אמוקסיצילין + חומצה קלאוולאנית (אוגמנטין) (Amoxicillin + Clavulanic Acid)

לפי הבנתי, במקרה שלך, תחילת הטיפול בדיאנה נועד למניעת אקנה ולא למניעת הריון. רואקוטן היא תרופה קשה וחזקה ביותר, המלווה בהרבה תופעות לוואי, ועדיף להשתמש בה רק שנכשלים טיפולים בתרופות אחרות. אני מציעה לנסות קודם את הטיפול בגלולות למניעת הריון. לאחר מכן, אם הן לא עוזרות, תמיד תוכלי להפסיק את הטיפול הזה ולהתחיל טיפול ברואקוטן. תוכלי לקרוא על רואקוטן באינדקס התרופות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=14 פתח בחלון חדש

הערך של הטסיות שהתקבל בבדיקה שלך מעיד על תרומבוציטופניה, מספר נמוך של טסיות. ערך תקין הוא בין 150,000 ל-400,000. יש לברר מהי הסיבה שגרמה אצלך לירידה זו. תוכלי לקרוא לגבי הגורמים האפשריים לתרומבוציטופניה באינדקס הבדיקות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/medTest4.asp?tID=16 פתח בחלון חדש

מומחה לכירורגיה כללית פתח בחלון חדש

ניסטגמוס כתוצאה מפגיעה עצבית באוזן נקרא ניסטגמוס וסטיבולרי. זהו מצב הנגרם כתוצאה מפגיעה במבוך, בעצב הווסטיבולרי, או בגרעין הווסטיבולרי בגזע המוח. ניסטגמוס מולד מופיע בדרך כלל במהלך ששת החודשים הראשונים של חיי התינוק, וניתן לחלוקה לשלושה סוגים: ניסטגמוס מולד אידיופתי, שלא נמצאה לו סיבה אורגנית. ניסטגמוס משני לבעיית ראייה. ניסטגמוס משני לבעיה מוחית. לא ציינתם מהי הסיבה לניסטגמוס המולד אצל ילדתכם. בכל מקרה, אם לא סיימתם את הבירור או אם אתם עדיין מודאגים, היוועצו עם רופא הילדים המטפל, עם נוירולוג ילדים מומחה או עם נוירואופתלמולוג. בהצלחה ד"ר אורלי שניידר - אינפומד פתח בחלון חדש

אדנו-וירוס הוא מזהם שכיח בבני אדם הגורם למחלות חריפות וכרוניות. הוא קשור לדלקות בלחמית העיניים, דלקות של דרכי האוויר העליונות והתחתונות, דלקות בדרכי העיכול, במערכת העצבים המרכזית ובשלפוחית השתן. אין טיפול יעיל בווירוס, ולרוב אין גם צורך בטיפול. מערכת החיסון מזהה את הווירוס ומפתחת תגובה כנגדו, ובכך מסתיימת המחלה. וירוס אדנו מלווה ברוב המקרים בחום, ולא ציינת בשאלתך אם בתך סבלה מכך או לא. נפיחות בלוטות גם כן מאפיינות זיהום על ידי אדנו וירוס, אך ישנם גורמים נוספים רבים שיכולים לגרום להגדלה זו. חוסר יעילות הטיפול האנטיביוטי יכול להעיד על זיהום ויראלי, אך איני יודעת למשך כמה זמן נטלה בתך את האנטיביוטיקה ואם הכמות שלקחה אכן היתה יכולה להשפיע אם הזיהום היה חיידקי. בדף הבא תוכלי לקרוא לגבי הווירוס: http://www.kidspedia.co.il/mamar.asp?id=127 פתח בחלון חדש

ברצוני לקבל פרטים בנוגע לתוצאות הבדיקה Staph. aureus. תוצאות הבדיקה הן Methycillin Sensitive Staph.aureus (MSSA) הבדיקה נערכה לבני בן השנתיים לאחר שעבר ניתוח כפתורים ואדנואידים לפני כחודש. מאז הוא עם נזלת שלא נגמרת ופצעים מסביב לאף. הוא טופל במוקסיפן ולאחר מכן באוגמנטין, וכעת בתרודרם (משחה אנטיביוטית). אודה לכם על עצה כיצד להמשיך מכאן: האם כדאי לבצע ספירת דם? האם כדאי לבצע תרבית נוספת או יותר רחבה, על מנת למקד את סוג החיידק? כיצד ניתן לפתור את בעיית הנזלת? חשבתי שלאחר הניתוח זה ישתפר. יש כמה אפשרויות. יתכן שזו נזלת אלרגית, ואז הטיפול צריך להיות בתכשירים אנטיאלרגיים המתאימים לטיפול בילדים על גיל שנתיים). אם הנזלת מוגלתית, יתכן שיש זיהום חוזר בחיידק (אם הילד במעון ייתכן שהוא נדבק שם שוב ושוב), או שהאנטיביוטיקה לא עזרה. בדרך כלל אין צורך בתרבית נוספת, אבל אולי יש מקום לטיפול אנטיביוטי מונע אם הנזלת מאוד מפריעה. מה שחשוב מאוד זה ללמד את הילד לקנח את אפו כמו שצריך, וכדאי שיהיה במעקב של רופא אף-אוזן-גרון. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד [03/03/2009] פתח בחלון חדש

משאלתך אני מבין כי אין אתה סובל מדלקת בדרכי השתן אלא מדלקת בדרכי המין. הסימפטומים מהם סובלים גברים משני מצבים אלה הם דומים: צריבה, תכיפות ודחיפות במתן שתן. לעיתים כאשר מדובר בדלקת בדרכי המין קיים גם כאב באזור הבטן התחתונה, האשכים ואזור פי הטבעת (אזור בלוטת הערמונית). ההבדל בין שני סוגי הדלקות הוא רב ביותר, החל במיקום הדלקת הזיהומית (האיברים המעורבים שונים), החיידקים המובילים להיווצרות הדלקת, הסיבוכים של כל אחת מהדלקות, הטיפול השונה ומשך הטיפול. דלקת בדרכי השתן אינה שכיחה בגברים צעירים (עד גיל 50), ובמרבית המקרים מערבת את שלפוחית השתן בלבד, אך לעיתים גם את הכליות. המזהמים הינם חיידקי מעיים, והסכנה היא הגעת הזיהום לכליות ופגיעה בתפקודן. הטיפול הוא טיפול אנטיביוטי קצר בן שבוע עד 10 ימים בגברים (בנשים בדלקת לא מסובכת אף 3 ימים מספיקים), והמשך בירור מדוע הגבר סובל מדלקת בדרכי השתן, כלומר חיפוש פגם מבני כזה או אחר (ציסטות, החזר שתן מהשלפוחית לכיוון הכליות וכדומה), הואיל ומדובר בבעיה נדירה. מאידך, דלקת בדרכי המין הרבה יותר שכיחה בגברים צעירים ופעילים מינית. הדלקת יכולה לערב את השופכה, בלוטת הערמונית, צינורות הזרע, בלוטות הזרע והאשכים. כאמור, הסימפטומים דומים לסימפטומים בדלקת בדרכי השתן, כלומר, הגבר סובל בדרך כלל מצריבה, תכיפות ודחיפות במתן שתן וכן מכאב באזור הבטן התחתונה, האשכים ואזור פי הטבעת (אזור בלוטת הערמונית). במקרה שמדובר במחלת מין הגורמת לכך, קיימת גם הפרשה מפתח הפין. החיידקים המובילים לדלקת זו כוללים גם חיידקי מעיים אך גם מזהמים הגורמים למחלות מין, כגון הרפס, זיבה, כלמידיה, עגבת או טריכומוניאזיס. הבעייתיות במחלה זו היא העובדה שלעיתים יש צורך בטיפול ממושך ביותר (לעיתים שבועות רבים עד חודשים) על מנת לסלק לחלוטין את הגורם המזהם. זו הסיבה שאתה מטופל כל כך הרבה זמן באנטיביוטיקה. מאידך, אם אין תגובה לטיפול יש צורך להחליף האנטיביוטיקה כי ייתכן שהמזהמים אינם רגישים לאנטיביוטיקה אותה אתה נוטל. יש חשיבות מירבית למציאת החיידק הגורם, והבנה מהן האנטיביוטיקות העובדות עליו. מציאת החיידק נעשית ע"י תרבית שתן או תרבית מנוזל הזרע, אולם בניגוד לדלקת בדרכי השתן בה קל להצמיח את החיידקים, חיידקים ומזהמים אחרים המובילים לדלקת בדרכי המין מאד קשה לגדל ולהצמיח, ולכן אנו מתחילים טיפול אנטיביוטי אמפירי (ראשוני), בהתאם למידע הקיים בידינו לגבי המזהמים השכיחים באוכלוסיה (שילוב של ציפרו ודוקסילין הוא שילוב אנטיביוטיקות טוב מאד למזהמים משני הסוגים). ישנם שני סיבוכים משמעותיים בדלקות בדרכי המין: האחד הוא פגיעה באיכות נוזל הזרע וביכולת העברתו אל השופכה, כאשר התוצאה יכולה להיות פגיעה בפוריות. הסיבוך השני הוא התפתחות תסמונת כאב אגן כרונית (Chronic Pelvic Pain Syndrome), השכיחה יותר לאחר פרוסטטיטיס (דלקת של הערמונית). זוהי תסמונת המתבטאת בכאבים באזור האגן התחתון, האשכים, פי הטבעת והפין אך ללא עדות לזיהום או דלקת. בנוסף קיימת שכיחות גבוה של סימפטומים במתן שתן (היסוס, צריבה, כאב, זרם חלש). הסימפטומים נוהגים להופיע ולהיעלם לתקופות משתנות. לשאלתך לגבי נטילת אנטיביוטיקה לזמן ממושך, טיפול אנטיביוטי ממושך אכן טומן בחובו תופעות לוואי רבות (תופעות לוואי של התרופה, התפתחות זני חיידקים עמידים, פגיעה בחיידקים "הטובים" היוצרים את הפלורה הטבעית של הריריות בגופנו), אולם בכל מקרה יש לשקול את החסרונות מול היתרונות – חיסול המזהמים המובילים לדלקת בדרכי המין הוא חשוב ונחוץ ביותר בשל הסיבוכים האפשריים, ולכן על אף החסרונות שבטיפול אנטיביוטי ממושך, אנו ממליצים על טיפול זה. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד פתח בחלון חדש

דרמטומיוזיטיס היא דלקת של השריר והעור. זו מחלה אוטואימונית, מחלה שבה מערכת החיסון מזהה בטעות את אחד ממרכיבי העור והשריר כמרכיב זר, ותוקפת אותו. הגורם לה אינו ידוע. המחלה מתבטאת בפריחה על פני העור ולאחריה מופיעה חולשת שרירים וכאבי שרירים. לתסמינים אלה יכולים להתלוות חום, ירידה במשקל, כאבי מפרקים, התקשות מפרקים, קושי בבליעה, הפרעות בלב ובריאות, והסתיידויות תחת העור. באחוז קטן של המקרים יש עלייה בשכיחות של ממאירויות שונות. אבחנה ודאית של המחלה אפשרית רק על ידי ביופסיה, בה לוקחים דגימה קטנה מהשריר ורואים מאפיינים של המחלה בבדיקה פתולוגית. בדיקות נוספות שתומכות באבחנה הן בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG) בה מתבצע רישום חשמלי של פעולת השריר, ובדיקת CPK, אם נמצאת בה רמה גבוהה של האנזים בדם, אך בדיקות אלו אינן ספציפיות לדרמטומיוזיטיס, והן חיוביות במחלות רבות נוספות. הטיפול הנבחר במחלה זו, כמו ברוב המחלות האוטואימוניות, הוא סטרואידים. תרופות אלו מחלישות את מערכת החיסון ולכן מפחיתות את הדלקת. טיפול בסטרואידים בלבד אינו מספיק לרוב, ויש להוסיף טיפול בתרופות מדכאות חיסון נוספות. הטיפול בדרך כלל מאוד ממושך, לעיתים קרובות לכל החיים. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד פתח בחלון חדש

לפי הנתונים שמסרת בשאלך, אינני רואה סיבה מיוחדת לדאגה כל עוד התפתחותו של הילד תקינה. אין משמעות מיוחדת לסגירה מוקדמת של המרפסים, אלא אם הילד מציג בעיות נוספות, נוירולוגיות או אחרות, שיכולות להתגלות בבדיקה פשוטה אצל רופא הילדים המטפל. אין קשר בין היקף הראש או המרפסים לבין זיהום של חיידק הסטרפטוקוקוס או שעלת. היקפי הראש משתנים לאורך זמן, ולכל תינוק יש קצב משלו. חשוב לראות את קצב צמיחת היקפי הראש לאורך זמן לפי טבלאות אשר נמצאות אצל רופא הילדים. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד עוד באינפומד מחשבון התפתחות התינוק פתח בחלון חדש

קושי בפתיחת הפה ורגישות במפרקי הלסת הם סימפטומים נפוצים לאחר עקירה ואין סיבה לדאגה. יש להימנע מאכילת מאכלים קשים ולהגביל את פתיחת הפה כדי לתת מנוחה למפרקי הלסת. קומפרסים חמים יכולים לעזור. לגבי ההירדמות בלשון, גשי לרופא השיניים שלך ובררי את העניין. פגיעה בעצב הלשון היא סיבוך של עקירת שן בינה, אך יש לברר שאכן בכך מדובר. יש להשלים את נטילת האנטיביוטיקה על פי הוראות הרופא. חג אביב שמח ד"ר מיכאל אבא - רופא שיניים פתח בחלון חדש