ריקבון (decomposition, rotting)

2 דקות קריאה

ריקבון הוא שלב בפירוק של הגוף האנושי לאחר המוות. פירוק הגוף הוא תופעה שבה המרכיבים האורגניים של אורגניזם שחי בעבר מתפרקים בהדרגה ליסודות פשוטים יותר. ריקבון הוא תהליך מתמשך, שמתחיל במוות ומסתיים כשהגוף נשאר רק שלד.

נהוג לכנות תהליך של ריקבון כמיחזור של הטבע. באמצעות פעולות של מיקרואורגניזמים כגון חיידקים, פטריות וחרקים, הגוף מופשט מכל הרקמות הרכות ורק השלד נשאר.
מי שעוסק בריקבון בתחום הרפואה הם בעיקר פתולוגים/ות ורופאים/ות משפטיים. חקירה של שרידי נתיחה שלאחר המוות מאפשרות הערכה של סיבת המוות ואופן המוות, ובמקרים מסוימים אף להעריך כמה זמן הגופה הייתה במקום.

שלושת שלבי פירוק הגוף

ליבור מורטיס / כתמי המוות (livor mortis) – החל מהרגע שבו גוף הנפטר הופך חיוור מאוד או אפרורי, זמן קצר לאחר המוות. זה קורה בשל הפסקת זרימת הדם כשהלב מפסיק לפעום. הדם מתחיל לשקוע לחלקים הנמוכים של הגוף בגלל כוח הכבידה, מה שגורם לחיוורון במראה העור. תהליך זה בדרך כלל מתחיל כשעה לאחר המוות ויכול להמשיך עד 9-12 שעות לאחר המוות.

ריגור מורטיס / צפידת מוות (rigor mortis) - הגוף נעשה נוקשה ולא גמיש בגלל שכל השרירים נמתחים עקב שינויים המתרחשים בהם ברמה התאית. שלב הצפידה מתרחש 2-6 שעות לאחר המוות ויכול להימשך 24-84 שעות. לאחר מכן, השרירים שוב חוזרים להיות רפויים.

אלגור מורטיס (algor mortis) – שלב זה מתרחש כאשר הגוף מתקרר והוא מפסיק לווסת את הטמפרטורה הפנימית שלו. מידת החום/קור של הגוף תלויה בטמפרטורת הסביבה, שאליה הגוף מתאים את עצמו בתוך 18-20 שעות לאחר המוות.

שלבי הריקבון

ישנם 4 שלבים בריקבון:

אוטוליזה (עיכול עצמי) - שלב זה מתחיל מיד לאחר המוות. ברגע שהדם מפסיק לזרום והנשימה נפסקת, לגוף אין דרך לקבל חמצן ונעצרת היכולת לפנות פסולת. לאחר מכן עודף הפחמן הדו-חמצני יוצר סביבה חומצית שמתחילה לגרום לקרום של התאים בגוף להיקרע. כשהתאים נקרעים, הם משחררים אנזימים חומציים מאוד שאוכלים את תאי הגוף גם כלפי חוץ, מה שיגרום לשכבה החיצונית של העור להיחלש.
נפיחות - האנזימים שמשתחררים בשלב הקודם מייצרים גזים רבים כשהם נקרעים. תרכובות גזים אלו גם מכילות גופרית וחיידקים, וזה גם מה שיוצר שינוי בצבע העור. בשלב זה גוף האדם יכול להתנפח כמעט פי 2 מגודלו. גם פעילות החרקים מתחילה להרים את ראשה, והחיידקים, שמצטרפים גם הם לשלב זה, מייצרים ריח לא נעים המזוהה עם ריקבון. נפיחות מתחילה בד"כ 3-5 ימים לאחר המוות.
ריקבון פעיל - מורגש בחלק החיצוני של הגוף מאחר שנוזלים מתחילים להשתחרר דרך פתחי הגוף. מבפנים, איברים ושרירים הופכים לנוזלים. זה גם השלב שבו העור מתחיל להיות נוזלי. לאחר שהרקמות הרכות מתפרקות (עור וסחוס), עצמות, שיער ותוצרי לוואי אחרים מתחילים גם הם להתפרק. בשלב זה הגוף מאבד את המסה הגדולה ביותר, והוא נמשך 8-10 לאחר המוות.
שלד - בשלב זה, כל רקמה רכה שנותרה קורסת, סוף הריקבון הפעיל מסתיים ומה שנשאר מתייבש. השלד נחשף והוא בעצם תוצר של גוף מת שעבר פירוק. ציפורניים ושיניים נושרות בשלב זה, הנמשך מספר שבועות לאחר המוות. שלדים, אגב, הם עדיין מקור למידע חשוב לרבות גיל, מין וטראומה.

ריקבון הוא תהליך טבעי של כל יצור חי – גדול או קטן. למרות כל האמור לעיל, משך הריקבון של כל גוף תלוי במידה רבה באזור הגיאוגרפי ובתנאי הסביבה. אם גופה נמצאת באקלים יבש, עם טמפרטורות נמוכות מאוד או גבוהות מאוד, היא עלולה להתפרק לאט ואולי אף להיחנט.

https://www.medicalnewstoday.com/articles/321792#What-happens-in-decomposition
https://www.spauldingdecon.com/blog/what-are-the-stages-of-decomposition
https://eknygos.lsmu.lt/springer/659/3-15.pdf