שבר (Fracture)

שבר בעצם הוא שינוי ברציפות המבנה כתוצאה מאי-יכולת לעמוד בעומס או בשל כוח המופעל ביחידת שטח. מקור המילה בלטינית Fractura. כאב ונפיחות הם סימנים אופייניים לשבר בשל הנזק לעצבים ולכלי הדם בעצם וברקמה המקיפה אותו.
שברים יכולים להיגרם בכל גיל, ולכל גיל שברים טיפוסיים. בילדים: שברי "ענף עץ ירוק"; שבר בלוחית של סחוס הצמיחה; שבר תלישה ואחרים. בקשישים השברים הטיפוסיים הם בצוואר הירך, בחוליות בית החזה והמותן, באמה, בצוואר הזרוע ובקרסול. שברי מאמץ נוצרים בעצמות הגפיים התחתונים אצל ספורטאים ואצל טירונים בצבא.
בקשישים השברים נגרמים עקב חבלה באנרגיה נמוכה. בגיל 50-20 שבר נוצר כתוצאה מהפעלת אנרגיה גבוהה ולעיתים הפגיעה היא גם ברקמה רכה.

לשבר תכונה טבעית להתחיל בתהליך הריפוי מייד אחרי היווצרותו. איחוי השבר הוא תהליך הדורש אספקת דם ותאים הבונים עצם חדשה בשלבים, מהקצוות עד שנוצר גשר. הגשר בתחילה רך והופך בהדרגה לגרמי. תהליך זה קרוי היווצרות הקלוס.
כל תקופת הריפוי יש צורך להגן על הקלוס עד לחיזוקו. שברים עם תזוזה או בלתי יציבים דורשים שחזור לעמדה אנטומית. השחזור יכול להיות סגור או פתוח בניתוח. שברים בלתי יציבים מחייבים קיבוע, פנימי או חיצוני. שברים יציבים מטופלים עם קיבוע בגבס או בסד. שבר בירך אצל ילד קטן מתרפא במשך ארבעה שבועות לערך, אצל מבוגר לעומת זאת תהליך הריפוי עלול להימשך כארבעה חודשים.
לאחר איחוי השבר מתחיל שלב השיקום שמטרתו להחזיר לגף שנשבר תנועה ותפקוד.
שבר שלא התאחה לאחר פרק זמן סביר מכונה אי-חיבור ויכול לגרום לכאב ולהגבלה ניכרת בתפקוד. אי-חיבור מחייב לרוב ניתוח לשם קיבוע פנימי ושתל עצם כדי לעודד צמיחת קלוס.

פרופ' צבי יוסיפוביץ