בדיקת הולטר לב (Holter ECG)

אוכלוסיות בסיכון

בדיקת הולטר לב אינה מסוכנת. הבדיקה כרוכה בלבישת מכשיר קטן המוצמד לחגורה, ובהצמדת מספר אלקטרודות לבית החזה והבטן. הבדיקה אורכת 24 שעות.

מחלות קשורות

הפרעות קצב מהירות: פרפור פרוזדורים, רפרוף פרוזדורים, טכיקרדיה חדרית ועוד. הפרעות קצב איטיות: חסם הולכה, תסמונת הסינוס החולה (Sick Sinus Syndrome).

מתי עושים את הבדיקה?

·         כאשר החולה מתלונן על תחושה של "דפיקות לב", אולם אין ממצא באק"ג רגיל

·         לאחר התעלפויות או כמעט התעלפויות

איך להתכונן לבדיקה?

אין צורך בהכנה מיוחדת.

אופן ביצוע הבדיקה

בזמן בדיקת הולטר לב יחברו לך אלקטרודות לבית החזה ויצמידו לך מכשיר קטן המולבש על חגורה. האלקטרודות הן למעשה מדבקות והצמדתן אינה כרוכה בכאב. 

עליך להסתובב עם המכשיר 24 שעות ולעשות את הפעילות הרגילה שלך, כאילו המכשיר אינו מוצמד.

אחרי הבדיקה

טכנאי יסיר את המכשיר ואת האלקטרודות. יתכן שתרגיש כאב קל אם יש לך שיער על בית החזה. 

הטכנאי יוציא את הקלטת מן המכשיר וישלח לרופא את תרשים האק"ג שנרשם במהלך היממה.

פענוח תוצאות

בדיקת הולטר לב היא ספציפית אך לא כל כך רגישה. 

המשמעות של הדבר היא, שאם בדיקת הולטר לב תקינה הדבר אינו שולל שאינכם סובלים מהפרעות קצב, אלא רק שלא סבלתם מהפרעות קצב בזמן החיבור למכשיר.

פענוח תקין של האק"ג כולל את המרכיבים הבאים:

1. קצב הלב היה בסינוס, והיה סדיר

2. ללא APCs/APBs.

3. ללא VPCs/VPBs

4. ללא חסמי הולכה

5. ללא סימנים לאיסכמיה

אם הפענוח תקין, אולם התלונות ממשיכות, יתכן שיש צורך לחזור על הבדיקה שוב. זאת מכיוון שלפעמים הפרעות הקצב אינן מופיעות ביום שבו מבצעים את בדיקת הולטר לב. במקרים בהם הפרעת הקצב היא נדירה במיוחד, יתכן שהרופא יבקש בדיקה בנקראת Loop Recorder. 

מדובר במכשיר איתו יש ללכת למשך תקופה ארוכה יחסית (חודשים) כשהוא צמוד לגוף, וכאשר מרגישים בדפיקות לב או שעומדים להתעלף, לוחצים על כפתור והמכשיר רושם את הפעילות בזמן האירוע.

פענוחים לא תקינים נבחרים ומשמעותם:

1. קיום APBs או APCs: (Atrial Premature Complex/Beat) אלו הן פעימות מוקדמות ממקור עלייתי. זוהי הפרעת הקצב הנפוצה ביותר ומופיעה לעיתים קרובות בפענוחים. 

המצב אינו מצריך טיפול כלשהו מכיוון שהוא חסר משמעות רפואית, למעט מקרים בהם קיימות פעימות מוקדמות רבות ואדם מתלונן על דפיקות לב שמפריעות לו בתפקוד היומי. אז ניתן לטפל תרופתית.

2. קיום VPBs או VPCs: (Ventricular Premature Complex/Beat) אלו הן פעימות מוקדמות ממקור חדרי. לעיתים הן מופיעות בזוגות (couplets) או בשלישיות (triplets). ככל הידוע כיום, באנשים ללא מחלת לב (למשל, לב שעבר אוטם) אין משמעות ל-VPBs. 

בחולים עם מחלת לב ידוע ש-VPBs עשויים להגביר את הסיכון לתמותה, אולם מחקרים שבהם השתמשו בטיפול תרופתי על מנת להעלים את ה-VPBs בחולים עם מחלת לב, לא הצליחו להראות ירידה בתמותה. הטיפול ב-VPBs כיום מתבצע רק אם לאדם יש תלונות משמעותיות, כגון דפיקות לב שמפריעות לתפקוד.

3. פרפור עליות התקפי (Paroxysmal Atrial Fibrillation או PAF): הפרעת קצב נפוצה יחסית בה, מסיבה של בעיה מבנית כלשהי בעלייה, נוצר מקור חשמלי שיורה בקצב מהיר. כתוצאה מכך, העלייה אינה מתכווצת באופן יעיל, והחדר עשוי להתכווץ בקצב הגבוה מהקצב הרצוי. 

לפרפור עליות עשויות להיות השלכות משמעותיות על הבריאות, במיוחד בחולים שסובלים מאי ספיקת לב. הטיפול בהפרעה הוא לרוב תרופתי, אולם קיימים גם טיפולים ניתוחיים או טיפולים שניתן לבצע באמצעות צינתור.

4. טכיקרדיה חדרית ( Ventricular Tachycardia או VT): הפרעת קצב הנובעת מהחדר. הפרעה זו היא בעלת פוטנציאל מסוכן, במיוחד בחולי לב, ופעמים רבות היא מצריכה השתלת דפיברילטור (ICD). בחולים ללא מחלת לב טיפול אבלציה צינתורי (טיפול בו חותכים מסילות חשמליות לא תקינות בלב באמצעות צנתר) הוכח כיעיל במרבית המקרים.

5. חסם הולכה או תסמונת הסינוס החולה (Sick Sinus Syndrome – SSS). במצבים אלה החשמל אינו נוצר או אינו עובר בלב כמו שצריך. במצב זה, קצב הלב יהיה איטי מדי ולא יענה על דרישות הגוף. 
הטיפול במצבים אלה הינו השתלת קוצב. 

המאמר נכתב על ידי ד"ר שי אופיר

רמת סיכון: