מאז היותי ילד, בכל פעם כשהגיע החורף הופיעו פצעים מעצבנים על מקומות שונים על שפתי. עם השנים גברה התכיפות של הפצעים וכעת הם מופיעים כ-4 פעמים בשנה לערך, לרוב בעת חילופי העונות, והרופא שלי באוניברסיטה אבחן אותם כהרפס ואמר שאין שום טיפול מונע. רציתי לשאול כמה שאלות: אם באמת אין שום דרך למנוע הופעתם של פצעים אלה בעתיד, מאחר והם מהווים מבחינתי מטרד כבד מאוד, האם יש חשש שהם יופיע באיבר המין? האם יש קשר לכך שאימי שתחייה סובלת גם היא מאותם הפצעים על השפתיים? והאם אני צריך לחשוש לשלומה של בת זוגתי בעת קיום מגע איתה?

בדרך כלל הווירוס הגורם להרפס בשפתיים הוא הרפס סימפלקס מסוג 1 (אם כי היום ידוע שגם נגיף ההרפס מסוג 2 יכול לגרום לכך). הזיהום הראשוני בהרפס נגרם מחדירה של הנגיף דרך העור עד שהוא מגיע לעצבים. הזיהום הראשוני לרוב אינו סימפטומטי, אך לעיתים תיתכן מחלה שבה נוסף על השלפוחיות בשפתיים מופיעים גם חום והרגשה כללית רעה. לאחר מכן הנגיף חי בצורה "רדומה" בתאי העצב ויכול לעבור שפעול מחדש (רה- אקטיבציה), ולגרום להתפרצויות נוספות, המתבטאות בשלפוחיות מהן אתה סובל. השכיחות והחומרה של ההתפרצויות שונות מאוד מאדם לאדם ומושפעות מפקטורים רבים, ביניהם גם קיום דיכוי חיסוני. גם אצל אנשים בריאים לחלוטין יש שוני גדול מאוד בתדירות, החל מהתפרצות אחת בחודש (אצל 24% מהאנשים) ועד לפעמיים בשנה (אצל 19%). זה נכון שלא ניתן למנוע את הופעת הפצעים, אבל בדרך-כלל יש סימנים מקדימים לפני ההתפרצות: כאב, צריבה, דגדוג וגרד המופיעים 6-53 שעות לפני הופעת השלפוחית הראשונה. מרבית האנשים יודעים כבר לאתר טריגרים להתפרצות, כמו חשיפה לשמש, חום, מחזור חודשי, מתח נפשי, זיהום בפה, טיפולי שיניים ועוד. אם משתמשים במשחת זובירקס כאשר חשים בסימנים המקדימים, ההתפרצות הופכת קלה בהרבה. אין חשש שהזיהום יתפשט אל איבר המין. כמו אצל כל אחד, קיים סיכוי להדבקה באיבר המין אם אתה מקיים יחסי מין ללא אמצעי מניעה עם נשא של הווירוס. הקשר האפשרי היחיד לאמך הוא שמישהו מכם הדביק את השני בזמן התפרצות של הנגיף. רק מגע עם הפצע שעל גבי השפה עשוי להדביק אדם אחר. כשאין פצע, אין סכנת הדבקה. ד"ר ליה עשת - אינפומד