משפחה נכד וכלב שנושך

שלום לכם, תודה שכתבתם לפורום. המקרה שלכם מייצג כמה סוגיות שעולות במשפחות רבות. המשפחה גדלה, ובני המשפחה כולה צריכים להתרגל לתפקידים החדשים שלהם. ההורים של בת הזוג (וגם שלך) צריכים להתרגל, לא רק להיות הורים לכם ולבני הזוג, אלא סבים לנכד, ותומכים לכם כהורים חדשים. גם אתם, צריכים כמובן להתרגל לתפקידים החדשים שלכם. והנה, הנוכחות של הכלב (שכמובן יש לו אישיות בפני עצמו) מראה לכם שבני המשפחה עוד לא הפנימו את תפקידיהם השונים: גם האחריות שלהם כלפי הנכד שלהם, וגם הרגישות כלפיכם ההורים הטריים שדואגים לו. אפשר להבין שיש לכם גם כעס, על חוסר לקיחת האחריות של הסבים, לשנות את המצב ולהשקיע בחינוך הכלב ובתהליך האילוף, לטובת שלושתכם. אתם צודקים לחלוטין שכלב שאינו צפוי, ושיכול להיות תוקפן, מקשה על גידול הילד: גם מפחית את תחושת הבטחון של הילד בבית וגם מקשה עליכם כהורים. טוב לשמוע שאתם משוחחים ביניכם, ושניכם רואים את העניין בחשיבות דומה - חשוב שתהיה ביניכם הבנה ושפה משותפת. ולפתרונות: ממה שכתבת, אנחנו מבינים שהרגשתם שאין ברירה אלא להציב אולטימטום בפני ההורים. ייתכן וההורים לא "יעיפו" את הכלב מכיוון שהוא הפך לבן בית, אבל אתם יכולים להישאר נחושים בדעתכם, לא להפגיש בין ילדכם לבין הכלב. אתם יכולים להציע עוד פתרונות, גם הם יצריכו מהם להתאמץ - למשל, לראות אתכם בפיקניק ללא הבאת הכלב, להגיע אליכם לטייל עם הנכד לגינה (ללא הכלב). אין צורך לאיים עליהם שלא יראו אותו, אלא להציע פתרונות, שידרשו מהם להתאים את עצמם. בהצלחה!