מחלות גבהים

עלייה בגובה מלווה בירידה בלחץ האוויר ובלחץ החלקי של החמצן, וכן יורד ריוויון החמצן בהמוגלובין וכמות החמצן הנקלטת בגוף קטנה (ר' טבלה). חשיפה בלתי מבוקרת ללחצים נמוכים של חמצן עלולה להתבטא בתסמונות המכונות בשם הקיבוצי "מחלות גבהים", הנגרמות מהצטברות של נוזלים באיברים שונים, בריאות ובמוח.
מחלות גבהים אופייניות לשוהים בגובה מעל 3,000 מטרים. המצב הקליני מושפע מארבעה גורמים: ממהירות העלייה, מהגובה, ממשך השהייה ומתכונות אישיות של הנפגע. שכיחות התופעה דומה אצל בני שני המינים, ולא נמצא קשר בין שכיחותה לבין: שהייה קודמת בגובה, כושר גופני, נשיאת משאות או זיהום נשימתי. חומרת המחלה נמצאה ביחס הפוך לגיל (ללא קשר למהירות הטיפוס). שיעור החולים בסכנת חיים מוערך ב-2%-1%.
מחלת גבהים חדה (מג"ח) (Acute mountain sickness): שכיחה מאוד ופוגעת ב-70%-25% מהעולים מהר מדי לגובה שמעל 2,500 מטר. סימניה מופיעים לרוב במהלך 24-8 השעות הראשונות לעלייה. מאפייניה על פי סדר שכיחותם: כאב ראש, חוסר תיאבון, חולשה, בחילה, נשמת והפרעות בשינה. לרוב חולפות ההשפעות לאחר 7-3 ימים, עם ההסתגלות לגובה.
בצקת בריאות, בגבהים (High altitude pulmonary edema) שכיחה פחות (15%-0.5%), אך חמורה יותר ואחד ממאפייניה הוא הצטברות נוזלים בריאות. סימניה: חרחורים לחים, שיעול, נשמת מתגברת והולכת, כיחלון, בלבול ותשישות. אלה מתפתחים במהלך 36-24 שעות מתחילת החשיפה ועלולים לגרום למוות. לכן נדרש טיפול מיידי.
בצקת במוח, בגבהים (High altitude cerebral edema) חמורה ביותר ושכיחותה בקרב 2%-0.5% מהמטפסים. הצטברות נוזלים ברקמת המוח מתבטאת בהפרעות, כגון כאבי ראש עזים, שיגשון (Ataxia), הזיות, הפרעה בשיפוט ובתפיסה, חולשה ותרדמת. לרוב אין הנפגע מודע למצבו. סימן אזהרה מוקדם הוא שיגשון: קושי לשמור על הליכה בקו ישר.
דימום ברשתית בגבהים: שכיחותו ב-40%-4% מהחולים, ובגבהים שמעל 5,500 מטר. הדימום ברשתית אינו מלווה על פי רוב בתלונות, אינו מעורר דאגה ואינו מצריך טיפול. הדימום חולף בתוך שבועות עד חודשים ספורים.
מחלת גבהים כרונית: (מחלת Monge), מצב נדיר המתפתח אצל אנשים מסוימים כתוצאה משהייה ממושכת (שנים) בגובה רב. המחלה מתאפיינת בהיפוקסיה חמורה ומתמשכת המובילה לעליית מספר כדוריות הדם האדומות, ההמאטוקריט (מעל 60%), לנשמת ולבסוף לאי-ספיקה בלב.
טיפול: הטיפול במחלת גבהים מותאם לחומרת המחלה. במקרים קלים: שתייה מרובה, ארוחות קלות עשירות בפחמימות, הימנעות משכיבה ממושכת או מפעילות מאומצת. במקרים חמורים: ירידה מהירה בגובה (לפחות ב-1000 מ') יעילה ביותר. אין מעכבים את הירידה בשל כל טיפול אחר.
טיפול בתרופות מקובל במצבים שונים של מחלת גבהים: (על משטר הטיפול ועל המינון יש להתייעץ עם רופא):
- אספירין (Aspirin) ופאראצטמול (Paracetamol) למיתון כאבי הראש;
- אצטאזולאמיד (Acetazolamide) לטיפול בשלבים המוקדמים ובהפרעות השינה;
- דקסאמתזון (Dexamethazone) יעילותו הוכחה בטיפול בבצקת מוח בגבהים;
- ניפדיפין (Nifedipine) יעיל לטיפול חירום בבצקת ריאות בגבהים.
אין להרשות לחולה להמשיך לטפס לגובה ולהסתפק בטיפול בתרופות.
טיפולים נוספים: במידה וניתן להשיג חמצן באזור, זה יסייע כטיפול זמני. הפתרון התיאורטי הטוב ביותר היה הכנסת הנפגע לתא לחץ שבו מעלים את הלחץ האטמוספרי. ברוב אזורי הטיולים הגבוהים והאקזוטיים לא נמצא מכשור זה, אך בשנים אחרונות פותח מעין שק-שינה אטום (כגון Gammow bag), הניתן לניפוח באמצעות דוושה ובכך ניתן להעלות את הלחץ. זהו פתרון טוב לייצב חולה עד לפינויו. שק זה שוקל כ-5 ק"ג כך שניתן לשאתו בקלות יחסית.
מניעה: על ידי עלייה בשלבים או עלייה אטית. מומלצת שהייה בת 5-2 ימים בגובה ביניים: 3000-2000 מ'. מעל 3000 מ' עלייה מודרגת, עד 500 מ' ביום. יש להימנע משתיית אלכוהול ומנטילת תרופות הרגעה בשל הסכנה לדיכוי נוסף של הנשימה.
טיפול מונע בתרופות:
אצטאזולאמיד מפחית את שכיחות המחלה ב-50%-30% וגורם לגירוי הנשימה על ידי החמצת הנוצרת, ולחיקוי חלק מתהליך ההסתגלות לגובה. מינון מקובל: 250 מ"ג כל 12 שעות, החל ביום שלפני העלייה ובמשך שלושה ימים לפחות (התרופה אסורה לאנשים רגישים לסולפה או לחסרי האנזים G6PD). השפעות הלוואי יכולות להיות הרגשת "נימול" בידיים, רגליים וסביב הפה, וכן השתנה מרובה.
הסתגלות לגובה (איקלום): תהליך ההסתגלות לתנאי לחץ חמצן נמוך מתחיל מספר ימים לאחר תחילת החשיפה לגובה, ונמשך מספר חודשים. התהליך הוא רב-שלבי וכולל את מערכת הנשימה, את המערכת של הובלת החמצן ואת המנגנון של צריכת החמצן ברקמות.
לחץ חלקי של גזי הנשימה בגבהים שונים מעל פני הים
גובה (מטר) לחץ ברומטרי (מ"מ כספית) דוגמה לחץ חמצן שאיפתי (מ"מ כספית) לחץ חמצן עורקי (מ"מ כספית) ריוויון חמצן עורקי (%)
פני הים 760 149 96 97
1650 630 לחץ האוויר במטוס נוסעים 122 66 92
2650 564 108 60 89
4000 483 לה-פאס (בוליביה) 91 52 83
6000 379 69 40 71
8000 280 אברסט 52 34 50

פרופ' אלי שוורץ