבובי קרוסלה, מתרחשת סחרחורת המכונה סחרחורת פיזיולוגית. סחרחורת זו היא תגובה תקינה של המערכת והיא חולפת עם הפסקת הגירוי. 

כאשר הסחרחורת מופיעה ללא גירוי סביבתי ברור, מדובר בסחרחורת שמקורה במחלה. הסיבות העיקריות לסחרחורת הן מחלות אוזניים, מחלות בעצב שיווי המשקל ומחלות במערכת העצבים המרכזית שמערבות את המסלולים הווסטיבולארים, הקשורים לשיווי המשקל. הגורמים השכיחים למחלות אלו הם: דלקות, הפרעות בזרימת דם למוח, גידולים ומחלות ניוון. 

כמו כן, המקור לסחרחורות יכול להיות נפשי, כמו במצבי חרדה, נוירולוגי או אף קרדיווסקולארי (שמקורו במערכת הלב או הדם). 

סחרחורת יכולה להופיע כתוצאה משינוי תנוחה. סחרחורת תנוחתית מאופיינת בהתקפים קצרים של סחרחורת סיבובית בשל שינוי תנוחה ונגרמת כתוצאה מהינתקות גבישים מאיבר האוטריקולוס שנמצא באוזן, וכניסת הגבישים לאחת מתעלות המבוך הווסטיבולארי. 

סחרחורת סיבובית, ורטיגו, עלול להופיע כשיש הפרעה במערכת שיווי המשקל, אולם היא עשויה להופיע גם במצבים של הפעלה תקינה שלהן, כמו במקרה של מחלת ים או בחילה בנסיעה. ורטיגו נובע מחוסר התאמה בין המידע שנקלט ממערכות החישה השונות: מערכת הראייה קולטת תנועה מהירה אולם השרירים, המפרקים והאוזן התיכונה "מדווחים" על ישיבה במקום. במקרה זה כל המערכות פועלות באופן תקין, אולם חוסר ההתאמה בין המסרים השונים שלהן מתבטא בסחרחורת סיבובית.

סחרחורת בשל מצבים אחרים

סחרחורת עלולה להופיע גם במספר מצבים שאינם נכללים באחת הקטגוריות הקודמות. דוגמאות למצבים כאלה הם התקף חרדה, היפרוונטילציה (נשימת יתר), היפוגליקמיה (ירידה חדה ברמת הסוכר בדם), לחץ דם נמוך ודיכאון קליני. במקרים אלה מערכות שיווי המשקל פועלות כשורה, וישיבה או שכיבה לא יקלו את התחושה. 

אבחון הסחרחורת והמקור להפרעה מתבסס על שיחה עם הרופא (אנמנזה), בדיקות גופניות כמו בדיקת שמיעה, בדיקת תנועות גלגלי העיניים ולעיתים אף יש צורך בדימות (CT, MRI) על מנת לשלול מצבים מורכבים יותר. 

שילוב של כל המידע הנאסף מסייע בהבנת מקור הבעיה ובהחלטה של הטיפול המתאים.

כאשר אדם סובל מסחרחורת, יש לשלול מצבים מסוכנים יותר, כמו אירוע מוחי או גידול.

סחרחורת אמנם יכולה להגיע ממקורות רבים, כאמור, אך כאשר האבחנה אינה ברורה, יש לשקול הפנייה לדימות (לרוב CT או MRI).

בנוסף, במידה והסחרחורת חמורה, נמשכת זמן רב, או מלווה בהקאות, עלולה להיות תחלואה משנית כמו מכת חום, הפרעה במאזן הנוזלים והמלחים או נפילה שתגרום לחבלות או לשברים.

מומלץ לפנות לרופא במידה והחלה סחרחורת חדשה שלא הייתה בעבר. פנייה דחופה הכרחית במקרים הבאים:

• סחרחורת בקשישים.
• סחרחרות המלווה בהקאות קשות.
• בעיות נוירולוגיות המלוות את הסחרחורת (קושי בדיבור, חולשה של אחד הגפיים, הפרעות בראייה או א-סימטריה שמופיעה בפנים).
• במקרה של מחלות רקע כמו סוכרת, לחץ דם גבוה, מחלות לב, הפרעות קצב, אי ספיקת כליות וכו'.

הטיפול בסחרחורת תלוי בגורם לבעיה. רק לאחר אבחון הבעיה ניתן לטפל במגוון דרכים, בהן באופן תרופתי, באמצעות פיזיותרפיה, בזריקות סטרואידים ואף בניתוח.

במקרים רבים הטיפול בסחרחורת כולל מנוחה במיטה ותרופות המדכאות את מערכת שיווי המשקל כגון אנטי-היסטמינים או תרופות הרגעה כגון דיאזפם  (Diazepam) המוכרת כווליום. 

בחלק מהמקרים יש צורך בשילוב רופאים מתחומים נוספים, כמו פנימית, נוירולוגיה, אף-אוזן-גרון וכו'. 

אם הסחרחורת אינה חולפת תוך מספר ימים מומלץ לקום מן המיטה בניסיון להפעיל פיצוי להפרעה באמצעות חלקים אחרים במערכת העצבים. 

הטיפול בסחרחורת באמצעות פיזיותרפיה מבוסס על תנועות ראש מיוחדות המחזירות את הגבישים למקומם ומפסיקות את התקפי הסחרחורת. 

לעיתים רחוקות יש צורך בניתוח האוזן התיכונה.

במידה והתקפי הסחרחורת חוזרים על עצמם, מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה וליטול תרופות נגד סחרחורת על מנת למנוע התקפים נוספים בעתיד. 

על מנת להימנע מהתקפי ורטיגו, מומלץ להקפיד על קימה איטית ממצב של ישיבה או שכיבה, להימנע מכיפוף הראש, מטה בייחוד בעת הרמת חפצים מהרצפה (מומלץ לכופף את הברכיים), להימנע ממתיחת הצוואר ולישון על שתי כריות או יותר. 

באופן כללי, מומלץ להקפיד על תנועה איטית והדרגתית של הראש במהלך ביצוע פעולות יומיומיות, כיוון שתנועה חדה עלולה להוביל להתקף.

במקרים שלך מחלות הגורמות לסחרחורת, יש להימנע מהגורמים או מגורמי הסיכון לסחרחורת. כך למשל במקרה של מחלת מנייר, הימנעות מצריה מוגברת של מלח עשויה להפחית את התקפי הסחרחורת.