בדיקת כימיה בדם (Blood chemistry)

הגורמים המדוייקים למחלת הסכיזופרניה אינם ידועים. התיאוריה הרווחת כיום גורסת שהסיבה לה היא הפרעה בהתפתחות המוח בתקופה העוברית, אשר גורמת למבנה לא תקין ברמה התאית, ככל הנראה בשל גורמים גנטיים. אותה וריאציה של מבנה המוח לא בהכרח גורמת למחלה, אלא לנטייה לקיום המחלה. התפרצות המחלה בפועל מושפעת מגורמים סביבתיים שונים במהלך החיים, החל בהשפעות על העובר בעודו ברחם, כגון חשיפה לווירוסים, או לסטרס אימהי, ודרך אירועים בחיים כגון טראומות גופניות ונפשיות או שימוש בסמים. מנגנון נוסף שזוהה אצל חולים בסכיזופרניהה וא הפחתה ב'גיזום' של תאים ושל קישורים בין תאי מוח (סינפסות). באופן נורמאלי, גיזום כזה מתרחש בגיל ההתבגרות, ונמצא שאצל חולים נותרו עודף תאים ועודף סינפסות יחסית לבני גילם שאינם חולים. כתוצאה מהמבנה הלא-תקין שהזכרתי, נוצרים חיבורים או קישורים עודפים בין תאי מוח שונים, אשר מייצרים חוויה חושית ללא גירוי חיצוני הולם, זאת אומרת הזיות או קישורים חשיבתיים ללא תמיכה הגיונית (המסתמכת על המציאות). המונח דיסוציאציה משמעו סימפטום של ניתוק בין שני דברים שבאופן רגיל צפוי שיהיו קשורים זה לזה. לדוגמה, זיכרון ורגש לגבי אירוע מסויים, או חוויה חושית ומחשבות לגבי אירוע מסויים או לגבי פרק זמן ספציפי בו האדם חווה דבר מה. חושבים שדיסוסיאציה בדרך כלל מתרחשת בעקבות טראומה, וככל הידוע כיום, זוהי תופעה יותר פסיכולוגית ופחות קשורה לגורמים מולדים, בניגוד לסכיזופרניה. הקשר בין סכיזופרניה לדיסוציאציה הוא שלחלק מהחולים בסכיזופרניה יש סימפטומים דיסוציאטיביים, ובנוסף, ישנם גורמי סיכון משותפים לשני המצבים, כגון שימוש בסמים וטראומות. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

התרופה אלפריד שייכת לקבוצת תרופות הידועות בשם בנזודיאזפינים, המשמשות להקלה של מצבי חרדה ומתח, הרפיית שרירים וסיוע לשינה. כמו כל הבנזודיאזפינים, אלפריד עלולה לגרום להתמכרות כשלוקחים אותה באופן קבוע במהלך תקופה ממושכת, ויכולה להיות גם ירידה בהשפעתה עם הזמן. מסיבות אלו בוחנים את הטיפול עם אלפריד במרווחי זמן קבועים. אם לוקחים את התרופה ברציפות במשך פחות משבועיים, ניתן להפסיקה בביטחה. אך אם לוקחים את התרופה במשך תקופה ארוכה יותר, יש להיוועץ ברופא, אשר עשוי להמליץ על הורדה הדרגתית של המינון. הפסקה פתאומית עלולה לגרום לתסמיני גמילה. פלוטין היא תרופה נוגדת דיכאון המעכבת את הניצול החוזר של סרוטונין במוח (SSRI). אין להפסיק את השימוש בתרופה בלי להיוועץ ברופא, מפני שההפסקה עלולה לגרום לתסמינים לחזור. כל התרופות שיש להן השפעה מרגיעה על מערכת העצבים המרכזית עלולות להגביר את התכונות המדכאות את מערכת העצבים של אלפריד. לכן יש מגוון תרופות שיש להיזהר בנטילתן בשילוב עם אלפריד, ביניהן תרופות נגד דיכאון. איחולי בריאות ד"ר אורלי שניידר - אינפומד

אני בת 37, בריאה בדרך כלל, בכושר גופני טוב ועוסקת בהוראת חינוך גופני. התזונה שלי מאוזנת ואני צמחונית. בחודשים האחרונים אני סובלת מכאבי ברכיים (אולי בשל פעילות חזרתית בעבודה). כחודשיים-שלושה אני סובלת מכאבי שרירים ומהתכווצויות שרירים פתאומיות ולא מוסברות (בלי קשר לפעילות גופנית). לפני כחודש, בריצה של כ-20 מ', הרגשתי כאב חד, ובעקבותיו לא יכולתי לדרוך על הרגל כשבוע. בבדיקת אולטרסאונד שנערכה השבוע התברר כי יש לי קרע בשריר התאומים בגודל של 29x4x16 מ"מ. בנוסף נמצאה ציסטה ע"ש בייקר בשקע הפופליטאלי בברך בגודל 26x6x12 מ"מ עם אקסטנציה צרה ומוארכת לשרירי הסובך. נמצאה גם ציסטה מסוג דומה אך קטנה יותר בברך השנייה. בנוסף לבדיקות אלה הפנתה אותי רופאת משפחה לבדיקות דם שבהן התגלו ערכים גבוהים מהנורמה של בילירובין טוטאל (2.03). האם זה קשור לתסמונת גילברט שממנה אני סובלת?. נמצאו גם ערכים גבוהים מהנורמה של נויטרופילים (68.8), ערכים נמוכים מהנורמה של טריגליצרידים (21.5) וערכים נמוכים מהנורמה של פריטין (5.6). התוצאות בבדיקות הנוספות הבאות היו בגדר הנורמה, אך נמוכות: טסיות (180), MCV (82.90), קראטינין (0.56), פוספט (37.58), ESR(2.00), TSH (0.86), לימפוציטים (1.27), בזופילים (0.01), המוגלובין (12.00). האם יש קשר בין כאבי השרירים לבין תוצאות בדיקות הדם? לאיזה רופא עלי לפנות: לרופא משפחה, לאורתופד? את מציגה כמה בעיות בכמה תחומים. כאבי השרירים יכולים להיות קשורים לקרע בשריר ולציסטות ע"ש בייקר שנראו באולטרסאונד. אני ממליצה לפנות להתייעצות עם אורתופד. הממצא הלא תקין היחיד בבדיקות הדם הוא עדות לחוסר ברזל (פריטין נמוך, MCV נמוך), אם כי את עדיין לא אנמית בצורה משמעותית (המוגלובין 12 זה סביר בהחלט). מכיוון שאת צמחונית, וככל הנראה לא מקבלת מספיק ברזל בתזונה שלך, כדאי שתקחי במשך תקופה תוספי ברזל בכדורים ואולי תתייעצי עם דיאטנית לגבי דברים שכדאי להוסיף לתזונה הקבועה שלך כדי לשמור בעתיד על רמת ברזל תקינה ללא צורך בתוספים. רמת הבילירובין הגבוהה הוא אכן ככל הנראה תוצאה של תסמונת גילברט. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד [27/02/2010]

בדרך כלל מומלץ לישון יותר שעות בלילה, אבל ישנם אנשים שמספיקות להם שעות שינה מעטות. האם אתה מרגיש עייף או לא מרוכז? אם כן, יכול להיות שהדבר קשור לשעות השינה המועטות, והייתי ממליצה לך לנסות להוסיף עוד שעות. אם אתה עירני במהלך היום וחוסר השינה אינו מפריע לך, אין סיבה ממשית לשנות זאת. לא ציינת פרט חשוב: האם אתה ישן חמש שעות בלבד מבחירה או מחוסר זמן, או שמא הסיבה היא נדודי שינה וקושי להמשיך לישון? אם אכן ישנה בעיה, כדאי לפנות לרופא המטפל ולנסות לפתור אותה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

ההחלטה לגבי טיפול שעובד אך גורם לתופעות לוואי מטרידות היא בעיקר החלטה אישית של המטופל. עד כמה את מסוגלת לחיות עם תופעות הלוואי? לדעתי החשש מתלות אינו צריך להפריע לך להמשיך ליטול את הכדור, מכיוון שאם הוא יעיל ומונע את ההתכווצויות בידיים וברגליים, את תמשיכי לקחת אותו כך או אחרת. השאלה הבעייתית יותר, לדעתי, היא לגבי ההירדמות - עד כמה זה משפיע על יכולת התפקוד שלך ביום-יום. אם זה מפריע לך לנהל חיים רגילים ויצרניים, זה עלול להיות בעייתי לאורך זמן. בעיה נוספת היא שאני מתרשמת שהאפילפסיה שלך לא מאוזנת מבחינת ריבוי ההתנתקויות. לא פירטת מה התדירות הרגילה של ההתקפים שלך ואילו תרופות בדיוק ניסית, אך אני ממליצה מאד לפנות שוב לנוירולוג המטפל וליידע אותו לגבי ריבוי ההתקפים. אולי הוא ירצה לשנות את הטיפול התרופתי שלך. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד

לא ברור אם הבעיה שלך היא בשריר, בגיד או בעצם. טיפול בקרח יעיל לעצירת הנפיחות שנגרמת כתוצאה מקרע של סיבי שריר, פגיעה בכלי דם והצטברות נוזלים. כשהפגיעה בשריר או בגיד, יש לטפל בקרח במשך כמה ימים עד לעצירת הנפיחות, ולאחר מכן להתחיל בחימום הדרגתי ובפיזיותרפיה עד לאיחוי הקרע. אם הבעיה בעצמות השוקה או השוקית, יש לאבחן אם יש שבר או שבר מאמץ (מקרוסקופי) ולטפל בהתאם לממצאים. ד"ר ירון גרשוביץ - פיזיולוג מומחה במאמץ, בשיקום לב ובאימון רפואי לבריאות הלב

קראתי על שני מחקרים שמראים כי הנגיף XMRV שכיח מאוד בקרב חולים בתשישות כרונית. זאת, לעומת אחוז נמוך מאוד (3.7%) בקבוצת הביקורת באחד המחקרים, קבוצה של אנשים בריאים. כמו כן נמצא הנגיף בבדיקות של חולים בפיברומיאלגיה, אך שם המחקר עוד קטן מאוד וכנראה לא מספק. אלה המחקרים: http://scientificamerican.com/...chronic-fatigue-syndrome-retrovirus http://sciencenews.org/...culprit_in_chronic_fatigue_syndrome http://wpinstitute.org/xmrv/xmrv_qa.html האם תוכלו לספק עוד מידע על הממצאים? למשל, אם יימצא שאכן זה וירוס שגורם את המחלות, האם יש דרך לרפא אותו אצל חולים? האם יש אפשרות לחסן נגדו אנשים בריאים? מכיוון שנראה שאולי הווירוס מועבר במגע מיני, האם זה אומר שחולי תסמונת התשישות הכרונית או פיברומיאלגיה לא יוכלו לקיים יחסי מין? במחקר המצויין נבדק הקשר בין הוירוס XMRV לבין תסמונת העייפות הכרונית (CFS). וירוס זה שייך לקבוצת וירוסים הפוגעים בבעלי חיים והוא הסוג הראשון שנמצא בבני אדם. במחקר נמצאו רמזים לכך שצורת ההדבקה בוירוס היא דרך הדם (כמו במחלת האיידס ובצהבת מסוג B). גם אם הדבר יוכח חד משמעית, אין זה אומר שחולים לא יוכלו לקיים יחסי מין. וודאי תהיינה הנחיות מתאימות, כמו במחלות האחרות. הוירוס אמנם שכיח מאוד בחולי CFS, אך עדיין אין מסקנות לגבי המשמעות של עובדה זו, ודרוש מחקר נוסף. עם זאת, קבוצת המחקר הזו בודקת כבר עתה אם לתרופות אנטי-וירליות יש השפעה מיטיבה על תסמונת העייפות הכרונית. עדיין אין תוצאות. היות שכך, מוקדם מדי לדבר על חיסון. נקווה שאכן תהיה פריצת דרך בתחום. ד"ר ורד אסטרחן - אינפומד [14/02/2010]

חוסר היכולת לסגור את העפעפיים קרוי Lagophthalmos. באופן תיאורטי, פגיעה משמעותית בעור יכולה להביא לעיוות בעפעף ולחוסר יכולת לסגור את העפעפיים, אולם הדבר אינו שכיח, והפגיעה בעיר צריכה להיות משמעותית כדי שזה יתרחש. סיבות נוספות יכולות להיות טראומה לעפעף, שיתוק של עצב הפנים, ובלט עין מסיבות שונות. הבעיה במצב זה, מעבר לסיבה הבסיסית של חוסר היכולת לסגור את העפעפיים, היא שהקרנית יכולה להיפגע. הקרנית יכולה להתייבש, ואם הדבר לא מאובחן בזמן ומטופל - היא עלולה להיפגם באופן בלתי הפיך. לצורך טיפול בלגופתאלמוס ניתן, בשלבים הראשונים, לטפטף לעין חומרי סיכה, להשתמש במשחות לסיכה, ולהניח עדשת מגע טיפולית (בהוראת רופא בלבד), וקיימים טיפולים דרסטיים יותר. המלצתי היא כי תיבדקי על ידי רופא עיניים כדי לבחון אם יש לך לגופתאלמוס וכדי לבדוק את מצב הקרנית. בברכה, ד"ר עידו דידי פביאן - אינפומד

הערכים החריגים בבדיקות הדם שלך הם AST ו- ALT, שהם אנזימי הכבד. ערכים אלה אינם גבוהים באופן משמעותי מן הנורמה (רמה גבוהה היא ערכים גבוהים פי 3 מהנורמה). שאר התוצאות שציינת הן בגדר הנורמה. ישנן סיבות רבות ומגוונות לעלייה ברמת אנזימי הכבד, ביניהן זיהום (כמו הפטיטיס A או הפטיטיס B), מחלות אוטואימוניות, אלכוהול, מחלת כבד כרונית, תרופות מסוימות, ועוד. במקרה שלך, הכי סביר כי העלייה היא על רקע נטילת האלטרוקסין. תרופה זו היא אחת מיני רבות העלולות לגרום לעלייה ברמת אנזימי הכבד. אין מה לעשות מלבד לעקוב אחר הערכים של אנזימי הכבד ואחר תפקוד בלוטת התריס. בהקשר לכאבי הראש, לא ברור לי איזה בירור עברת, ולכן איני יכולה לייעץ איך עלייך להמשיך. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

לא ציינת כמה זמן אתה חולה בסוכרת ואם אתה מאוזן. סוכרת יכולה לגרום לבעיות זקפה. כמו כן, ככל שעולה הגיל, יש ירידה בכמות נוזל הזרע בכל שפיכה. עם זאת, גם התרופה אבודרט שאתה לוקח לטיפול בערמונית המוגדלת יכולה לגרום לבעיות זקפה ולבעיות בשפיכה. אני מציע לך להיפגש עם הרופא המטפל ולדון עימו על כך. בברכה ד"ר יעקב אולך - אינפומד