ניפדיפין

תשובה: המצב שתיארת מאד בעייתי. נשמע מן התיאור שלבנך יש בעיה ושהוא זקוק לטיפול, אולם הוא מסרב לפנות לטיפול. לאחר גיל 18, כל אדם במדינתנו נחשב לבוגר ואחראי לעצמו, אלא אם כן הוחלט אחרת על ידי בית משפט (למשל, במקרים שאדם הוכר כמפגר או כלוקה במחלת נפש קשה). רק עד גיל 18 ההורים נחשבים לאפוטרופוס של ילדם, ובמקרים מסוימים, ניתן לחייב ילד להיבדק או לקבל טיפול לבקשת ההורים. במקרה של בנך, שהוא בן 21 ולאחר שירות צבאי, אין כל דרך לחייבו לפנות לעזרה או לקבל עזרה. במקרה כזה, הפתרון הוא בדרך כלל בדרך "יצירתית", ולעיתים אף "ערמומית" (כמובן לטובת הצעיר!). לדוגמה: לשכנע את הבן לשוחח עם רופא המשפחה באמתלה של בעיה רפואית גופנית או לקבלת אישור כלשהו (לרישיון נהיגה?). להזמין את רופא המשפחה או פסיכיאטר לביקור בית, כך שהשיחה תתקיים בבית. לשכנע את הבן להגיע מסיבה כלשהי למיון של בית חולים כללי, שם יוכל להיבדק על ידי פסיכיאטר תורן. לבקש ממישהו שהבן סומך עליו לשכנע אותו לפנות לעזרה (חבר או קרוב משפחה) ואולי גם ללוות אותו לכך. את מציינת כי הבן "עושה טרור סמוי בבית". חשוב להדגיש כי במצבים של בן-בית שמאיים, או שממש מגלה תוקפנות, הדרך היחידה לטפל במצב היא להגיש נגדו תלונה במשטרה, עם כל הכאב שכרוך בדבר כאשר זהו בנך. הדבר נכון גם למקרים בהם האדם עושה דברים שלא בכוונה להזיק, אך שעלולים לסכן אחרים שגרים בבית, או לפגוע בהם, כגון השחתת רכוש (פגיעה במערכות החשמל או המים, שבירת חלון וכדומה). חלק מן ההתמודדות הוא להחליט מהו "הקו-האדום" שלך, או של האנשים האחרים שגרים בבית, ומעבר לקו זה, להפסיק להיענות לדרישותיו של הבן באופן החלטי ועקבי. למשל, אם הוא דורש שמירה על ניקיון מסוים, סגירת החלונות, אוכל רק מזון מסוים, או רק מכלים מסוימים, דורש שאנשים מסוימים לא ייכנסו לבית וכדומה - במקרה כזה יש לבחור את הדברים המפריעים ביותר, ולהתעקש לא לשתף איתו פעולה לגביהם. כמו כן, אני ממליצה לא לתת לו כסף ללא הגבלה, אלא להקציב סכום מינימלי, ואם יהיו לו רצונות נוספים, הוא ייאלץ לצאת מן הבית ולנסות לעזור לעצמו. זה כולל גם המנעות מקנייה עבורו של דברים שהוא דורש, ושאינם נחוצים לפי שיקול דעתך, והתעקשות שילך לקנותם בעצמו. יכול להיות שתחת הגבלה מסוימת של הנוחות האישית שלו, זאת אומרת תחת לחץ עליו מצידך, הוא יסכים לשתף פעולה עם טיפול, או שיחליט לנסות לצאת מהבית. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: נסיונות להרות במשך חודשיים אינם מגדירים בעיית פוריות. (ההגדרה היא שנה של נסיונות לא פוריים, מתוזמנים ביחס לביוץ).

תשובה: לא קיים טיפול יעיל לשיטיון. OLANZAPINE, או כמו שהוא נקרא בארץ - זיפרקסה הוא תרופה אנטי פסיכוטית מן הדור החדש. היא ניתנת לחולים הסובלים מדמנציה בעיקר כטיפול בפסיכוזה ובשינויים האישיותיים שעשויים להופיע כחלק מן הדמנציה. התרופה משקיטה את הסימפטומים, אך אינה מטפלת בבעיה הבסיסית, שלה עדיין לא נמצא פיתרון. תוכל לקרוא עוד כאן: http://www.aafp.org/afp/20030601/2335.html

תשובה: זו נחשבת אינטראקציה בדרגה קלה. ניתן לקחת את שתי התרופות, אולם יש להיות מודעים לאפשרות של השפעה סדטיבית מוגברת, טשטוש וסחרחורת. נטילה של אלטרולט בבוקר עלולה לגרום לתחושת עייפות וטשטוש במשך היום, ובד"כ אינה מומלצת. ניתן לקחת אותה גם בבוקר, אולם חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל לפני שתעשי כן.