סחרחורת סיבובית (vertigo)

במושג סחרחורת (Dizziness) מתארים באמצעותה מגוון תחושות שמקורן נפשי כמו אלו המופיעות במצבי חרדה, או כאשר עולות תלונות נירולוגיות שונות כמו חוסר יציבות או תלונות ממקור קרדיוואסקולרי כמו כמעט עילפון, וכן כאשר מופיעה תחושה או אשליה של תנועה וסיבוב הנובעת מהפרעות במערכת הווסטיבולארית (מערכת שיווי המשקל). התחושה מכונה סחרחורת סיבובית או ורטיגו (Vertigo), ופירושה גירוי פיזיולוגי בלתי שגרתי של מערכת שיווי המשקל (הווסטיבולארית), או חולי כלשהו במערכת זו.

סחרחורת סיבובית היא אשליה של תנועה. זוהי תחושה שכל העולם מסתובב, מתהפך ומתערבל. סחרחורת סיבובית איננה מחלה אלא תסמין של הפרעה במערכת לשיווי משקל.

מערכת זו קולטת ומעבדת גירוים תנועתיים. תחילתה בחיישנים הנמצאים באוזן הפנימית. האוזן הפנימית מחולקת לשני איברים: איבר השמע והאיבר לשיווי משקל (המבוך הווסטיבולארי). המבוך הווסטיבולארי מורכב משלוש תעלות מעגליות למחצה ומשני מכלים (האוטריקולוס והסאקולוס -Utricule and saccule). התעלות המעגליות למחצה מסודרות לפי שלושת מישורי המרחב, סידור המאפשר את קליטת התנועה הזוויתית של הראש בכל המישורים, ואילו האוטריקולוס והסאקולוס הם האיברים הקולטים תנועות קוויות בכל הכיוונים כולל כוח הכבידה. המשך המערכת הווסטיבולארית בעצב המעביר מידע לגזע המוח, למוחון (צרבלום), לחוט השדרה, לגרעינים בבסיס המוח (התלאמוס) ולקליפת המוח.

תפקידה של המערכת הווסטיבולארית לאפשר ראייה חדה של העולם החיצוני בעת ביצוע תנועות ראש, לייצב את הגוף כנגד כוח הכבידה ולמנוע נפילות. היעד הראשון מושג בעיקר על ידי הפעלת קולטני תאוצה זוויתיים הנמצאים בתעלות המעגליות למחצה. הקולטנים מעבירים את מסר תנועת הראש לגרעין הווסטיבולארי שבגזע המוח, ומשם לגרעינים עצביים המניעים את שרירי גלגלי העיניים. כל תנועה של הראש מעוררת תנועה נגדית ומיידית של גלגלי עיניים. כתוצאה מכך העיניים יציבות במרחב, ותמונת העולם החיצוני נקלטת יציבה ברשתית ובמוח. ייצוב הגוף מושג בעיקר על ידי קליטה של תאוצות ליניאריות כולל כוח הכבידה, על ידי התאים שבאוטריקולוס ובסאקולוס ועל ידי העברת המידע לגרעיני גזע המוח, לחוט השדרה ולשרירי הגב והגפיים.

כל הפרעה בעיבוד המידע, בעת מחלה או בעת גירוי בלתי שגרתי של המערכת לשיווי משקל, גורמת לסחרחורת בעיקר מסוג סחרחורת סיבובית. במהלכה גלגלי העיניים אינם יציבים והם מרצדים ללא פיקוח. ריצוד העיניים הקרוי ניד (ניסטגמוס - Nystagmus) הוא הסימן העיקרי שבאמצעותו מאבחנים את הסחרחורת הסיבובית. סימנים נוספים הם חוסר יציבות, בחילות, הקאות חיוורון וזיעה קרה.

כאשר הסחרחורת נובעת מגירויים תנועתיים בלתי שגרתיים כמו בסיבובי קרוסלה, מתרחשת סחרחורת המכונה פיזיולוגית. סחרחורת זו היא תגובה תקינה של המערכת והיא חולפת עם הפסקת הגירוי.

כאשר הסחרחורת מופיעה ללא גירוי סביבתי ברור, מדובר בסחרחורת שמקורה במחלה. הסיבות העיקריות לסחרחורת סיבובית הן מחלות אוזניים, מחלות בעצב שיווי המשקל ומחלות במערכת העצבים המרכזית שמערבות את המסלולים הווסטיבולארים. הגורמים השכיחים למחלות אלו הם: דלקות, הפרעות בזרימת דם, גידולים ומחלות ניוון.

בשלב חד של סחרחורת סיבובית הטיפול בדרך כלל הוא בתרופות. אם הליקוי קבוע, באיבר או בעצב שיווי המשקל, הטיפול הוא פיזיקלי המיועד לשיקום המערכת לשיווי המשקל. זהו טיפול המבוסס על הפעלה של מערכות עצביות אחרות במטרה לחזק את שיווי המשקל והיציבה. גם כאשר הסחרחורת תנוחתית ומאופיינת בהתקפים קצרים של סחרחורת סיבובית בשל שינוי תנוחה, הטיפול הוא פיזיקלי. סחרחורת זו נגרמת כתוצאה מהינתקות גבישים מאיבר האוטריקולוס וכניסתם לאחת מתעלות המבוך הווסטיבולארי. הטיפול מבוסס על תנועות ראש מיוחדות המחזירות את הגבישים למקומם ומפסיקות את התקפי הסחרחורת.

ד"ר קרלוס גורדון

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007