שאלה - פרכוסים וחיסון נגד שעלת

השאלה:
בנוגע לחיסון השעלת - רציתי לדעת מהי תופעת הפרכוסים וכיצד מזהים זאת אצל הילד.


תשובה:

החיסון נגד שעלת הוא אחד הרכיבים בתרכיב החיסון המשולש כנגד דיפתריה (אסכרה, קרמת), טטנוס (צפדת, פלצת) ושעלת. שני המרכיבים הראשונים עשויים מטוקסואיד מנוקה, ואילו החיסון נגד שעלת עשוי מחיידקי שעלת מומתים, ולכן הוא הרכיב הבעייתי בחיסון המשולש. חיסון זה שנכנס לשימוש בשנות הארבעים הפחית במידה ניכרת את התחלואה בשעלת שהיא מחלה מסוכנת המלווה בתמותה.
בשנות השבעים הופיעו דיווחים על פגיעה עצבית לאחר מתן החיסון ובעקבותיהם חלה ירידה בכמות המתחסנים. בעקבות כך הופיעו מגיפות שעלת עם מקרי תמותה. כיום ברור כי הסיכון ללא חיסון גבוה מהסיכון במתן החיסון ולכן ההמלצה הכללית היא לחסן.

תופעות הלוואי של החיסון הן: אודם וחום מקומי, חום סיסטמי ואי שקט (בכ- 50% מהמחוסנים), פרכוסים (בכ-0.05%) ואנצפלופתיה (נדיר ביותר ולא הוכח קשר ישיר לחיסון).

בשל כך לא מוצדק לתת חיסון נגד שעלת במקרים הבאים:
לילדים החולים באפילפסיה או סובלים ממחלה אחרת של מערכת החיסון.
אם היתה תגובה חמורה לאחר מתן מנה קודמת של החיסון.
במקרים של תרומבוציטופניה (כמות קטנה של טסיות דם) או אנמיה המוליטית (הרס של תאי דם אדומים).
בזמן שיש מחלת חום חריפה.

בילדים הסובלים מפרכוסי חום (פרכוסים כאשר קיים חום גבוה) יש לשקול את מתן החיסון.
בשנים האחרונות פותח חיסון אל-תאי נגד שעלת המכיל רכיבים בודדים בלבד מהחיידק, ולכן יש לו פחות תופעות לוואי מאשר החיסון הבנוי מחיידקים מומתים. אולם חיסון זה עדיין אינו בשימוש שגרתי.

לסיכום, התופעה של הפרכוסים (הקלאסיים מתבטאים בתנועות חוזרות לא רצוניות של השרירים עם פגיעה בהכרה) בעקבות מתן החיסון נדירה ביותר, ולמעט המקרים שצויינו לעיל, מומלץ לתת את החיסון שכן התועלת גבוהה יותר מהסיכון.





רופאים ומכונים בפוקוס

הצטרפו לאינדקס הרופאים!