//

שאלה - התייעצות לגבי ניתוח להחלפת אב העורקים בגלל מפרצת

השאלה:
אני בן 59 ומבקש ייעוץ בנושא Bicuspid Aortic Valve and Ascending Aortic Aneurysm. זה 20 שנה ידוע אצלי על מסתם אאורטלי ביקוספידאלי מעובה, עם שורש אאורטה מורחב בגודל 4.2 ס"מ. זה 11 שנה (מאז המדידה הראשונה) האאורטה העולה מורחבת, מקסימום רוחב במרכזה - 5.2 ס"מ. כל השנים האלה אני במעקב תקופתי, עברתי בדיקות אקו לב, בדיקות CT ובדיקות MRI. בכל הבדיקות, את חלקן אני עובר כבר 20 שנה ואת חלקן במשך 11 שנה, אין כל שינוי בגדלים.

כל הפרמטרים האחרים תקינים: קשת האאורטה והאאורטה הבטנית, חדרי הלב, המחיצות וכו'. רמת הכולסטרול, רמת הסוכר, ולחץ הדם (115/70) תקינים. אני בריא באופן כללי, ולא סובל מבעיות אחרות. מעולם לא אושפזתי בבית חולים. זה 28 שנים אני מתאמן בריצות ארוכות וטריאתלון, סיימתי כבר 16 ריצות מרתון האחרון במרץ השנה, כ-85% מהאימונים בעומס קל (60% עד 70% מהדופק המכסימלי), גם בתחרויות בשיא המאמץ אני לא עובר 90% מהדופק המכסימלי.

בייעוץ האחרון, המומחה ציין שהקריטריונים השתנו, ושהיום ממליצים לעבור ניתוח להחלפת האאורטה העולה כאשר ההרחבה מעל 5.0 ס"מ, ולכן היועץ ממליץ שאעבור ניתוח להחלפת האאורטה העולה. לדבריו, סביר שאין צורך להחליף את המסתם האאורטלי. הוא המליץ לי לעבור בדיקת TEE לפני הניתוח, לבדיקת רוחב ואנטומיה של ה- STJ.

במשך שנים רבות אין כל שינוי פתולוגי במום. מלבד מום זה, אני בריא בהרבה מהממוצע לגילי, אז למה למהר עם ניתוח כל כך מסוכן? חלק מהמומחים המליצו על ניתוח ואסרו עלי לעסוק בספורט אירובי כבר לפני 10 שנים. רופא החוקר זה 30 שנים פיזיולוגיה של המאמץ יעץ לי להמשיך באימונים. יתר על כן, הוא טען שסביר שאין אצלי שינויים לרעה בעיקר בזכות הפעילות הגופנית שבה אני עוסק.

האם לגשת לניתוח? האם יש מניעה להמשיך בפעילות הגופנית בה אני עוסק? בשבוע אני עושה, בבמוצע, 50 ק"מ ריצה, 4 ק"מ שחיה ו-60 ק"מ ברכיבת אופניים.


תשובה:


אב העורקים (אאורטה) בחלקה שבבית החזה מחולקת לחלק העולה (ascending aorta) מהיציאה מהלב עד קשת אב העורקים, ולחלק היורד (descending aorta) מהקשת עד הכניסה לסרעפת. אנוריזמה (מפרצת) היא התרחבות פתולוגית של כלי דם, ויכולה להיות משני סוגים: saccular (הרחבה של דופן אחת בקיר) ו- fusiform (הרחבה דו-צדדית).

הגורמים לאנוריזמה הם

אתרוסקלרוזיס - הסתיידות העורקים, הנוצרת לאורך השנים בגלל תזונה עשירה בשומן וגורמים נוספים. זהו הגורם השכיח ביותר לבעיה.
נקרוזיס - פגיעה של דופן האאורטה.
סינדרום מרפן (Marfan Syndrome) - מחלה גנטית הנגרמת בגלל ליקוי בגן Fibrillin1 הגורם לפגם בבניית רקמת החיבור המרכיבה את הדופן. סינדרום זה מועבר בתורשה אוטוזומלית דומיננטית.
טראומה וזיהומים.

לרוב החולים במאנוריזמה אין סימפטומים, ובדרך כלל ברקע יש רק יתר לחץ דם. סימפטומים מופיעים כאשר ישנו לחץ או חסימה של מבנים סמוכים. בחלק העולה יכולה להיגרם אי-ספיקה של מסתם אאורטלי הגורם לכאבים בחזה, קוצר נשימה ואיבוד הכרה או חסימה של וריד נבוב עליון. בחלק היורד (וזה שכיח יותר) הסימפטומים הם חסימה של דרכי הנשימה (שיעול, צרידות) ולחץ על הוושט (בעיות בבליעה).

בדיקת ההדמיה העיקרית לאבחנה היא בדיקת CT, בו ניתן לראות את מיקום והיקף המפרצת. לפעמים עושים גם אורטוגרפיה לפני הניתוח. לאנשים בקבוצת סיכון עם היסטוריה משפחתית ויתר לחץ דם עושים מיפוי תליום לצורך מעקב קבוע.

אם קוטר המפרצת קטן מ-5.5 ס"מ, הטיפול העיקרי הוא תרופתי, לאיזון לחץ הדם. האופציה הכירורגית, על ידי שתל דקרון, מומלצת במקרים של חולה עם סימפטומים וקוטר מפרצת מעל 5.5 ס"מ. כאשר ישנה היסטוריה משפחתית של דיסקציה (קרע באאורטה), סינדרום מרפן, מעורבות COPD, קצב גדילה של המפרצת הגדול מ-0.1 ס"מ בשנה, ובכמה מקרים נוספים, מומלץ לטפל כבר כשהקוטר עולה על 5 ס"מ.

היקף הפעילות הגופנית שאתה עוסק בה היא גבוהה, ויכולה להוות גורם סיכון לקרע, אך איני יכול, על סמך הנתונים שסיפקת, ומורכבות המקרה, לתת תשובות לשאלותיך.אני ממליץ לך להיות במעקב צמוד של כירורג כלי דם המתמחה בנושא אנוריזמות, אשר ינחה אותך וישקול את הטיפול המתאים לך.

בברכה,

ד"ר אלעד איכנולד - אינפומד





רופאים ומכונים בפוקוס

הצטרפו לאינדקס הרופאים!