הפרעות התנהגות (Disruptive Behavior Disorders)

חלק מסימני האזהרה לקיומה של תסמונת ADHD כשל בהקשבה וציות להוראות, אי יכולת לארגן את המטלות היומיומיות ומטלות הלימודים, הזזה עצבנית של הידיים והרגליים, דיבור מוגזם, השארת מטלות, משימות ושיעורי בית בלתי גמורים, וקושי בקשב ובמענה לפרטים.

כרגע אין ראיות משכנעות לכך שתסמונת ה-ADHD עלולה לצמוח רק מגורמים חברתיים או שיטות גידול ילדים. רוב הגורמים המוכחים חלים בתחום הנוירוביולוגיה והגנטיקה. בין הגורמים:

סביבה: מחקרים מראים קשר אפשרי בין השימוש בסיגריות ובאלכוהול במהלך ההריון לבין סיכון ל-ADHD אצל היילוד. עוד גורם סביבתי שעלול להיות משויך לסיכון מוגבר ל-ADHD הוא רמה גבוהה של עופרת בגופם של ילדים בגיל טרום-בית הספר.

תוספי מזון וסוכר: הועלתה השערה כי הפרעות קשב נגרמים מסוכר מזוקק או תוספי מזון, או שתסמיני ה-ADHD מוחרפים על ידי סוכר ותוספי מזון. בשנת 1982, קיימו מוסדות הבריאות הלאומיים של ארה"ב כנס להשגת קונצנזוס מדעי בכדי לדון בנושא זה. נמצא כי הגבלות תזונתיות סייעו לכ-5% מכלל הילדים הסובלים מ-ADHD שנבדקו, רובם ילדים צעירים שסבלו מאלרגיות למזונות שונים. מחקר עדכני יותר על השפעות הסוכר בילדים, בו נעשה שימוש בסוכר בחלק מן הימים ובתחליף סוכר בימים לסירוגין, מבלי שההורים, אנשי הצוות או הילדים הנבדקים יידעו באיזה חומר נעשה שימוש, לא הראה כל השפעה משמעותית של הסוכר על ההתנהגות או יכולת הלמידה.

באופן אידיאלי, על האבחון להתבצע בידי בעל מקצוע עם הכשרה ב-ADHD (הפרעות קשב וריכוז) או באבחון הפרעות נפשיות באזור מגוריכם. פסיכיאטרים ופסיכולוגים של ילדים, רופאי ילדים בעלי התמחות במדעי ההתפתחות וההתנהגות, או נוירולוגים התנהגותיים הם אלה שלרוב מחזיקים בהכשרה לאבחנה מבדלת. גם לעובדי רווחה קליניים עשויה להיות ההכשרה הנדרשת.

המחקר עדיין לא מבין בדיוק כיצד מפריעה ה-ADHD (הפרעת קשב וריכוז) לבעיות חברתיות. מחקרים אחדים הראו כי ילדים בעלי ADHD של חוסר קשב ברובו עלולים להיתפש כביישנים או מופנמים על ידי בני גילם. המחקר מצביע בחוזקה על כך כי התנהגות תוקפנית אצל ילדים בעלי תסמינים של התנהגות אימפולסיבית והיפר-אקטיביות עלולה לשחק תפקיד חשוב בדחייתם החברתית. בנוסף, הפרעות התנהגותיות אחרות מופיעות לעתים קרובות בסמיכות ל-ADHD. נראה כי ילדים הסובלים מ-ADHD והפרעות אחרות סובלים מליקויים רבים יותר ביחסיהם עם בני גילם.

ילדים ומתבגרים בעלי הפרעה היפרקינטית או הפרעת קשב וריכוז עלולים לחוות פציעות תכופות וחמורות יותר מאשר בני גילם שאינם סובלים מן המחלה. המחקר מראה כי ילדים עם ADHD נוטים יותר להיפצע הן כהולכי רגל והןם ברכיבה על אופניים, לספוג פציעות ראש, להיפצע ביותר מחלק גוף אחד, ולהתאשפז בשל הרעלה בלתי מכוונת. ילדים הסובלים מ-ADHD עלולים להתקבל במחלקות לטיפול נמרץ ולהיפצע עד כדי נכות בשיעור גבוה יותר מילדים אחרים.

ילדים הסובלים מ-ADHD גורמים להוריהם הוצאות בריאות גבוהות יותר במידה ניכרת מאשר ילדים שאינם סובלים מן המחלה. הוצאות הבריאות על כל ילד הסובל מ-ADHD עלולות להיות גבוהות פי שניים מאשר על ילדים שאינם סובלים מ-ADHD.

מתבגרים הסובלים מ-ADHD נוטים יותר להסתבך בהתנהגות מסוכנת כגון שימוש בסמים.

הטיפול הרגיל ב-ADHD (הפרעות קשב וריכוז) עשוי לכלול תרופות כגון מתאילפנידאט (ריטאלין) או דקסטרואמפטמין (דקסדרין), שהם חומרים מגרים המפחיתים את האימפולסיביות ואת ההיפר-אקטיביות ומגבירים את כושר הריכוז. רוב המומחים מסכימים כי על הטיפול ב-ADHD להתייחס להיבטים רבים של תפקוד המטופל ולא להיות מוגבל לשימוש בתרופות לבדו.

על הטיפול לכלול ניהול מובנה בכיתה, חינוך ההורים (על מנת להתייחס לצרכים כמו משמעת והצבת גבולות) והוראה פרטית ו\או ריפוי בעיסוק לילד עצמו.