ורטיגו

תסמינים שעלולים ללוות ורטיגו כוללים:

• אובדן שיווי משקל.

• בחילות.

• הקאות.

• ניסטגמוס - תנועות עיניים מהירות לא רצוניות (ריצוד) .

• טינטון (Tinnitus) - רעש או זמזום באוזניים שמקורו פנימי ולא רעש חיצוני .

• הפרעות בתחושה, בדיבור או בראייה עלולות ללוות ורטיגו מרכזי הנובע מבעיה מוחית. 

ורטיגו נגרם בדרך-כלל כתוצאה מבעיה באוזן הפנימית, מצב המכונה ורטיגו פריפרי, אך הגורם לוורטיגו יכול להיות גם בגלל בעיות באזורים מסוימים במוח, מצב המכונה ורטיגו מרכזי . הסיבות הנפוצות לוורטיגו פריפרי הן: 

• ורטיגו התקפתי תנוחתי שפיר (Benign paroxysmal positional vertigo) - אחד הגורמים השכיחים לוורטיגו. הטריגר במקרה זה הוא לרוב שינויים במיקום הראש כגון שכיבה, מעבר לישיבה או הטיית הראש.  הגורם לכך הוא שינוי מיקומם של גבישי סידן (קריסטלים) המהווים חלק מאיבר שיווי המשקל באוזן הפנימית. 

• דלקת באוזן הפנימית.

• דלקת בעצב הווסטיבולרי (העצב שאחראי על שיווי המשקל) .

• מחלת מנייר- הפרעה באוזן הפנימית שנובעת ככל הנראה מבעיית לחץ בתוך האוזן ויכולה לגרום לוורטיגו .

ורטיגו מרכזי לעומת זאת נובע מבעיה במוח כגון שבץ, טרשת נפוצה או גידול מוחי. 

לצורך אבחון, רופא/ה עשוי/ה לבצע בדיקה גופנית כדי לבדוק אם יש סימנים לתנאים שעלולים לגרום לוורטיגו. זה יכול לכלול בדיקת אוזניים ובדיקת עיניים, בה ייבדקו סימנים של תנועה בלתי רצונית (ניסטגמוס). בנוסף, הרופא/ה עשוי/ה לבדוק את שיווי המשקל או לנסות ליצור מחדש את הסימפטומים על ידי כך שיבקש לעבור במהירות מישיבה לשכיבה. בהתאם לתסמינים, הרופא/ה עשוי/ה להפנות לבדיקות נוספות, בהן:

• בדיקות שמיעה.

• Electro Nystagmography) ENG) - בדיקה להערכת מערכת שווי המשקל הממוקמת באוזן הפנימית ובמוח. הבדיקה עוקבת אחר פעילות העיניים בתגובה לגירויים שונים. בנוסף, במהלך הבדיקה מבוצעת בדיקה קלורית שבה מוזרמים מים או אוויר לאוזן לצורך הערכה של מערכת שווי המשקל. 

• פוסטורוגרפיה- בדיקה הנעשית ע״י מכונה לבדיקת שיווי המשקל המספקת מידע על השימוש בראייה, חישה ומערכת שיווי המשקל כדי לשמור על שיווי משקל. 

• בדיקות הדמיה כגון CT או MRI כדי לשלול גורם מוחי לוורטיגו. 

ברוב המקרים ורטיגו נגרם מבעיה באוזן הפנימית. במקרים רבים זהו תסמין לא מסוכן, אך הוא מצריך פנייה לרופא/ה לצורך אבחון וקבלת טיפול.  חשוב לציין כי ורטיגו עלול להעלות את הסיכון לנפילות, במיוחד בקרב אוכלוסייה מבוגרת, ועל כן יש חשיבות רבה בפנייה לרופא/ה ולקבלת טיפול.  במקרים בהם קיימים סימפטומים המרמזים על ורטיגו מרכזי כגון הפרעות בדיבור, בתחושה או בראייה, יש לפנות לקבלת טיפול רפואי דחוף. 

לרוב, מצב של ורטיגו משתפר עם הזמן ללא טיפול. עם זאת, יש אנשים שיסבלו מאפיזודות חוזרות ונשנות לאורך מספר שנים, כמו אלה הסובלים ממחלת מנייר.

תרופות, כמו אנטי-היסטמינים, יכולות לעתים לעזור בוורטיגו. בנוסף, טיפול בסטרואידים או אנטיביוטיקה במקרה של דלקת באוזן הפנימית או בעצב הווסטיבולרי יכול להיות נחוץ.  יש להיוועץ עם הרופא/ה המטפל/ת על מנת להתאים את הטיפול התרופתי למצב הרפואי שגורם לוורטיגו.

פיזיותרפיה וסטיבולרית - סדרת תרגילים לסובלים מוורטיגו התקפי תנוחתי שפיר (פתאומי לאחר שינוי תנוחת הראש), עשויה לגרום להטבה בתסמינים. 

מניעה של ורטיגו קשורה במצב הרפואי שגרמה לו. לא תמיד ניתן למנוע ורטיגו. עם זאת, ישנם דברים שניתן לעשות כדי להפחית את מספר האירועים, ובהם: 

• להזיז את הראש בזהירות ובאטיות במהלך פעילויות יומיומיות.

• לקום לאט מהמיטה ולהתיישב בקצה המיטה זמן מה לפני שנעמדים.

• לישון כאשר הראש מורם מעט על 2 כריות או יותר.