ניתוח אף (Rhinoplasty)

תשובה: אחת מהדרכים היותר יעילות לטיפול בדימומי אף אצל אנשים עם בעיות קרישה היא על ידי צריבת האזורים המדממים ברירית האף. צריבתם לרוב אינה פוגעת בחוש הריח. זהו ניתוח פשוט יחסית, ולא ידוע לי על סיכונים מעבר לאפשרות של פגיעה ברקמות הסובבות, המתרחשת רק במקרים נדירים. ניסיתי למצוא עוד מידע בנושא, אך לצערי לא הצלחתי. נסי לשאול את הרופא שיבצע את הניתוח. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: תוכלי לקרוא על התרסיס כאן: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=213

תשובה: הפרעות בחוש הריח והטעם עשויות לנבוע מגורמים שונים, ולכן ברבים מן המקרים יש צורך בהערכה רב-תחומית, הכוללת את רופא המשפחה, רופא אף-אוזן-גרון (אני מניחה שהוא זה שהמליץ על כריתת הפוליפים), נוירולוג, רופא אלרגיה ורופא שיניים. השכיחות של הפרעה בחוש הריח עולה עם הגיל, ולפי הערכות שונות, ל-50% מן האנשים מעל גיל 60 יש ירידה בחוש הריח. הגורמים האפשריים לאיבוד הדרגתי של חוש הריח והטעם כוללים נזלת אלרגית, פוליפים באף, זיהום ויראלי במערכת הנשימה העליונה שעשוי לגרום לפגיעה קבועה או חולפת בחוש הריח, שימוש בתרופות (ביניהן תרופות הנמצאות בשימוש שכיח, כמו תרופות מסוימות נגד יתר לחץ דם או סוגי אנטיביוטיקה שונים), חבלות ראש, חשיפה לכימיקלים במקום העבודה, עישון וצריכת אלכוהול. סיבות נוספות הן מחלת שיוגרן (Sjogren, דלקת הגורמת להרס בבלוטות הרוק והדמעות, ולכן ליובש בפה הגורם לשינוי בטעם), ובמקרים נדירים גם סוכרת ותת-פעילות של בלוטת התריס. גם חסרים תזונתיים, בעיקר חסרים של ויטמינים (למשל B12) עשויים לפגוע בחוש הריח. במסגרת הערכת הבעיה יש להיבדק על ידי רופא אף-אוזן-גרון, שיבדוק את חלל האף ואת הסינוסים, משום שמחלות באיברים אלה פוגעות לעתים קרובות בחוש הטעם והריח. נחוצה גם בדיקה נוירולוגית, כדי לראות אם יש ממצאים נוירולוגיים נוספים. לרופא המומחה לאלרגיה תפקיד בהערכת נזלת אלרגית ולא אלרגית, וכן בהערכת רגישות יתר לחומרים בבית ובמקום העבודה. גם יש להעריך את מצב חלל הפה, משום שמחלות וזיהומים בחלל הפה עשויים להשפיע על חוש הטעם. ד"ר ליה עשת - אינפומד

תשובה:

בניתוחים מסוג זה אשר מטרתם היא קוסמטית ברובה, ישנה חשיבות רבה בבחירה נכונה ונבונה של המרפאה והמנתח אליו פונים. ראשית, חובה לוודא כי המרפאה מעסיקה רופאים עם רישיון לבצע ניתוחים, וניתוחים פלסטיים או ניתוחי אף אוזן וגרון בפרט (תעודת "מומחה בכירורגיה פלסטית" או "מומחה ברפואת א.א.ג"). לא כל רופא מנתח הוא בעל ידע והכשרה בביצוע ניתוחים קוסמטיים, וכדאי לברר זאת היטב על מנת שלא לגרום לאי שביעות רצון בהמשך. מומלץ לעשות "סקר שוק" מעמיק ולהיפגש עם כמה רופאים מומחים בתחום, לשמוע את חוות דעתם לגבי הניתוח הרצוי, ולבקש לראות תמונות של מנותחים קודמים ("לפני ואחרי") מניסיונם האישי. כמובן שתמיד ניתן להסתייע בהמלצות של אנשים שעברו את הניתוח בעצמם.

תשובה:

מאחר וקשה לחזות תוצאות של ניתוחים קוסמטיים, וניתוח אף בפרט, לעיתים המטופל חש אי שביעות רצון מהתוצאה המתקבלת. ראשית, יש לקחת בחשבון, כי התוצאה המיידית הנראית לעין הינה שונה מאד מהתוצאה הסופית. הנפיחות הרבה פוחתת עם הזמן, כיוון שתהליך החלמת הרקמה הוא ארוך טווח. למעשה רק לאחר כשישה חודשים ניתן לראות תוצאה סופית, ולעיתים רק אחרי שנה. כמובן שקיימת האפשרות לביצוע ניתוח חוזר לתיקון, בהתאם להחלטה משותפת של המטופל והרופא. רצוי לברר עם הרופא לפני הניתוח, האם ניתוח חוזר יהיה כרוך בעלויות נוספות.

תשובה:

תשובה:

בניתוח מסוג זה אין תעודת ביטחון. לא ניתן לצפות מראש את התוצאה הסופית, וניתן אך ורק לכוון אל התוצאה הרצויה על ידי בחירה נבונה של הרופא המנתח, והתייעצות מספקת לפני. מרפאות מסוימות מציעות סימולציה (הדמיה) ממוחשבת של האף לפני ואחרי. ההדמיה נעשית ע"י לקיחת תמונות של פני המטופל מכיוונים שונים- ישר, בזווית ובפרופיל מלא, והשמה בתוכנת מחשב מיוחדת, המאפשרת למנתח לבחור את ה"שינויים" אותם מעוניין לבצע. בדיקת ההדמיה אינה מבטיחה תוצאות מסוימות ומשמשת להמחשה בלבד, על מנת לתת למטופל תחושה של המראה אליו הוא יכול לצפות לאחר הניתוח.

תשובה:

מובן כי לא קיים אף מושלם. קיים אף המתאים בצורתו וגודלו לשלמות הפנים כולה והמסתדר בצורה הרמונית מבחינת פרופורציות עם מיקום העיניים, השפתיים וכו'. מרבית הפונים לניתוחי אף קוסמטיים עושים זאת לצורך תיקון של אף גבנוני, גדול, מחודד, עקום, ארוך או בעל צורה חריגה כלשהי. מנתח טוב יודע לזהות מיידית את הבעיה הקיימת, ולטפל רק בה, מבלי לשנות לחלוטין את צורתו של האף. על כן לא תמיד רצוי לבקש אף סולד או קטן. אף מנותח מושלם לפיכך הוא אף שנראה טבעי למטופל.

תשובה: תסמונת Osler-Weber-Rendu היא מחלה תורשתית בה יש חיבור פתולוגי של עורק לווריד במקומות שונים בגוף (תופעה שנקראת גם arteriovenous malformations), וחולשה של דופן כלי הדם באזורים אלה הגורמת לסיכון מוגבר לדימום. התסמין השכיח ביותר הוא דימום מהאף, אך ייתכנו תסמינים שונים ומגוונים בהתאם לאיברים המעורבים. הטיפול בד"כ מקומי, וכולל לחץ על הנחיר, צריבת כלי הדם המדמם ע"י חומרים כימיים, מחט חשמלית או לייזר, או קשירה בניתוח של העורק המזין. כאשר הדימומים מהאף קשים, ניתן לבצע ניתוח בו מחליפים את רירית האף, אשר עשירה במיוחד בכלי דם, בשתל עור. ניתוח זה נקרא Septal dermoplasty והוא מצליח להפחית ב 75% את חומרת התסמינים.

תשובה:

כאמור, פרט למיקום שונה של החתכים והצלקות, ההבדל נובע מגודל הרווח אותו יוצר המנתח. בשיטה הפתוחה המנתח מרים את העור ומפריד אותו ממסגרת האף, ואילו בשיטה הסגורה המנתח אינו מרים את העור מעל מסגרת האף אלא יוצר הפרדה ורווח מזעריים בין העור לסחוס והעצם, ועובד דרך רווח זה באמצעות מכשירים זעירים. השיטה הנבחרת תלויה רבות ברופא המנתח, ובקיומן של בעיות נוספות שדורשות תיקון. מבחינה פונקציונאלית לאחר הניתוח ההבדל היחיד בין שתי השיטות הוא במיקום התפרים.