דלג לתוכן

דרכי טיפול חדשניות במיאלומה נפוצה

בשנים האחרונות הטיפול במחלה מיאלומה נפוצה עובר מהפכה של ממש וחווה פריצות דרך רבות. פרופ' יעל כהן, מנהלת יחידת מיאלומה במערך ההמטולוגי במרכז רפואי סוראסקי תל אביב, מספרת על הטיפולים שעשויים להקל משמעותית על מצב החולים ולאפשר הפוגות ממושכות מהמחלה

מאת: פרופ' יעל כהן
תאריך פרסום: 15/03/2023
6 דקות קריאה
חסות
פרופ' יעל כהן בשיתוף עם פרופ' יעל כהן i פרופ' יעל כהן מנהלת את היחידה למיאלומה של המרכז הרפואי תל אביב סוראסקי, בית החולים איכילוב.  053-9956773

מה היא מיאלומה נפוצה?

מיאלומה נפוצה היא סוג של מחלת הסרטן שבה נפגעים תאי הדם הלבנים, המוכרים כתאי הפלזמה, במח העצם. תאי דם אלו חיוניים לבריאותו של כל אדם, מאחר שהם אמונים על ייצור הנוגדנים של מערכת החיסון להגנה מפני וירוסים, חיידקים ומיקרו אורגניזמים מזיקים אחרים. במקרה של מיאלומה נפוצה, למעשה אחד התאים הללו עובר שינוי במבנה הגנטי, שמקלקל את מערכת הבקרה שלו, כך שהתא מתרבה ומתחלק באופן לא מבוקר. כך נוצר "שבט" הולך וגדל של תאים במח העצם שמוצאם מתא בודד, ולכן כל התאים דומים זה לזה ומייצרים את אותו הנוגדן בדיוק. הנוגדנים מופרשים בכמות גדולה לדם ונקראים גם "חלבון חד שבטי", מאחר שהם מיוצרים על ידי שבט של תאי מיאלומה שמוצאם מתא בודד. ריבוי תאי המיאלומה במח העצם יכול להוביל למחלת עצם, לפגיעה בייצור הדם, לפגיעה בתפקוד הכליות ולפגיעה במערכת החיסונית.

מה גורם למיאלומה נפוצה?

כמו במרבית מקרי הסרטן כיום, הסיבות למחלה לא ידועות בבירור. עם זאת ההנחות הן כי חומרים מזיקים, קרינה ולעיתים פשוט חוסר מזל, עלולים להוביל לשיבוש במבנה התא וכתוצאה מכך, למחלה עצמה.

סברה נוספת היא שמבנה המערכת החיסונית, המורכבת מתאים גמישים מאוד מבחינת יכולותיהם הגנטיות, מהווה את הסיבה למחלה, שכן גמישות זו מאפשרת לתאים להתאים את עצמם, "להיצמד" ולהילחם בחיידקים ווירוסים שונים, ועל ידי כך למנוע את התפשטותם. על פי אותה סברה, ייתכן כי הגמישות הזו, המאפשרת להם לשנות את המבנה שלהם, עלולה לעיתים לגרום לשינוי בעייתי, המשבש את מנגנוני הבקרה של התא ומוביל למחלה סרטנית.

הדמייה תל ממדית של פלזמה לא תקינה
צילום: shutterstock | Nemes Laszlo

מה הם התסמינים האפשריים למיאלומה נפוצה?

  • אנמיה - מאחר שתאי המיאלומה מתרבים במח העצם, שהוא "בית החרושת" לייצור מרכיבי הדם השונים, הם מפריעים לייצור כדוריות הדם האדומות, ולכן חלה ירידה משמעותית ברמת ההמוגלובין. 
  • כאבים בעצמות - חולי מיאלומה נפוצה סובלים לעיתים תכופות מפגיעה בעצמות בשל חומרים המיוצרים על ידי תאי המיאלומה. תאים אלו גורמים להאצת תהליכי הפירוק של העצם ולהאטת תהליכי הבנייה של העצמות, כתוצאה מכך עלולים להיווצר בעצמות חורים המכונים "נגעים ליטים", שבמצבים קשים יכולים להוביל לשברים. מאחר שהשברים הללו מופיעים ללא חבלה או עם חבלה מינימלית, הם נקראים שברים פתולוגיים. המיקום השכיח ביותר לשברים פתולוגיים הוא בחוליות עמוד השדרה, והם מלווים בכאבי גב.
  • אי ספיקת כליות - תאי המיאלומה מפרישים חלבונים (נוגדנים) שעלולים להפריע לתפקודם התקין של הכליות.
  • דיכוי מערכת החיסון - תאי המיאלומה המתרבים במח העצם במהלך המחלה  מדכאים את פעילות תאי הפלזמה התקינים. כתוצאה מכך רמת הנוגדנים התפקודיים של החולה יורדת משמעותית, כלומר – המערכת החיסונית מדוכאת ועולה הסיכון להידבקות  בזיהומים מחיידקים או מוירוסים.

איך מאבחנים את המחלה?

  • בדיקות דם ושתן - החשד הראשון למחלה עולה לעיתים בעקבות תלונות מטופלים/ות על כאבים, חולשה, ירידה במשקל, וזיהומים שונים. לעיתים החשד עולה בעקבות תוצאות בדיקות בהם נמצאת הפרעה בתפקוד הכליות (עליה בקרטינין) ירידה בהמוגלובין (אנמיה), עליה ברמת החלבון בדם או בשתן. בשלב הראשון, כשעולה החשד, לרוב נלקחות בדיקת דם מיוחדות לבחינת רמת החלבונים החד שבטיים בדם ובשתן, בדיקות המאפשרות זיהוי של חלבוני מיאלומה.
  • ביופסיית מח עצם - במקרה של חשד גובר למחלה בעקבות ממצאי בדיקות אלו, נדרשת אבחנה נוספת באמצעות ביופסיית מח עצם. בתהליך זה נלקחת מהחולה דגימה של מח העצם בעזרת מחט זעירה בהרדמה מקומית. הדגימה נשלחת למעבדה, שם נבחן האם יש ריבוי של תאי פלזמה חד שבטיים במח העצם. ניתן גם לבדוק שינויים גנטיים אופייניים בתאי המיאלומה, מהם ניתן ללמוד על רמת הסיכון של המיאלומה. בחולים עם מיאלומה בסיכון מוגבר משך התגובה לטיפול קצרה יותר.
  • הדמיה - הבדיקה הבסיסית היא סיטי שלד, ובה מתבצעת סריקת כל העצמות מהגולגולת ועד לקרסוליים, וניתן לגלות נוכחות של נגעים ליטיים או של שברים. בדיקת פט סיטי (PETCT) כוללת צרוף של סיטי שלד יחד עם מיפוי על ידי סוכר המסומן באיזוטופ רדיואקטיבי. מאחר שחילוף החומרים בתאים הסרטניים מוגבר, הסוכר המסומן נקלט באופן מוגבר בתאים אלו וכך מסמן אותם. הבדיקה מאפשרת לגלות נגעים בעצמות ולעקוב אחרי התגובה שלהם לטיפול. היא חשובה גם במקרים בהם יש חשד שהמיאלומה נמצאת מחוץ לגבולות העצמות (מחלה אקסטרה מדולרית).   

כיצד מטפלים במיאלומה נפוצה?

המחקרים על המחלה הביאו לפיתוח מגוון טיפולים ותרופות המאפשרים לחולים/ות לחזור לאחר הטיפול לתפקוד מלא, מדובר בהתקדמות עצומה באפשרויות הטיפול. עם זאת, נכון להיום לרוב לא ניתן לומר שנרפאים לחלוטין מהמחלה.

מצב "מקדים" – מיאלומה "זוחלת"
בשלב מוקדם של המחלה, המכונה מיאלומה זוחלת, מצויה כמות מועטה יחסית של תאי מיאלומה שאינם גורמים לנזק – כלומר: אין פגיעה בעצמות, בתפקוד הכלייתי ואין הפרעה לייצור הדם (אין אנמיה). בשל כך, במצבים אלו נכון להיום לא מקובל לקדם טיפול כלשהו, אלא רק לעקוב באופן זהיר מדי מספר חודשים אחר מצב המיאלומה, לרוב על ידי בדיקות דם ושתן. מצב כזה יכול להימשך גם שנים רבות ללא כל התפתחות והחרפה של המחלה, וללא כל הפרעה לתפקודו/ה של החולה. מטרת המעקב היא לזהות מתי חלה עליה מהירה יותר של מדדי החלבונים החד שבטיים, על מנת להתחיל טיפול לפני שנגרם נזק או כאשר הנזק מוגבל ומועט.

מיאלומה פעילה
זהו מצב בו נגרמים נזקים על ידי המיאלומה, או מצב בו כמות תאי המחלה גבוהה יחסית ולכן ברור שאם לא יוחל טיפול, הסיכון לנזק על ידי המיאלומה הוא גדול.

טיפול תרופתי - במיאלומה פעילה מתחילים עם טיפול תרופתי. במרבית המקרים, הטיפול במיאלומה מבוסס על נטילת תרופות, במטרה לחסל ולהשמיד את תאי המחלה ולסלקם ממח העצם. הטיפול מתבסס על שילוב של מספר תרופות ממשפחות שונות עם נוגדנים טיפוליים שפותחו במעבדה נגד תאי המיאלומה. טיפול זה נמשך לרוב מספר חודשים והוא ניתן באופן מחזורי.

טיפול תרופתי בשילוב טיפול כימותרפי – מתאים לחולים במצב גופני טוב ללא מחלות רקע. הטיפול התרופתי משולב לעיתים עם השתלת תאי אב עצמית (נקרא לעיתים "השתלת מח עצם עצמית"). העיקרון הוא שימוש בכימותרפיה במינון גבוה כדי לחסל בצורה יעילה את תאי המיאלומה. מאחר שהטיפול הזה פוגע גם במח העצם התקין, מחזירים למטופל תאי אב שנאספו מהמטופל מראש, המסוגלים לשחזר את מח העצם ולבנות אותו מחדש. התגובה לטיפול זה לרוב משמעותית  ועמוקה. ככל שיותר תאי מיאלומה מסולקים, כך עומק התגובה נחשב לטוב יותר. אצל רוב המטופלים, לאחר תקופה מסוימת לרוב מופחת הטיפול והוא מוחלף לשלב "אחזקתי" - טיפול שנועד לשמר את ההפוגה ולעקב את חזרת המיאלומה. לרוב מדובר בנטילת כדורים בבית החולה. במקרים אחרים ניתנת לחילופין זריקה תת עורית של תרופות לחולה.

הישנות המחלה
כאשר משיגים תגובה טובה לטיפול, תאי המיאלומה מסולקים במידה רבה ממח העצם, ורמות החלבון החד שבטי יורדות, ולעיתים כבר לא ניתן לזהותו כלל. למרות זאת, במרבית החולים בשלב מסוים, המחלה נוטה "להרים ראש" בשנית, זוהי הישנות של המחלה. במקרה כזה, משנים את הטיפול, ומתחילים בקו טיפול חדש.  לרוב, בכל קו טיפול מוחלפות התרופות כדי לטפל באופן יעיל בתאי מחלה שהצליחו לפתח עמידות לתרופות שניתנו קודם לכן. 

טיפול אימונו-תרפי במיאלומה נפוצה
טיפול אימונו-תרפי הוא טיפול חדשני המבוסס על שימוש במערכת החיסונית של החולה והכוונתה להילחם במיאלומה. למעשה, מערכת החיסון שלנו אחראית גם על מניעת סרטן, היא אמורה לזהות תאים בגופנו שאיבדו את הבקרה שלהם ולחסל אותם בשלבים מוקדמים. כלומר, אפשר לחשוב על כל מחלה סרטנית במובנים מסוימים כעל כישלון מערכת החיסון. בטיפול אימונותרפי מנתבים מחדש את תאי מערכת החיסון של החולה כמגד תאי הסרטן.

טיפול בתאי קארטי – בטיפול זה, נאספים מהחולה תאים חיסוניים, תאי T. התאים עוברים "חינוך מחדש" על ידי הנדוס גנטי. לרוב, שינוי התאים נעשה על ידי הדבקתם בווירוס הנושא קוד גנטי לחלבון מיוחד. תאי ה-T של החולה מתחילים ליצר את החלבון החדש, המאפשר להם לזהות תאי מיאלומה ולהשמיד אותם.

טיפול אימונותרפי אחר הוא על ידי נוגדנים דו-כיווניים (נקראים גם נוגדנים "ביספציפיים", או "בייטים"). נוגדנים אלו מהווים גשר המחבר בין תאי ה–T (התאים החיסוניים) של החולה לתאי המיאלומה שלו. הנוגדנים קושרים בצד אחד תא T, ובזרוע השנייה שלהם קושרים תא מיאלומה, על פי סמנים ייחודיים שעל פני תאי המיאלומה. כאשר תא ה-T מוצמד לתא המיאלומה על ידי הנוגדן, הוא משמיד את תא המיאלומה.

מחקרים קליניים שנעשו בתחום טיפולים אלו הניבו תוצאות טובות בטיפול במחלה גם בקרב חולים שעד כה לא ניתן היה להציע להם פתרון כלשהו או כאלו שחוו כישלונות של סוגי טיפולים אחרים.
לאחרונה, מספר תכשירים אימונותרפיים קיבלו אישור לשימוש על-ידי ה-FDA בארצות הברית, כמו גם אישור לשימוש באירופה, ובתקווה שבקרוב גם בישראל. תכשירים רבים נוספים נמצאים בתהליך פיתוח מואץ, ונבדקים גם שילובים של תכשירים אלו עם תרופות ותיקות, וגם מתן שלהם בשלבים מוקדמים יותר של המחלה.

לסיכום, מחלת המיאלומה נגרמת בעקבות פגיעה בתאי פלזמה, תאי דם לבנים במח העצם המייצרים נוגדנים, השייכים למערכת החיסון. המיאלומה יכולה לגרום לפגיעה בעצמות, לפגיעה בייצור התקין של הדם, להפרעה בתפקוד הכלייתי ולזיהומים. בשנים האחרונות חלה התקדמות עצומה במחקר הרפואי במיאלומה,   בעקבותיו מוצעות כיום מגוון אפשרויות טיפול לחולים המאפשרים להם, בשונה מבעבר, פתרונות להקלה משמעותית על המחלה והפוגה משמעותית בתסמיניה לאורך זמן. התקווה היא כי בעתיד הלא רחוק, ניתן יהיה להחלים לחלוטין מהמחלה.

הכתבה בשיתוף עם  פרופ' יעל כהן, מנהלת יחידת מיאלומה במערך ההמטולוגי במרכז רפואי סוראסקי תל אביב.


 

האם המאמר עניין אותך?

נושאים מרכזיים

רופאים בתחום
ד"ר נתנאל הורוביץ
ד"ר נתנאל הורוביץ המטולוגיה
יושב ראש האיגוד הישראלי להמטולוגיה ורפואת עירויים ומנהל היחידה לטיפול יום במערך ההמטולוגי, הקריה הרפואית רמב"ם
ד"ר ריבה פיינמן
ד"ר ריבה פיינמן המטולוגיה
מנהלת השירות להמטולוגיה אמבולטורית רמב"ם, חיפה
ד"ר פרדי אביב
ד"ר פרדי אביב המטולוגיה
המטולוג בכיר במרפאה המטו-אונקולוגית בבית החולים איכילוב
הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד
באנר

עדיין מתלבטים?
השאירו פרטים להתייעצות עם פרופ' יעל כהן

X
שדות המסומנים ב-* הינם שדות חובה

צור קשר

פרטים אישיים
פרטי הפנייה
תודה על פנייתך, אנו נשוב אליך בהקדם!

חזור לעמוד הבית
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו