בדיקת כימיה בדם (Blood chemistry)

מומחה לכירורגיה כללית פתח בחלון חדש

הגורמים המדוייקים למחלת הסכיזופרניה אינם ידועים. התיאוריה הרווחת כיום גורסת שהסיבה לה היא הפרעה בהתפתחות המוח בתקופה העוברית, אשר גורמת למבנה לא תקין ברמה התאית, ככל הנראה בשל גורמים גנטיים. אותה וריאציה של מבנה המוח לא בהכרח גורמת למחלה, אלא לנטייה לקיום המחלה. התפרצות המחלה בפועל מושפעת מגורמים סביבתיים שונים במהלך החיים, החל בהשפעות על העובר בעודו ברחם, כגון חשיפה לווירוסים, או לסטרס אימהי, ודרך אירועים בחיים כגון טראומות גופניות ונפשיות או שימוש בסמים. מנגנון נוסף שזוהה אצל חולים בסכיזופרניהה וא הפחתה ב'גיזום' של תאים ושל קישורים בין תאי מוח (סינפסות). באופן נורמאלי, גיזום כזה מתרחש בגיל ההתבגרות, ונמצא שאצל חולים נותרו עודף תאים ועודף סינפסות יחסית לבני גילם שאינם חולים. כתוצאה מהמבנה הלא-תקין שהזכרתי, נוצרים חיבורים או קישורים עודפים בין תאי מוח שונים, אשר מייצרים חוויה חושית ללא גירוי חיצוני הולם, זאת אומרת הזיות או קישורים חשיבתיים ללא תמיכה הגיונית (המסתמכת על המציאות). המונח דיסוציאציה משמעו סימפטום של ניתוק בין שני דברים שבאופן רגיל צפוי שיהיו קשורים זה לזה. לדוגמה, זיכרון ורגש לגבי אירוע מסויים, או חוויה חושית ומחשבות לגבי אירוע מסויים או לגבי פרק זמן ספציפי בו האדם חווה דבר מה. חושבים שדיסוסיאציה בדרך כלל מתרחשת בעקבות טראומה, וככל הידוע כיום, זוהי תופעה יותר פסיכולוגית ופחות קשורה לגורמים מולדים, בניגוד לסכיזופרניה. הקשר בין סכיזופרניה לדיסוציאציה הוא שלחלק מהחולים בסכיזופרניה יש סימפטומים דיסוציאטיביים, ובנוסף, ישנם גורמי סיכון משותפים לשני המצבים, כגון שימוש בסמים וטראומות. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית פתח בחלון חדש

מגוון רחב של ספרים וסרטים מפורסמים מציגים על פי רוב את חולי השסעת, או חולים במחלות נפש אחרות, כבני אדם אלימים ומסוכנים. אך זהו לא תמיד המצב. מרבית בני האדם הלוקים בשסעת אינם מסוכנים או אלימים. יתר על כן, החולים מעדיפים בדרך כלל להסתגר בתוך עצמם ולהתרחק מן החברה. אולם, ישנם מקרים אשר בהם חולים במחלות נפש, אשר צורכים בנוסף אלכוהול או משתמשים סמים, מציגים התנהגות אלימה ומסוכנת לסובבים אותם. מצד שני, חולים במחלת השסעת יכולים להיות מסוכנים לעצמם. התאבדות היא גורם המוות מספר אחד בקרב חולי שסעת

פתח בחלון חדש

לאחר שלקית כבר פעם אחת מהיווצרותן של אבני כליה , ישנה רמת סבירות גבוהה לכך כי תשוב ללקות מהן גם בעתיד. אתה יכול למנוע את הישנותן על ידי שתייה מספקת של מים על מנת לשמור על צלילות נוזל השתן שלך. יש להקפיד על שתייה של 8 עד 10 כסוסת מים ליום. ייתכן ויהיה עליך לבצע מעקב אחר משטר התזונה שלך. הרופא המטפל בך יוכל לרשום לך תרופה אשר תסייע לך למנוע מן האבנים להיווצר מחדש.

פתח בחלון חדש

אבנים בכליות מתחילות להיווצר בדמות גביש קטן. כאשר נוזל השתן יוצא מן הכליה, ייתכן והוא יישא את הגביש איתו, או שייתכן והגביש יישאר בכליה. במידה והגביש נותר בכליה, גבישים נוספים מתחברים אליו במשך הזמן ויצרים אבן גדולה יותר בכליה. מרבית האבנים יוצאות מן הכליות ועוברות דרך מערכת השתן, כל עוד הן קטנות דיין, על מנת לצאת בדרך זו החוצה מן הגוף. לאבנים מסוג זה אין צורך במתן טיפול כלשהו. אבנים שהן גדולות יותר נתקעות בצינוריות אשר מעבירות את נוזל השתן מן הכליות אל עבר שלפוחית השתן (מערכת השופכן). דבר זה עלול להוביל להופעתם של כאבים ויכול לגרום לחסימה אשר מונעת מנוזל השתן להגיע אל עבר שלפוחית השתן, וממנה החוצה מן הגוף. הכאב מתחזק לרוב לאחר כרבע שעה עד שעה, עד אשר הוא הופך להיות חמור ביותר. ייתכן ותחוש הקלה ברמת הכאב כאשר האבן תזוז מעט ואינה תחסום עוד את מעבר נוזל השתן, והכאב יחלוף לחלוטין כאשר האבן תנוע אל תוך שלפוחית השתן. לרוב יש צורך במתן טיפול רפואי במקרים של היווצרות אבני כליה גדולות. בעיות אשר יכולות להיווצר בעת היווצרותן של אבני כליה כוללים בין השאר:

* רמת סיכון מוגבר ללקות בזיהומים במערכת השתן, או החמרתם של זיהומים קיימים.

* גרימת נזקים בכליות, במידה ואבן גורמת לחסימת מעבר נוזל השתן אל מחוץ לשתי הכליות (או החוצה מכליה אחת אצל בני אדם אשר בגופם כליה אחת בלבד). אצל מרבית בני האדם אשר בגופם שתי כליות בריאות, בדרך כלל היווצרותן של אבנים בכליות אינה גורמת להופעתם של נזקים חמורים, עד לנקודת הזמן אשר בה האבנים גורמות לחסימה של מערכת השתן במשך שבועיים או יותר. היווצרותן של אבני כליה מהווה בעיה חמורה ביותר אצל בני אדם אשר בגופם כליה אחת בלבד, או שהם סובלים מליקוי תפקודי של המערכת החיסונית שלהם, או שהם עברו השתלת כליה.

פתח בחלון חדש

 

פתח בחלון חדש

אני בת 37, בריאה בדרך כלל, בכושר גופני טוב ועוסקת בהוראת חינוך גופני. התזונה שלי מאוזנת ואני צמחונית. בחודשים האחרונים אני סובלת מכאבי ברכיים (אולי בשל פעילות חזרתית בעבודה). כחודשיים-שלושה אני סובלת מכאבי שרירים ומהתכווצויות שרירים פתאומיות ולא מוסברות (בלי קשר לפעילות גופנית). לפני כחודש, בריצה של כ-20 מ', הרגשתי כאב חד, ובעקבותיו לא יכולתי לדרוך על הרגל כשבוע. בבדיקת אולטרסאונד שנערכה השבוע התברר כי יש לי קרע בשריר התאומים בגודל של 29x4x16 מ"מ. בנוסף נמצאה ציסטה ע"ש בייקר בשקע הפופליטאלי בברך בגודל 26x6x12 מ"מ עם אקסטנציה צרה ומוארכת לשרירי הסובך. נמצאה גם ציסטה מסוג דומה אך קטנה יותר בברך השנייה. בנוסף לבדיקות אלה הפנתה אותי רופאת משפחה לבדיקות דם שבהן התגלו ערכים גבוהים מהנורמה של בילירובין טוטאל (2.03). האם זה קשור לתסמונת גילברט שממנה אני סובלת?. נמצאו גם ערכים גבוהים מהנורמה של נויטרופילים (68.8), ערכים נמוכים מהנורמה של טריגליצרידים (21.5) וערכים נמוכים מהנורמה של פריטין (5.6). התוצאות בבדיקות הנוספות הבאות היו בגדר הנורמה, אך נמוכות: טסיות (180), MCV (82.90), קראטינין (0.56), פוספט (37.58), ESR(2.00), TSH (0.86), לימפוציטים (1.27), בזופילים (0.01), המוגלובין (12.00). האם יש קשר בין כאבי השרירים לבין תוצאות בדיקות הדם? לאיזה רופא עלי לפנות: לרופא משפחה, לאורתופד? את מציגה כמה בעיות בכמה תחומים. כאבי השרירים יכולים להיות קשורים לקרע בשריר ולציסטות ע"ש בייקר שנראו באולטרסאונד. אני ממליצה לפנות להתייעצות עם אורתופד. הממצא הלא תקין היחיד בבדיקות הדם הוא עדות לחוסר ברזל (פריטין נמוך, MCV נמוך), אם כי את עדיין לא אנמית בצורה משמעותית (המוגלובין 12 זה סביר בהחלט). מכיוון שאת צמחונית, וככל הנראה לא מקבלת מספיק ברזל בתזונה שלך, כדאי שתקחי במשך תקופה תוספי ברזל בכדורים ואולי תתייעצי עם דיאטנית לגבי דברים שכדאי להוסיף לתזונה הקבועה שלך כדי לשמור בעתיד על רמת ברזל תקינה ללא צורך בתוספים. רמת הבילירובין הגבוהה הוא אכן ככל הנראה תוצאה של תסמונת גילברט. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד [27/02/2010] פתח בחלון חדש

חוסר היכולת לסגור את העפעפיים קרוי Lagophthalmos. באופן תיאורטי, פגיעה משמעותית בעור יכולה להביא לעיוות בעפעף ולחוסר יכולת לסגור את העפעפיים, אולם הדבר אינו שכיח, והפגיעה בעיר צריכה להיות משמעותית כדי שזה יתרחש. סיבות נוספות יכולות להיות טראומה לעפעף, שיתוק של עצב הפנים, ובלט עין מסיבות שונות. הבעיה במצב זה, מעבר לסיבה הבסיסית של חוסר היכולת לסגור את העפעפיים, היא שהקרנית יכולה להיפגע. הקרנית יכולה להתייבש, ואם הדבר לא מאובחן בזמן ומטופל - היא עלולה להיפגם באופן בלתי הפיך. לצורך טיפול בלגופתאלמוס ניתן, בשלבים הראשונים, לטפטף לעין חומרי סיכה, להשתמש במשחות לסיכה, ולהניח עדשת מגע טיפולית (בהוראת רופא בלבד), וקיימים טיפולים דרסטיים יותר. המלצתי היא כי תיבדקי על ידי רופא עיניים כדי לבחון אם יש לך לגופתאלמוס וכדי לבדוק את מצב הקרנית. בברכה, ד"ר עידו דידי פביאן - אינפומד פתח בחלון חדש

אני שמחה לשמוע שמצבך הכללי השתפר עם הורדת מוצרי החלב מהתפריט. אמנם נכון שמוצרי חלב מועשרים בסידן, אך הם בהחלט אינם המקור היחיד לסידן. ישנם לא מעט מזונות (מלבד ירקות ירוקים) המכילים כמויות לא מבוטלות של סידן, לדוגמה טחינה משומשום מלא (ניתן לקנות שומשום מלא טחון בחנויות טבע, ולהוסיף 2 כפות לסלט, למשל), סרדינים, שקדים, תאנים ועוד. אין כל חשש למחסור פתאומי בסידן כל עוד תקפיד על צריכה מבוקרת של מזונות עשירים במינרל זה. בחור בגילך אמור לצרוך כ-1000 מ"ג סידן ליום. תוכל למצוא טבלה המפרטת את כמות הסידן במזונות השונים כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3635020,00.html פתח בחלון חדש

בדרך כלל מומלץ לישון יותר שעות בלילה, אבל ישנם אנשים שמספיקות להם שעות שינה מעטות. האם אתה מרגיש עייף או לא מרוכז? אם כן, יכול להיות שהדבר קשור לשעות השינה המועטות, והייתי ממליצה לך לנסות להוסיף עוד שעות. אם אתה עירני במהלך היום וחוסר השינה אינו מפריע לך, אין סיבה ממשית לשנות זאת. לא ציינת פרט חשוב: האם אתה ישן חמש שעות בלבד מבחירה או מחוסר זמן, או שמא הסיבה היא נדודי שינה וקושי להמשיך לישון? אם אכן ישנה בעיה, כדאי לפנות לרופא המטפל ולנסות לפתור אותה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד פתח בחלון חדש