הפרעות התנהגות

תשובה: הקושי שלך יכול בהחלט להתאים להפרעת קשב וריכוז. תוכלי לקרוא על הפרעת קשב וריכוז במבוגרים בפורטל אינפומד בקישור הבא: http://www.infomed.co.il/questions/q_111005_6.htm

תשובה: הפרעה טורדנית-כפייתית, OCD, היא בעיה כרונית, אולם צורת ההתבטאות של ההפרעה לאורך זמן, וגם חומרתה, שונים מאד בין אדם לאדם. אצל מיעוט מהאנשים עם הבעיה, ההפרעה ממשיכה באופן כמעט רצוף לאורך שנים, ואז מומלץ להמשיך את הטיפול התרופתי כל החיים. אצל רוב האנשים עם הבעיה, מתקיים במשך החיים מצב בסיסי עם מעט מאד סימפטומים, עם תקופות של החמרה הנמשכות כמה שבועות עד כמה חודשים. ההחמרה מופיעה בדרך כלל בתקופות בהן יש עלייה במתח בחיים, בשל שינויים המתרחשים בחיים באופן נורמלי, כגון גיוס לצבא, חתונה, עבודה חדשה וכדומה. לגבי ילדים ונערים שהגיעו לטיפול בגלל OCD, נמצא במחקרים שטיפול בתרופות מקבוצת ה- SSRI הביא להחלמה מלאה אצל כ-50% מהם, ולהחלמה חלקית - כלומר להישארות של חלק מהסימפטומים, או להפחתה בעוצמתם - אצל 25% נוספים. יש לציין כי בדרך כלל בודקים המחקרים שנה או שנתיים לאחר הפסקת טיפול תרופתי, ואין מספיק מידע על מה שקורה במהלך החיים, למשל לאחר 10 או 20 שנה. ניתן לשער כי חלק מן הנערים נזקקו בתקופות מסוימות בחייהם לחידוש של הטיפול התרופתי, באופן זמני. על פי מחקרים עדכניים, הטיפול האופטימלי ב- OCD כולל שילוב של טיפול תרופתי ושל טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT - Cognitive Behavioral Therapy)

תשובה:

המחקר עדיין לא מבין בדיוק כיצד מפריעה ה-ADHD (הפרעת קשב וריכוז) לבעיות חברתיות. מחקרים אחדים הראו כי ילדים בעלי ADHD של חוסר קשב ברובו עלולים להיתפש כביישנים או מופנמים על ידי בני גילם. המחקר מצביע בחוזקה על כך כי התנהגות תוקפנית אצל ילדים בעלי תסמינים של התנהגות אימפולסיבית והיפר-אקטיביות עלולה לשחק תפקיד חשוב בדחייתם החברתית. בנוסף, הפרעות התנהגותיות אחרות מופיעות לעתים קרובות בסמיכות ל-ADHD. נראה כי ילדים הסובלים מ-ADHD והפרעות אחרות סובלים מליקויים רבים יותר ביחסיהם עם בני גילם.

תשובה: התרופות לטיפול ב- ADD נחלקות לתכשירים המכילים ריטלין ותכשירים שאינם מכילים ריטלין. בקבוצת התכשירים המכילים ריטלין ישנם כמה תכשירים הנבדלים זה מזה בעיקר במשך פעולתם בגוף (ריטלין "רגיל" - 4 שעות, ריטלין SR וריטלין LA - בערך 6-8 שעות, קונצרטה - 12 שעות). בקבוצת התכשירים שאינם מכילים ריטלין נכללים בעיקר כמה נוגדי דיכאון עם פעילות אדרנרגית. הרופא שיכול לתת מרשם לתרופות אלו הוא רק פסיכיאטר או נוירולוג. לאחר קבלת המלצה ממומחה באחד התחומים האלה, רופא המשפחה או רופא הילדים יכול להמשיך לתת מרשמים בהתאם להמלצת המומחה. הגיל הוא פקטור בבחירת התרופה, אך חשוב יותר, את הטיפול יש להתאים לצרכי המטופל. זאת אומרת שיש להתחשב במבנה הגוף שלו, בשעות היממה שבהן הוא זקוק לריכוז מקסימלי, בהרגלי האכילה, בתופעות לוואי אם הופיעו, ביכולת הכלכלית שלו לרכוש את התרופות, ועוד. העובדה כי אתה סובל גם מדיסגרפיה או מדיסלקסיה אינה מהווה שיקול בבחירת הכדור. לרוב נדרש טיפול נוסף, לא תרופתי, אלא בתחום החינוכי, על מנת להתגבר על הליקויים הללו. חלק נכבד מהלוקים ב- ADD סובלים בנוסף גם מליקויי למידה שונים. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית