הפרעות התנהגות

תשובה: סכיזופרניה היא מחלה שיש לה הרבה מאד דרגות חומרה ודרי ביטוי שונות. לכן יש להתייחס לכל מקרה שאובחן לגופו, וקשה מאד לתת תשובות כלליות שיהיו גם מדויקות. באופן כללי, זו מחלה כרונית, שאין ממנה החלמה מלאה, בדומה למחלה כמו סוכרת מתחום המחלות הגופניות. המשמעות היא שהאדם לא אינו תמיד סובל מסימנים גלויים של המחלה, אך שצפויות לו תקופות של שקט, שבהן יוכל לתפקד ולחיות את חייו ללא אשפוזים. אבל, יש להמשיך באופן רציף עם טיפול, מכיוון שכמו עבור חולי סוכרת – ללא טיפול, רוב הסיכויים שתחול החמרה נוספת. שוב, כמו בסוכרת, גם בסכיזופרניה, ישנם נזקים מצטברים אשר מתפתחים לאט, לאורך שנים. השימוש הרציף בתרופות והשמירה על עקביות במסגרת הטיפול, מעכבים את היווצרותו של הנזק המצטבר באופן מאד משמעותי. לצערנו, למרות שקיים מגוון תכשירים תרופתיים לטיפול בסכיזופרניה, לעיתים נדרשת תקופה ממושכת של ניסיונות עם תרופות שונות עד שנמצא הטיפול המתאים ביותר למטופל המסוים. לפעמים זה מביא לתחושה אצל החולה ואצל בני משפחתו, שהוא נוטל תרופות ושזה לא עוזר. במקרים כאלה חייבים להתאזר בסבלנות ולשתף פעולה עם הצוות המטפל, עד שיימצא הטיפול המתאים ביותר. חשוב לציין גם שהטיפול אינו מתמצה בתרופות בלבד, אלא כולל בדרך כלל גם שינויים באורח החיים, כגון בסוג או במקום התעסוקה, כדי להימנע מעומס יתר נפשי. השמירה על אורח חיים רגוע יחסית (שעות שינה מסודרות, הימנעות מסמים ואלכוהול, מסגרת תעסוקתית) מאד חשובה למניעת החמרות במצב. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: מובנת לי מאד הדאגה והמצוקה שלך, לנוכח שינויי ההתנהגות שתיארת אצל אחותך. אכן נשמע שזו בעיה נפשית שמצריכה טיפול. לצורך התחלת הטיפול, על אחותך להיבדק על ידי פסיכיאטר, במרפאה או בחדר מיון של בית חולים. האם הורייך מודעים לבעייה? אם כן, האם הם ניסו להביא את אחותך לבדיקת רופא? מפאת גילך הצעיר (16), איני חושבת שאת זו שצריכה להיות האחראית לטיפול באחותך. אני בטוחה שאת סובלת ממה שקורה בבית, אך האחריות היא של ההורים. א קשה להביא את אחותך לבדיקת רופא, כדאי ליצור קשר עם בית הספר בו למדה (ועדיין רשומה בו כנראה כתלמידה, גם אם אינה הולכת ללימודים), ולבקש ביקור בית על ידי המחנכת או היועצת. במצבים של ילד או ילדה שנעדרים תקופה ממושכת מהלימודים, יש אפשרות להגיש סיוע למשפחה דרך מערכת החינוך, מתוקפו של חוק חינוך חובה. בנוסף, ניתן לפנות לרשות הרווחה באזור המגורים שלכם, ולתאר את המצב לעובדת סוציאלית למשפחה או לעובדת סוציאלית לנוער. גם העובדת הסוציאלית תוכל לסייע ביצירת קשר עם גורמי בריאות הנפש לצורך התחלת טיפול. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: אכן יש רמות גבוהות של אדרנלין במוח בזמן התקף חרדה. מעבירים עצביים נוספים המשמשים חלק מתופעה זו הם נוראדרנלין, סרוטונין, GABA. להלן קישור לדפים בהם תוכלי לקרוא על חרדה וכן להעזר במנגנון אבחון עצמי. http://www.infomed.co.il/anxiety.asp

תשובה: תלישת שיער כפייתית, או בשמה הרפואי טריכוטילומניה, גורמת ללוקים בה לתלוש את שערות ראשם, וכן גבות, ריסים או שיער בחלקי גוף אחרים, כך שנוצרות קרחות. ההפרעה שכיחה בעיקר בגילאים צעירים - ומתחילה באופן אופייני מגיל 12 בערך. חומרת הבעיה משתנה ונקבעת על פי מידת ההפרעה לחיי היומיום. יש אנשים שסובלים רוב שעות היממה ממחשבות טורדניות ודחפים הנוגעים לתלישה, ויש כאלה שאצלם הבעיה חריפה פחות. האפשרויות הטיפוליות הן: 1. טיפול ביהביוריסטי - קוגניטיבי (התנהגותי): סוג של טיפול פסיכולוגי בעל אופי פרקטי. טיפול זה מבקש לזהות את הגורמים הפסיכולוגיים הגורמים לדחף התלישה ומלמד דרכים לשנות את התגובה האוטומטית של התלישה. 2. השתתפות בפורומים וקבוצות תמיכה. 3. טיפול תרופתי : התרופות המקובלות ביותר הן תרופות מקבוצת SSRIs כגון סרוקסאט או פרוזק. תרופות נוספות הן תרופות מקבוצות שונות כמו אנפרניל ואפקסור. התגובה לתרופות היא אינדיבידואלית, ולכל אדם תעזור תרופה אחרת. רק במקרים מעטים התרופות לבד יגרמו להפסקה מוחלטת של התלישה. לעיתים קרובות אנשים יחושו שהתרופה אינה עוזרת די צורכה. יש אנשים שיחושו שהתרופות ממתנות את הדחף לתלוש, ומעלות את המודעות לתלישה. במקרים אלה יש צורך בשילוב של טיפול ביהביוריסטי - קוגניטיבי עם התרופות. חשוב לזכור כי אין תרופת פלא לטריכוטילומניה, ופעמים רבות רק שילוב של תרופות, טיפול וקבוצות תמיכה עוזר. במקרה שלך, אם סרוקסאט לא עזר, יש לשקול הגדלת מינון התרופה, החלפתה ושילוב של טיפול התנהגותי. לפרטים נוספים על טריכוטילומניה והטיפול בה: http://www.trich.org/home/default.asp?FC=3617729