סבא שלי בן ה-84 עבר השבוע ניתוח מעקפים קשה ומסובך שנמשך 7 שעות. הניתוח עבר בהצלחה רבה, אך לאחר הניתוח, בשלב בו היו אמורים להעירו מההרדמה הכללית, הוא התחיל לפרכס והחליטו לא להעירו עד שיעברו הפרכוסים בעזרת תרופה. לאחר שעברו הפרכוסים יידעו אותנו כי הוא לא יתעורר עוד ושהוא נמצא כנראה במצב של תרדמת. האם במצב זה הוא יכול להגיב לנשמע או לנאמר סביבו, אך עדיין להיות מוגדר במצב תרדמת? בנוסף, האם הוא מודע לסביבה למרות המצב? האם זה מצב של "כלוא בתוך עצמו" או שהוא כלל לא מבין מה קורה? כאשר מטופל אינו מתעורר לאחר ניתוח ונזקק להמשך הנשמה מלאכותית צריך בדרך כלל לתת תרופות מרדימות על מנת למנוע התנגדות להנשמה. לעיתים, כאשר קיים נזק מוחי משמעותי, לא נזקקים לתרופות אלו. מצב העירנות והתפקוד המוחי נבדקים בצורה מתמדת, הן על פי סימנים חיצוניים והן על פי מדדים הדמייתיים. לא אחת חולים מונשמים ולכאורה "חסרי הכרה" מדווחים עם החלמתם על מידה מסויימת של עירנות והבנה של המתרחש סביבם. אני מפנה אותך לספרו של יורם קניוק "על החיים ועל המוות", בו הוא משחזר את תחושותיו כחולה מונשם בתרדמת כשסביבתו אינה מודעת להכרתו החלקית. בברכה ד"ר נחום ורבין