מהו הגיל בו אפשר להתחיל? כך תדברו על מיניות עם הילדים

השיחה עם הילדים על נושא המיניות עשויה להיות משימה מאתגרת ואף מביכה. הורים רבים מתחבטים בשאלות מתי כדאי לקיים את השיחה, ובאיזה אופן. כדי להקל על הסיטואציה המביכה הרכבנו עבורכם את המדריך המלא לשיחה המורכבת

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 06/03/2017


האינטרנט והרשתות החברתיות, הפכו בעלות השפעה מרכזית על ההתקשרות בין אדם אחד לרעהו, על מערכות היחסים ועקב כך גם על צורת החיזור והחשיפה למסרים מיניים. המצאתה של הגלולה למניעת הריון בשנות החמישים, המהפכה הנשית ושחרור מיניות האישה, נתנו לגיטימציה לעצמאותן של נשים רבות והשפיעו על הבחירות וההתנהלות המינית. כך, הפכה הצעת חברות נרגשת של נער מהוסס לבחירת ליבו, למסרון קצר ותכליתי אותו מלווה אימוג'י של זר פרחים. מאידך בכל הנוגע לזוגיות בגיל הצעיר, דבר אחת נותר כפי שהיה- חששם של ההורים לדבר על מין מיניות וכל מה שקשור לנושא. מדוע השיחה מהווה אתגר כה גדול ומהו הגיל המומלץ לקיומה? מרגנית ארז, מרצה ליחסים ומיניות בריאה לילדים, נוער, הורים ואנשי מקצוע. רכזת סניף 'דלת פתוחה' - רשת ייעוץ לבני נוער בנושאים של התבגרות זוגיות ומיניות, מסבירה כיצד ניתן לדבר על מין עם ילדינו. 




מדוע קשה לנו לדבר על מין עם הילדים שלנו ולמה כן חשוב לדבר על הנושא?

"אנו מתקשים לדבר על נושא כי עם רובנו מעולם לא שוחחו על מין. בנוסף, קיים פחד מהותי לעשות טעויות גורליות במהלך השיחה. הורים רבים חוששים כי השיחה תוביל לחדירה לחייהם האישים והפרטיים או שעצם הדיבור, יכניס רעיונות לראשו של הילד וייצור קרקע פורייה לפעילות מינית בעתיד הקרוב או הרחוק. גבולות השיח לעיתים אינם ברורים, מה מותר לנו לומר וממה עדיף להימנע, ואצל רובנו האיסור לשוחח על מין היה בבחינת טאבו ולכן גורם לנו אי נוחות. התרבות מלאה גם היא בבושה ואשמה סביב הנושא ומשכך הורים רבים לא רכשו כלים שיסייעו להם לגשת לשיחה על מין עם הילדים. כאשר ההורים מעדיפים להימנע משיח על יחסים ומיניות, נוצר קשר שתיקה שבו קיים מסר מובהק- על זה לא מדברים או על הנושא לא ראוי לדבר, דבר שעובר לילדים ועלול לגרום להם לחפש תשובות במקומות אחרים.


ישנם הורים המתייגים מיניות כנושא המיועד למבוגרים בלבד למרות שבפועל, העיסוק במין מתחיל מרגע הלידה. מחקרים שנערכו לאורך השנים מראים כי ילדים שדיברו איתם על הנושא התחילו לקיים יחסי המין בגילאי מאוחרים יותר, משום שקיבלו מידע עליו והבינו מה המשמעות ואת ההשלכות של פעולה זו.  למעשה הסקרנות הטבעית הקיימת אצל הילדים מחד, וקשר השתיקה של ההורים מאידך, יוצרים חלל - ואקום, אותו ממלאים האינטרנט, הרשתות החברתיות והמדיה. באחראיות ההורים לתת מענה במטרה למלא את החלל בצורה טובה ובריאה. למרות שההורים חוששים 'לחפור' בפועל וגם אם לעיתים נראה שלא, הילדים כן מקשיבים להורים."







מהו הגיל בו מומלץ להתחיל לדבר על הנושא?

"המושג יחסי מין כולל בתוכו גם את המילה - יחסים שהם הבסיס לכל פעילות מינית או שיח בנושא, כבר בשלבי ההיריון. אין צורך לקיים שיחה אחת רצינית בגיל מסוים שעלולה להיות מפחידה ומאיימת אלא, לקיים שיח רציף בהתאם לגיל הילד ולהעלות את הנושא על סדר היום המשפחתי החל מרגע הלידה. חשוב גם לשים לב לדברים שעולים וצצים על פני השטח ודורשים התייחסות. 


בין אם השיחה יזומה או שמדובר בהתייחסות לנושא כתגובה לפעילות מסוימת או למסרים להם נחשף הילד, חשוב שההורה יגבש דעה מבעוד מועד ויגיע נינוח וללא שיפוטיות. שיח על מיניות לא יוביל בהכרח לשאלות אינטימיות על יחסיהם של ההורים וגם אם כן, לגיטימי להסביר לילד כי הזווית הזו מחוץ לתחום, כי ההורה לא מרגיש נוח לחשוף פרטים מהיחסים האינטימיים שלו וגם לנצל זאת כהזדמנות לדיבור נוסף על המרחב הפרטי".



כיצד נדע להתאים את השיח לגילו של הילד?

"כבסיס לשיח על הנושא, כדאי שיהיה מדובר באותה צורה בה מדברים על הלימודים, אוכל וכל נושא אחר שנדון בבית. חשוב לדעת כי חינוך מיני מתרחש בכל גיל השאלה היא, האם אנחנו ההורים לוקחים בזה חלק או לא. ככלל עלינו להתייחס לאברי המין כפי שאנו מתייחסים לשאר חלקי גופינו ללא הענקת כינויי חיבה, כמו "שם למטה" וכדומה אלא: פות ופין. 


ללימוד שמות איברי המין ישנם שני אפקטים חיוביים: ראשית, היכרות עם האיבר ושמו תאפשר לגיטימציה בגיל ההתבגרות, שלב בו קיימת התעוררות מינית וריגוש, לקבלת המתרחש בגוף ובאיברי המין ללא רגשות בושה ואשמה, גם במסגרת הדיבור הפנימי של הילד עם עצמו. בנוסף, ובמידה וישנה חוויה של פגיעה מינית, יהיה קל יותר לדבר על מה שהיה ולהתלונן כפי שהיה קורה במקרה של אלימות פיזית או מילולית.



קראו עוד: מחקר מצא: סביר יותר שבנות יסבלו מהפרעה פוסט טראומטית מבנים



כאשר פעוט בגיל שלוש או ארבע נוגע באיבר המין ליד בני המשפחה, חשוב לשקף לו את הסיטואציה ולומר לו בנינוחות ולא מתוך מקום של כעס: 'אני רואה שזה נעים לך יחד עם זאת, נגיעה הפות/פין כדאי שתעשה בפרטיות בחדרך'. אופן התגובה שלנו תעביר לילד כמה מסרים : ראשית היא תאפשר  שיח על הנושא, שנית, התגובה תספק לגיטימציה לכך שניתן לבצע פעולה נעימה עם גופך ושלישית היא תספק אבחנה בין פעילות המתקיימת במרחב הפרטי לציבורי. ילדים המשחקים משחקים מיניים, במידה והדבר מרחיק לכן ואחד הילדים אינו מעוניין או שמתקיימת חשיפה של אברי המין,חשוב להגיב בהתאם ואז להציע לילדים להכיר את האיברים הפרטיים באמצעות ספר ואף לפתח שיח מותאם גיל בנושא. חשוב לא להגיב בפאניקה תוך חיתוך מהיר וביקורתי של הסיטואציה. זכרו כי האינטונציה והמסרים המילוליים שאנו מעבירים בצורה בה אנו אומרים את הדברים ולא רק במלל עצמו, חשובה ומועברת לילד. 


בגילאי בית הספר היסודי (כיתות א-ג) חשוב לשוחח עם הילדים על נושא החברות, תוך שימת דגש על מיהו חבר טוב, מהם לחצים חברתיים, כיצד להגיב במידה ומישהו לוחץ עלי לעשות דברים שאני לא רוצה, במטרה ליצור בסיס איתן לבחירות העתידיות והאבחנה בין טוב לרע. החל מכיתה ד' מומלץ להתחיל ולדבר עם הילדים על המעבר לקראת גיל ההתבגרות והשינויים הצפויים בגוף, בעיקר אצל ילדים המקדימים להתבגר: בנות בסביבות גיל שמונה ובנים בגיל תשע. 





בכיתות ו'  בדרך כלל מתקיים שינוי נוסף והוא המעבר מבית הספר היסודי ללימודים בחטיבת הביניים, הדורש גם הוא הכנה כחלק משלב נוסף בהתבגרות. מומלץ לעודד את הילד לחקירת גופו והבנה מה עושה לו טוב ומה פחות וגם ולעשות את האבחנה בין קשר בריא ללא בריא. בגילאים הללו ואף מעט לפני כן, חשוב לשים לב לנושא הפורנוגרפיה ולהדגיש כי הסרטונים אליהם נחשפים בני הנוער אינם משקפים את המציאות וגם להסביר את האבחנה בין הלגיטימציה ולסקרנות מינית לבין קיום יחסי מין בפועל. למעשה, הגיל הממוצע בו נחשפים הילדים לפורנו הינו 11, והנושא הופך לנגיש יותר ויותר עם התפתחות הטכנולוגיה והעול הגלובאלי ולכן, חייבים לדבר עליו עם בני הנוער ולעיתים אף בגילאים צעירים יותר.


בגילאים בוגרים יותר, חשוב לשוחח באופן כללי על הנושא של יחסי מין: כיצד אנו יכולים להגן על עצמנו רגשית ופיזית, מה המשמעות של אמצעי מניעה וההשלכות של יחסי מין שאינם מוגנים. חשוב להדגיש כיצד ניתן לדעת האם היחסים טובים, מהי מיניות טובה והשלכותיה וכמה חשוב לכבד את המרחב הפרטי. 


"בכל מה שקשור ליחסי מין, אני נתקלת פעמים רבות בחשש מהכאב שיכול להיות כרוך בפעילות מינית ראשונה. אני מסבירה לבני הנוער כי תקשורת טובה, בה שני בני הזוג סומכים האחד על השני , מספרים על החששות והפחדים, יוצרת מרחב של אמון ובטחון שיכולים למנוע את הכאב, שלא חייב להיות חלק בלתי נפרד מ'הפעם הראשונה'".



איך ניגשים לנושא? מהן מילות הפתיחה בהן עלינו לבחור כדי להתחיל את השיח?

"קיימות שתי סיטואציות אפשריות: שיחה שתעלה כתגובה למסר שקיבל הילד כתוצאה מצפייה בסרט, באינטרנט, בפרסומת או כאשר רואים אישה בהיריון וכדומה. אפשרות נוספת היא שיחה יזומה של ההורה עם הילד או בעקבות שאלה שהציג כדוגמת השאלה הנפוצה: איך באים ילדים לעולם. מומלץ לענות בתשובות קצרות ולא לספק באותו רגע את כל המידע שיש ברשותכם על הנושא, אלא להתקדם שלב אחר שלב בהתאם למידת ההתעניינות של הילד.


 בדקו מה הילד באמת שואל וכמענה ראשוני הסבירו לו כי מדובר במפגש של הזרע והביצית המוביל ללידה של ילד. במידה וימשיך לשאול ניתן להסביר לו כי הזרע מגיע מהגבר והביצית מהאישה וכך הלאה. במסגרת השיח חשוב גם לתת את הדעת על ההבדל בין עולמם של הילדים לזה של המבוגרים באופן כללי ובהתייחס לניהול יחסים ויחסי מין. חשוב לזכור כי הילדים חשופים למסרים מיניים בעולם הגלובאלי ובסביבתם הקרובה ולכן, התיווך מאוד חשוב.



קראו עוד: המדריך להורה המודאג: כך תדריכו את ילדכם לשימוש בטוח באינטרנט



כאשר אני עובדת עם בני נוער אני שואלת אותם על גיל ההתבגרות, הם מתייחסים לנושאים כמו: הופעתם של פצעונים, שינוי במצב הרוח, מריבות עם ההורים וכדומה. אני מסבירה להם שהגיל בו הם נמצאים משמש בסיס למעבר מילד לגבר פורה ומילדה לאישה פורה. למעשה, אני נותנת לגיטימציה לדבר על הנושא, על ההשלכות וההיבטים הגופניים והרגשיים. 


בספרו של אל ורנקיו 'לדבר על מין עם ילדינו' בהוצאת שוקן, מדובר רבות על הסיטואציה בה הורים רבים נאלמים דום כאשר הם נדרשים לדבר על מין עם ילדיהם ועל העבודה כי ילדינו מדברים, מתבוננים ולומדים על הנושא מידי יום. ורנקיו מציג תיבת שאלות וכמה הצעות לפתיחת שיחה, כצידה לדרך להורים המעוניינים לפתוח בשיחה על הנושא אך לא יודעים איך: אפשר להתחיל מסרט או סדרה בו צפינו בטלוויזיה, להשאיר פתק בחדר או על המיטה עם המילים: הגוף שלך יפה כמו שהוא, להתייחס לשיר הכולל יחס מסוים לנשים או לגברים או לומר במפורש - 'כעת את/ה מספיק בוגר/ת כדי לנהוג/לקבל טלפון נייד/לישון מאוחר, לדעתי את/ה מספיק בוגר/ת כדי שנדבר על...' מומלץ כי ההורה שמרגיש יותר נוח לשוחח על הנושא, יהיה זה שיוביל את השיח מול הילד באופן עקבי גם אם מדובר על אב שמדבר עם ביתו או אם המשוחחת עם בנה. באופן כללי, אצל גברים קיים קושי גדול יותר לדבר על הנושא ובהרצאות אותן אני מעבירה הנוכחות הנשית גדולה הרבה יותר יחד עם זאת, לא כדאי להכליל ולבדוק כל מקרה לגופו. כפי שהסברתי קודם לכן, חשוב לגשת לנושא ממקום של התעניינות ונינוחות, ללא כעס, שיפוטיות או חרדה".



מהם הטיפים החשובים ביותר להתמודדות מוצלחת עם הנושא?

"קודם כל, חשוב מאוד שיהיו שיח ופתיחות בנושא ולא רק 'שיחה רצינית' אחת החל מגיל לידה ובהתאם לגיל הילד, אופיו ובשלותו. כך או כך, הילדים נחשפים לנושא של מיניות במדיה, רשתות חברתיות בבית שלהם, של חבר או במסגרות אחרות. באמצעות הלגיטימציה שתינתן לדיון בנושא יתאפשר פתח לחשיבה ביקורתית בעולם בו הם חיים. בנוסף הראשונה תספק להם גם את ארגז הכלים, בדיוק כפי שאנו ההורים עושים בתחומים אחרים כגון: אוכל בריא, נהיגה בטוחה, שימוש נכון בטלפון הסלולארי ועוד. בנוסף, השתדלו למקם את המחשב בפינה בה תוכלו לשלוט במידת האפשר והסביר, בתכנים בהם צופים הילדים. 


במידה וההורה מגלה כי הילד נחשף למסרים אלימים או מיניים שלא בהתאם לגילו, חשוב הגיב בצורה יפה ולהסביר כי הדרך בה אדם אחד מתייחס לרעהו אינה יפה. במידה ואתם מחליטים כי הילדים לא יצפה בתוכן מסוים הסבירו לו מדוע אתם עושים זאת, כחלק מהשיח הכללי בבית על נושאים של יחסים ומיניות.


אני גם ממליצה שההורים יציצו מידי פעם בטלפונים הניידים של הילד ויבדקו את התכנים להם הוא נחשף. המכשיר הנו כלי נשק שיכול להיות חיובי או להיות הרסני מאוד. דברו עם הילדים על התוכן הויראלי - מה המשמעות של שליחת סרטון או תמונה ומי יכול לעשות בהם שימוש. בקשו מהם לחשוב פעמיים לפני שהם לוחצים על כפתור ה-send. זכרו כי ההורים והבית הם הבסיס לכל דבר בחייו של הילד. גם אם קיימים שיעורי חינוך מיני בבתי הספר - ההורים אמורים להיות המחנכים העיקרים בנושאים של יחסים ומין. הבית הוא המודל הילד רואים וממנו הם לומדים ולכן חשוב לנהל  שיח שהוא עקבי מגילאים צעירים  ועד בגרות. זכרו שכשההורים פותחים דלת הילדים נכנסים וכאשר ההורה אינו פנוי, הילד עלול לחפש את המידע במקומות אחרים.


לפני שחושבים על יחסי מין חשוב לתת את הדעת על היחסים של הילד עם עצמו, אילו יחסים קיימים בינו לבין חבריו, אליו חברויות גורמות להרגשה טובה ואילו הרסניות, האם יש כבוד הדדי ועזרה הדדית, האם טוב לבני זוג יחד, האם הם סומכים האחד על השני ומסוגלים לדבר על רגשות ולהביע דעות באופן חופשי, דבר שיכול להוביל לשיח חשוב על רגשות וציפיות לפני האקט עצמו. בנוסף, חשוב לוודא כי קיימת חלוקה הוגנת של כוח, דבר שעלול להיות בעייתי כאשר נוצרת זוגיות עם פער גילאים של כשלוש שנים ומעלה בגילאים צעירים. דברו איתם על שוב עסקה (זלזול או חוסר כבוד) לבין מקדם עסקה - הכלה, הבנה וכבוד הדדי.


לבסוף, זכרו כי גם אם הילד שואל שאלה או מציג אתגר שעליו אינכם יכולים לענות באותו הרגע, הסבירו לו כי תבררו את הנושא ותחזור אליו עם התייחסות. ילדים יודעים על מין הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים שהם יודעים ולכן חשוב שנפתח מודעות והתנהלות חכמה בנושא במטרה ליצור בסיס טוב וחיובי למערכות יחסים בריאות ולא הרסניות, פיתוח חשיבה ביקורתית ובנייה של מיניות בריאה וחיובית מבוססת כבוד, הדדיות ושוויון זכויות". 



פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, מהתיאור שלך, נשמע שישנם חלקים טובים מאד בקשר שלכם, חלקים ששניכם מעריכים. משיכה מינית ומשיכה כללית חשובים מאד בקשר זוגי, אך אלה מושפעים מגורמים רבים ויכולים לעתים להשתנות. טיפול זוגי הוא הכתובת שלך, באופן ברור. בטיפול מעין זה, תוכלו להכיר אחד את השני יותר לעומק, תוכלו לעבור תהליכים אישיים בתמיכת השני, ואולי למצוא את הדרך חזרה. גם אם לא, דרך הטיפול תוכלו לקבל החלטות בצורה מסודרת יותר. חשוב מאד לבחור מטפל זוגי מוסמך , וזאת תוכלו לעשות דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי, בקישור זה: http://www.mishpaha.org.il/ איני מכירה מטפלים שיגידו לכם שאין טעם להגיע. ייתכן וישנם מטפלים עמוסים שאינם פנויים, אך בקישור המצורף תוכלו לקבל רשימה ארוכה של מטפלים מוסמכים, שיוכלו לעזור לכם לעבור ממצב של תקיעות למצב של תנועה והתפתחות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, אפשר לחלוטין להבין את הקושי שלך להכיל מצבים כאלה, הדורשים ממך השקעה רבה מאד ביחסים עם חמותך, ובתדירות גבוהה מאד. וזאת, כמו שאת רואה בעינים נבונות ורגישות, מתוך היחסים שהתפתחו עם השנים, בין בעלך לבין אמו. כן, כמו שאת כנראה מעריכה, יחסי התלות הייחודיים בין בעלך לאמו, זולגים אל הקשר שלכם ואל משפחתכם החדשה. חשוב לראות איך ניתן לתת לאימו מקום ומביטחון בחיים שלכם, תוך יצירת גבולות חדשים למשפחה החדשה שלכם. אמו צמאה לקשר, תלויה בנוכחות שלכם. ייאמר לזכותך ולזכותה, שהיא נהנית להיות במחיצתך. ובכל זאת, מאד ברור ומובן שאת צריכה את המרחב שלך. כמו כן, למען עתיד רגוע יותר לכולם, היה נהדר עם בעלך היה מוכן לעשות תהליך עם עצמו, בו הוא יצליח לשמור על קשר אוהב וטוב עם אמו, תוך היפרדות, שעד עתה לא התרחשה. בנוסף, המשפחה החדשה שלכם עדיין נמצאת בתהליך הסתגלות למצב החדש, בתכם. חצי שנה אולי נראית כמו זמן רב, אך זו עדיין ההתחלה, ואתם בתקופת הסתכלות: כלומר, שניהם מסתגלים לתפקידי ההורות שלכם, חמותך צריכה להסתגל לתפקידיה כסבתא. הצעתי כזו: 1. תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע למשך מספר פגישות, על מנת לקבל כלים להתמודדות. את יכולה לפנות למטפל משפחתי או להדרכת הורים. ייעוץ והדרכת הורים יסייעו לכם ליצור גבולות בין המשפחה שלכם לבין המשפחה המורחבת, ולהחזיר לעצמך את החיים שלך. 2. בינתיים, אוסיף מספר טיפים שיסייעו: - בתכם קטנה ומצריכה את מלוא תשומת הלב, כאשר היא ערה. עכשיו כשהימים חמים, תוכלי לתכנן כיצד את ממלאת חלק מהימים בפעילות בחוץ: בטיול, בגינת משחקים וכדומה. לעתים את והיא תהיו זמינות לביקור, ולעתים לא. חשוב שיהיו ימים שאת מבלה איתה לבדך. - אם החלטת שיומיים בשבוע הם ביכולת שלך לארח את חמותך, קבעי איתה ימי ביקור קבועים. תוכלי להסביר לה שלעתים אתן מטיילות, וחשוב לך לקבוע איתה ימים קבועים על מנת שאכן תיפגשו. - בימים בהם חמותך מבקרת, אם את חשה שאת יכולה לסמוך עליה בשמירה על בתכם, נצלי את זמן הביקור להספיק מטלות, בזמן שסבתא עם נכדתה (מקלחת, בישול, קריאת מיילים, וכדומה). כך, סבתא תתחיל ליצור זמן איכות אישי עם נכדתה, ואת תהיי חופשיה (אפילו בבית) לעשות דברים אחרים. כך תוכלי להרגיש שכולכן מרוויחות. - בהמשך, בתכם תגדל והמציאות תשתנה יותר מהר מהצפוי: בתכם תלך לגן, אולי לעתים תרצו את עזרתה של חמותך, יהיו לבתכם חברים למפגשי אחר הצהריים. המציאות תשתנה וחוקי המשפחה המשפחתיים ישתנו גם הם. בתקווה שתוכלו לחוש שינוי כבר מטיפים אלה, וכל הכבוד על הסבלנות וההבנה שאת מגלה לכל בני המשפחה, בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
רופאים בתחום
גב' בת-חן אלמוגי גב' בת-חן אלמוגי
רכזת קלינאיות תקשורת, יחידה התפתחותית "מעל"ה... קרא עוד
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ