5 הבעיות המרכזיות שיכולות להרוס לכם את היחסים – והפתרונות

מערכת יחסים רצופה קשיים ואתגרים, והמפתח להצלחתה הוא בהתמודדות יעילה ובצליחה של הבעיות הנקרות בדרך. פרויקט מיוחד ליום האהבה הבינלאומי: המדריך המלא לזוגיות בריאה ומוצלחת

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 20/02/2017


כולנו משוועים למערכת יחסים, למציאת החצי השני שיוכל לתמוך, להקשיב ולמלא את עולמנו. אך בפועל, מערכות יחסים לא יוצרות תמיד מציאות וורודה ואוטופית והמהמורות אשר צצות בדרך לקשר בריא ומוצלח הן בלתי נמנעות. מאידך, המפתח לזוגיות מוצלחת הוא האופן בו מנהלים ומתמודדים עם הקשיים היומיומיים. זוגיות יציבה מושתת על אמון, כבוד ובטחון. היא אינה מתבססת על היחסים הרומנטיים אלא, על התפתחותה של שותפות למען בניית עתיד משותף. כדי לבנות בסיס איתן ולאפשר מערכת יחסים בריאה, ישנם מספר תנאים שחייבים להתקיים. מתקשורת חופשית ועד לאמון ופתיחות: המדריך המלא ליחסים טובים.


1. הבעיה: קצרים בתקשורת

למעשה, בכל הנוגע לתקשורת בין בני הזוג, ניתן בהחלט לקבוע כי  רוב מערכות היחסים לוקות בחסר. מערכת יחסים פתוחה וחברית, לא יכולה להתבסס כאשר קיימים קצרים בתקשורת ואין אפשרות לקיים שיחות פתוחות וכנות.


הפתרון: 

בדומה לפגישה עם לקוח, עם הפסיכולוג או עם חבר טוב- קבעו פגישה שבועית מוגדרת, בה תהיו רק שניכם. השאירו את הטלפונים בצד, דאגו להשכיב את הילדים לישון והניחו את צרות היום יום בצד. אם אינכם מסוגלים לקיים שיחה ללא התלהמות, דאגו לשבת במקום פומבי, כמו מסעדה או בית קפה. המיקום יהווה את החסם וימנע את התפתחות השיחה למריבה.


קבעו חוקים ברורים: נסו לתת לבן הזוג להתבטא ואל תקטעו את דבריו. הימנעו מאמירות שליליות, כמו "אתה תמיד עושה ככה ואתה אף פעם לא עושה אחרת". 


שימו לב לשפת הגוף שלכם: האופן בו אנו יושבים, הבעת הפנים שלנו והכיוון אליו מופנה המבט עשויים להתפרש בצורה שגויה, ולעיתים אף להפוך שיחה פורייה ומוצלחת לכישלון חרוץ. 


שמרו על קשר עין עם בן הזוג בזמן שהוא מדבר, כדי לתת לו את התחושה שאתם קשובים, הימנעו מגלגולי עיניים או הבעות פנים המשדרות זלזול. 


שקפו בפני בן הזוג את הטענות שהוא מעלה בפניכם, כך תינתן תחושה שאתם נכונים למצוא פתרון לבעיה, והדבר יתרום לגישה חיובית גם מהצד האחר. 




קצרים בתקשורת מהווים סיבה מרכזית לעימותים במערכת היחסים: הקפידו להיות קשובים והימנעו מאמירות שליליות 



2. הבעיה: התנהלות כלכלית

בעיות כלכליות עשויות להתחיל עוד לפני החתונה, במהלך התכנון של היום הגדול או בחיי הנישואין המשותפים. זוגות רבים נמנעים משיחה פתוחה וכנה על ההתנהלות הכלכלית ועל תכנון עתיד כלכלי משותף, וכך נכנסים לעימותים ומשברים משמעותיים עם התפתחותה של מערכת היחסים.


הפתרון:

היו כנים בנוגע למצבכם הכלכלי, ותאמו אסטרטגיה משותפת. במידה וההתנהלות הכלכלית של בן זוגכם דורשת שינוי מסוים, אל תתייחסו לנושא במהלך ריב. המפתח לפתרון הסוגיה נעוץ בהבנה כי לכל אחד התנהלות כלכלית שונה, לה יתרונות וחסרונות. בנו תקציב משותף והקצו חלק ממנו גם לחסכונות ובנוסף, החליטו על מטרות משותפות, לטווח הקצר והארוך. במקביל, הקצו תקציב אישי לכל אחד מבני הזוג, אותו יוכל הוא לבזבז כפי שהוא יראה לנכון. 


3. הבעיה: מאבק על מטלות הבית

רובינו מבלים שעות רבות מהיממה במקום העבודה, ועל כן חשוב לחלק את מטלות הבית השונות באופן שווה. פעמים רבות, המשימות השגרתיות, כמו כביסות, ניקיון, הטיפול בילדים וכלל הניהול השוטף של משק הבית מוטל על אחד מבני הזוג, וכתוצאה מכך מתפתח כעס ותסכול רב.


הפתרון:

חלקו את מטלות הבית השונות בצורה ברורה. ניתן אף להכין רשימה של המשימות שצריכות להתבצע ולחלקן באופן מסודר. מאידך, בדומה להתנהלות הכללית כך גם בכל הנוגע לניהול משק הבית, חשוב לזכור כי לכל אחד הרגלים שונים ויש לנסות ולקבל אותם ללא שיפוטיות. 


4. הבעיה: מערכת היחסים אינה נמצאת בראש סולם העדיפויות

במסגרת השגרה העמוסה וריבוי המשימות, פעמים רבות מערכת היחסים נדחקת לתחתית סדר העדיפויות. מאידך, מיצוב הקשר הרומנטי כחלק מרכזי במהלך החיים, הוא תנאי מכריע לצורך שמירה על יחסים טובים. 


הפתרון:

חזרו למקורות: עשו דברים שנהגתם לעשות בתחילתה של מערכת היחסים, החמיאו אחד לשני ושמרו על קשר במהלך היום כדי להראות עניין בבן הזוג. תתכננו פעילויות מיוחדות והקפידו לפנות זמן לבילוי עם בן הזוג. הפגינו כבוד אחד כלפי השני והימנעו משימוש בשפה מזלזלת.


5. הבעיה: חוסר אמון

אמון הוא החלק המרכזי בקיום מערכת יחסים ובלעדיו היא לא תוכל להתקיים. לעיתים, חוסר האמון אינו נובע כתוצאה מבעיות שהתעוררו במערכת היחסים הנוכחית, אלא מדפוסים קודמים המצויים בקרב אחד מבני הזוג.


הפתרון:

תחושת אמון מתפתחת כתוצאה ממעשים, או היעדרם. הקפידו להיות עקביים ולעמוד בהבטחות להן התחייבתן בפני בן הזוג. קיימו מערכת יחסים כנה ופתוחה. שמרו על הגינות, גם במהלך ויכוח ונסו תמיד לבחון גם את עמדת הצד השני. הקפידו להיות רגישים לצד השני: כמו בכל מערכת יחסים, כך גם בזוגיות עשויות להיות אי הסכמות, אך לא ניתן להתווכח עם התחושות של האחר. הפגינו שקיפות בפני בן הזוג; התקשרו והודיעו לו אם אתם חוזרים הביתה מאוחר מהצפוי, או אם אתם מתכננים בילוי עם חברים. כבדו את הגבולות של בן הזוג שלכם והשאירו את העימותים הקודמים בעבר. 



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, מהתיאור שלך, נשמע שישנם חלקים טובים מאד בקשר שלכם, חלקים ששניכם מעריכים. משיכה מינית ומשיכה כללית חשובים מאד בקשר זוגי, אך אלה מושפעים מגורמים רבים ויכולים לעתים להשתנות. טיפול זוגי הוא הכתובת שלך, באופן ברור. בטיפול מעין זה, תוכלו להכיר אחד את השני יותר לעומק, תוכלו לעבור תהליכים אישיים בתמיכת השני, ואולי למצוא את הדרך חזרה. גם אם לא, דרך הטיפול תוכלו לקבל החלטות בצורה מסודרת יותר. חשוב מאד לבחור מטפל זוגי מוסמך , וזאת תוכלו לעשות דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי, בקישור זה: http://www.mishpaha.org.il/ איני מכירה מטפלים שיגידו לכם שאין טעם להגיע. ייתכן וישנם מטפלים עמוסים שאינם פנויים, אך בקישור המצורף תוכלו לקבל רשימה ארוכה של מטפלים מוסמכים, שיוכלו לעזור לכם לעבור ממצב של תקיעות למצב של תנועה והתפתחות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, אפשר לחלוטין להבין את הקושי שלך להכיל מצבים כאלה, הדורשים ממך השקעה רבה מאד ביחסים עם חמותך, ובתדירות גבוהה מאד. וזאת, כמו שאת רואה בעינים נבונות ורגישות, מתוך היחסים שהתפתחו עם השנים, בין בעלך לבין אמו. כן, כמו שאת כנראה מעריכה, יחסי התלות הייחודיים בין בעלך לאמו, זולגים אל הקשר שלכם ואל משפחתכם החדשה. חשוב לראות איך ניתן לתת לאימו מקום ומביטחון בחיים שלכם, תוך יצירת גבולות חדשים למשפחה החדשה שלכם. אמו צמאה לקשר, תלויה בנוכחות שלכם. ייאמר לזכותך ולזכותה, שהיא נהנית להיות במחיצתך. ובכל זאת, מאד ברור ומובן שאת צריכה את המרחב שלך. כמו כן, למען עתיד רגוע יותר לכולם, היה נהדר עם בעלך היה מוכן לעשות תהליך עם עצמו, בו הוא יצליח לשמור על קשר אוהב וטוב עם אמו, תוך היפרדות, שעד עתה לא התרחשה. בנוסף, המשפחה החדשה שלכם עדיין נמצאת בתהליך הסתגלות למצב החדש, בתכם. חצי שנה אולי נראית כמו זמן רב, אך זו עדיין ההתחלה, ואתם בתקופת הסתכלות: כלומר, שניהם מסתגלים לתפקידי ההורות שלכם, חמותך צריכה להסתגל לתפקידיה כסבתא. הצעתי כזו: 1. תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע למשך מספר פגישות, על מנת לקבל כלים להתמודדות. את יכולה לפנות למטפל משפחתי או להדרכת הורים. ייעוץ והדרכת הורים יסייעו לכם ליצור גבולות בין המשפחה שלכם לבין המשפחה המורחבת, ולהחזיר לעצמך את החיים שלך. 2. בינתיים, אוסיף מספר טיפים שיסייעו: - בתכם קטנה ומצריכה את מלוא תשומת הלב, כאשר היא ערה. עכשיו כשהימים חמים, תוכלי לתכנן כיצד את ממלאת חלק מהימים בפעילות בחוץ: בטיול, בגינת משחקים וכדומה. לעתים את והיא תהיו זמינות לביקור, ולעתים לא. חשוב שיהיו ימים שאת מבלה איתה לבדך. - אם החלטת שיומיים בשבוע הם ביכולת שלך לארח את חמותך, קבעי איתה ימי ביקור קבועים. תוכלי להסביר לה שלעתים אתן מטיילות, וחשוב לך לקבוע איתה ימים קבועים על מנת שאכן תיפגשו. - בימים בהם חמותך מבקרת, אם את חשה שאת יכולה לסמוך עליה בשמירה על בתכם, נצלי את זמן הביקור להספיק מטלות, בזמן שסבתא עם נכדתה (מקלחת, בישול, קריאת מיילים, וכדומה). כך, סבתא תתחיל ליצור זמן איכות אישי עם נכדתה, ואת תהיי חופשיה (אפילו בבית) לעשות דברים אחרים. כך תוכלי להרגיש שכולכן מרוויחות. - בהמשך, בתכם תגדל והמציאות תשתנה יותר מהר מהצפוי: בתכם תלך לגן, אולי לעתים תרצו את עזרתה של חמותך, יהיו לבתכם חברים למפגשי אחר הצהריים. המציאות תשתנה וחוקי המשפחה המשפחתיים ישתנו גם הם. בתקווה שתוכלו לחוש שינוי כבר מטיפים אלה, וכל הכבוד על הסבלנות וההבנה שאת מגלה לכל בני המשפחה, בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ