אחי סובל מסכיזופרניה זה 5 שנים. אציין שלפני המחלה הקשה היו לאחי קשיי התחברות, הוא היה שתקן ומסוגר. הוא עשה צבא מלא ורק לאחר השירות התחילה ההסתגרות שלו - למרות שהוא עבד עם ההורים בבית בצורה כמעט מסודרת. אנו מאשימים את עצמנו שזה קרה לו מפני שלא גרמנו לו לצאת לעבוד בחוץ ולא בבית, ובכך לדחוף אותו לחברה ולעולם. האם יש קשר בין מחלתו לבין זה שהוא נתקע בבית, או שהסיבות גנטיות או אחרות?

סכיזופרניה היא מחלת נפש קשה מאד, בה האדם החולה סובל מהפרעה בבוחן המציאות (פסיכוזה). הכוונה היא שלחולים בסכיזופרניה יש מחשבות שווא, שהן למעשה המציאות בה הם חיים, ואין סיכוי לשכנעם באי אמיתות מחשבתם. המחלה שכיחה באוכלוסיה הכללית. כאחוז אחד מן האוכלוסיה סובלים מהמחלה, שזה הרבה מאד. המחלה מתחילה בדרך כלל בגיל צעיר, בשנות ה-20 לחיים, ומאופיינת בירידה בתפקוד הנמשכת לאורך שנים רבות, עם תקופות שקטות יותר ותקופות של התקפים קשים של פסיכוזה. סכיזופרניה יכולה להתחיל באופן אקוטי (חריף, פתאומי) או באופן הדרגתי. ההופעה האקוטית מתאפיינת בהופעה פתאומית של מחשבות שווא, של חוסר ארגון בחשיבה, הלוצינציות (שמיעת קולות, אנשים שמדברים עליו או אליו), שינויים בהתנהגות (השתוללויות והתפרצויות או אי-שקט וחוסר שיתוף פעולה). סימפטומים אלה נקראים סימפטומים חיוביים. כאשר ההתחלה היא הדרגתית, החולים מתחילים בהדרגה להתנהג בדרך מוזרה, להסתגר, להתבודד מבחינה חברתית, ולפתח היגיינה ירודה ודיבור לא ברור. אלה נקראים סימפטומים של הפרודרום (שלב מקדים), או סימפטומים שליליים, המופיעים גם בשלבים המאוחרים והמתקדמים של המחלה. הסיבה להופעת המחלה אינה ידועה. קיימות תיאוריות רבות לגביה: מבנה מוח קצת שונה, פעילות מוגברת של דופאמין (נוירוטרנסמיטור, חומר המופרש מעצבים ומשפיע על תפקוד עצבים במוחנו) ועוד, אולם תיאוריות אלו לא הוכחו חד-משמעית. הדבר הברור הוא שיש למחלה מרכיב גנטי. עדיין לא מצאו את הגן שגורם למחלה, וככל הנראה מדובר במספר גנים שאחראים לה, אולם ידוע שהסיכון לחלות בסכיזופרניה עולה אם קיים חולה במשפחה. למשל, הסיכון לחלות בסכיזופרניה אם יש הורה או אח שחולה במחהלה גדול פי 10 מאשר באוכלוסיה הכללית. ילד לשני הורים סכיזופרניים, הסיכון שיסבול מסכיזופרניה הוא פי 40 מהאוכלוסיה הכללית (סיכון של 40%). כלומר, קיים מרכיב גנטי ברור שהוא הגורם למחלה. ניתן לשער שמשום שהילד גדל בבית עם סכיזופרנים, הוא סובל מהמחלה, אך התברר שזה לא כך. כל המחקרים שהובילו למספרים שלעיל הם מחקרים שבוצעו במשפחות בהן הילד גדל במשפחה אחרת, נורמלית, כלומר במקרים של אימוץ, וזה מוכיח שהסיבה היא גנטית ולא נרכשת. אבל סביר, כמובן שקיימות סיבות אחרות שעדיין אינן ידועות לנו, ושהגנטיקה אינה הגורם היחיד. כיום לא ידוע על השפעה סביבתית או על התנהגותית המובילה לסכיזופרניה. ידוע כי שימוש בסמים יכול להוביל לסימפטומים דומים למחלה, או יש האומרים שהם רק גורמים להקדמת הופעת המחלה שהיתה מופיעה גם בלעדיהם. יש השפעה ניכרת של הסביבה על ההתפתחות הנפשית של הילד ושל המתבגר, אולם השפעות אלו מובילות להפרעות אחרות (הפרעות התנהגות והפרעות אישיות) ולא לסכיזופרניה. לכן אני חושב שאסור לכם להרגיש אשמים. אחיך סובל מסכיזופרניה לא משום שאתם מנעתם ממנו לצאת מן הבית או לא מפני שלא דחפתם אותו לעשות זאת. המקרה של אחיך הוא דוגמה לסכיזופרניה שהתפתחה בהדרגה. תיארת בשאלתך שכבר בהיותו צעיר היה מתבודד ומסתגר, כולל בתקופת הצבא. זה דבר נוסף שמוכיח שלכם אין כל קשר להתפתחות מחלתו. דווקא תחושות האשם שלכם עלולות לפגוע ביכולת ההתמודדות שלכם עם מחלתו הקשה. חשוב שתבינו שאין זו אשמתכם, ושתספקו לו סביבה תומכת ככל האפשר. מחקרים רבים הראו שחולי סכיזופרניה עם סביבה (משפחה) תומכת, מתמודדים טוב יותר עם המחלה, מפתחים פחות סיבוכים, ואף פחות התקפים פסיכוטיים, יתכן שעל רקע הדאגה לנטילת הטיפול התרופתי. אין ספק שמתן סביבה תומכת לחולה סכיזופרניה הוא משימה מאד קשה, ובמקרים מסויימים אף בלתי אפשרית, מפני שיש חולים שקשה להשתלט עליהם מבחינת מחשבות השווא שלהם, אך חשוב לנסות. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד