התעללות פיזית בילדים ( Child Physical Abuse ) 


אנו נוטים לתפוס את המשפחה כמסגרת המעניקה לילד חסות והגנה. תפיסה זו מגולמת גם בציפייה החברתית מהמשפחה ואף באחריותה על-פי החוק. כיצד קורה אם כן, שלאורך ההיסטוריה, ללא הבדלי מגזר או גבולות פיזיים, נמצאים ילדים בסיכון לסבל נפשי וגופני, וחיי המשפחה אינם משמשים מקלט אלא חממה לתוקפנות? הדבר קשה לעיכול, אך בתרבויות רבות לאורך ההיסטוריה האנושית הכאת ילדים לא נחשבה להתנהגות יוצאת דופן.

מהי התעללות פיזית בילדים?

התעללות פיזית היא פגיעה אלימה הנעשית במזיד על ידי בן משפחה או אדם מבוגר האחראי על הילד. ההתעללות מתבטאת במעשים הגורמים או העלולים לגרום נזק פיזי לילד, כגון: פציעות, שבירת אברים, כוויות, חתכים, תלישת שיער ונשיכה. התעללות בתינוקות כוללת בין השאר טלטולים עזים העלולים לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך, חסימת פה אשר עלולה להביא לחנק או מתן מזון או תרופות רעילים. התעללות פיזית קיצונית עלולה להגיע עד לכדי נכות ואף למוות. לחבלות הגופניות נלווה נזק נפשי, כך שההשפעה על התפתחות הילד היא מעבר למצבו הגופני, והטיפול לו הוא יזדקק יהיה, בהתאם, גופני ונפשי.

גורמים להתעללות פיזית

קשה להבין כיצד פוגע הורה או בן משפחה בילד בצורה חמורה ועקבית עד כדי התעללות מתמשכת. בניסיון לאתר גורמים להתאכזרותם של בני משפחה לילדים ותינוקות הגיעו חוקרים למספר הסברים אפשריים:

• מעגל הפגיעה: חזרה על דפוסי התנהגות הוריים והעברה של דפוס הפגיעה מדור לדור (כלומר, ילד מוכה הופך להורה מכה). ייתכן שהדבר נעוץ בהעלאה של חוויות העבר לאחר שהילד הופך להורה, וקשור לתפיסתו את יחסי ההורה- ילד.

• הילד נתפס כנושא תכונות רעות, ועליו לשאת בעונש על מעשיו או תכונותיו: תפיסות בלתי ריאליות המייחסות לילד כוונות עוינות או כוחות אפלים. במקרים רבים מאחורי מחשבות אלה עומדות אמונות תפלות או תהליך נפשי פתולוגי של ההורה (פסיכוזה למשל).

• הילד נתפס על ידי ההורה כנועד לספק את צרכיו: הילד נתפס כחפץ, כרכוש וכשק אגרוף לפורקן כעסים. הורים אלה הם בעלי יכולת מועטה לדחיית סיפוקים ובעלי בוחן מציאות לקוי. לעיתים מדובר באגו הורי פגיע, המתרגם כל ליקוי בילד או באינטראקציה עמו כביקורת ודחייה. הרגשת הכישלון והתסכול עלולים להוליד תוקפנות.

• הילד כמושא להשלכה: הורים המגלים בילד תכונות שאינם אוהבים בעצמם ובמקום לברר האם הדבר מפריע לילד עצמו או להציע לו עזרה, הם מנסים "לתקן" את הילד על ידי פגיעה בו. דרך "תיקון" זה הם חווים "היטהרות" ושחרור מתכונותיהם השליליות.

• הילד כמושא התקה: הילד משמש אובייקט נוח לתוקפנות המכוונת במקור כנגד דמות אחרת (למשל, תסכול וזעם כלפי בן הזוג מופנים אל הילד).

• פגיעה מתוך מניעים תרבותיים: נורמות, אמונות ומנהגים הרווחים בקבוצות חברתיות-תרבותיות מסוימות מאפשרות אלימות כלפי ילדים כדרך חינוך או כטקס הממלא פונקציה חברתית או מהווה סגולה כנגד פגעים (כמו הוצאת שדים).

• התנהגות פוגעת המושפעת מבריאותו הנפשית של ההורה: בדרך כלל הגורם הפסיכיאטרי לא יהיה גורם בלעדי לפגיעה פיזית בילד, אך נמצא קשר בין לקויות מסוימות אצל ההורה לבין התנהגות פוגעת. הורה הסובל מפיגור שכלי למשל ולא מבין את עוצמת הנזק שהוא גורם לילד, או הורים המכורים לסמים או לאלכוהול, אשר בשל חוסר שליטה עצמית ופיקוח בשעת השימוש בחומרים אלה עלולים להתנהג בחוסר אחריות כלפי ילדיהם. במקרים נדירים יותר, אמונות שווא ותפקוד לקוי תחת מצב פסיכוטי עלולים להוביל להתנהגות פוגעת כלפי הילד.

• התנהגות פוגעת בהשפעת הילד: תופעה לפיה הילד "נבחר" כקורבן להתעללות בשל תכונותיו או התנהגויותיו. ההורה אינו מכה את ילדיו האחרים, אך מאפייני אחד הילדים תורמים להתנהגות האלימה בשל הקושי לטפל בו (ילד עם בעיות התנהגות ומשמעת למשל), או בשל קשיים שהוא מעורר בהורה מסיבות הקשורות במשמעות שההורה נותן למצבו של הילד (למשל פגיעה נרקיסיסטית של ההורה עקב לידת ילד פגוע).

"הבטנו אחור בטרוף ובפחד קדימה" - השפעות הפגיעה על הילד

מערכות היחסים שהילד חווה מגיל צעיר ובמיוחד יחסי ההורה-ילד, הן בעלות השפעה משמעותית על עיצוב התנהגותו והתפתחותו. מערכת יחסים תקינה תאפשר בדרך כלל התפתחות טובה, ואילו מערכת יחסים שלילית והרסנית תשפיע לרעה על התנהגות הילד ועל התפתחותו הרגשית והקוגניטיבית.

ניתן להבחין בשלושה דפוסי התנהגות עיקריים בקרב ילדים מוכים:

• הילד הצייתן: זהו הילד שלומד להתאים את התנהגותו לדרישות ההורים - לא להיות ספונטאני או להביע רגש, על מנת להימנע מכאב ושלילת האהבה. כל התנהגות אחרת משמעה מכות, לכן הילד עומד על המשמר. גם מחוץ לבית ובקרב ילדים אחרים התנהגותו תתאפיין בפייסנות, ביטול עצמי וניסיון לשאת חן. ילדים כאלה נוטים לקבל על עצמם תפקידים נחותים, ולצפות לאהבה המותנית בכך שהם עומדים לשירותם של אחרים.

• הילד הנמנע והמסוגר: ילד שלמד שניתוק מגע הוא הדרך הטובה ביותר להימנע מפגיעה. ילד כזה יהיה מכונס, מתבודד ופאסיבי. הוא ינסה לבלוט כמה שפחות ונראה שהיה מעדיף להיעלם לגמרי. גם מחוץ לבית התנהגותו פאסיבית, כך שהוא לא יפנה לעזרה - מתוך מחשבה שממילא שום דבר לא יועיל ולא ישנה. גם בכיתה המורה לא תרגיש בו ובחצר הוא יהיה לא מעורב, מחוץ למשחק, ולעיתים אף יהווה מטרה ללעג מצד ילדים אחרים.

• הילד הלוחם: לעומת הילדים שוויתרו על הסיכוי ליחס ואהבה, הילד הלוחם מעדיף לקבל יחס כלשהו מאשר להעלם ולהיזנח. ילדים אלה רוצים וזקוקים לתשומת לב, ולעיתים נראה כאילו התנהגותם הפרובוקטיבית מזמינה פגיעה. אף שהתנהגותם גוררת תגובות שליליות מהסביבה, ולמרות הסכנה הכרוכה בכך, הם יעדיפו להפנות דרישות לסביבתם, יפריעו בכיתה, יציקו לילדים אחרים ויעמדו מול הוריהם. במקרים קיצוניים עלולים ילדים אלה להגיע למעשי עבריינות.

ביטוי רגשי של הפגיעה

כל ילד שהוא עצמו קורבן לתוקפנות חש בעצמו רגשות תוקפניים. הביטוי ההתנהגותי התוקפני נראה לעין אצל "הילד הלוחם", בעוד שאצל האחרים כעס ותוקפנות מדוכאים בשל פחד ותחושת חוסר אונים, או שבאים לידי ביטוי בדרכים אחרות כמו הרס של צעצועים וחפצים או התעללות בבעלי-חיים.
רגשות של עצב וחוסר חיוניות מאפיינים אף הם ילדים מוכים. לעיתים, מתוך למידה שאין מקום לביטוי הרגש, ילדים כאלה יכולים להגיע למצב של אפטיה ואטימות רגשית. ילדים אלה, המתקשים להביע רגש יתקשו גם לקבלו מאחרים, כך שיידרשו זמן ומאמצים רבים על מנת להסיר את מעטה האטימות המגן עליהם.

הקושי ביצירת קשר נובע גם מהאמון הבסיסי הפגום שיש לילד בזולתו, ומהדימוי העצמי הנמוך שלו. האמון הבסיסי בזולת אמור להתפתח מתוך למידה שהאחר הוא טוב ושניתן לסמוך עליו, אך ילד מוכה למד להאמין שהעולם שסביבו הוא פוגע ומאכזב. תפיסה זו תשפיע על כל חייו החברתיים - הוא יתקשה להתמיד בקשרים וימהר לפרש התנהגויות ניטרליות כדחייה.

ביטוי קוגניטיבי של הפגיעה

התפתחותו הקוגניטיבית של הילד מושפעת כמובן ממגעיו עם העולם הסובב אותו. ללא תמיכה ועידוד לא יוכל הילד להוציא לפועל את יכולותיו הפוטנציאליות. ילדים בגילאים צעירים מאופיינים בחשיבה מאגית. כך, הם מאמינים שהוריהם יכולים לקרוא את מחשבותיהם ולדעת על כל מעשיהם. ילד מוכה שינסה להדחיק את מחשבותיו האסורות ("הלוואי שגם לאימא יכאב") ידחיק גם מחשבות נוספות, ועמן את היוזמה, היצירתיות והסקרנות. בנוסף, הפגיעה בדימוי העצמי וביכולת ליצור קשר עם הזולת פוגמים ביכולות הלמידה וההתפתחות. לעיתים, הישגיהם של ילדים מוכים בבית הספר דלים כל כך עד כי הם נחשבים למפגרים, למרות שלמעשה מקור קשייהם הוא בהזנחה ממנה הם סובלים.

כיצד ניתן לזהות פגיעה פיזית בילדים?

איתור של ילד מוכה הינו מורכב וקשה ומהווה חלק מהמאמץ הכולל במניעת תופעת ההתעללות בילדים והמלחמה בה. הילד יהיה בדרך כלל צעיר ומפוחד, וההורים עצמם לא יספרו על הפגיעה ואף יכחישו את המצב (על אף שברוב המקרים כן ידאגו להפנות את הילד לטיפול רפואי). גם כאשר הילד בוגר ובעל יכולת לדווח ולבקש עזרה, אין הוא נוהג לעשות זאת. אלמנטים של פחד ובושה מעורבים בכך: פחד מתגובתו של ההורה, בושה על הפגמים בחיי המשפחה שלו ולעיתים גם בושה מעצם תפיסתו את עצמו אשם במצב. לאור כל זאת, ישנה חשיבות רבה לכך שאנשי המקצוע הבאים במגע עם הילד יהיו מיומנים ביותר, ערניים, ובעלי רגישות גדולה.

ילדים מוכים מציגים על פי רוב התנהגות אופיינית (כמתואר למעלה), שאנשי המקצוע יכולים לזהות. לעיתים נלווים להתנהגות זו סימני הכר גופניים:

• חבורות ושטפי דם בלתי מוסברים על הפנים ובאזורים שונים של הגוף.
• כוויות בלתי מוסברות מסיגריות, מתכת מלובנת או מגהץ, על כפות הידיים, כפות הרגליים או הגב.
• שברים בלתי מוסברים באזור הפנים, בגולגולת או באף, שברים בצלעות, או שברי משיכה או סחיטה (שברים ספירליים). לעיתים השברים בדרגות שונות של החלמה, דבר המעיד על כך שנעשו בזמנים שונים.
• סימני חבלה נוספים כגון: שריטות, פגיעות בטן, סימני נשיכה וסימני חפצים (כמו שפשוף של חבל או סימן של אבזם חגורה).

חשוב לציין שבישראל, על פי החוק לתיקון חוק העונשין (פגיעה בקטינים וחסרי ישע), ישנה חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה באם יש לאדם חשדות מוצקים על כך שמתרחשת פגיעה בקטין או בחסר ישע.

טיפול בילדים נפגעי התעללות פיזית

בטיפול בילדים הסובלים מהתעללות פיזית מעורבים אנשי מקצוע שונים: נציגי החוק, הרווחה, הבריאות והטיפול. רצוי להיזהר ממצב בו מאבקי כוח בין אנשי המקצוע השונים ישקפו את הקונפליקטים בתוך המשפחה בעקבות חוסר תיאום או הזדהות עם חלק מסוים בקונפליקט (עם הילד או עם אחד ההורים). שיתוף פעולה בין אנשי המקצוע הכרחי לשם הכנת תכנית טיפול מקיפה, המביאה בחשבון הן את הצורך של הילד בהגנה, והן את חשיבות הקשר עם משפחתו בהמשך.

ההתערבות הטיפולית עם ילדים ומשפחותיהם כוללת בחירה בין התערבות הממוקדת בילד להתערבות הממוקדת בהורים ובתא המשפחתי, ובין התערבות בשעת משבר לטיפול ארוך טווח.

• התערבות הממוקדת בילד יכולה להתבצע בשלושה אופנים:

o הגנה על הילד באמצעות הרחקתו מן הבית.
o התערבות חירום לאחר הפגיעה - הכוללת עזרה ראשונה רפואית ותמיכה נפשית.
o טיפול אינדיווידואלי מתמשך - אשר נועד על מנת לנסות להשלים חסכים התפתחותיים, לשפר את היכולת ליצירת קשר, לחזק את הדימוי העצמי, ולהפחית בעיות התנהגות.

• התערבות הממוקדת בהורים ובמשפחה: נשענת על ההנחה כי ההורה המכה זקוק לעזרה בשל בעיותיו כאדם ובשל כישורי ההורות הלקויים שלו. טיפול בהורה הוא אם כן מטרה וגם אמצעי על מנת לעזור לילד. התערבות ועזרה למשפחה בשעת משבר יכולה להיות למשל באמצעות הטלפון- קו חם אשר נגיש להורה בכל שעה (hot line) ומאפשר לו לקבל עצה, תמיכה והרגעה. שירות שמרטפות הזמין לשימוש בשעת הצורך יכול להיות יעיל גם הוא. אפשרויות נוספות הן: טיפול פרטני להורה, טיפול משפחתי, או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי- הממוקד בחינוך ההורה ושינוי התנהגותו. התערבות אפשרית נוספת היא הרחקת ההורה התוקפן מן הבית. התערבות זו יכולה להיות לצמיתות או לתקופה קצובה.

רופאים ומכונים בפוקוס





רופאים בתחום
ד"ר גבריאל גרינברג ד"ר גבריאל גרינברג
מנהל יחידת צינטורי לב בבי"ח השרון . קרדיולוג... קרא עוד
פרופ' (PhD) בנימין ברטוב פרופ' (PhD) בנימין ברטוב
מומחה בפריון ומורפולוגיה של תאי הזרע. קרא עוד
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ