פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

שלום לך, שאלה זו אינה מתאימה לכאן. כאן זה פורום ליחסים בזוגיות ובמשפחה. רצוי לבדוק שאלה זו עם גורם רפואי מוסמך. בברכה עדית סתר וצוות אינפומד

שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אנשים רבים יוכלו להזדהות עם הקושי שאת מעלה. התיאור שלך מעלה שתי סוגיות משמעותיות, שעבורן הייתי ממליצה לפנות לטיפול זוגי משותף לשניכם. הסוגיה הראשונה קשורה באמון ביניכם כמרכיב בסיסי בקשר הזוגי. כפי שתיארת והדגשת, אובדן האמון קשור בהסתרה ובהכחשה. כאשר בני זוג "פותרים" את הקשיים והצרכים שלהם "מחוץ" למערכת הנישואין, תוך הסתרה, הבסיס הבטוח שיכול להירקם בקשר מתערער. הסוגיה השנייה קשורה בשימוש התכוף (ואולי המופרז) של העיסוי. הצורך התכוף במגע (מחוץ לקשר שלכם) יכול להיות קשור להיבטים אינטימיים ביניכם (קירבה ומרחק, אמון וכדומה) ויכול גם להיות קשור במרכיבים אישיים של בן זוגך (כמו התמכרות למגע). בכל אופן, רצוי מאד לפנות לטיפול זוגי. לשם כך, לפנות לבן זוגך, ולמרות ההכחשות, לשוחח על מה שקורה בתוך הקשר שלכם. סביר להניח שמעבר לשאלה אם הוא הולך לעיסוי או לא, ישנן סיבות ללכת לטיפול בשביל הקשר שלכם. אמון, תחושת סיפוק ומלאות מהקשר וכו. ניתן לאתר מטפלים זוגיים מוסמכים דרך אתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. אתר זה מאגד מטפלים מכל הארץ, הנדרשים לעבור תהליך הסמכה מוקפד ויסודי, בכדי להכשירם לעבודה עם הסוגיות הזוגיות שיעלו. בהצלחה עדית וצוות אינפומד

שלום לך, תודה שכתבת לפורום. נשמע שההעדפה המינית שלך היא ברורה, ושאת מחפשת קשר משמעותי וארוך טווח. לצד זה, את מתארת קושי בהבנה של בחורה איתה את בקשר, חברה, בת זוג או ידידה. ובאמת, עולה שאלה האם ההעדפה המינית שלה ברורה וחד משמעית, מה היא מחפשת, והאם הכמיהות שלכן מתחברות לקשר אינטימי ביניכן. רצוי לפנות יחד למפגש עם מטפל/ת זוגי/ת. ייתכן ויהיה צורך במפגשים בודדים, על מנת שתוכלו להבהיר ולהגדיר לאן פניכן מועדות. ניתן לאתר מטפלים זוגיים מוסמכים באתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בהצלחה, עדית וצוות אינפומד

שלום לך, תודה רבה שכתבת לפורום. אתה מתאר שתי סוגיות הקשורות זו בזו, אך גם נפרדות: 1) הקושי שלכם בקשר הזוגי שלכם, 2) וערעור האמון הבסיסי בקשר. אתה מתאר את הקושי שלך, וגם מצליח לראות/לשמוע חלק מהעמדה שלה. זה מרכיב חיוני מאד בניסיון של קשר: להיות מסוגלים להסתכל בכנות על החלק "שלי", לקחת אחריות, להסכים לראות את החלק של השני/ה. על מנת לנסות לשקם את הקשר ביניכם ולשמור על המשפחה (נשמע שזו המטרה מבחינתך), רצוי מאד לפנות שוב לטיפול זוגי. רצוי לפנות למטפל זוגי ומשפחתי מוסמך, (מטפל או מטפלת כמובן), אשר עברו את תהליך ההסמכה המלא והרשמי של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. תוכלו למצוא פרטים אודות מטפלים מוסמכים באתר: https://mishpaha.org.il/ בטיפול כזה, שני בני הזוג יצטרכו לקחת אחריות על חלקם, להפסיק פעולות המערערות את הבטחון בקשר, להתאמץ להכיל את העמדות והתחושות זה של זה ועוד. כך, ייתכן ותוכלו לייצר שוב רגעי חיבור וקירבה. המון הצלחה, מוזמן לכתוב לנו בהמשך, מה שלומכם. כל טוב, עדית וצוות אינפומד

שלום לך, תודה שפנית לפורום. אנשים רבים יוכלו להזדהות איתך, בפרט, עם מצב בו היחסים עם ההורים משפיע על התפקוד שלך. דרוש אומץ ומאמץ רב לפנות לטיפול, במסגרת משפחתית של שלושתכם. האם השאלה שלך נוגעת רק לסוגיה של הישארות בבית למול עזיבה? או שהשאלה רחבה יותר, סביב כיווני עבודה אפשריים? אם אתם עדיין נמצאים בתהליך טיפולי, אולי כדאי לפתוח בצורה מאד ישירה ופתוחה את הדילמה שלך, בתוך המסגרת הטיפולית. להשתמש במסגרת התומכת הזו בכדי להגיד לאביך בצורה ישירה, מה היו הציפיות שלך, איפה חוסר המימוש של הציפיות האלה מפריע לך, ולומר באופן ברור שהקשר כפי שהוא מרחיק אותך וגורם לך לתכנן עזיבה של הבית. השימוש במסגרת הטיפולית יאפשר למטפל/ת לסייע להעביר את המסרים, ולהשמיע לשני הוריך את האופן שבו המצב נחווה על ידך. לגבי השאלה הספציפית - האם לעזוב את הבית - לשאלה הזו ישנם שיקולים רבים כמובן: שיקולים כלכליים, ארגוניים, תפקודיים, (האם אתה עובד, האם אתה יכול לפרנס את עצמך בשלב הזה, איך זה יהיה בשבילך להתארגן ותפקד בעצמך), יש לכך גם השלכות חברתיות, אישיות ואחרות. אם אתה חש שאתה יכול עכשיו להתמודד עם כל ההיבטים הקשורים במעבר הדירה, ולהמשיך לקבל תמיכה חברתית באופן שגרתי (דרך החברים או המשפחה), ניתן בהחלט לשקול זאת, כחלק מתהליך העצמאות שלך. לעתים, דווקא ממרחק, ומדרך עצמאית, ניתן לעבוד על תיקון יחסים עם ההורים. רק תוודא עם עצמך, שהיציאה לדרך העצמאית אינה מושפעת רק מהיחסים העכורים עם אביך, אלא כוללת גם מרכיבים חיוביים וטובים הקשורים בך, בחוסן, במסוגלות, בצורך לגדול. לא רק "בריחה" כי אם "צמיחה" ו"תיקון". הרבה הצלחה, עדית וצוות אינפומד

שלום לך, תודה שכתבת לפורום, את מתארת באמת מצב מתסכל ומדאיג. את רואה וצופה כיצד המצב הנפשי שלה מדרדר וכיצד היחסים במשפחה מדרדרים אף הם, לצד החשש מהיפרדות של הוריך וחוסר יכולתה של אמך לתפקד. הניסיון להציע לה טיפול נפשי הוא חשוב, וכל הכבוד לכם שהעליתם את זה. אם היא לא מוכנה ללכת לטיפול, ואולי מבחינתה זו הודאה באשמה, כדאי לברר לגבי טיפול משפחתי באזור שלכם. לפנות לטיפול משפחתי, לתאר את הקשיים, ויחד עם המטפל/ת, להחליט על כיוון עבודה ובאיזה פורום. אם יהיה חיבור אנושי טוב, ותיווצר תחושה בטוחה, אמך בוודאי תרגיש שהיא נתרמת ותישאר. בסופו של דבר, כולכם צריכים תמיכה כזו או אחרת, ואולי גם תהליכי שינוי. ייתכן שהיא תצטרך להתמודד עם הדכאון שלה, ולצד זה, ייתכן ואביך ילמד דרכים חדשות לתקשר באופן רגשי, ולהראות לה כמה הוא תומך. גם אתן הבנות צריכות תמיכה שכזו, בכדי לשמור על לכידות המשפחה, באופן שמתאים לכן. בדקו מטפלים מוסמכים באתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. המון המון הצלחה, כל הכבוד שאת לא מרפה! עדית וצוות אינפומד