עמוד הבית > פורומים > טיפול זוגי, טיפול משפחתי

פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

הודעה
מחבר
תאריך / שעה
גירושים לפני שנה מעיין 24/06/2013 09:20
  • התגרשתי לפני כמעט שנה...איך אני מצליחה לפתוח דף חדש?

  • + הוסף תגובה
התמודדות עם גירושים לאחר שנה הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 24/06/2013 10:50
  • דבר ראשון שחשוב לשים לב אליו: זה קודם כל להשתחרר מהאשמות, הוא או היא אשמים, כעת הילדים ייסבלו, אני בגיל מאוחר מדי, איך הוא או היא הרסו לי את החיים... להפסיק עם מעגל ההאשמות...אמנם זה מקל ומנקה את המצפון...אבל כשאנחנו שוב ושוב מאשימים משהו אחר במצב הנוכחי אנחנו בעצם מפקידים בידי האדם הזה את המצב רוח הרגשי שלנו, את רמת התפקוד שלנו ואת איכות החיים שלנו...לכן קודם כל נפסיק להאשים ונודה על הרגעים שהיה לנו טוב...אנחנו לא צריכים לומר את זה לבן הזוג שלנו...בינינו לבין עצמו... ואז לומר היה טוב היה רגעים טובים... וכעת אנחנו מתנתקים מהרגעים הקשים וממשיכים הלאה בחיים. לפעמים כל נושא הגירושין הביא את שני בני הזוג למצב שבו נפגעה ההערכה שלהם בינם לעצמם, האמון שלהם בעצמם, הביטחון העצמי שלהם.. ולכן חשוב שיטפלו בעצמם ויגיעו ממקום טוב יותר למערך הזוגי החדש. לא פעם בעקבות מערכת הנישואין הקשה שהייתה לפני הגירושין בני הזוג סבלו מכך שכל מיני דברים שהם תמיד רצו לעשות כעת הם לא עושים, בין אם זה תחביבים, טיולים, לימודים פעילויות חברתיות וכדומה...זה הזמן לפתוח את המחברת ולראות מהם כל הדברים שנמענו מלעשות בעקבות חיי הנישואין הקודמים וכעת לשלב אותם בתוך מסגרת החיים היומיומית. לפעמים זוגות מיד אחרי גירושין מרגישים חלל ומנסים למלאות אותו...זה יפה וטוב אבל לפעמים האדם כל כך מפחד להיות לבד שהוא נופל לתוך מערכת זוגית ששוב היא לא טובה לו...ולכן היכולת להסתגל ולהרגיש טוב עם הלבדיות לפני הכניסה למערכת זוגית חדשה לפעמים היא לתועלת כמובן במינון נכון. לפעמים זוגות אחרי גירושין שמים לב שכל מיני דברים בן/ת הזוג היו עושים וכעת כדאי לפתח את העצמאות לדוגמא בן/ת הזוג היה משלם את החשמל, הוא היה דואג למעמ או לתיקוני הבית היא הייתה אחראית על נושא הארוחות בבית וכדומה... זה אמנם פרט טכני אבל כששמים לב לשינויים האלה זה עוזר לחזור לשגרת חיים בריאה ויעילה יותר. נקודה נוספת ואחרונה לשים עליה דגש – זה להכיר אנשים חדשים...לחפש להכיר כל מיני אנשים בכל מיני סיטואציות אפשריות.

  • + הוסף תגובה
מערכת יחסי גומלין בריאה י 20/06/2013 10:14
  • איך אני אדע שאני במערכת יחסי גומלין בריאה שעתידה להתפתח למקום טוב בעתיד.

  • + הוסף תגובה
מערכת יחסים גומלין בריאה הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 20/06/2013 14:45
  • במערכת זוגית בריאה יש גילויי חיבה במהלך שגרת היום יום... מילה טובה, מחמאות קטנות, מתנות קטנות...כל מיני ביטויים שנותנים לשני בני הזוג תחושה שהם אהובים ומוערכים, עוד נקודה חשובה זה ההומור, זה ששני בני הזוג מאפשרים לעצמם להרבות בצחוק משותף... זוגות שחיים במערכת יחסי גומלין בריאה אלו זוגות שמבלים הרבה זמן איכות ביחד...יש להם תחומי עניין משותפים, יש להם חוויות משותפות, יש זוגות שהם שעות על גבי שעות ביחד כי נח וטוב להם להיות ביחד אבל יש זוגות שהם ביחד כי הם פשוט מפחדים ולא נעים להם להישאר לבד... זוגות שמערכת יחסי הגומלין שלהם בסימן פריחה אלו זוגות שלא מחפשים להיות הצודקים בתוך מערכת יחסי הגומלין בינם לבין עצמם... אלו זוגות שיותר מחפשים את החברות ואת השותפות ולא את הצודק, אשם, לא את הרע או הטוב לא את הקורבן או המקריב...אלא הם פשוט כמו חברים טובים... וכל זה בעיקר בשעות לחץ מתח וקונפליקטים בין שני בני הזוג... כי בכל מערכת יחסים יש קונפליקטים, ויכוחים ואף ריבים. השאלה היא כיצד אתם מתמודדים עם כל אלו? במערכת יחסים בריאה וטובה, יודעים בני הזוג שכשמתווכחים בנושא מסויים, הויכוח הוא בנושא הזה בלבד ולא נותנים לו לגלוש לנושא אחר. ככה מתמודדים עם קונפליקטים, פותרים אותם אחד אחד, ונקודה אחרונה שנשים עליה דגש זה ה"אמון" שיש בין שני בני הזוג, הם מאמינים שהם יכולים לסמוך אחד על השני, אחד יהיה למען השני... אמון הדדי הוא נדבך חיוני בזוגיות בריאה. כל אלו באים עם היכולת להקשיב, ללמוד ולהבין האחד את השני.

  • + הוסף תגובה
קנאת אחים מיכל 03/06/2013 20:17
  • שלום רב, רציתי לשאול על שני אחים שהגדול בן 11 והוא דיסלקטי,מאוד חכם אך מתקשה בקריאה ובלימודים.אחיו בן 10מאוד מאוד מצליח והוא בין הכי בולטים בכתה.מה עושים במקרה כזה?

  • + הוסף תגובה
קנאת אחים הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 20/06/2013 10:49
  • שלום וברכה במקרה כאלה אם ישנו פער גדול בין שניהם וחשש לקנאה, טוב יהיה אם אנחנו נשים דגש על החוזקות של שניהם גם יחד, כלומר שהם משחקים יחד לצלם אותם ולתלות את זה על המקרר או בחדר שלהם, לחבק אותם ללא שום סיבה כשהם משחקים יחד וכך אנחנו מחזקים את הביחד שלהם. ובנוסף לכך לספר להם סיפורים לפני שינה, סיפורים על אחים שכל אחד היה לו כשרונות שונים והיו רגעים שהאחד קינא בשני והיה לא נעים והיה קשה (כך אנחנו מרגילם את הילדים לא להדחיק רגשות להכיר בהם) ואז בעקבות רגש הקנאה הוא החליט שגם הוא רצה לשפר משהו בעצמו (קנאה בונה - לא קנאה שרוצה לפגוע באדם שמקנאים בו אלא קנאה שמובילה את האדם המקנא לרצות להשתפר) ואז איך ששני האחים יחד שיתפו פעולה וכל אחד נהינה מהיתרונות של האחר ועזר לאחר עם החסרונות שלו סיפורים לפני שינה לשניהם יחד מרגיל אותם לחשוב בצורה שונה על השוני והמתחים היומיומיים שביניהים. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
בעיות חברתיות דבי 06/06/2013 09:42
  • שלום רב, ראשית, אני חייבת לציין שאני נהנת באופן יוצא דופן מתוכניותך ברדיו, אתה פותח צוהר לתובנות חדשות וללא ספק מניע שינויים ותהליכים אישיים. תודה ויישר כח! לעניננו, בתי בת שמונה, בכורה, חרוצה, מוכשרת ובוגרת, נתקלת בקשיים חברתיים; הצקות ע"י חברות לכיתה (בעיקר קבוצה מסוימת),חזרה הביתה ללא חברות, אחה"צ כנ"ל וכדו'. חשוב לציין שעם שכנות או בנות משפחה היא מבלה ומסתדרת מצוין. היא מידי פעם מתלוננת על כך או זורקת לחלל "אין לי חברות" והיא בהחלט צריכה עזרה. האם הנושא כאן תלוי בכישורים חברתיים שצריך לפתח? התוכל להמליץ לי על ספר הדרכה טוב בנושא? אשמח לשמוע את הכוונתך.

  • + הוסף תגובה
בעיות חברתיות הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 20/06/2013 10:45
  • שלום וברכה ראשית תודה רבה על כל הפירגון שנית ספר טוב לדעתי ממולץ - אינטילגנציה רגשית לילדים, עוסק בתחומים שאת העלת. בברכה בהצלחה

  • + הוסף תגובה
שגרת חיים רותי 09/06/2013 12:38
  • מה אפשר לעשות בשביל לשמור על שגרת חיים עם מצב רוח מרומם ולא מדוכדך.... איך אפשרי בשגרת החיים לשמור על מצב רוח חיובי?

  • + הוסף תגובה
שגרת חיים הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 09/06/2013 17:03
  • 1.נקודה ראשונה שחשוב לשים לב אליה זה להקפיד על שעות שינה...בני אדם זקוקים בין 6 ל 8 שעות שינה בלילה...וכשאדם אומר לעצמו... שהוא ישלים שעות שינה בסוף שבוע...זה לא תמיד כל כך יעיל כי קודם כל במהלך השבוע הוא עדיין עייף ומתפקד פחות טוב, הוא רגיש יותר למתחים ולחצים מערכת החשיבה שלו מתפקדת פחות טוב... והוא בכלל פחות מרגיש הנראה ותחושות חיוביות במהלך החיים שלו... דבר שני סוף השבוע לא משלים באמת את השעות... הוא אולי מרגיע קצת את הגוף אבל המתחים והלחצים המצטברים והעייפות הגופנית לא מקבלים את שלהם...וזה מוביל את האדם להיות אדם יותר מדוכדך ומתפקד פחות טוב במהלך השבוע...ואנחנו מכירים את זה שאם לילה אחד האדם מפספס את שעות השינה שלו היום למחרת כבר לא כל כך יעיל... ולכן אין אפשרות לדלג על שעות השינה... 2.עוד נקודה חשובה שקשורה לשינה – חשוב לישון מתוך תחושה טובה... אפשר לקרוא ספר אפשר שיחת רעים נעימה... זיכרונות טובים... שינה ממקום שהאדם מרגיש טוב הרבה יותר יעילה... לכן לפעמים טוב להתקלח לפני שינה כך האדם מרגיש טוב יותר... לפעמים המקלחת לפני שינה היא לא רק לנקות את הגוף...האדם מרגיש שהוא מעביר מעצמו את הלחצים והתסכולים שהיו לו במהלך היום שלו... ומהמקום הזה השינה שלו תהיה יעילה יותר יכול להיות שזה ישפיע על החלומות שלו שיהיו נעימים הרבה יותר.... כי מצד שני חלומות וסיוטים יכולים להוביל את האדם להרגיש לא רק בשינה....אלא גם ביום שלמחרת... 3.עוד נקודה חשובה – לא להתחיל את הבוקר עם חדשות שליליות, עם מידע מתסכל...הבוקר שלנו הוא שעות השיא של המח שלנו – לכן גם בוקר קרוי בוקר – מלשון ביקורת המח שלנו מתפקד בצורה הטובה ביותר הוא לא נסחף מחוסר יכולת העמקה אחרי מה שאומרים לו...אלא הוא יכול לעמוד על משמר המחשבות שלו ולבקר אותן...מה יעיל ומה לא.... לכן לערב קוראים כך מלשון עירבוב כי אחרי שהוא עבר הרבה חוויות במהלך היום הוא דעתו מעורבבת והוא פחות מרוכז.... אז חשוב לא לחשוב בבוקר על נושאים מטרידים ומלחיצים...נושאים שליליים ואדרבה – הפוך את הבוקר חשוב להתחיל ממקום טוב ממקום סימפטי וחיובי ממקום מרומם ומעודד...וכך גם במהלך היום יהיה לנו קל יותר לא להיכנס ללופ של מחשובת שליליות...דאגות...תסכולים...לא להיכנס למערכת של מחשבות שליליות ופאסימיות אוטומטית...כי המחשבות האלו מכניסות את האדם למצב רגשי שלילי מה שמוביל אותו לתפקוד שלילי מה שיוביל אותו לרגשות יותר שליליים מה שיוביל אותו לתפקוד שלילי... והנה אנחנו במעגל קסמים שלילי... מעגל הכישלון... ולכן גם יהיה נכון מראש לסדר לעצמו סדר יום... מה אנחנו עושים בשעה הראשונה...השנייה השלילית וכדומה... וכך אנחנו לא נבלעים בתוך מערבולת הרגשות השלילית... 4.עוד נקודה חשובה – זה להיזכר מדי פעם בכל מיני חוויות שליליות שכל כך הטרידו אותנו בעבר לדוגמא איך אני אסתדר בתור הורה, איך אני אמצע מקום עבודה, איך אני אבקש העלאה, איך אני אדבר ברבים...וכדומה כל מיני קשיים שהיו נראים לנו בעבר בלתי פתירים והיום במבט לאחור אנחנו לא מבינים מה היה כל כך קשה... אנחנו שמים דגש על ההתפתחות והשינוי שלנו...המיקוד שלנו בסגנון מחשבה שכזה יכול מאד לעזור לנו לשים את הבעיות שלנו בפרופרציה אחרת לגמרי... 5.חשוב בסיום יום עבודה – לא להתמכר למדיה זו אחרת...אינטרנט, עיתונים...או כל פעילות פאסיבית...חשוב לעשות דברים אקטיביים...להתעסק בפעילות גופנית, בפעילות חברתית, בלימודים... במשפחה... לנצל את שעות הפנאי שלנו לדברים חיוביים...לעשייה ולא לבטלה פאסיבית שמקבעת את האישיות שלנו במצב שלילי... 6.וכמובן התעסקות בדברים שקשורים לעולם הערכים שלנו...בין אם זה משפחה, רוחניות, וכדומה או הכל ביחד... חשוב מאד מידי יום להשקיע בתחום האלו... זה נראה פשוט אבל כשאנחנו לא עושים את זה במודע...אז בלא מודע...המח שלנו לא שם לב.. ומרגיש שהדברים האלו הם פשוטים מדי...הוא מחפש לעשות דברים חדשים יותר... אבל מחקרים מראים שהאנשים שמרגישים טוב בחייהם ומרגישים מסופקים מהחיים שלהם הם אנשים שעושים את אותם דברים פשוטים ולא מאפשרים לעצמם לסטות יותר מדי ממה שכעת המלצנו...אפשר לסטות ברמות של 20 ו 30 אחוז אבל לא יותר מזה...

  • + הוסף תגובה
תגמול - אקט נכון? ע 05/06/2013 15:44
  • האם נכון לתגמל עובדים, ילדים בני זוג וכמה צריך לתגמל – תגמול קטן או תגמול גדול?

  • + הוסף תגובה
תגמול - אקט נכון? הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 06/06/2013 10:59
  • בדקו כל מיני חברות בארה"ב וביפן בכל מה שקשור לנושא התגמולים. יש בחברות גדולות – תיבת רעיונות לשיפור התנהלות החברה העובדים בחברה כמאה עובדים, מאתיים או אלף חברה קטנה או גדולה - בארה"ב היו נותנים לכל עובד שנותן רעיון שגרם לרווחים או מנע הפסדים לחברה - תגמול כספי גבוהה - וזה כמובן מתוך כוונה טובה - לחזק ולעודד את עובד להמשיך בכיוון הזה... וכך היו עובדים מקבלים על רעיונות שהיו נותנים לחברה - מאות דולרים. זה נשמע הגיוני.... אבל יש עוד הגיון שאליו לא שמו לב בהתחלה... ההתנהלות הזו גרמה לעובדים לחפש רק רעיונות חדשניים - רעיונות גדולים גרנדיוזיים – הרבה מדי מהרעיונות לא היו פרקטיים, כי הרי מיעוטים הם האנשים שיכולים להגות רעיונות גדולים וחדשניים, ולכן כמעט ולא היו הרבה הצעות יעילות ומקדמות – כי התגמול הגדול הניע את האנשים לחשוב בגדול, למצוא רעיון גדול... אבל בשביל זה יש את מנהלי החברה, העובדים היו צריכים יותר לעבוד בקטן – לחשוב בקטן – לא בגדול... אבל לא היה להם מניע לחשוב בקטן... לעומת זאת ביפן - מתגמלים הרבה פחות... בממוצע חברות מתגמלות ארבע דולר להצעה יעילה ובחברת טויוטה על ההצעה הטובה יותר מקבלים את "פרס הנשיא" - שזה לא כסף, לא שובר ולא תכשיט – זה סך הכל היה עט נובע, ומה הייתה התועלת מההצעות של העובדים היפנים? מיליון הצעות בשנה בטויוטה ותשעים וחמש אחוז מההצעות ממומשות, וזה למה? כי התגמול כשהוא תגמול קטן הוא ממקד את המח של העובדים בבעיות ובתקלות הקטנות וזה בדיוק מה שמנהלים צריכים... שהעובדים יתנו להם עצות איך לתקן ולייעל את הדברים הקטנים, פרס קטן ממקד את האדם לשפר את הממדים הקטנים הפשוטים של החיים. וחוץ מזה כשנותנים פרסים גדולים מידי - יוצאים התניה - בין העשייה ופרס - והאדם מחפש רק את הפרס שבעבודה - והוא מפסיק לראות את ההנאה שיש בעבודה את ההנאה הטבעית והשגרתית שיש בחברה שבעבודה, בחכמה שיש בעבודה, ביצירתיות שיש בעבודה, בסיפוק שיש בעבודה... ובכך המנהלים חשבו - מתוך כוונה טובה להוסיף מוטיבציה על ידי תגמול גדול אבל זו מוטיבציה שהיא על חשבון חיים שגרתיים טבעיים, ולכן זה לא בריא. כי העובד מתרגל לעבודה רק בשביל התגמול - ואז הוא מאבד את ההנאה והיצירתיות הטבעית בעבודה שלו... ומכאן מהירה היא הדרך לשחיקה. תגמול גדול מהווה ערך בפני עצמו - לדוגמא ילד עזר בבית וקיבל מתנה גדולה - מה העיקר בעיניים של הילד, המתנה הגדולה. אבל אם הוא עוזר בבית וקיבל תגמול קטן - מה העיקר בעיניים של הילד, העזרה. התגמול מהווה הבעת תודה או הבעת הערכה אבל לא מטרה בפני עצמה, התגמול לא גונב את תשומת הלב מהערך של העזרה בבית. וכך כשמעביד מתגמל בתגמולים קטנים עובד - הוא מייצר אצלו מוטיבציה הרבה יותר מועילה מאשר על ידי הענקת תגמול גדול כי תגמול קטן מהווה מעין הכרת תודה והבעת הערכה. מה שגורם לעובד יותר להתחבר לאהוב ולהזדהות עם העבודה - מה שיגרום לו לעשות יותר ויותר... וזה לעומת התגמול הגדול שמסיט את תשומת הלב של העובד אל התגמול ולא מחבר את העובד לעבודה שהוא עובד בה... ועוד נקודה. שתגמול גדול גורם ללחץ - האדם מצפה להשיג תגמול גדול - מתפקד מתוך לחץ ולרוב זו עשייה לא יעילה - וזה לעומת עשיה שהתגמול הוא תגמול קטן - תגמול שלא מביא את האדם לתחושה שאם הוא לא הצליח הוא יפסיד משהו גדול - אז העשייה היא לא מתוך לחץ והיא יעילה הרבה יותר! לסיכום: תגמול קטן בשגרת החיים יעיל יותר מאשר תגמול גדול, אמנם כמה פעמים בשנה יש מקום גם לתגמול גדול.

  • + הוסף תגובה
דיכאון אחרי לידה ריבה 03/06/2013 12:24
דיכאון אחרי לידה הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 04/06/2013 14:27
  • אחת הסיבות לכך שנשים סובלות מדיכאון אחרי לידה זו מערכת קשרים קלוקלת בינן לבין אמא שלהן בילדות, לא כל מי שלא הייתה בקשר טוב עם אמא שלה עתידה לסבול מדיכאון אחרי לידה... אבל הרבה מהנשים סובלות מדיכאון אחרי לידה הן נשים שהקשר שלהן עם אמא שלהן היה לוקה בחסר.... ולמה? כי במשך השנים אמנם לא היה קשר טוב בין האם לילדה... והילדה או סבלה והמשיכה בחיים או לפעמים פשוט הדחיקה את הרגשות השליליים שהיו במערכת יחסי הגומלין שלה עם אמא שלה...אחרי הלידה...הכאב צף ועולה...אולי לא הזיכרונות אבל הרגשות...ולא פעם יש מחשבות שאומרות אולי גם לי לא יהיה קשר טוב עם הילד שלי, אולי הילד יסבול כמו שאני סבלתי....זה מעין תהליך של פתיחת פצע ישן... ולכן אשה שילדה וסובלת מדיכאון אחרי לידה...טוב תעשה אם תרכוש לעצמה ידע וכלים להורות טובה בריאה ונכונה...כלים לניהול נכון של הבית... המידע והכלים האלו עתידים ליצור אצלה תחושות חיוביות שלה בקשר ליכולות שלה...אמנם נכון שכעת היא חווה את חווית הכאב בגלל הפצע שנפתח... אבל אם היא תרכוש כלים לניהול בית...היא תוכל בהדרגתיות להבין ולהפנים שאולי יש קשיים והתמודדויות אבל יחד עם זאת זה בר פתרון... יש אתגרים בהורות אבל יש גם כלים...זה עצמו מנחם מרגיע ובעיקר מעודד... - עוד מניע לדיכאון אחרי לידה זו הרדיפה אחר השלימות...נשים שמחפשות שלימות בכל מיני מעגלי חיים שלהם, במשפחה, בעבודה, בחברה ...אז הן יותר פוטנציאליות לסבול מדיכאון אחרי לידה... בגלל שגם בהורות החדשה הן תחפשנה להיות המושלמות... ובהורות בעיקר בלידה הראשונה והשנייה יש פחות ניסיון ויותר הפתעות...מה שאומר יותר קושי לשמור על שלימות... ולכן חשוב לעבוד על התכונה הזו לפני הלידה או גם אחרי הלידה... עוד נקודה משמעותית וחשובה זה מעבר זהות – כלומר עד עכשיו האשה הייתה בת זוג, אולי היא כבר גם אם, היא עובדת, יש לה חברה וכדומה... ובכל אחד מהתחומים האלו היא משקיעה מתאמצת אבל גם מתוגמלת...כעת היא משנה מצב והיא הולכת להשקיע ולא להיות מתוגמלת בכל אופן התגמול הוא לא ביחס להשקעה שלה בילד...לפחות בזמנים הראשונים אחרי הלידה...ואז התת מודע מתחיל לחוש שיש כאן הרבה השקעה בילד החדש...אבל אין תגמול... מה שיוצר תחושה שאולי כל זה לא היה שווה...ואולי זו אפילו תחושה מזערית אבל מספיקה בשביל ליצור מצב נפשי של דיכאון...לכן חשוב שמעבר לטיפול וההשקעה בתינוק היא תמצא זמנים להשקיע בעצמה אם זה בפעולות שיש בהן משמעות, הנאה או כל תחושה טובה אחרת...

  • + הוסף תגובה
הילד חווה התעללות בכיתה עמליה 02/06/2013 17:33
  • נראה לי שהילד חרד לחזור לכיתת הלימודים. מה לעשות? האם לשלוח אותו לכיתה או לא? הילד לא רוצה ללכת לבית הספר..

  • + הוסף תגובה
הילד חווה התעללות בכיתה הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 03/06/2013 12:23
  • ילד שחווה חוויה קשה בבית הספר עלול לגלות סימני חרדה ולדרוש להישאר בבית- כמובן שדבר ראשון חשוב לעודד את הילד, לתמוך בו לאהוב אותו ולנסות לברר מה עבר עליו בכיתה ואם צריך אז לא לוותר על טיפול מקצועי. אבל במקביל חשוב שיקפידו על נוכחותו של הילד בכיתה למרות מה שהוא עבר- אפשר שיהיה במקום חמש שעות... שעה וחצי אבל חשוב לשמור את המסגרת...ואני יודע שזה יכול להישמע לא רגיש מה שאני אומר אבל כשאנחנו שוברים את המסגרת בעקבות החרדה אנחנו עלולים להנציח את החרדה- ואפילו נוכחות חלקית של הילד בכיתה עדיפה על פני הישארות בבית. ואם הוא נשאר פחות זמן בכיתה- אז לבדוק מה למדו בכיתה ושישלים בבית הנקודה שאני מדגיש היא לשמור על קשר עם מוסד הלימודים בשביל שיוכל להמשיך את "רצף התפקוד" שלו... חשוב שלמרות מה שעבר ישמור על רציפות המסגרת הלימודית וחברתית וכמובן גם שמירה על הזהות שלו כתלמיד. כל הדברים האלו חשובים מאוד כי אם נפסיק ללכת לכיתה וננטרל את הקשר עם החברים ונפסיק ללמוד אנחנו לא נעזור לבעיה אלא נקבע אותה- נהפוך אותה לכזו חמורה- שהיא משבשת את כל סדרי בראשית- לא לימודים, אין חברים, לא הולכים יותר לכיתה - לא נעשה את זה בכח אלא בחכמה נמצא את האיזון הנכון שילך אבל לא יותר מידי זמן אם זה קשה לו... אפשר לראות את תופעה דומה בתחום אחר אבל דומה- חיל שלקה בהלם קרב- כיום יודעים שאם בבת אחת נפנה את החייל שלקה בהלם קרב ליחידה עורפית שתטפל בו- יש סיכוי גדול שהמצב שלו ייתקבע- ולכן למרות שהוא חווה הלם קרב טוב יותר לתת לו משימות מידיות בשטח שיוכל להתמודד אתם. כלומר במקום ללכת ליחידה עורפית ולקבל טיפול פסיכולוגי עדיף לו להשאר בחזית ולעשות דברים קטנים מאוד אבל להישאר במסגרת להשאר בחזית להשאר באיזור הקרבות- (לדוגמא חיל שנמצא בקרב ראה מראות מזעזעים ולקה בהלם קרב הוא מגיב בהתקף פאניקה הוא רץ לשום מקום הוא פורץ בבכי הוא שוכח הכל כולל איפה הוא נמצא ואולי אפילו את שמות בני המשפ' הקרובים אליו. במקום לנסות ולטפל בו פסיכולגית ולנסות להחזיר לו את הזיכרון האבוד על ידי איש מקצוע יהיה מועיל יותר לתת לו לקלף תפוחי אדמה או למלאות את המימיות במים העיקר למצוא לו תעסוקה שתשמור אותה באותו מסגרת. לכן חשוב שנמשיך כמה שאפשר להמשיך במסגרת ובליווי טיפול מקצועי כשצריך נחזור בהדרגתיות לחיים במסלולם הבריא.

  • + הוסף תגובה
למה אני חייב להגיע קודם? מקדים 02/06/2013 12:56
  • למה אני מרגיש צורך להגיע מוקדם לכל הרצאה או שיעור שיש לי וכך גם בפגישות עם אנשים, לפעמים אני מעדיף להקדים בחצי שעה ולא לאחר בחמש דקות ועוד כל מיני אירועים שבהם אני חייב להגיע מוקדם.

  • + הוסף תגובה
הגעה קודם לכל מקום הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 02/06/2013 15:58
  • אם אדם כל הזמן מחפש להגיע מוקדם לכל מקום לדוגמא הוא מגיע לשיעור 15 דקות לפני הזמן כל פעם בצורה כפייתית כלומר שאם הוא לא הגיע לפני הזמן אז הוא מרגיש פספוס כאילו הוא איחר ופספס חצי הרצאה... הצורך להגיע בזמן לפי הדוגמא הזו – זה לא רק בגלל שהוא "צמא לידע חדש". אם אדם צמא לידע חדש אז הוא מגיע מוקדם אבל לא ברמות כמו שתיארנו אם האדם מרגיש 'כפוי' להגיע בזמן - ואפילו לפני הזמן כי הוא מרגיש שמה שהוא ישמע בהרצאה זה מה שיחדש לו בחיים - ממד חדש התוכן החדש שהוא יישמע הוא מאמין שזה מה שירומם אותו, זה התוכן שיעניק לו את המידע שיפתח בפני דלתות חדשות בחיים... כלומר לאדם חסר ממד בזהות שלו חסרה לו ההערכה עצמית – ולכן הוא הוא מנסה למלא את החלל של הצורך בהערכה עצמית בצורה שלא תמלא את החלל החסר... הוא מאמין שמה שחסר זה רק הפגישה עם האנשים שאני אמור לפגוש...הם בעלי הידע, הם אלו שייתנו אישור לזהות שלו, הם אלו שיקדמו אותי ומאז אני עתיד להרגיש טוב יותר... הוא מאמין בטעות שמה שהוא ישמע זה מה שיקדם אותו בחיים ויעניק לו את מתנת ה"הערכה העצמית" - מידע חשוב יכול לעזור לנו בחיים אבל אין מידע בעולם שאם נקבל אותו פתאום נעריך את עצמו הרבה יותר בצורה שונה מהקצה לקצה, הערכה עצמית באה לידי ביטוי בתהליך התפתחותי בריא שהאדם עובר בינו לבין עצמו, או אפילו בילדות שלו בינו לבין ההורים שלו, וגם אם תאמר שאני חס על זמנם של אחרים - שזה דבר יפה, אבל כשזה כפייתי כלומר אם אני אאחר אז זה יהיה דרמטי – זה לא בגלל אכפתיות רבה מדי, אדרבה זה יגרום לאנשים סביבו להרגיש רגשות אשמה, אי נעימות, זו השקעה רבה מידי שפוגעת במערכת יחסי גומלין, הם ירגישו חייבים לך... וזה לא בסיס בריא לקדם יחסי גומלין...כי אנשים לא ירגישו קלילים בחברתך אלא שהם צריכים ללכת בין הטיפות. סביר יותר להניח שהכפייתיות להגיע מוקדם מגיע ממקום אחר...היא מגיע ממקום שבו האדם לא מעריך את עצמו ואת הזמן שלו ובמקום זאת הוא מעדיף להעניק משמעות לאישיות ולזמן של הזולת. איך אנחנו מתמודדים עם זה? דבר ראשון נתחיל לעבוד על הזמן שלך: ולכן דבר ראשון - תתחיל לרשום לעצמך שעות - עשר שעות ביום ומה אתה יכול לעשות בהם - בכל התחומים, כלכלי, חברתי, משפחתי וכדומה - ובנוסף לכך תרשום מה יהיו התוצאות אם תעשה מה שצריך לעשות - הרשימה הזו תחזק את ערך הזמן שלך בעיני עצמך, מה הזמן שלך שווה, תמחיש לעצמך לאיזה הישגים אתה יכול להגיע בעקבות ניצול הזמן. דבר שני חשוב לעבוד על הנושא שנקרא הערכה עצמית, היות ואתה מעריך אחרים יותר מאשר את עצמך, תעשה לעצמך רשימה של אנשים שאתה מעריך, ודבר שני תרשום ליד שם של כל אדם מה יש לו שאתה מעריך: אצל אחד זו החכמה, אצל אחד זה המצב המשפחתי אצל אחד זו ההתמדה שלו, כעת שגלית מהן התכונות שמעוררות אצלך תחושת הערכה כלפיי אותם אנשים תראה איך אתה יכול לגייס לעצמך את התכונות האלו – אם זו חכמה – תקדיש שעה ביום ללמוד ולפתח את יכולת החשיבה, אם זו תחושת משפחתיות אז נכין לעצמנו תוכנית עבודה איך בשבוע הקרוב אנחנו משפרים את ההורות שלנו מה נעשה וכן על זה הדרך. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
התמודדות עם ילדים ש. 29/05/2013 11:04
  • יש לי 2 ילדים ואני אלמנה, אם חד הורית ומתמודדת לבד לגמרי איתם מכיוון שסבתות גרות רחוק אחת בצפון ואחת בדרום. אני מסיעה אותם לכל מקום ואני לא תמיד מרוכזת ולרוב עייפה, אני מרגישה עייפה והם מעייפים אותי עוד יותר בזמן הנסיעות במיוחד בדרך הביתה. איך אפשר לחנך אותם לנסיעות רגיעות יותר?

  • + הוסף תגובה
התמודדות עם ילדים הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 30/05/2013 23:42
  • שלום וברכה הייתי ממליץ שתאמרי לילדים אנחנו עושים נסיעה למקום x ואת יודעת מראש שהם הולכים לריב ביניהם... ואת אומרת להם שאם הם רבים את מיד חוזרת - בגלל שזה מעייף אותך - בלי הסברים רבים מדי - בדיוק את המילים האלו. תתחילו לסוע לאותו מקום - לפי מה שאת מתארת הם הולכים שוב להתווכח... ברגע שהם מתחילים...את אומרת שאת לא יכולה לנהוג כך ואת חוזרת הביתה... והם כל הדרך יאמרו סליחה מתחרטים טעות וכו ואת לא מוותרת אלא חוזרת הבייתה. את לא צריכה להשקיע הרבה אנרגיה זה ישחוק אותך. פשוט תתני למציאות לעזור להם לגייס לעצמם הרגלים בריאים. ברגע שאת אומרת להם מראש שאם הם יריבו לא תוכלי להמשיך לנהוג...הם לומדים לקחת אחריות על ההתנהלות שלהם. ואז תעשי את זה מספר פעמים. בסוף על בשרם וממקום של לקיחת אחריות הם יעשו את השינוי. כשהם יעשו את השינוי יהיה נוכן לעודד אותם ולחזק אותם כלומר הם נוסעים ביחד ולצלם אותם שהם נוסעים ביחד - יושבים ביחד וכן בהזדמנויות נוספות כשהם בבית ומשחקים ביחד - לצלם אותם משחקים יחד - ולתלות את התמונה על המקרר וכך להשחיל להם למח שהם יותר "אחים וחברים" מאשר "מתווכחים". בהצלחה

  • + הוסף תגובה
ילד גונב בתיה 28/05/2013 15:57
  • מה אנחנו עושים כשאנחנו מזהים ששוב ושוב הבן שלנו לוקח דברים שלא ברשות כלומר גונב מחברים ואפילו מאתנו ההורים (הילד בן 9) תודה

  • + הוסף תגובה
ילד גונב הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 29/05/2013 09:22
  • יש הורים שמתעלמים ואומרים שזה יעבור לילד וזה לא נכון כי אפילו אם הגניבה התחילה מצורך פסיכולוגי כמו חסך רגשי זה או אחר וכעת ההורים יעניקו לילד את החסך הרגשי כלומר יותר מקום בבית, יותר אהבה, יותר עידוד וכדומה הגניבה כבר הפכה להרגל ולכן חשוב לטפל בה ישירות ולא להתעלם ממנה, ומצד שני תגובה קיצונית ואימפולסיבית – לדוגמא: הורה ש"יוצא מכליו" היא גם תגובה קיצונית ולא יעילה מכיוון שאז ההורה משפיל את הילד – ההורה בלא משים מקבע את הזהות של הילד כילד "גנב". הוא הדביק על הילד תווית שלילית, לכן לא נכון לקרוא לילד עבריין או לומר לו שנקרא למשטר, האמרה של ההורה שהילד הוא עבריין, זו לא אמרה מרתיעה אלא זו הופכת להיות נבואה שמגשימה את עצמה. דבר ראשון – כטיפול לא ישיר בילד אלא באווירה בבית – חשוב להעצים את ערך היושרה ולבזות את ערך הגניבה על ידי שבבית בשיחות בדרך אגב לדוגמא בין ההורים הם מדברים בגנות הגניבה והעבריין וכדומה, ואיזה מרומם הוא האדם החיובי והישר למרות שלפעמים זה מאתגר ולא קל. ההורים מדברים כאילו שהם לא יודעים שהילד נמצא בבית ומקשיב וכך בהדרגתיות הם מטפטפים לו ערכים. דבר שני אם ההורה מזהה הזדמנויות שבהם הילד לא גנב ויכל לגנוב או שהילד השקיע בעשייה מסוימת לדוגמא למד למבחן לבד והגיע להישגים, או שאנחנו נאתגר את הילד שיש לו לדוגמא ארבע משימות בשבוע שהוא צריך לעשות ואם הוא מצליח הוא יקבל סכום כסף לקנות משחק. כך הוא מרגיל את עצמו מחדש שעל ידי עשייה מגיעים להישגים לכסף ואפשר לקנות מה שרוצים – ואת התהליך הזה נשבח ונחזק. חשוב לשים לב לדין פרוטה כדין מאה כבר מגיל צעיר ילד מביא עט מחבר, צעצוע מהגן ללא רשות. כל הדברים האלו מגיל צעיר אנחנו צריכים לשים עליהם דגש לא בצורה בוטה אבל בצורה נחושה! מה שלא שלנו אנחנו לא לוקחים. אנחנו מבקשים רשות ואנחנו לוקחים. אני לא חושב שלהסביר שאם היו עושים את זה לך איך היית מרגיש – לילד בטח לא בשעה שהוא מבין שהוא עשה משהו לא נכון – אין את המודעות המוסרית לעשות את החשבון הזה - אם היו עושים לי זה לא היה נעים ולכן לא אעשה למשהו אחר ופעם אחת הורה אמר לי שהוא אמר את זה לילד שלו, אז הילד שלו אמר לו נכון אם היו עושים לי את זה לא הייתי אוהב אבל הוא זה לא "אני". אז לכן אל תכנסו להסברים – כי הסברים רק מתנים את חשיבות העניין, כלומר שזה רק כשהשני יסבול מזה.. ומה אם לשני יש הרבה משחקים ולי אין...לכן אני לא הייתי אוהב שייקחו ממני אבל השני אולי פחות איכפת לו. לכן אמרה ברורה ללא הסברים דבר שני חשוב שהילד יחזיר את מה שלקח ללא רשות, אפילו אם זה מביש ומביש מאד ואם צריך ישלם על מה שהוא גנב זה לא נעים בכלל אבל בשביל שבמח שלו יהיה חיבור חזק מאד בין תחושה שלילית לבין גניבה אנחנו צריכים לעשות את זה – זו חוויה שלילית מאד כמו ניתוח פעם אחת וגמרנו עם זה. אם הילד גנב ממוסד או משהו כזה שילך להתנדב לעזור. אל תתביישו העתיד של הילד שלנו על המאזניים וזה לא השלב לשחק את גניבות. לפעמים הורים שתפסו את הילד שלהם גונב הם מחביאים ממנו את הארנק - זה דבר לא נכון בגלל שזה יוצר אצל הילד תדמית וזהות של ילד גנב מה שיגרום לו יותר ויותר לגנוב. עדיף לומר לילד אני משאיר את הארנק במגירה יש בו 200 שקלים ואני סומך עליך שתשמור לי על הארנק. אחרי שחשפנו את הילד לסיטואציה וחזרנו והכל בסדר זה הזמן לחזק לעודד את הילד על מנת שנקבע את השינוי שעשה הילד, על מנת שנשמר את המצב איך שהוא. אולי זה נראה לנו טבעי ומובן מאליו שלא גונבים אבל לא אצל הילד ולכן העידוד מבחינתנו הוא לא מותרות אלא הכרח! בהצלחה

  • + הוסף תגובה
חרד מנטישת הילד שלי בגן בני 28/05/2013 12:18
  • אני כל הזמן חושש שהילד שלי ירגיש שאני נוטש אותו כשמשאיר אותו בגן, שיישאר לבד עם החרדה מה שיגרום לו לצלקת לכל החיים. האם זה הגיוני ומה עושים?

  • + הוסף תגובה
חרד מנטישת הילד בגן הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 28/05/2013 15:56
  • הרבה הורים חוששים מאותה בעיה אבל המציאות מלמדת שעצם החשיפה לחרדה כשנעשית בצורה מבוקרת - לא רק שלא פוגעת בילד אלא אפילו מחזקת את הילד. בתהליך החשיפה למצב שמעורר חרדה הילד לומד שניתן לשרוד את החרדה ללא שום פגע מה שיוצר תחושה של יכולת ותחושה של גאווה חיובית, לעומת זאת אם נשאיר אותו בבית או נשאר אתו יותר מידי זמן ולא ניתן לו להתמודד לבד - זה יכול לפגוע בו. זה מה שיכול למנוע את ההתפתחות הנפשית שלו. ההימנעות מהחשיפה שלו למצב הלא נעים שהוא יישאר לבד - זה עצמו מעצים את החרדה. בשם הרצון להגן על הילד מפני החשיפה לחרדה הולכים ונבנים הרגלי חיים שמעמיקים את חוסר האונים של הילד, כי כשאנחנו ההורים שוב ושוב נצמדים לילד אנחנו מאשרים לילד את החשש שלו – אם היינו חודרים אל חדרי ליבו היינו רואים שהלב – חרד – והוא לא יודע מה לעשות וחוסר האונים של הילד מוביל אותו להידבק יותר ויותר בהורים שלו וברגע שההורים מאשרים לו את ההתנהגות הזו, הם במילים אחרות מאשרים לו שיש לך סיבה להיות חרד, יש לך סיבה להיות חסר אונים וכך האדם מקבע בתפיסה שלו את ההבנה ש"אני ילד חסר אונים" וכך החרדה מתקבעת. אנשים מבוגרים שסובלים מהתקף חרדה מתארים שזה נדמה להם כמו "נחשול מתגבר" - מה שעלול להוביל אותם לאובדן השפיות ולכן בשעת חרדה האדם מרגיש שהוא צריך למצוא את המקום את המחסה המהיר ביותר והטוב ביותר. המציאות מלמדת אותנו - שהתקפי חרדה מתנהלים בצורה כזו שזה לא עולה יותר ויותר ונעשה גרוע יותר ויותר - אלא זה גל חרדה שעולה עד לרמה מסוימת ואז מתחיל לרדת. למה אנשים מאמנים שטבעה של החרדה לעלות עוד ועוד עד להתמוטטות מוחלטת? ההסבר לכך הוא בתהליך ההימנעות - אנשים שסובלים מחרדה וגם ילדים - לא חווים בדרך כלל את האופי הגלי העולה ויורד של תגובת החרדה בגלל שהם בורחים מהחרדה מיד שהיא מתחילה. כל פעם שהם בורחים מחוויות החרדה הם מחזקים את התפיסה שלהם שהחרדה רק הולכת ומחמירה. אנשים שמטופלים בחרדה הם מתנסים במבנה "הגלי" העולה ויורד של החרדה - זו חוויה שכמו מאשרת לחווים את החווית החרדה שזו חרדה לא מציאותית. במילים אחרות - כשהילד או מבוגר מתגבר על החרדה זה לא שהוא התגבר עליה זה שהוא למד לשאת אותה, הוא למד להסתדר עם המבנה "הגלי" העולה ויורד של חווית החרדה. ולכן לא נכון למנוע מהילד את תחושת החרדה אם לא שהילד - יחוש אותה - יתמודד אתה - דבר ראשון הילד לא יחוש תחושת גאווה שהוא התמודד עם החרדה להישאר לבד ודבר שני זה רק מנציח את החרדה, אין זה אומר שאנחנו צריכים לייצר מצבים מעוררי חרדה יש בעולם מספיק והותר כאלה, הכוונה שישנם אירועים שגרתיים כמו הילד בחברה לא נכון לגונן עליו יותר מדי, כשאנחנו מניחים אותו בגן לא נכון לגונן ולהישאר יותר מידי, כשהילד רוצה שההורים יישנו אתו או יהיו אתו בחדר עד שהוא יירדם...וכדומה – בדוגמאות כאלה הגבולות של ההורים והיכולת להעניק לילד להתמודד עם המצבים האלו – יעזרו לו להתפתח ולהיות אדם בריא מבחינה נפשית.

  • + הוסף תגובה
מרגיש רע עם מחמאות שמקבל רועי 27/05/2013 13:29
  • למה כשמשבחים אותי ואומרים לי מחמאות אני מרגיש רע עם עצמי?

  • + הוסף תגובה
קושי לקבל מחמאות הרב ד"ר (PhD) אייל אונגר 28/05/2013 12:11
  • זה שאדם לא יכול לקבל מחמאה זה לא פעם בגלל שהאדם הזה מרגיש רע עם עצמו - בדרך כלל לאנשים כאלו יותר קל לקבל מחמאות על מה שהם עושים מאשר מחמאה על מי שהם כאדם. כלומר, לומר: עשית מעשה חכם יותר טוב מאשר לומר "אתה חכם" ומחמאה למעשה של האדם עדיפה מאשר מחמאה לאדם עצמו. אדם כזה גם לא מרגיש נח שאנשים נחמדים אליו יותר מידי. אם אנשים נחמדים אליו מידי - הוא יטה לומר - זו חנפנות, או רוצים להוציא ממני כסף וזה נכון שיש אנשים שהיחס החיובי שלהם הוא למען הכסף או כל טובת הנאה אחרת אך מצד שני יש אנשים שהם באמת אוהבים להתייחס לאחרים בכבוד ובהערכה אמתית וזה לא רק בגלל הכסף או כל טובת הנאה אחרת, וגם אם אותם אנשים מקבלים כסף מאתנו היחס הטוב שלהם הוא לא רק בגלל מניע הכסף וכעת לעצות: דבר ראשון מעכשיו - שאתה מקבל מחמאה מילה טובה עליך על משהו שקשור אליך - תרגיל את עצמך לומר לאותם אנשים תודה רבה. אפילו שאתה מרגיש לא נח עם זה, תפרש את המציאות כמו שהיית בארץ זרה ששם לא לומר תודה רבה על מחמאה זה דבר שנתפס כלא נימוסי... ואם צריך אז תעשה חזרה בדמיון מספר פעמים איך שאנשים פונים אליך אומרים לך מילה טובה ואתה עונה תודה רבה לפעמים יש מקרים שבהם החזרה על הדברים בדמיון שוב ושוב מקלה על התפקוד במציאות, וחוץ מזה שזה לא נכון לא לפתח מערכת יחסי גומלין עם אנשים אחרים שיחמיאו לך כשמגיע לך – זה גם לא נכון ממקום אחר- היות ואם אתה תרגיל אנשים שכל פעם שמחמיאים לך אין לזה שום משמעות הם יתחילו בהדרגתיות באמת ייקחו אותך כמובן מאליו ואולי אפילו יתחילו לזלזל בך מה שיגרום לך להיות עוד יותר עם חוסר הערכה שלך כלפיי עצמך ועצה נוספת: להתחיל להעיר ולומר מחמאות ומילות שבח לאחרים זה תהליך שיעזור לך לראות איך אנשים אחרים מקבלים מחמאות ואיזו תחושה זה עושה להם איך שאנשים נהנים ממילה טובה וזה גם יעזור לחזק את הביטחון והערך העצמי שלך - כי כשאתה מעריך ואומר מילה טובה לאחר אתה בעצם מחזק אותו ומחזק את עצמך - כי אתה מחזק את יכולת ההשפעה שלך על האחר, אתה אומר מילה טובה ושם לב איך לאמרה שלך יש משמעות והשפעה - מה שיעזור לך לחזק את עצמך - מעבר לכך שזו גם תועלת חברתית.

  • + הוסף תגובה
ילד לא מקובל חברתית גילה 20/05/2013 11:16
ילד לא מקובל הרב ד"ר אייל אונגר 20/05/2013 14:11
  • ראשית, חשוב לשים לב שכשהילד סובל מקשיים חברתיים משמעותיים, הצקות או חרם, יש סיבה אמתית לדאגה ולפעמים אף דחופה. אך במקרים שהילד לא סובל מהנ"ל אלא רק לא מקובל חברתית חשוב לדעת שלפעמים לילד זה לא מפריע, לפעמים טוב לו במשבצת שלו, לפעמים קצב ההתפתחות החברתית שלו שונה משל שאר חברי הכיתה, אין זה אומר שהוא לא התפתח אלא רק שקצב ההתפתחות שונה ובאם זה כך אזי לחץ של ההורים יכביד על המצב ויגרום מתח בתפיסה של הילד בין מי שהוא לבין מה שההורים מצפים ממנו, או אף אמרות שמדביקות תווית על הילד כמו: "למה רק אתה לא מזמין חברים הביתה" (כלומר אתה הביישן והלא חברותי) אמרות שמקבעות את המצב שההורים מנסים להימנע ממנו. לכן ראשית להימנע מ"ללחוץ" על הילד, דבר שני חשוב לחזק את ביטחונו העצמי של הילד על ידי עידוד, על ידי קרבה בין ההורים לילדים, על ידי חברות טובה וחוויות משותפות של ההורים והילדים גם יחד – מה שיעזור לילד להרגיש יותר בעל משמעות, יותר חשוב בינו לבין עצמו ויקל עליו להצטרף לקשרים בחברה ובעתיד אף ליזום אותם. חשוב לתת לילד אתגרים ואף נושאי פרסים, אתגרים לפי הגיל שלו, חשוב שיהיו אתגרים שהוא יצליח בהם, זה דבר שעתיד לחזק את הביטחון העצמי שלו. כשהילד מזמין חבר הביתה חשוב לנסות לעזור לו להקל עליו עם התנאים שבבית על מנת שיחוו כמה שיותר חוויות חיוביות. לא פעם אפשר ל"תפוס" את המורה לשיחה ולבקש ממנו עזרה בעניין כי גם המורה הוא לא פעם "מלך הכיתה" ואם הוא יותר ישתף את הילד הפחות מקובל הוא ירגיש טוב יותר להצטרף למעגל החברתי.

  • + הוסף תגובה
טיפול זוגי בלי בן הזוג יפעת 19/05/2013 12:53
תשובה הרב ד"ר אייל אונגר 19/05/2013 15:43
  • יש מקום ללכת לייעוץ נישואין לבד. יחד עם זאת חשוב לשים לב שבמהלך המפגשים לא מגיעים למצב בו המטופל מרגיש "צודק" ובן/ת זוגו האשם/ה. כשאחד הולך למפגש זוגי לקבל הכוונה וייעוץ לא פעם הוא שופך את אשר על ליבו ומקבל לגטימציה לרגשותיו שזה דבר נכון אך הוא גם מפרש את הלגיטימציה שנתנו לו כ"אישור" שהוא הצודק ובן הזוג טועה, מהמקום הזה המטופל מגיע לביתו עם תחושת "הצודק" כי הוא קיבל אישור מהאיש מקצוע – מה שיוצר איטרקציה שלילית בין שני בני הזוג מה שלא פעם מרחיק בין שני בני הזוג אף יותר ממה שהיה לפני שהלכו לטיפול. לכן חשוב שהמטפל ומטופל לא יצאו עם "תחושת הצודק"

  • + הוסף תגובה
בחירת מטפל זוגי איציק 14/03/2013 15:02
  • שלום רב, אנחנו זוג שנמצא במשבר נישואים וזקוקים לייעוץ משפחתי/זוגי. הפנו אותנו ליועצת נישואים והתברר לנו שהיא בעלת תואר ראשון (BA) בפסיכולוגיה מאוניברסיטה מחו"ל שאינה מוכרת ע"י המועצה להשכלה גבוהה ואשר עברה כל מיני קורסים בתחום הייעוץ הזוגי. מאחר וחשוב לנו להגיע למישהי או למישהו רציני שהוא בר-סמכא ועבר הכשרה מספקת, רצינו לברר האם זה מספיק? תודה מראש וחג שמח, איציק

  • + הוסף תגובה
בחירת מטפל זוגי ד"ר ( P.HD) הרב אייל אונגר 14/03/2013 23:48
  • שלום וברכה איציק ממליץ לבחור איש מקצוע שיש לו שם טוב, שהמליצו עליו/ה, ששמעת אותו/ה בהרצאות , שקראת מאמרים שלו/ה כיוון שחשוב שתתחברו ביניכם ותזדהו גם מבחינת כיווני הטיפול שלו/ה. לגבי רמת ההשכלה אם יש לה נסיון ושם טוב, יכול להיות מספיק בהחלט, אך כדאי לבחון על בסיס מה שנכתב לעיל. בברכה חג שמח.

  • + הוסף תגובה
ויכוחים אינסופיים עם הילדים ענת 06/05/2013 14:48
  • אני מוצאת עצמי כל היום מתווכחת עד רבה עם הילדים, על כל דבר. זה לא היה כך בעבר ולא יודעת איך להחזיר את הגלגל לאחור או לשנות את המצב העגום. מה עושים? ענת

  • + הוסף תגובה
ויכוחים אינסופיים עם הילדים הרב ד"ר אייל אונגר 06/05/2013 15:12
  • העובדה שיש לילדים את הדעה שלהם זה נורמלי ובריא. אם הילד לא יביע דעה זו תהיה בעיה יותר קשה, זה כבר יכול להעיד שיש לו אשיות חלשה מאד. ולכן לא נכון לבטל את הבקשה של הילד בצורה בוטה ואגרסיבית. לדוגמא: בקשנו משהו מהילד והוא לא הסכים אז להרים עליו את הקול וכך להכניע את הילד, כי לא רק את הילד אנחנו מכניעים אלא גם את מערך הרצונות שלו. מה שנכון לעשות הוא לומר את הבקשה בטון רגוע והחלטי, בלי להסביר למה, ילד שמסבירים לו כל דבר אנחנו מרגילים אותו לחיות בבית ללא הירכיה ואז כמובן כאשר נבקש ממנו לעשות דברים מסוימים בבית הוא עתיד להביע דעה ולהתנגד. אם הילד מתנגד למה שביקשנו נעמוד על שלנו בהוספת תגובה אמפתית לדוגמא:״ אני מבין שאתה לא רוצה עכשיו לצחצח שיניים אתה מעדיף לשחק ובכל זאת עכשיו אתה הולך לצחצח שיניים ואחר יישארו לך עשר דקות לפני שינה״. כך עמדנו על שלנו ללא שביטלנו את הרצון של הילד נתנו לרצון של הילד מקום בדיאלוג אך יחד עם הבאנו לידי ביטוי את הסמכות שלנו כהורים ומנהיגים של הבית. אם הוא לא רוצה בכל זאת אז לא נחזור על הדברים שלנו שוב ושוב אלא ניקח אותו ביד מבלי להסתכל לו בעיניים וניקח אותו לצחצח שיניים כך הוא יפנים שאמרה של הורה זה חוק בבית. בזמן שניקח אותו אולי הוא יבכה יצעק וכדומה אז אנחנו לא מרוע לב אלא מתוך הבנה שמשמעת זה צורך של ההורים של הבית ושל הילד לא נעניק חשיבות רבה מדי לתגובה של הילד פשוט נזמזם משהו, נדבר בטלפון או כל דבר אחר העיקר לא להראות לילד שבכי צעקות וכדומה אלו כלי תקשורת שיכולים להפעיל את ההורים כשההורים מבקשים משהו מהילדים, זה בסדר לבכות לצעוק וכדומה להביע את עצמו -בכי הוא כלי הבעה לא כלי השפעה על אחרים. ילד שירגיל את עצמו להביע את עצמו בבכיות וצעקות לא יצליח בעתיד בחברה. עוד נקודה בשביל שהכלים שהוצגו יעבדו אנחנו צריכים שתהיה לנו מסגרת של יחסי גומלין בריאים רגשית עם הילד, שיהיו מספיק רגעים שהילד ירגיש שמקשיבים לו, שהדעה שלו חשובה ונכונה. גם חשוב לבקש בקשות מילדים בזמנים שאנחנו יודעים שיש יותר סיכוי שהן יזכו למענה, לבקש מילד כשהוא בשיחת טלפון עם חבר זה זמן לא טוב נמצא נסגרות זמן מתחשבות כך אנחנו משדרים לילד שאנחנו מעריכים את העולם שלו בהצלחה

  • + הוסף תגובה
ילדה לחוצה חברתית אמא 01/05/2013 10:42
  • ביתי הבכורה בת ה 9 טופלה לפני כשנתיים אצל פסיכולוגית, שהגדירה אותה כבעלת אילמות סלקטבית, ב"ה מצבה החברתי השתפר מאד, אבל עדיין ישנן נקודות בהן היא לחוצה בצורה קיצונית, לדוגמא- היא מפחדת מאד לאחר לביה"ס, כי בכך היא תמשוך תשומת לב, וזה גורם לה להתקפות של הסטריה בבוקר שבו היא חושבת שהיא עלולה לאחר. בנוסף, היא לא מוכנה ללכת לאף חברה, פרט לילדה אחת, וגם בקושי מוכנה להזמין אליה חברות. נושא נוסף, שאינני יודעת איך הוא קשור, היא מרבה לפגוע ולהשפיל את אחותה בת ה-6 ולעיתים את אחיה בן ה-5, לעומת האח בן ה-8 שהוא טיפוס חזק ובו היא לא מעיזה לפגוע. יש לציין שבבית הספר היא נפלאה, גם לימודית וגם בהתנהגות. אשמח ואודה לכל עזרה בנושא.

  • + הוסף תגובה
ילדה לחוצה חברתית הרב ד"ר אייל אונגר 02/05/2013 20:00
  • שלום וברכה אמא. יכול להיות שהאילמות הסלקטיבית שיש מגדירים אותה כחרדה חברתית עברה תהליך המרה וכעת זה בא לידי ביטוי בלחץ לאחר ולהשיג תשומת לב. אם היא מרגישה לחץ כשיש עליה תשומת לב רבה מדי בבית ספר כדאי להתחיל לתת לה הרבה תשומת לב בבית, שם היא תרגיש יותר בנח עם תשומת הלב וכך בהדרגתיות נרגיל אותה שתשומת לב זה לא דבר כל כך שלילי. וכו אפשר גם בערבים לפני שינה לספר סיפורים על ילדה שהלכה לבית הספר ואחרה והרגישה קצת לחוצה אך בסוף הבינה שגם אם מאחרים לא קורה משהו מיוחד והחיים ממשיכים כרגיל וכך בהדרגתיות משנים את נקודת ההתייחסות שלה למציאות. לגבי ההתנהלות שלה במשפחה - יכול להיות שהיא פוגעת באחיה - היות והיא לא כך כך מעריכה את עצמה, היא סבלה מחרדה חברתית ואולי גם כיום (אילמות סלקטיבית שעברה תהליך המרה ללחץ וחרדה שמא היא תאחר) והיות והיא פחות מעריכה את עצמה לכן היא גם "מורידה" את מעמד האחים בצורה "אגרסיבית". זה שהיא מצטיינת בלימודים חשוב לראות האם זה מתוך לחץ או מתוך רוגע (לדוגמא אם היא לא מקבלת ציון גבוהה מאד היא עצובה מאד ולחוצה) כי אם זה מתוך לחץ אז יכול להיות שכל מניעי ההצלחה שלה אינם מתוך רצון להצליח אלא מתוך רצון להימנע מלחץ וחרדה שמא לא תצליח במבחן ולכן יהיה חשוב לעזור לה בעניין זה - לחזק את תדמיתה בעיני עצמה, ולהראות לה שלא משנה אם מדי פעם עושים טעויות, או לא מצליחים במבחנים, אפשר שההורים יספרו סיפורים על כשלונות שלהם בעבר - במבחנים או כיום בתחומים אחרים שמובנים לילדה וכך היא תתרגל לרעיון שהצלחה זה דבר מצויין אך לא במחיר לחץ (כמו הלחץ להגיע בזמן לבית ספר). בברכה

  • + הוסף תגובה
תודה רבה! אמא 06/05/2013 11:06
לרצות בן זוג אושרת 27/04/2013 22:39
  • אני מרגישה שאני מרצה את בעלי ובכלל אנשים אחרים וזה כבר פעם בתפקוד היום יומי שלי...

  • + הוסף תגובה
לרצות בן או בת זוג הרב אייל אונגר 27/04/2013 23:22
  • אישיות שהיא מרצה את האחרים יותר מאשר את עצמה זה לא פעם מגיע מהצורך להיות בקשר עם אנשים אחרים. הרי כולנו זקוקים לקשר עם אנשים אחרים אבל בפרופורציה נכונה. כלומר הקשר הוא אמצעי לסיפוק צרכים הדדיים בין בני אדם הקשר בין בני אדם הוא אמצעי. הצורך של אישיות מרצה בקשר עם בני אדם הוא מטרה בפני עצמה ולכן אם זה קשר שיש בו תחושות טובות או שליליות זה כבר רובד משני במערכת יחסי הגומלין הזו... הצורך הזה נובע בגלל שהאדם בעיני עצמו לא מספיק טוב בעיני עצמו הוא לא מספיק "שווה" ולכן יש לו צורך להיות חלק מחברה להיות מה שנקרא "מקובל חברתית" יש פתגם יפה שאומר "אם 'כן' בוער בעצמותיך, תוכל גם לומר 'לא'..." - מה זאת אומרת? אם כן בוער בעצמותיך כלומר מספיק דברים חיוביים וטובים שאתה מעריך את עצמך עליהם, מספיק מטרות שיש לך בחיים אז גם תוכל לומר "לא" כשתראה שמישהו מבקש ממך משהו שהוא עתיד לפגוע בך, כי זה מצוין לעזור לאחרים אבל בתנאי שזה מגיע ממקום בריא ממקום שבו האדם יודע שזה מתוך בחירה שלו והוא לא מרגיש שהוא "חייב" כי אז זה לא בגלל טוב הלב שלו אלא בגלל חסכים רגשיים שיש לו... אדם שמעריך את עצמו - יכול לשם גבול לעצמו ולדעת מה הוא כן מוכן ומה הוא לא מוכן להקריב למען החברה, מה המינון והאיזון הנכון. לכן שלב ראשון הייתי ממליץ לך לעבוד על משהו שקשור לפיתוח האישיות שלך לפני שתתעסקי עם משהו שקשור לריצוי החברה, אני ממליץ לקחת רשימה של דברים שהיית רוצה לעשות לעצמך לדוגמא תחביבים, משפחה, רוחניות, לימודים, אחרי שיש לך רשימה - תתחילי להקדיש לדברים האלו זמן בחיים שלך. לדוגמא רוחניות - שעה בשבוע, לתחביבים - שעה בשבוע, לרוחניות עשרים דקות ביום. הכוונה היא שתשבצי בתוך מסגרת היום שלך דברים שחשובים בשבילך. קודם לחזק אותך. דבר שני - בפעם הבאה שמבקשים ממך משהו לעשות - אל תדחי אותם כי אני משער שאם היית יכולה אז לא הייתה בעיה אבל במקום לדחות אותם תעכבי את הבקשה, כלומר: אל תאמרי "לא" בבת אחת אלא תאמרי תנו לי את הזמן לראות איך אני יכולה לעשות את זה בצורה הטובה ביותר ותעכבי את הבקשה אפילו בכמה דקות כך את מרגילה את עצמך פחות להיות עסוקה בלרצות את הזולת "כאן ועכשיו" וגם מרגילה את האנשים בחברתך שלא כל מה שיבקשו ממך יעשה "מיד". גם התדמית שלך בעיני החברה אט אט תשתנה מה שיוסיף גם לתדמית שלך בעיני עצמך! וגם בקשר לבקשה שביקשו ממך, אם לדוגמא ביקשו ממך בקשה שדורשת הקרבה של 100% מעצמך, בפעם הבאה תקריבי רק 80% אל תנסי לעשות שינויים קיצוניים, כי זה לא יתאים למבנה האישיות שלך וגם בעיני החברה שלך זה ייראה להם מוזר שינוי קיצוני...

  • + הוסף תגובה
התארגנות בוקר עם הילדים סיניה 22/04/2013 14:58
  • שלום רב, אנחנו לא מצליחים להתארגן בזמן בבוקר עם הילדים לגנים ולבתי ספר. יש לנו ארבעה ילדים. נשמח אם תוכל לסייע לנו איך להתארגן בבוקר מהר יותר עם הילדים? כל עצה תבורך.

  • + הוסף תגובה
התארגנות בבוקר הרב אייל אונגר 22/04/2013 16:22
  • ילדים קטנים בגילאי הגן והכיתות הנמוכות מרגישים צורך לבטא את הצד ה"בוגר" שלהם, שהם מספיק גדולים ועושים דברים "לבד" (זה גם בא לידי ביטוי שהם רוצים להיות גדולים יותר בגיל, על ידי שלובשים בגדים של הורים וכדומה) ולכן הצורך הזה הנו טבעי מה שאומר שהוא גם צורך "חזק" ובעל השפעה על הילד ולכן אמרות כמו : "אתה תאחר, לא יכניסו אותך לכיתה, תגדל להיות ילד לא אחראי" וכו בכלל לא מהוות אצלו משקל, אולי רק האי נעימות שההורים מרגישים ומשדרים אבל לא תוכן המילים, יש מקרים שילדים לא אוהבים את הגן או הכיתה, או שהם באופיים ילדים אטיים יותר. חשוב לשים לב מהם הרגעים שבהם הילד "מבזבז הכי הרבה זמן" ולא להיאבק אתו על זה אלא ליצור אלטרנטיבה אחרת. לדוגמא – אם זה נושא בחירת הבגדים אז ניתן לילד לפני שינה שניים שלושה סוגי בגדים והוא ייבחר לעצמו, אם זה שהוא אוהב לשחק לפני שהוא יוצא אז נעיר אותו חמש דקות לפני ונאמר לו לפני שינה שלמחרת הוא יוכל לקום כמה דקות לפני בשביל לשחק, או שאם הוא נוסע ברכב – הוא יוכל לשחק ברכב וכדומה. עוד נקודה – כל מה שאפשר להכין מהערב כדאי כבר להכין מהערב ולהשאיר לבוקר כמה שפחות, זו גם דוגמא טובה לילד של התנהלות חכמה שאדם מכין את עצמו מראש ליום המחרת. עוד נקודה זה לא הזמן למאבקי כוחות, אם הילד יאחר לבית הספר – תנו לו להתמודד עם המציאות, עם יחסי הגומלין בינו לבין המורה, חשוב מאד שהילד יצא מהבית עם תחושה טובה שאוהבים אותו והבית שלו זו החממה שלו, המקום שתמיד בכל תנאי יאהבו אותו, חשוב שההרגשה הזו תהיה כשהוא יוצא מחוץ לבית כך הוא ירגיש "תחושת רקע" שאוהבים אותו וזה יעזור לו להרגיש חזק יותר מחוץ לבית, מה שיעזור לו לצאת מהבית יותר מהר. בברכה, הרב ד"ר אייל אונגר

  • + הוסף תגובה
לרופאים בתחום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הצטרפו לאינדקס הרופאים!