פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

אני בן 60 וןאחרונה חלה ירידה בתפקוד המיני אני בריא עשיתי בדיקות דם הכל תקין, אשתי מאד נאה ומושכת ואני פחות, זה מוריד לי את הבטחון ואולי זה משפיע על התפקוד המיני. יש לי פחדים שחלילה היא תפזול לצדדים למרות שהיא אומרת לי שהיא אוהבת אותי ואין לי מה לדאוג. מה עושים במצב כזה

מכר רחוק ואני נהיינו לאחרונה מאוד קרובים, התחלנו לצאת ואנחנו בזוגיות. הוא סיפר לי שהוא בהליך גירושים. הוא והגרושה כבר מעל לעשור ביחסים מאוד לא טובים אבל בגלל שהבנים שלו היו קטנים אז לאף צד לא היה אומץ לפרק את הבית. במסגרת היחסים הלא טובים שלו עם הגרושה הם ישנו בחדרים נפרדים בבית המון שנים ולא ממש ניהלו זוגיות אלא יחסים של שותפים לדירה (כאלו שמסוכסכים בניהם בצורה קשה ובתקשורת מינימלית רק על מה שהכרחי). הוא מאוד פתוח איתי ומדבר איתי על הכל ועונה לי בצורה פתוחה וכנה על כל דבר ששאלתי, וגם על דברים שלא שאלתי הוא מספר בצורה שקופה. באחת השיחות שלנו, הוא סיפר לי שהוא בגד בה, פעם אחת לפני 9 שנים עם מישהיא כמה פעמים ופעם נוספת לפני שנתיים עם מישהיא אחרת כמה פעמים (בפעם הזו אשתו חשדה והוא נתפס). עם שתיהן הוא בקשרי ידידות טובים ואומר שהוא לא רוצה ולא מחפש שום דבר אתן מעבר לזה ושהוא אוהב אותי וטוב לו איתי והוא לא רוצה אף אחת אחרת חוץ ממני. כלפי הוא בן זוג טוב ומשקיע ששם אותי בסדר עדיפויות מאוד גבוה ועושה מאמצים ניכרים מאוד כדי שיהיה לי טוב בקשר. לבקשתי, הוא הבטיח שאם לא יהיה לו טוב בקשר אז הוא יסיים אותו ולא יעשה שום דבר במקביל אלי. מה שאני יודעת על הנושא של בגידות - כשאדם בוגד ופורץ את המחסום המוסרי הזה אז יהיה לו קל יותר לחזור על זה שוב בעתיד אך יחד עם זאת זה לא אומר בהכרח שהוא אכן יעשה את זה. מצד אחד מרגיש לי כמו להכניס ראש בריא למיטה חולה ומצד שני חבל לפרק משהוא שיכול להיות טוב בגלל משהוא שהוא לא עשה לי. אשמח לדעה נוספת

צהריים טובים, יש משהו טיבעי , מעולה שעוזר לגברים לבעיית זיקפה . איפימידום תערובת צמחים , האם זה מתאים גם עם לחץ דם גבוה?יש לבעלי קצת בעייה להחזיר זיקפה.

שלומות גיליתי לפני כמה שנים אך לא ידעתי כמה זה אינטנסיבי שבעלי קובע מפעם לפעם במשך השנים לעיסויים. אנימחייבת לציין שאחרי "בילוש קל" שלי..כול המעסות הן מקצועיות . אין שם משהוא אחר..אפילו קבעתי לכמה מעסות כאלה שהוא היה וממש מטפלות טובות . הבעיה הייתה ועדיין שהמינון של ההליכה היא לפעמים לא נורמלית. וכמובן ההסתרה!! מעולם הוא לא סיפר שהוא הולך לטיפולים בגב . והיו מקרים שכמעט כל יומיים קבע ללכת לעיסוי. מצבנו הכלכלי לא הכי טוב בלשון המעטה..אבל כשהוא רוצה עיסוי זה לא מעניין אותו. אפילו על חשבון הבית. בשנה האחרונה הוא החליף נייד והשאיר את הישן בבית. וכל הנייד שלו מלא!! בשמות וגם חלק החליף בשמות של גברים. והתגלה לי שזה לא! אנחנו מאוד אוהבים וחיי זוגיות טובה מאוד. אבל ההסתרה הזטת אינני מבינה למה..זה מתחילת נישואנו. וגם כשיש לי הוכחה שהוא הלך באמצע העבודה לשעה והמשיך לעבוד ובא הביתה כאילו כלום. ואם אני שואלת תמיד זה התקפות וצעקות והכחשה גורפת. הוא מעליב אותי מאוד בקללות ..כאילו הוא פתאום הופך לאדם אחר ומרים את הקול ואומר שאני מדמיינת וממציאה. פעם אפילו דיברתי עם מישהיא שהוא רק היה אצלה..כי כספים נעלמו ותיארתי לעצמי על מה הוא מוציא..ועדיין אחרי שהוא ידע שדיברתי איתה .הוא מכחיש ושאני הוזה הזיות. אני אובדת עצות..מה ניתן לעשות

שלום . אני לסבית, יוצאת עם בחורה 4חודשים. אני עם יצאתי עם נשים בלבד היא רק עם גברים ניסיון רע היה לה. היא צעירה, מאובחנת בדיכאון וחרדה (לא מטופלת כבר שנה) נפגשתי איתה המון המון.. יש חיבור, רגשי. מעולם לא התנשקנו, זה דבר שמפריע לי נורא.. אך משיחה פתוחה איתה בעקבות ריב היא מאוד חסומה.. אני לא רוצה לעשות מהלך או משהו כי אני לא רוצה לגרום לאי נוחות . מה אני יכלה לעשות דר? היא אולי סטרייטית? (ולא רוצה להגיד/רוצה לעבוד על זה כי היא לא רוצה בנים? וטוב לה איתי..?

נשוי כבר 10 שנים + 2 זוגיות שלא הייתה במיטבה מההתחלה( יעוץ זוגי כשהייתה בהריון ראשון ) הרבה ריבים וחייב לציין שדי באשמתי ואופן היחס שלי סגר ראשון היה מעולה ורק קרב בנינו אבל מאז הריחוק חוזר בתחילת הסגר האחרון גיליתי התכתבויות מיניות שלה עם צעיר, כאשר סיפרת לה על זה נוצר קרע גדול גם על החדירה לפרטיות וגם על המקרה עצמו. החלטנו לנסות ולעבוד על הזוגיות, מאז רבים על הרגשה שלה כשקופה ביחסים בריב האחרון טענה שהפסיקה על התכתבות. גילתי שככל הנראה זה שקר. לא יודע מה לעשות. שתי ילדות קטנות שלא רוצה שיפגעו מצד שני לא יודע איך נוכל לעבוד על הזוגיות או האמון ההדדי

אני בתחילת שנות העשרים לחיי, משוחרר כבר כמעט שנתיים וגר בבית עם ההורים. מאז גיל ההתבגרות היחסים בני לבין אבא שלי לא היו טובים בבסיסם ורק התדרדרו עם הזמן. אין בנינו אינטראקציה כמעט וכשיש, זה בעיקר מריבות וויכוחים לא נעימים. המצב הזה רק החריף מאז שהשתחררתי וביוזמתה של אמי החלטנו ללכת לטיפול (שלושתנו). הבעיה שאנחנו בתהליך כבר למעלה מחצי שנה וכלום לא זז.. היו עליות פה ושם אבל בסופו של דבר המצב חזר לקדמותו.. יש כל הזמן מתיחות מאוד לא נעימה ביננו והכי גרוע שהדבר הזה פשוט תוקע אותי במקום ונורא מקשה עליי לעשות דברים אחרים (כמו ללמוד לפסיכומטרי). בהתחלה זה לא הפריע לי כי קוויתי שהטיפול יעזור ואז אוכל להתפנות לטפל בבעיות אחרות שיש לי בחיים אבל כבר תקופה מאוד ארוכה שאני תקוע בגלל המצב ואני פשוט לא מצליח להפסיק להתעסק בזה. אני בדילמה מאוד קשה.. האם להמשיך להתגורר בבית הורי ולסבול על בסיס יום יומי את הקשר המעיק והשלילי שיש לי עם אבי (שרק הולך ומתדרדר) או לעזוב את הבית במטרה למנוע מזה להמשיך לפריע לי להתקדם בחיים ולהשפיע בצורה מתמדת על מצב הרוח והתפקוד שלי?

אני בת 29, יש לי 2 אחיות שקטנות ממני (27 ו19) כשהקטנה עדיין גרה עם ההורים. לפני 11 שנים אמא שלי חלתה בסרטן השד, עברה ניתוח לכריתת שד ומאז נמצאת במעקב וטיפול תרופתי קבוע. מאז הניתוח היא נהייתה מאוד שלילית כלפי החיים (אולי הייתה גם לפני ופשוט הייתי צעירה מכדי להבין). יש לה המון ביקורת כלפי כולנו (אבא שלי, אחיותיי ואני), אומרת שאנחנו לא משפחה חמה כמו שהיא רצתה וקרו פעמים שגם האשימה אותנו בזה שחלתה בסרטן. היא תמיד מתלוננת שאנו לא מתקשרות אליה מספיק, שלא מתראים מספיק, שלאבא שלי לא אכפת ממנה. נכון שלא הכל מושלם, אני גרה במרחק חצי שעה נסיעה וללא רכב, אחותי האמצעית קריזיונרית ויש לה הרבה פיצוצים עם אמא, ואחותי הקטנה עדיין מתנהגת כמו מתבגרת ולפעמים מחליטה שהיא לא מדברת עם אמא כמה ימים. אני מבינה את הקושי של אמא שלי, אבל אבא שלי שם איתה, והיא אומרת שזה לא מספיק שהוא אחראי על הקניות ועל רוב הבישולים ומכין לה אוכל כל יום, היא רוצה שיהיה רגיש ויביע רגש. והוא לא כזה. נראה שעל כל דבר יש לה מה להתלונן. ניסינו לדבר איתה כל אחד בנפרד ולהגיד לה שהחשיבה שלה מאוד שלילית, אבל היא לא מוכנה להקשיב ואומרת שאנחנו טועים והיא צודקת. מצד שני, היא מודה שהיא בדיכאון, אבל כמובן לא מוכנה לקבל טיפול. אנחנו לא יודעים כבר מה לעשות. אבא שלי כבר שוקל להתגרש ממנה כי מתחיל להימאס לו ובצדק. אבל היא לא תסתדר לבד, אני יודעת את זה ודואגת מאוד ממה שיקרה אם הם יתגרשו. מה אפשר לעשות? זה כל כך מתסכל.

שלום רב. אני חשה מיואשת כי אין לי זוגיות. כמה שאני מנסה לחפש בכוח אני לא מוצאת גם עם זה אתרי הכרויות. זה מייאש ומתסכל, וקשה לי בלי זוגיות. אשמח לטיפ ללא הכוונה לטיפול מה לעשות כדי להרגיש יותר טוב ולהשלים עם זה? אני ממש מודה לכם יום נפלא

שלום רב, אני נמצאת - למעשה עד אתמול- במערכת יחסים עם גבר מזה 3 חודשים. התחלנו כשהיה עדיין פרוד, מיד לאחר שעזב את הבית. לא ידע מתי יהיו הגירושים. אציין שנהג בשקיפות מלאה עימי באשר למידע אודות מה קורה. בגלל מצבו וגם בגלל מגבלות הקורונה, נכנסנו ישר למערכת יחסים שנמצאים המון בבית.אין הרבה לאן לצאת מלבד צעידות בחוף וכו'. שיחות רבות של שעות ארוכות. חשיפה אישית מאד עמוקה. שלו יותר. לי לקח יותר זמן וגם ובכל זאת, לא שיתפתי לפרטים כמוהו, עד שלא אחוש ביטחון. יחד עם זאת, גיליתי ביקורתיות רבה מאוד. נטייה להיתפס לפרטי פרטים בכל שיחה, וברגע של כעס להטיח בפני בחזרה, לבקש הסברים מנומקים למה אמרתי כך או אחרת וכו. אציין גם מיעוט קשר עין, אך קירבה פיסית רבה וטובה מאוד. בשל המזג הכעסני הזה נוצרו פעמיים נתקים לכשבוע. כשעניין הגירושים עצמם נהיה ממשי נתקלתי בהתנהגות מתוחה מאד ובצורך להיות עם עצמו שהיו מובנים לי,אך גם ושוב הרגשתי לעיתים כ"שק חבטות"... הגירושים עברו בשלום. ואז התחילה תקופה שנראתה רגועה ומבטיחה, ולהפתעתי שרדה פחות משבועיים. הוא הציע לבלות סופשבוע ארוך ביחד, עשה הכנות לכך, ולמרות זאת, בהפתעה מוחלטת הודיע לי שהחליט לסיים את הקשר, כי למרות שאנו בתקשורת עמוקה מאד ולמרות החברות האמיצה מצד שנינו, שהוא בהחלט צד פעיל בה, ולמרות קשר פיסי פורה והדוק, הוא לא מרגיש שהוא מתאהב ולא אהבה ולא פרפרים בבטן וגם חושש שלא יאהב אותי בעתיד. מהפך מוזר מהימים הצמודים ומשיחת הבוקר שעסקה בקניות לשבת. אציין שאנחנו בני 60 פלוס לא ילדים. אני לא מאמינה כבר בהתאהבויות עיוורות שאינן רואות מציאות של חוסר התאמה, אלא מתאהבת בהתנהגויות ובמעשים, בהעצמה הדדית, הקשבה ואמפטיה לצרכים של השני. אני לא מאוהבת, אך בהחלט התחלתי להיקשר אליו, גם כי ראיתי דאגה ואכפתיות. הוא דיבר הרבה שנקשר וכו, אך פתאם בא לומר שכמה ימים מרגיש לא נוח בקשר, למרות שבכמה ימים האלה הזמין אותי לסופשבוע ארוך. מוזר. התהפכות שאיננה תואמת את ההתנהגות כלפי. לא מבינה מה קורה. מה קרה. אני מרגישה די מרומה, במידה מסויימת, כי אמרתי לו שעד כה הייתי במידה רבה כמשענת. ורק עכשיו מתחילה בעיני מערכת היחסים ההדדית האמיתית, בתנאים הרגועים יותר, והנה ברגע האמת הוא מתנתק. אמר לי - אל תחכי לי והיה מאד נחוש להיפרד. הייתי אדיבה ומנומסת. שמרתי על איפוק. אבל בתוכי אני מרגישה גרוע מאוד. במידה מסויימת אף מנוצלת ומרומה. מה דעתך ? כיצד אתה רואה את תמונת המצב ? כיצד עלי לנהוג ? האם לכתוב לו את דעתי שיבין שהוא שקוף וחשוף? להניח לו כי אולי זה משבר שיחלוף? אני מבולבלת, כועסת וכאובה. תודה רבה. גלית