שעלת היא מחלה הנגרמת כתוצאה מחיידקבשם בורדטלה פרטוזיס (Bordetella Pertussis),אשר גורם להצטברות ליחה בדרכי הנשימה. הניסיון של הגוף לפלוט את הליחה החוצה גורמת להתקפי שיעול האופייניים למחלה.
כמו כן, החיידק גורם לדלקת המצרה את דרכי הנשימה ומקשה על מעבר האוויר, דבר הגורם להופעת הצליל השרקני האופייני לשיעול של החולים בשעלת.
שעלת היא מחלה מדבקת מאוד שעלולה להסתיים במוות של 1-2% מכל התינוקות החולים בה, ובנזקים בלתי הפיכים נוספים. קיים חיסון נגד שעלת, אשר ניתן כחלק מחיסוני השגרה במדינת ישראל.
שעלת תסמינים
שעלת מבוגרים סימפטומים
שעלת מתחילה כמו הצטננות - עם נזלת או גודש, התעטשות ולפעמים שיעול יבש או חום. בדרך כלל, לאחר כשבועיים מתחיל שיעול חמור. תסמינים של שעלת יכולים לכלול[1]:
התעטשויות.
נזלת.
חום.
שיעול קל.
שיעול עוויתי המלווה בשאיפות עמוקות, וממשיך בהתקף של סידרת שיעולים קצרים עד כדי הפסקת נשימה לעיתים.
עיניים דומעות.
שפתיים, לשון וערוגות וקצות האצבעות עלולים להכחיל בזמן התקף שיעול.
לעיתים השיעול יכול להיות מלווה בליחהצמיגית, הקאה לאחר השיעול, תשישות ואדמומיות בפנים או צליל שרקני (Whooping cough) .
שלב 1 - הצטברות של ליחה ונזלת, התעטשויות ושיעול קל. זה נמשך כשבוע אחד.
שלב 2 - התקפי שיעול. שיכולים להימשך עד 10 שבועות.
שלב 3 – התאוששות, כאשר השיעול הופך לפחות תכוף.
אצל תינוקות מתחת לגיל 6 חודשים התסמינים בדרך כלל אינם קלאסיים, וזה יכול לעיתים להישמע מלחיץ. במקום להשתעל, לתינוקות יכולות להיות הפסקות נשימה. זהו מצב מסוכן מאוד ויש להתייעץ על כך בהקדם עם רופא/ת ילדים.
שעלת בהיריון תסמינים
בדומה לתסמינים של מבוגרים, גם לשעלת בהיריון יש את אותם התסמינים: זה מתחיל בדרך כלל בנזלת, התעטשויות ושיעול קל, וזה מתפתח לשיעול קשה עם צליל שרקני.מאחר ששעלת עלולה להיות מסוכנת מאוד לתינוקות, ולכן מומלץ להתחסן בחיסון נגד שעלת במהלך ההיריון[3].
שעלת זמן מחלה
כאמור, השלב הראשון של המחלה מתבטא בהצטננותהמתחילה לאחר תקופת דגירה של כשבועיים. לאחר כשבועיים מתחיל השלב השני במחלה, המאופיין בהתקפי שיעול. המחלה מתקדמת לשלב נוסף אשר נמשך 4-3 שבועות, ולאחריו מתפתחים שיעולים פחות חזקים.
בסך הכל, מהלך המחלה יכול להימשך עד 100 ימים.
סיבות וגורמי סיכון
הגורם לשעלת הוא לרוב החיידק בורדטלה פרטוסיס (Bordetella Pertussis), שכאשר הוא בא במגע עם הרירית שמצפה את דרכי הנשימה, הוא גורם להיווצרות של זיהום בה.
צורת ההדבקות במחלה היא הדבקה טיפתית, כלומר הדבקה באמצעות טיפות הנושאות את החיידק ויוצאות ממערכת הנשימה של החולה בעת שיעול או עיטוש.
שעלת מדבקת מאוד בשלבים הראשונים של המחלה (כשלושה שבועות), ולכן חשוב מאוד לשמור על בידוד החולים עד שהרופא יורה אחרת
אבחון ובדיקות
אבחון שעלת נעשה אצל רופא/ת משפחה. בהתאם לסימפטומים ניתן לקבוע האם באמת מדובר בשעלת או בהצטננות רגילה המלווה בשיעול. לעתים יפנה הרופא/ה את החולה לביצוע בדיקת דם, וזאת על מנת לקבוע אם קיימים נוגדנים נגד חיידקי השעלת.
בנוסף, ניתן לקחת דגימה של ליחה כדי לבדוק האם מצויים בה חיידקי בורטדלה פרטוסיס.
ההבדל בין שעלת להצטננות רגילה המלווה בשיעול נעוץ באורך הזמן שבו נמשך השיעול ובעוצמת השיעול. בעוד שהצטננות מלווה בשיעול קל החולף לאחר כמה ימים, שעלת מאופיינת בחודשים של שיעול עוצמתי.
סיבוכים אפשריים
מהם הסיבוכים בשעלת?
סיבוכי השעלת כוללים פרכוסים, דלקת ריאותולעיתים נדירות פגיעה מוחית ומוות. למעשה, 1-2% מהתינוקות החולים במחלה ימותו כתוצאה מהמחלה. בנוסף, ייתכן נזק קבוע לריאות בעקבות השיעול הטורדני.
תינוקות, קשישים ובעלי מערכת חיסוניתמוחלשת (כדוגמת חולי סרטן או איידס) עלולים להזדקק לאשפוז במידה והם נדבקים בשעלת.
טיפולים ותרופות
מידה והמחלה מאובחנת בשבועות הראשונים, הטיפול נעשה באנטיביוטיקה כמו אריתרומיצין.
במידה והאבחון נעשה בשלב מאוחר יותר, אין טעם לתת טיפול אנטיביוטי, שכן החיידק שגרם למחלה כבר לא נמצא בגופו של החולה (מסיבה זו המחלה כבר לא מדבקת לאחר 3 שבועות). הטיפול הטבעי לשעלת הוא טיפול תומך הכולל המלצות כגון שתייה מרובה, מנוחה ושימוש במכייחים.
בנוסף, יש להימנע ממגע עם אנשים בריאים עד תום הטיפול האנטיביוטי או במשך תקופה של 3 שבועות מתחילת התקפי השיעול, על מנת למנוע הדבקה.
כיוון שתינוקות מפתחים את התסמינים החמורים ביותר ונמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות סיבוכים, הם מטופלים באמצעות אנטיביוטיקה לווריד בבית חולים. במקרים חמורים יותר ייתכן שיהיה צורך בחיבור למסכת חמצן או בטיפול בקורטיזון (נוגד דלקת המסייע בהפחתת הנפיחות בדרכי הנשימה ובהקלה על הנשימה).
במידה והטיפול לא עוזר, התינוק עלול להזדקק לטיפול באמצעות מערכת חוץ גופית המכונהECMO (Extracorporeal Membrane Oxygenation). המערכת מדמה ריאה מלאכותית ומסייעת באספקת חמצן לדם.
מניעה
בישראל חיסון לשעלת הוא חלק מחיסוני השגרה וניתן במסגרת החיסון המחומש: נגד שעלת, דיפתריה, טטנוס, פוליו ודלקת קרום המוח הנגרמת מהמופילוס אינפלואנזה.
החיסון המחומש ניתן בארבע מנות בגיל חודשיים, בגיל 4 חודשים, בגיל 6 חודשים ובגיל שנה. מנות דחף ניתנות בגיל 7 ובגיל 13 (כיתה ב' וח' בהתאמה).
החיסון נחשב לבטוח מאוד, ותופעות הלוואי האפשריות שלו הן בכי, חיוורון, חום וכאב או אדמומיות באזור ההזרקה. בזכות החיסון, המחלה הפכה לנדירה מאוד בישראל.
ילדים או מבוגרים שקיבלו רק חלק מסדרת החיסונים או לא חוסנו כלל, במקרים מסוימים עלולים לקבל טיפול אנטיביוטי מונע להתפתחות שעלת.
"עדי מטפל נעים וקשוב הגעתי לטיפול הניתוק מהגוף שלי ויצאתי בנאדם חדש לגמרי. הוא התאים את הטיפול במיוחד לצרכים שלי, והיה סבלני קשוב והשרה עליי אווירה נעימה. מחכה לטיפול הבא!"
שאלה: בני בן חצי שנה. הוא נולד בשבוע ה-39, ההריון היה תקין למעט צירים מוקדמים שטופלו בשבוע ה-31. משקלו 6.55 ק"ג, גובהו 69 ס"מ והיקף הראש 41 ס"מ. בחודשיים האחרונים חלה ירידה בקצב גדילת היקף הראש. במקום 2 ס"מ לחודש כפי שהיה בהתחלה, כעת
תשובה: לפי הנתונים שמסרת בשאלך, אינני רואה סיבה מיוחדת לדאגה כל עוד התפתחותו של הילד תקינה. אין משמעות מיוחדת לסגירה מוקדמת של המרפסים, אלא אם הילד מציג בעיות נוספות, נוירולוגיות או אחרות, שיכולות להתגלות בבדיקה פשוטה אצל רופא הילדים המטפל. אין קשר בין היקף הראש או המרפסים לבין זיהום של חיידק הסטרפטוקוקוס או שעלת. היקפי הראש משתנים לאורך זמן, ולכל תינוק יש קצב משלו. חשוב לראות את קצב צמיחת היקפי הראש לאורך זמן לפי טבלאות אשר נמצאות אצל רופא הילדים. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד עוד באינפומד מחשבון התפתחות התינוק
שאלה: אני בשבוע ה-37 של הריון, ובני בן השנתיים נדבק בשעלת למרות שחוסן בזמן. הוא מטופל באנטיביוטיקה. בעלי ואני התבקשנו ליטול אנטיביוטיקה כטיפול מונע. האם יש בכך סיכון? אם אחליט לא ליטול אנטיביוטיקה, מה יכולות לגרום התוצאות?
תשובה: ראשית, עלייך לדעת שטיפול אנטיביוטי מותר במהלך הריון ואינו פוגע בעובר. שעלת אינה מחלה שעוברת לעובר או פוגעת בו על ידי גרימת מומים, אבל זו מחלה לא נעימה, שלא כדאי להיות חולים בה, במיוחד לא בזמן הריון. כמו כן, בשל הקירבה ללידה, כדאי לוודא שלא תהיי חולה בזמן הלידה או מייד אחריה, כדי שלא תדביקי את התינוק מייד עם לידתו. לכן אני ממליצה לך לשקול שוב את עניין נטילת האנטיביוטיקה על מנת למנוע הידבקות במחלה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
שאלה: אני מבינה למה צריך לחסן ילדים, ואני מבינה מה הבעיה בכך שלא מחסנים בנימוק ש"כולם מחוסנים ולכן לא צריך". אבל אם, לדוגמה, רק חצי מהילדים בגן חוסנו נגד שעלת, ופתאום מישהו נדבק בשעלת ומדביק עוד ילדים, מה קורה עם מי שחוסן? האם הוא בסיכון להידבק א
תשובה: מי שחוסן לא יכול להדביק ולא יכול להידבק. זה נכון באופן כללי, אבל שיעור ההצלחה של כל חיסון הוא חלקית בלבד, אם אם גבוה מאוד. מן החיסון מרוויח הן הילד שחוסן, שלא יכול להידבק, והן והילדים שמסביבו, כי הם לא יוכלו להידבק ממנו. הבעיה שיוצרת המגמה שיש בקרב הורים לא לחסן ילדים היא עלייה ניכרת בשכיחותן של מחלות באיזור בו הורים אינם מחסנים את ילדיהם, דבר שמביא, לעלייה בתחלואה ובתמותה של ילדים. בשנה החולפת היינו עדים למותם המיותר של יותר ילדים משהיו צריכים למות משעלת וחצבת, מחלות שאמורות היו להיעלם מארצנו לו הכול היו מחסנים את ילדיהם. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני עוד באינפומד מדוע כל כך חשוב לחסן תינוקות?
שאלה: בנוגע לחיסון השעלת - רציתי לדעת מהי תופעת הפרכוסים וכיצד מזהים זאת אצל הילד.
תשובה: החיסון נגד שעלת הוא אחד הרכיבים בתרכיב החיסון המשולש כנגד דיפתריה (אסכרה, קרמת), טטנוס (צפדת, פלצת) ושעלת. שני המרכיבים הראשונים עשויים מטוקסואיד מנוקה, ואילו החיסון נגד שעלת עשוי מחיידקי שעלת מומתים, ולכן הוא הרכיב הבעייתי בחיסון המשולש. חיסון זה שנכנס לשימוש בשנות הארבעים הפחית במידה ניכרת את התחלואה בשעלת שהיא מחלה מסוכנת המלווה בתמותה. בשנות השבעים הופיעו דיווחים על פגיעה עצבית לאחר מתן החיסון ובעקבותיהם חלה ירידה בכמות המתחסנים. בעקבות כך הופיעו מגיפות שעלת עם מקרי תמותה. כיום ברור כי הסיכון ללא חיסון גבוה מהסיכון במתן החיסון ולכן ההמלצה הכללית היא לחסן. תופעות הלוואי של החיסון הן: אודם וחום מקומי, חום סיסטמי ואי שקט (בכ- 50% מהמחוסנים), פרכוסים (בכ-0.05%) ואנצפלופתיה (נדיר ביותר ולא הוכח קשר ישיר לחיסון). בשל כך לא מוצדק לתת חיסון נגד שעלת במקרים הבאים: לילדים החולים באפילפסיה או סובלים ממחלה אחרת של מערכת החיסון. אם היתה תגובה חמורה לאחר מתן מנה קודמת של החיסון. במקרים של תרומבוציטופניה (כמות קטנה של טסיות דם) או אנמיה המוליטית (הרס של תאי דם אדומים). בזמן שיש מחלת חום חריפה. בילדים הסובלים מפרכוסי חום (פרכוסים כאשר קיים חום גבוה) יש לשקול את מתן החיסון. בשנים האחרונות פותח חיסון אל-תאי נגד שעלת המכיל רכיבים בודדים בלבד מהחיידק, ולכן יש לו פחות תופעות לוואי מאשר החיסון הבנוי מחיידקים מומתים. אולם חיסון זה עדיין אינו בשימוש שגרתי. לסיכום, התופעה של הפרכוסים (הקלאסיים מתבטאים בתנועות חוזרות לא רצוניות של השרירים עם פגיעה בהכרה) בעקבות מתן החיסון נדירה ביותר, ולמעט המקרים שצויינו לעיל, מומלץ לתת את החיסון שכן התועלת גבוהה יותר מהסיכון.
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
בדיקת החומר הגנטי באמצעות פולימראז 
טיפול תרופתי 
חוסר באנזים G6PD 
מאת: מערכת אינפומד 30/08/2020
