מהו סרטן כליה גרורתי ואילו טיפולים קיימים כיום?

סרטן הכליה הוא גידול ממאיר שמקורו בתאי הכליה. ישנם סוגים שונים של גידולים שעלולים להתפתח בכליה, הנפוץ ביותר הוא Renal Cell Carcinoma , או RCC, המהווה כ-80% מגידולי הכליה וכ-4% מכלל הגידולים הסולידיים (גידולים המתפתחים באיברים שונים).

סרטן כליה מסוג RCC נפוץ יותר בקרב גברים בעשור השישי והשביעי לחיים. גורמי סיכון נוספים להתפתחות המחלה כוללים יתר לחץ דם, עישון, השמנת יתר וחשיפה לחומרים מסוכנים, דוגמת אסבסט.

רוב החולים יאובחנו עם מחלה המוגבלת לכליה בלבד ויטופלו באמצעות ניתוח להסרת הגידול או לכריתה של הכליה כולה. במצבים שבהם הגידול התפשט לבלוטות הלימפה הסמוכות או שאובחנה מחלה גרורתית, יינתן טיפול אונקולוגי.

Peakstock | Shutterstock

אילו סימני אזהרה יעידו על קיום המחלה? 

הסימן השכיח ביותר להתפתחות של גידול ממאיר בכליה היא נוכחות של דם בשתן. סימנים נוספים שעלולים להעלות חשד למחלה כוללים כאבים באזור המותניים, ירידה בלתי מוסברת במשקל, חום גבוה (בעיקר בשעות הערב) ועוד. אם המחלה גרורתית, הסימפטומים שיתפתחו תלויים במיקום הגרורה (למשל התפתחות של קוצר נשימה אם קיימת גרורה ריאתית).

כיצד מאבחנים?

האבחון הראשוני מתבצע באמצעות בדיקת אולטרסאונד של הכליות ודרכי שתן, אולם לשם הערכה משמעותית יותר תתבצע לרוב בדיקת CT של אזור הבטן והאגן עם הזרקה של חומר ניגוד, או בדיקת PET CT מכוונת לכליות.

מהו שיעור החולים שבהם תתפתח מחלה גרורתית? 

גידול מסוג RCC אינו נחשב לגידול אגרסיבי, ולכן רוב החולים (כ-80%) יאובחנו עם מחלה מקומית או מחלה מתקדמת מקומית (המערבת גם את בלוטות הלימפה הסמוכות). מיעוט החולים (כ-20%) יאובחנו עם מחלה גרורתית. במקרים אלה יינתן טיפול תרופתי אונקולוגי.

המגבלות בטיפול העבר בסרטן כליה גרורתי

עד לפני מספר שנים, הטיפול בסרטן כליה גרורתי התבסס בעיקר על טיפול ביולוגי ממוקד מטרה הנועד כדי לעכב את האותות המעודדים את התפתחות התאים הסרטניים ומונעים היווצרות של כלי דם חדשים המזינים את הגידול (מעכבי טירוזין קינאז). יעילות הטיפול הייתה מוגבלת ועמדה על כ-30% בלבד. לצד זאת, גם משך התגובה לטיפול היה קצר יחסית. טיפול זה ניתן באופן כרוני ולווה בתופעות לוואי משמעותיות.מאז שנת 2017 התרחש שינוי של ממש בטיפול בסרטן כליה גרורתי, אז אימונותרפיה נכללה בארסנל הטיפולים.

אימונותרפיה הן תרופות הרותמות את מערכת החיסון של הגוף שלנו כדי לתקוף את תאי הסרטן. כיום, אימונותרפיה נחשבת לסטנדרט הטיפולי בסרטן כליות גרורתי, כאשר לרוב ייבחר משלב של שתי תרופות אימונותרפיות או של תרופה אימונותרפית בודדת הניתנת בשילוב עם הטיפול הביולוגי.

מהם היתרונות בטיפול האימונותרפי? 

הטיפול האימונותרפי מלווה לרוב בתופעות לוואי קלות יותר ומספר מחקרים אף הראו כי הוא מסייע לשמירה על איכות חיים טובה..
יתרון משמעותי נוסף בטיפול נעוץ בתגובה לטיפול. בקרב מטופלים שחווים תגובה מלאה לטיפול (כלומר שמחלתם קטנה או נעלמת), התגובה ארוכה ועשויה להימשך חודשים ארוכים ואפילו שנים. בחלק מהמקרים, מערכת החיסון ממשיכה להגיב כנגד הגידול גם לאחר הפסקת הטיפול.

מהי יעילותו של המשלב האימונותרפי אל מול הטיפול הביולוגי? 

מחקר שפירסם מעקב של 5 שנים  בקרב מטופלים שאובחנו עם גידול כליה RCC  גרורתי מצא כי בקרב החולים שטופלו באמצעות אימונותרפיה נשמרה התגובה לטיפול – בין אם מדובר במידה מסוימת של תגובה או בהיענות מלאה (מצב בו לא הייתה קיימת עדות לחזרת המחלה בבדיקות ההדמיה במהלך תקופת המחקר).
עוד נמצא במחקר כי נבדקים שטופלו באמצעות אימונותרפיה דיווחו על איכות חיים גבוהה יותר.

מה הסיכוי להיענות מלאה לטיפול בקרב חולים במחלה גרורתית? 

טיפול באמצעות המשלב האימונותרפי מגביר את הסיכוי לתגובה מלאה לטיפול. למעשה, בכ-10% מהחולים המחלה תעלם לחלוטין. בשילוב של טיפול אימונתרפי וביולוגי שיעור ההצלחה גבוה אף הוא.

ומה לגבי תופעות לוואי שעלולות להתפתח בשל הטיפולים? 

תופעת הלוואי העיקרית שיכולה להתפתח בשל הטיפול הביולוגי היא חולשה משמעותית הפוגעת באופן ניכר באיכות החיים. לצד זאת, שכיחות גם תופעות נוספות, בהן התפתחות של פצעים בפה או על גבי העור, שלשולים ועוד. לעיתים, תופעות הלוואי יהיו עוצמתיות עד כדי שיובילו להורדה במינון הניתן.

מנגד, הטיפול האימונותרפי אינו גורם לחולשה עוצמתית. שאר תופעות הלוואי שעלולות להתפתח דומות לאלו הכרוכות בקבלת הטיפול הביולוגי, אולם הן מופיעות בשיעור ועצימות נמוכים יותר.

לסיכום, לצד תגובה טיפולית טובה יותר, הטיפולים החדשים בסרטן כליה גרורתי המשלבים תרופות אימונותרפיות מאפשר למטופלים לשמור על איכות חיים טובה בזמן הטיפולים. שיעור נמוך יותר של תופעות לוואי, היעדר חולשה עוצמתית ועצימות נמוכה יותר של תופעות הלוואי במידה והופיעו, כל אלה מאפשרים לחולים וחולות לקיים אורח חיים תקין למרות המחלה והטיפול האונקולוגי.