כבר לא מחלה שמתים ממנה: כל מה שחשוב שתדעו על HIV

ב-1 בדצמבר מציינים ברחבי העולם את "יום האיידס הבינלאומי", שנועד להעלות את המודעות למחלה ולתסמיניה. אבל כמה אתם באמת יודעים על המחלה הזו, שבעבר היוותה גזר דין מוות והיום מוגדרת כסוג של "מחלה כרונית"? אספנו עבורכם את כל מה שחשוב לדעת על דרכי ההדבקה, ההתגוננות והטיפול.

המושג "איידס" לקוח מהשפה האנגלית, שבה AIDS הוא ראשי תיבות ל:Acquired Immunodeficiency Syndrome, או בתרגום לעברית: "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש". המחלה היא עדיין חשוכת מרפא, אך בעוד שבעבר היא היוותה גזר דין מוות - כיום היא יכולה להיחשב כ"מחלה כרונית", ונערים נשאי איידס אפילו מתגייסים לצה"ל כמתנדבים. 

המחלה, שהתגלתה לראשונה בשלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת (אם כי הנגיף זוהה לראשונה רק בתחילת שנות ה-80), היא מחלה ויראלית שמועברת מאדם לאדם על ידי מגע בהפרשות גוף שבהן הנגיף חי, כשדם, הפרשות נרתיק וזרע הם הדוגמאות הקלאסיות לדרכי הדבקה (ביחסי מין או בקבלת מנת דם נגועה). דרך הדבקה נוספת היא בהריון (מהאם לעובר) או דרך הנקה בחודשים הראשונים לחיים. 

שתן, דמעות, רוק וזיעה, לעומת זאת, אינם מכילים את הנגיף או שמכילים כמות מזערית ממנו - כך שמגע בין אדם בריא לחולה, שימוש בכלי אוכל משותפים או אפילו נשיקה, לא יגרמו למחלה. מכיוון שהנגיף לא חי באוויר הפתוח הוא אינו יכול לעבור מאדם לאדם דרך שיעול, ישיבה על אסלה או אפילו עקיצת יתוש. 

HIV: כיצד אדע אם נדבקתי?

ראשית, אין דרך יעילה יותר למנוע הדבקה באיידס מאשר שימוש בקונדום. הקונדום מונע מגע בין נוזלי הזרע לנרתיק וכך מגן על שני הצדדים מפני הדבקות אופציונלית. 

שנית, במידה והייתה הדבקה - הווירוס, שנקרא HIV, נמצא בתחילה בכמות כה מזערית בדם עד כדי כך שהיא אינה ניתנת לאיתור. רק לאחר תקופה מסוימת, שבה הווירוס מכפיל את עצמו ויוצר וירוסים חדשים, ניתן לזהות את הנגיף בדם. התקופה הזו, שאורכה כשבעה שבועות, מוגדרת כ"תקופה החלון", וזו הסיבה שמבצעים בדיקת איידס פעמיים: פעם אחת כדי לבדוק האם הנגיף כבר מצוי בדם (המצאות שלו בבדיקה הראשונה מצביעה על הדבקה לפני יותר מחודשיים) ופעם שניה כדי לוודא שאין וירוסים שלא התגלו בבדיקה הראשונה. במידה ושתי הבדיקות שליליות (ובמידה ואין סיבה לחשוד שקרתה הדבקה בחודשיים האחרונים) - האדם בריא.

במידה והנגיף נמצא בדם זה לא אומר בהכרח שהאדם "חולה", אם כי רק "נשא": יכולות לעבור שנים מרגע ההדבקה עד להופעת סימני המחלה. למחלה ישנן כמה דרגות חומרה, אך באופן כללי היא מאופיינת בכשל של מערכת החיסון, ובמיוחד בפגיעה בסוג אחד של כדוריות לבנות (לימפוציטים) מסוג T מסייעים (Lymphocyte T helper). 

הכשל של מערכת החיסון גורם לפתוגנים שונים, שלרוב נמצאים מסביב ועל הגוף באופן טבעי, לתקוף את המארח ולגרום לשלל מחלות שאצל אדם בריא עם מערכת חיסון מתפקדת - לא היו מתפתחות. הזיהומים שלרוב מעלים חשד לאיידס הם דלקת ריאות, דלקת קרום המוח, שחפת וסוגים שונים של סרטן (כמו סרקומה על שם קפושי). מכאן שלא ניתן למות ישירות מאיידס, אלא המחלות האופורטוניסטיות שמתלוות לאיידס בשל חוסר הפעילות של מערכת החיסון.

בעיה עולמית, האו"ם מתערב

37 מיליון איש ברחבי העולם חולים או נשאים של נגיף האיידס, אך רק קצת יותר מחצי מהם מודעים לכך. באפריקה, שם כמעט ולא קיימת מודעות למחלה ולדרכי ההתגוננות, מגיע שיעור החולים והנשאים למעל 20%. האו"ם שם לו למטרה להכחיד את נגיף האיידס עד לשנת 2030, ועד אז הוגדרו מטרות ביניים, שכוללות צמצום הדעות הקדומות והבורות בקרב האוכלוסייה, מניעה של מוות משחפת (נפוץ יחסית בחולי איידס), מניעת הדבקה של ילדים וצמצום ההדבקה בקרב נרקומנים. 

מטרת תוכנית ההתערבות המעודכנת לשנים 2016-2021 היא להגיע למצב שבו רוב מהחולים מודעים למחלתם ולהשלכות שלה, מניעת הדבקת תינוקות על ידי אימהות נשאיות, וכן ביצוע ברית מילה מרצון לכ-27 מיליון גברים - פעולה שהוכחה כמקטינה את הסיכון להדבקות ב-60%. כיום, בהשוואה לשנת 2000, ירדו שיעורי ההדבקה בכ-35% ומקרי המוות ירדו בכ-20%.

הקוקטייל: מציל חיים - אך יש לו מחיר

הגילוי כי אדם הוא נשא HIV עלול להיות מרתיע, מפחיד ואפילו מכעיס, אך יש לזכור שהטיפול בנשאים הפך בשנים האחרונות להרבה יותר פשוט, נוח ובטוח. העלייה בתוחלת החיים של הנשאים (שהיום היא נמוכה רק במעט מתוחלת החיים של שאר האוכלוסייה) גרמה לכך שהדאגה העיקרית היא לא בהתמודדות עם זיהומים אופורטוניסטיים והדרדרות במערכת החיסון, אלא התמודדות עם תופעות הלוואי וההשפעות ארוכות הטווח של התרופות מהדור החדש. 

מטרת העל של הטיפול האנטי-נגיפי היא עצירה של התרבות (שכפול) הנגיף עד לרמה שמתחת לסף הגילוי בבדיקת המעבדה. מטרות נוספות הן שמירה על כמות התאים במערכת החיסון, שיפור איכות החיים של הנשא (הן פיזית והן נפשית) ומניעת מחלות קליניות נלוות. 

מכיוון שהווירוס כולל חומר תורשתי מסוג RNA והתאים בגופנו מכילים DNA - יש צורך באנזים ספציפי שיחליף בין שני סוגי המולקולות. התרופות שמונעות את התרבות הנגיף מעכבות את האנזים הזה ומונעות מהווירוס את היכולת לשלב את החומר התורשתי שלו בתאי הגוף הבריאים. דרכים נוספות לעצור את ההתרבות היא למנוע את החדירה של החומר התורשתי הנגיפי לגרעין של התא המארח ולחסום את הקולטן שדרכו מתחבר הנגיף לממברנה של התא. דגש מיוחד ניתן לטיפול בנשים הרות, כשהורדה של "העומס הנגיפי" הוא קריטי למניעת הדבקה של העובר ב-HIV. 

טיפול באיידס: מחויבות לכל החיים

כמו בכל נגיף, הבעיה העיקרית בטיפול ב-HIV היא היכולת המדהימה שלו לפתח עמידות לתרופות. ולכן, ברגע שהחל - הטיפול נמשך כל החיים, שכן כל הפסקה מעלה את הסיכוי לתחלואה ותמותה. נטילה לא מסודרת של התרופות עלולה לעודד שכפול של הנגיף ויצירת מוטציות שיקנו לו עמידות נגד התרופות הנלקחות, ואפילו נגד תרופות אחרות מאותה משפחה. נשא שבדמו נמצא נגיף שעמיד למספר תרופות עלול למצוא את עצמו חסר אונים, כשהוא ללא יכולת לעצור את התרבות הנגיף, מה שבסופו של דבר יגרום לו לחלות באיידס ולהגיע למצב מסכן חיים.

ה"קוקטייל", שילוב של שלוש תרופות אנטירטרו-ויראליות, כלול בסל הבריאות הישראלי. לאור העובדה שתוחלת החיים ואיכות החיים של הנשאים כבר מזמן כמעט השתוותה לזו של כלל האוכלוסייה - הקהילה הרפואית מתייחסת לנשאים כאל "חולים כרוניים", בדומה לסובלים מיתר לחץ-דם או סכרת. חשוב לציין שהתחלת הטיפול לא חייבת להתבצע מיד עם האבחנה, והיא תלויה בכמות הנגיפים והכדוריות הלבנות. ההחלטה על תחילת הטיפול התרופתי נעשית על ידי רופאים מומחים באחד משבעה מרכזים בארץ: רמב"ם, מאיר, איכילוב, תל השומר, הדסה, קפלן וסורוקה.

תופעות הלוואי של "הקוקטייל"

תופעות הלוואי של ה"קוקטייל" יכולות לנוע מתופעות קלות (פריחה, שלשול, עייפות) ועד תופעות חמורות יותר, והן תלויות במצב של לפני תחילת הטיפול, בשנות הנשאות ובגנטיקה. אחת מתופעות הלוואי המשמעותיות היא "דיסליפידמיה", או הפרעה במטבוליזם של השומן: עליה בכולסטרול ה"רע" (LDL), ירידה בכולסטרול ה"טוב" (HDL) ועליה בשומנים בדם (טריגליצרידים) - כל אלה יכולים להביא להתפתחות מואצת של מחלה קורונרית או סרברו-וסקולרית, כלומר העלאת הסיכון לאוטם בשריר הלב או אירוע מוחי. 

הפרעה נוספת היא התפתחות של תנגודת לאינסולין - מה שעלול להביא במצבים קיצוניים לסוכרת. בכל אלה יש לטפל באותה צורה כמו בחולים ללא HIV, ויתכן שנשאים יצטרכו ליטול תרופות נוספות למחלות הללו, מה שממחיש את הצורך בעבודת צוות בין רופאים ממספר תחומים. תופעות לוואי נוספות כוללות ירידה בצפיפות העצם ונטייה לשברים, נוירופתיה ושינוי בהצטברות השומן בגוף.

איידס בישראל: כמעט 9,000 נשאים

על פי הערכות משרד הבריאות – נכון לסוף 2014 חיו בישראל כמעט 9,000 נשאי HIV או חולי איידס (למרות שבפועל היו רשומים פחות מ-7,000). רוב החולים היו בקבוצת הגיל של בין 25-34, רובם גברים. מחקר שהשווה בין שיעורי האיידס בישראל ביחס להולנד וצרפת מצא שהשיעורים בישראל נמוכים עד פי שישה בגברים ופי עשרה בנשים, ככל הנראה בגלל שרוב הגברים בישראל הם נימולים.

בשנת 2010 החל משרד הבריאות בפרויקט ארוך טווח שנקרא "ישראל בריאה בשנת 2020", ונועד בין השאר לנבא את כמות הנדבקים ב-HIV בעתיד הקרוב ולנסות להוריד את מספר הנשאים. כבר כיום נמצאת ישראל במקום נמוך מבחינת שיעורי ההדבקה באיידס ביחס לשאר מדינות ה-OECD (56 חולים למיליון איש), אך קיימים פערים גדולים בין תתי אוכלוסיות שונות בארץ. לשם המחשה - בשנת 2014 התגלו רק 468 חולים חדשים בישראל, נתון שממקם אותנו במקום טוב ביחס למדינות אירופה וצפון אמריקה.