פורום אוטיזם

בני בן 23 אובחן על הספקטרום . מבקשת עזרה במידע על מטפלים מתאימים לעיבוד האבחון ושיפור מיומניות חברתיות. עדיף בצפון בגליל המערבי אם לא אפשר באזור השרון

יש לי ילד בן 33 שאובחן כאוטיזם בתפקוד גבוה. (הוא אובחן בגיל 12). הוא מסרב לטיפולים. מסרב לעבוד. מסרב לענות לטלפון או לעבוד על המחשב. הוא בקושי עוזר קצת בבית. יש איזו דרך לטפל בדברים כאלו. יש איזה מוסד\מעון שמטפל בדברים כאלו. שיגרום לו להבין שאי-אפשר להתנהג כמו פרזיט. יש לנו מעט מאוד סנקציות שנוכל להפעיל נגדו. אפשר לאיים עליו שלא נכין לו שניצלים (זה הארוחה היחידה שאנחנו מכינים לו והוא אוהב אותה. יתר הארוחות הוא מכין לבד). שקלתי להוציאו מהבית לאיזה מוסד\מעון באופן זמני כעונש עד שיבין שאף אחד לא מוכן לקבל התנהגות כזו. יש איזה מקום כזה?

שלום לכולם, אני איני נוהג לשתף פוסטים אבל לאחר שחוויתי והבנתי מה זה כשאומרים לך שיש חשד שמשהו לא בסדר עם הילד שלך החלטתי שאני צריך לחלוק בחוויה בכדי לעזור להורים שאולי בסיטואציה שאני הייתי. אני אב לתאומים בן ובת, כשהילדים הגיעו לגיל 10 חודשים התחלנו לשים לב כי הבן קצת מאחר מבחינה התפתחותית בכמה דברים לעומת אחותו התאומה אך לא משהו בולט. כשהגיעו לגיל שנה וחודשיים והבן עדיין לא הגיב לשמו החלטנו לקחת את הבן לרופא ילדים שאמר לנו שאין לנו ממה לחשוש וכנראה שלא נקבל הפנייה לרופא התפתחות אז אין מה לנסות (דבר שהיה ממש לא נכון). לכן חיכינו חודשיים נוספים וכשראינו שהבן עדיין לא מגיב לשמו וקצת מתחמק מקשר עין החלטנו לקחת את הבן לרופא התפתחות באופן פרטי. כשהילדים היו בני שנה ו-4 חודשים הלכנו לרופאת התפתחות שהיא שם דבר בתחומה וכשהיא התחילה לבדוק את הילד היא עלתה על כך שישנם עוד תסמינים מחשידים כגון שהילד אוהב משחק חזרתי (לסובב גלגלים), אינו מצביע ואינו מדבר (בניגוד לאחותו התאומה שהייתה כבר ממש מפותחת בשלב זה) ולבסוף היא סיכמה בכך שלילד יש עיכוב תקשורתי, וזאת למרות שהיו לו מספר דברים שלא מסתדרים לה כי היא כן ראתה תקשורת בדברים מסוימים, ולכן רצתה להמשיך לבחון אותו כעבור חודש שוב. כמובן שכמו כל הורה חזרנו הביתה ונכנסנו לגוגל לברר מה זה בכלל עיכוב תקשורתי וגילינו כי היא בעצם התכוונה לומר לנו שהיא חוששת מאוד כי הילד על הספקטרום, וכמו כל הורה הדבר הכניס אותנו להלם כבד מאוד, ממש לא ציפינו לזה. אחרי כמה ימים הלכנו לרופא התפתחות מהקופה (דבר שהיה קל מאוד להשיג במצבנו בניגוד למה שהרופא ילדים אמר) שהוא אפילו חיזק יותר את מה שאמרה הרופא הפרטית ואמר בברור שיש הסתברות גדולה כי מדובר בילד על הספקטרום וכי הוא ממליץ שנתחיל לאבחן עם כול הצוות שלו (קלינאית תקשורת, ריפוי ועיסוק, פסיכולוגית וכדומה). בשלב הזה אני ואשתי היינו בחרדות וכל מה שעשיתי היה ללמוד על הנושא ולחפש להבין כי לא הסתדר לי מה שאמרו לי הרופאים על הילד שלי. במהלך התחקיר שעשיתי ראיתי ראיון של ד"ר קרסו ביוטיוב ביחד עם רופא התפתחות בכיר שמדברים על כמה שהמסכים משפיעים על תינוקות וכי ישנם מצבים שכשתינוק רואה הרבה טלוויזיה מתפתחים אצלו תסמינים של אוטיזם שנעלמים במידה ומטפלים בהם ומפסיקים את הטלוויזיה. חשוב לציין, אני ואשתי לא בכוונה חס ולחלילה לפגוע בילדים, מגיל 7 חודשים נתנו להם לראות טלוויזיה באופן חופשי ולפחות מספר שעות ביום, היה לנו קשה להשתלט על שניהם וכשהם ראו טלוויזיה היה לנו זמן "חופשי" לנהל את הבית. הבן בניגוד לבת היה יותר שוקע בטלוויזיה ויותר מתעניין. באותו הרגע אמרתי לאשתי שאנחנו מפסיקים באופן מוחלט טלוויזיה לילדים במקביל לוקחים את הילד לקלינאיות תקשורת גם מהקופה וגם באופן פרטי, וכבר כעבור שבוע ראינו שינוי בבן, הוא היה יותר מתעניין לסביבתו, יותר יוצר קשר עין עם אנשים ויותר מסתקרן, כעבור כחודש וחצי הילד התחיל להגיב לשמו והתסמינים של האוטיזם כגון משחק חזרתי החלו להיעלם, וכעבור 4 חודשים כשכל הצוות במרפאת ההתפתחות סיים לאבחן אותו הם כבר אמרו לנו לשמחתנו שעקב השיפור המשמעותי הם לא רואים לנכון שיש בעיה תקשורתית לילד אלא רק עיכוב התפתחותי קל בכמה נושאים. היה חשוב לי לספר את הסיפור הזה מאחר ואני בטוח שיש הרבה הורים כמונו ששמים את ילדיהם מול המסכים כ"בייביסיטר" כי זה הכי נוח והם לא מבינים, כמו שאנחנו לא הבנו, את ההשלכות בחלק מהילדים, כשהילדים רואים טלוויזיה הם בעולם משלהם ולא מתפתחים בעולם שלנו. ולכן אני ממליץ לכולם להמעיט עד כמה שניתן מסכים לפחות עד גיל שנתיים. ולכל הורה שנמצא במצב דומה לשלנו נא לא למהר לשפוט את הילד, הרופאים היום קלים על ההדק אז קודם להפסיק טלוויזיה ולעזור לילד להתקדם עד כמה שניתן. מאחל לכולם רק בשורות טובות והצלחה

הילד שלי בן 5.5 מאובחן כשנה וחצי . בזמן האחרון הוא צועק )קול שנשמע איייייי( . לרוב זה בלי סיבה ולפעמים מעצבים. האם למישהו יש רעיון איך להפחית/ להפסיק .

שלום רב, אני מנסה את מזלי, אולי תוכלו לעזור לנו... בני בן 6, לומד כיום בכיתה א, בחינוך רגיל + משלבת ליומיים בשבוע. לפני כחצי שנה אובחן על הרצף, אחרי אבחון (מקוצר) במכון פרטי, עליו המליצה הגננת. פנינו לאבחון בגלל לחץ של הגננת שהתעקשה שגורם מקצועי יראה אותו לפני שיעלה לכיתה א בעקבות קשיים שראתה אצל הילד כשחזר לגן אחרי הסגר הראשון של הקורונה... (אני חייבת לציין שאנחנו, ההורים, לא ראינו קושי או צורך בכך וגם לא היה לנו ספק לגבי מוכנותו לכיתה א... בנוסף, גם הגננת לא ראתה שום קושי,לפני תקופת הקורונה, אצל הילד, ואפילו ציינה זאת בפנינו בכמה הזדמנויות. גם גננות קודמות שהיו לו במסגרות קודמות לא העלו קושי). במכון הפרטי לא עשו לו בחינה קוגניטיבית (הסתפקו באבחון קודם שהיה ברשותנו) וגם, למיטב הבנתי, לא עשו לו מבחן תקשורת אצל קלינאית תקשורת. הם הסתפקו בשאלון ההורים, שאלון הגננת,, מבחן ADOs ובדיקה גופנית. הילד הגיע למפגש אחד בלבד במכון, בו פגש פסיכולוגית ונוירולוגית ילדים (המפגש עם שני הגורמים המקצועיים הללו ערך פחות משעתיים). כבר בשיחת הסיכום שנערכה לנו ההורים העלנו תהיות ושאלות לגבי דברים שצויינו בדוח המסכם (אפילו שאלנו אם לא היתה טעות והחליפו עם פרטים של ילד אחר....)- למשל, הילד לא סובל בשום אופן מחרדת נטישה (לא יאבד אשתונות אם ילך לאיבוד, ידע מה לעשות... אין לו בעיה להשאר לבד אצל חבר, מעולם לא היתה לו בעית התאקלמות בגן או בכיתה א...). בנוסף, הרבה דברים שכביכול אמרנו לפסיכולוגית בזמן מילוי השאלון "סולפו" והוצאו מהקשרם בדו"ח המסכם - למשל - לילד יש דמיון מאוד מפותח, הוא מבין דברים בהקשרם הנכון, נבון שנון מאוד, מדבר בשפה מאוד עשירה, יש לו יכולות קוגניטיביות מאוד מאוד גבוהות (בצורה יוצאת דופן, כאמור, נקודה שלא נבדקה במהלךהאבחון...), נקודות שלא נלקחו בחשבון באבחון או הוצגו בצורה "מסולפת" מחוץ להקשרם. התחושה שלנו - שלא אבחנו נכון את הילד. או לחילופין, שראוי היה לבחון את המקרה שלו בצורה יסודית ומעמיקה יותר לפני שהגיעו למסקנות נחרצות לגביו... בדיעבד, לאחר בדיקה שערכתי בספרות המקצועית, מבחן אדוס מאוד לא מדוייק כשמדובר בילדים עם רמה קוגניטיבית גבוהה (במיוחד כשמדובר בילדים מעל גיל 5 עם יכולת קודניטיבית מתמטית גבוהה- המקרה של בני), לפי מאמרים שקראתי, הטעויות באבחון על פי מבחן זה יכולות להיות גבוהות מ 30 אחוזים!!! להבנתי, במקרים כאלה האבחון צריך להיות אחר ולהעשות על ידי איש מקצוע שמבין גם בילדים מחוננים עם רמה קוגניטיבית גבוהה. לעניות דעתנו, הקשיים שהילד מראה, הינם קשיים שמתאימים וניתן למצוא אותם בשכיחות גבוהה בקרב ילדים מחוננים והם לא בהכרח קשיים שקשורים לאוטיזם... אנחנו מרגישים שכל הנושא הזה לא נבדק בכלל אצלו ומן הראוי שיבדק.... נשמח לדעת האם ישנו מאבחן שמכיר את התחום ויכול ליעץ לנו בנושא??? האם תוכלו להמליץ לנו על גורם מקצועי לחוות דעת שנייה? אשמח לכל הארה או תובנה בנושא

שלום רב מחפשת לבן שלי בן 26 שאובחן בימים אלה כאוטיסט בעל תפקוד גבוה מסגרת שתלווה אותו בתמיכה, מציאת עבודה וכו' יש למישהו המלצה?

שאלה קשה שאני חיב לשאול. איך מקבלים מפנימים את הבעיה של הבן ? קשה לי מאד לקבל את זה שהוא כך. רציתי כאילו משהו אחר. והאמת שלו לא מפריעה הבעיה אלא לנוכחים . איך לקבל את זה? כי מרגע שיש הפנמה אז אפשר לתמוך ולהתמודד . ובנתיים לא מצליח לי

שלום הייתי עם בני בן השנה וחודשיים באבחון פסיכולוגי ורופא התפתחותי וקבעו לו DQ= 62.75 בכללי.ועל ההבנה DQ=38.ובהבעה.DQ=53. תפיסה חזותית DQ=76.מוטוריקה עדינה DQ = 84 אמרו לי שהוא בתצפית בגלל הגיל השאלה האם לפי הניקוד הוא נקרא אוטיזם? ובאיזה תפקוד?

היי הבן שלי בן 5 התחיל את השנה החדשה בגן כשיודע לעשות את צרכיו בשירותים. אך עם תחילת הגן החדש מפספס פיפי רק בגן, ובבית או בכל מקום אחר עושה רגיל בשירותים ללא בעיה. אציין שהכל קרה בהדרגתיות בהתחללה היה מכוון לא טוב לאסלה בגן, אך מנסה. וכרגע רק מפספס. כשמציעים לו ללכת לשירותים בגן מתנגד. יכול להיות שזה קושי בהסתגלות לגן החדש אך איך אפשר לפעול?

שלום רב, הבן שלי בן 6 שנים מאובחן עם אוטיזם בתפקוד גבוה והפרעות קשב וריכוז עם קשיי ויסות. התפרצויות זעם אימפולסיביות קושי בדחיית סיפוקים וכדו'. ניסינו קלוניריט וריטלין שהגבירו אצלו התפרצויו זעם והוא היה ממש באי שקט והטיפול הופסק. עברנו כעת לאטנט וניסינו פעם אחת חצי כדור של 10 מ"ג( הוא שוקל 20 ק"ג) וגם חוינו התפרצויות זעם, אי שקט, כועס על כל דבר ומתפרץ לעיתים קרובות יותר ובעוצמות גבוהות מתמיד. מתלבטים האם להמשיך לנסות או פשיט להחליף מינון? נפנה כמובן לפסיכיאטרית אבל אשמח לשמוע הצעות נוספות. אגב נעשה נסיון גם עם ריספרדל אבל זה כיבה אותו. הוא נהיה זומבי, מיעט ליזום והגביר כנראה חרדה.