מי שאוכל גבינה מכוסה? כל המיתוסים על אוסטאופורוזיס - והאמת

מה גורם לנו לזהות אוסטיאופורוזיס? כיצד החולים יכולים לעזור לעצמם? לרגל שבוע המודעות למחלה: כל המיתוסים בנוגע לאוסטיאופורוזיס – והאמת. וגם: מספר טיפים שיעזרו לכם להתמודד נכון

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 31/10/2016

לרוב, אנו מייחסים חשיבות למחלה שגורמת כאב כגון דלקת מפרקים, או הפרעה שניתנת למדידה בקלות, כמו חום גבוה, רמת סוכר לא תקינה או לחץ דם מוגבר. כל אחד יודע שסוכר גבוה זו סוכרת ושחום גבוה לרוב מבשר על זיהום. אך מה לגבי אוסטאופורוזיס (דלדול העצם)? מחלה זו הרבה פחות מובנת ואינטואיטיבית, משום שלרוב אינה כואבת והבדיקה לאבחון (בדיקת צפיפות עצם) לא מצויה בכל מרפאה, בשונה ממד סוכר או מד לחץ דם. 


קראו עוד: 15 כללי זהב שיעזרו לכם לשמור על בריאות המפרקים


מכל הסיבות הללו, אני מוצאת שמחלה זו, על אף היותה בעלת יכולת להרעת איכות החיים ואף לקצר חיים, נמצאת בתחתית "סולם המודעות" של חלק גדול מהציבור. זאת למרות שמדובר במחלה נפוצה הפוגעת בצפיפות ובחוזק של העצמות וגורמת לדלדול ולהיחלשות  של העצמות, דבר שעלול להביא לכך שהן ישברו בקלות באופן יחסי. 


לכבוד שבוע המודעות לאוסטאופורוזיס, הנה מספר מיתוסים נפוצים בהם נתקלתי מתוקף תפקידי כרופאה שמטפלת במחלה – והאמת: 



"הוא שבר כי הוא נפל, הירך לא נשברה לבד" 

פעמים רבות כל כך אני שומעת את המשפט הזה. לרוב הוא נאמר כחלק משיחה עם מטופל או מטופלת חדשה, לשאלתי על סיפור משפחתי של אוסטאופורוזיס או שברים. לרוב התשובה הראשונה היא: "לא, לא היו שברים". לפעמים לאחר מחשבה, נזכרים המטופלים: "כן, אבא שבר ירך אבל זה בגלל שהוא נפל". 


בואו ננפץ כאן מיתוס: ברוב המקרים העצמות לא נשברות לבד אלא כתוצאה מנפילה. אבל, וזה אבל מאוד גדול – לא כל נפילה חייבת להסתיים בשבר. אם הנפילה הייתה מגובה עמידה (ולא נפילה מסולם או כיסא גבוה) וכתוצאה מהנפילה נשברה עצם גדולה (ירך, שוק, זרוע, אמה או חוליה) באדם מעל גיל 60 צריכה להידלק נורה אדומה. העצם לא עמדה באתגר הנפילה. כלומר, העצם חלשה יחסית לאתגר שעמד בפניה, או במילים אחרות: בעת נפילה אחרת עלולה להישבר עצם נוספת. 


מסיבה זו, עד שיוכח אחרת, מדובר באוסטאופורוזיס. כמובן שאנו בוחנים כל מקרה לגופו ולרוב גם שואלים על מנגנון הנפילה (תוך כדי הליכה מהירה וכדומה), אך על מנת שנוכל לבחון - צריך לגשת ולהיבדק. 


המסקנה הראשונה: אדם מעל גיל 60 ששבר עצם כתוצאה מנפילה מגובה עמידה – חייב להתעקש ולשאול את רופאיו האם מדובר באוסטאופורוזיס, לעבור בירור ולקבל טיפול. 




"מה כבר אפשר לעשות בגילה" 

משפט נוסף שנאמר לעתים קרובות. קורה שמגיעה אלי מטופלת צעירה שעשתה בדיקת צפיפות עצם כחלק ממבדקים רפואיים במקום העבודה וזו לא תקינה. בשיחה אנו מגלות שאמה, מעל גיל 75 כבר שברה ירך אך לא מקבלת שום טיפול כי אמרו לה "שבגילה כבר אי אפשר לעשות כלום".  מדובר בטעות גדולה ומצערת, שכן דווקא בגילה של האם, לאחר שבר בצוואר ירך, התרופות לאוסטאופורוזיס הוכחו במחקרים רבי משתתפים כיעילות מאוד ויכולות להקטין את הסיכון לשבר נוסף בכמחצית. 


מסקנה שנייה: גיל מבוגר הוא הסיבה לטפל לאחר אירוע שבר בתרופות מונעות שברים נוספים ולא להפך.



"צפיפות העצם שלי בסדר גמור, אני אוכל הרבה גבינות"

 אולי. ואולי לא. אכן קיים קשר בין צריכת סידן טובה למניעת אוסטאופורוזיס, אך אין באמת אפשרות של 100 אחוז לנבא את תשובת צפיפות העצם. יש לבצע את הבדיקה כבדיקת סקירה בגיל המתאים. מהו הגיל המתאים? לאחר גיל 60 לנשים ולאחר גיל 70 לגברים, בהעדר גורמי סיכון (כגון סיפור משפחתי של שברים, חדלון ווסת בגיל צעיר, טיפול בסטרואידים ועוד).


מסקנה שלישית: אם אתם, הקוראים, נשים מעל גיל 60 או גברים מעל גיל 70 ולא עברתם אף פעם בדיקת צפיפות עצם – גשו לרופא המטפל ובקשו הפניה, הבדיקה בסל הבריאות ומבוצעת במכונים רבים ברחבי הארץ.  



"אני כבר לא צריכה סידן וויטמין D, אני מקבלת אותם בזריקה"

הטיפול באוסטאופורוזיס כולל צריכה נאותה של סידן (ממזון או מתוספים), שמירה על רמה תקינה של ויטמין D (לרוב האנשים דרגות חסר כאלה או אחרות ויש ליטול תוספים) ותרופות בכדורים או זריקות. טעות רווחת היא לחשוב שקבלת התרופות מייתרת את הטיפול בתוסף סידן או ויטמין D. ההיפך הוא הנכון: אף זריקה לאוסטאופורוזיס לא מכילה סידן או ויטמין D, כך שיש להמשיך ליטול אותם במינונים מומלצים על ידי הרופא המטפל. 


מסקנה רביעית: סידן וויטמין D הם אבני הבניין של העצם. אף תרופה מחזקת לא תשפיע טוב בהיעדר אבני הבניין. 




עצות חשובות לקראת שבוע המודעות לאוסטאופורוזיס: 

***אם שברתם עצם כתוצאה מנפילה מגובה עמידה מעל גיל 60 – גשו להיבדק!

***אם אתם נשים מעל גיל 60 או גברים מעל גיל 70 ולא עשיתם בדיקת צפיפות עצם – גשו להיבדק!

***אם אתם אחרי שבר בצוואר הירך ולא קיבלתם טיפול – עוד לא מאוחר. גשו להיבדק, ידע זה כוח!



הכותבת היא ד"ר ליאנה טריפטו שקולניק, רופאה במכון אנדוקריני, מרכז רפואי שיבא, תל השומר ורופאה במרפאה למחלות עצם מטבוליות, קופ"ח מאוחדת.



פורומים, כאבי ברכיים וכאבים בכף הרגל

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
כאב בברך בכיפוף של כ30 מעלות יגאל 25/11/2019 17:45
  • שלום רב, מזה 9 חודשים אני סובל מכאב חד בברך שמאל, ככל הניראה חבלה כתוצאה מרקיעה חזקה בקרקע. הכאב מופיע כאשר אני מבצע כיפוף עם עומס בזוית של כ30 מעלות, לדוגמא עליה במדרגות, או סתם סקוואט על רגל אחת. הכאב מורגש גם בשכיבה כאשר הרגל באויר ואני מכופף אותה. הכאב חולף עם הגדלת הכיפוף או הקטנת הכיפוף. הכאב מורגש בחלק הקידמי של הברך מאחורי הפיקה. בוצעו טיפולי פיזיותרפיה אצל מספר מומחים ללא תוצאות. בבדיקה אצל אורטופד מומחה נרשמו הממצאים הבאים: "ללא צליעה, ברך שמאל- מנח ברך תקין, טווח תנועה 0-140, ללא חריקות בתנועה, ללא נוזל. תנועתיות פיקה תקינה, ללא רגישות מעל גיד הפיקה. ללא רגישות במישוש מרווח מפרקי של הברך. מקמורה שלילי. לחמן שלילי, סימן מגירה קידמי שלילי, פיבוט שלילי. ורוס/ולגוס סטרס - תקין.טחינה וסחיטה מייצרים כאב שאינו דומה לכאב עליו מתלונן." תוצאות הדמיה: צילום - ללא ממצאים. מיפוי עצמות - קליטה בפיקה שמאל. MRI - פגיעה סחוסית של פיקה וציסטה סובכונדרלית. השאלה שלי היא, מה המשמעות של כל הממצאים הללו, כיצד עלי להמשיך מכאן? האם מותר לבצע פעילות ספורטיבית שמפעילה את הבירכיים אבל אינה גורמת לכאב?

  • + הוסף תגובה
כאבי ברכיים- תסמונת כאב פטלופמורלי עודד 16/04/2019 15:04
  • שלום,אני חייל בן 20, ובמהלך הטירונות התחילו לי כאבי ברכיים אשר בהתחלה התעלמתי מהם מתוך השערה כי אלא כאבי מאמץ והם יעברו אחרי זמן מה. לאחר כחודש מתחילת הכאבים התחלתי להבין כי זה כנראה פציעה רצינית אשר לא עוברת ומשככי הכאבים (נקסין,אתופן, כדורים אשר רופא היחידה נתן לי) לא עוזרים מספיק למקרה. יש לציין כי הכאבים הם בדגש לברך שמאל. ניגשתי אל הרופא בבקשה לבדיקות ולאחר כשלושה שבועות או חודש נבדקתי על ידי אורטופד אשר קבע כי יש להפנות אותי לצילום MRI. יש לציין כי המערכת הצבאית אפשרה לי לקבל את הצילום אחר ורק לאחר *4 חודשים שלמים* מרגע הקביעה של אותו אורטופד, בהם הכאב המשיך להחמיר ונוספו מספר מקרים של חבלה/תנועה לא נכונה של הברך במהלך הטירונות והמעבר מתפקיד לתפקיד. הצילום הmri הוצג נזק שחיקתי בפיקה אשר תואר על ידי רופא מומחה שנפגשתי עימו לאחר הצילום כpatellofemoral pain syndrome. הטיפול שהוא נתן לי הוא פיזיותרפיה+ברכיה עם טבעת סיליקון לייצוב הפיקה והמשך טיפול משככי הכאבים. את הטיפול המשכתי עד היום אך הכאבים ממשיכים להחמיר ולא נוצר שום שינוי לא בטיפול ולא בתוצאה חיובית לטיפול. הכאב ממשיך לא משנה מה אני עושה ומה הרופאים אומרים לי לעשות. בנוסף- בהרבה מקרים אני עושה תנועה לו נכונה עם הברך במהלך הליכה ומרגיש כי הפיקה שלי יוצאת ממקומה והכאב עקב הדבר הוא לא נסבל. היום נפגשתי עם רופא אורטופד ברך וגם הוא טוען כי אין מה לעשות וצריך להמשיך בטיפול ולחכות שיעבור מעצמו, ולטענתו הכאבים יכולים להימשך *שנים*. (עוד דבר שחשוב לי לציין-כמעט ולא אחד מהרופאי עימם נפגשתי לא בדק אותי בצורה רצינית לפי תחושתי ובעיניי הם פשוט לא מתייחסים לתיאוריה שלי ולא מנסים אפילו לבדוק את הברך ברצינות). אני מעלה שאלה זו כיוון שאיני מסוגל עוד להמשיך עם הכאב הנל והתחושה כי אין שום התייחסות למקרה שלי, האם באמת יכול להיות שאין שום דבר לעשות עם המקרה? האם הגיוני שעליי פשוט לחכות כלכך הרבה זמן ופשוט להמתין שיום יבוא והכאב יעלם פתאום סתם ככה? והאם הגיוני שפשוט ממשיכים לגרור אותי עם הכאבים בטענה שאין מה לעשות? לא קיים טיפול נוסף חוץ מפיזיותרפיה? לא קיים שום ניתוח כזה או אחר שיוכל לפתור כבר את הסבל שאני גורר איתי כבר יותר מ*שנה וחצי*? (אגב כל הרופאים שבדקו אותי עד היום הינם רופאים מטעם הצבא אם מישהו חושב שזו הסיבה שלא משקיעים בטיפול בי). תודה רבה.

  • + הוסף תגובה
תגובה אופק 20/11/2019 17:10
  • היי, גם אני חיל בחיל הים סובל מאותו דבר כבר קרוב לחצי שנה ומקבל מענה דומה, אתה מטופל בפיזיותרפיה בצורה שמרנית (2-3 טיפולים בשבוע)?

  • + הוסף תגובה
כאבים בכף רגל אילת לירון 12/11/2019 17:26
  • מה פירוש מרקם גרמי פורוטי? תודה מראש על התשובה

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!