ילדים וקורונה: כך תוכלו להסביר להם על המצב

בתקופה שבה אנחנו מוצפים במידע, סביר להניח שגם אצל ילדיכם הנושא כבר הפך לשיחת היום. כיצד כדאי לדבר עם הילדים על המגיפה ולתווך להם מסר מרגיע?
כתבה פרסומית כתבת חסות



השגרה השתנתה מקצה לקצה, החיים מחוץ לבית דוממים ואת חג הפסח הזה נחגוג במסגרת מצומצמת ביותר. אם שינוי המציאות הקיצוני מורכב עבורנו – המבוגרים, עבור הילדים מדובר בסיטואציה קשה אף יותר. 

הורים רבים מתלבטים האם וכיצד לדבר עם ילדיהם על וירוס הקורונה ועל המגפה העולמית. כהורים, באופן טבעי נרצה להגן על גופם ונפשם של ילדינו, ולמנוע בהלה מיותרת בשל המידע שלל המידע הקיים ברשתות החברתיות. בשביל להקל על השיחה עם הילדים סביב הנושא המורכב, ריכזנו עבורכם, ההורים, 6 טיפים מועילים לשיח על המגפה העולמית. 


ילד מצייר בית ועליו מסר הישארו בבית, לימי הריחוק החברתי בזמן משבר הקורונה
VCoscaron | Shutterstock


התמקדו בעובדות והיו כנים 

בכל גיל מומלץ למצוא את הדרך להגיד את האמת המותאמת לגילו של הילד ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. 

לילדיכם יש את הזכות לקבל מכם את המידע הנכון ביותר בנוגע למה שקורה סביבם, אך זוהי אחריות ההורים לתווך את המסר בצורה מרגיעה ואופטימית, מבלי לגרום לבהלה מיותרת. 

כך, למשל, אפשר להגיד "קורונה היא באמת מחלה מדבקת, אבל אם נשמור על כללי הזהירות ונשמע להוראות, הסיכוי שנדבק לא גבוה; "רבים מחלימים מהמחלה"; "יש לנו רופאים מצוינים ומקצועיים בארץ שיעזרו לנו אם נידבק" ועוד. 

באופן טבעי, לילדים יכולות להיות הרבה שאלות בנוגע למצב המלחיץ. אם אתם לא יודעים את התשובות לכל השאלות שלהם, אל תנחשו. זוהי הזדמנות טובה לחקור יחד, לחשוב על פתרונות או למצוא את התשובות באינטרנט. 

שימו לב שאתם משתמשים במקורות אמינים, כמו אתר משרד הבריאות (שאף הוציאו מילון קורונה לילדים) ואתרים של ארגונים בינלאומיים גדולים ומוכרים, כמו ארגון הבריאות העולמי (WHO) ו -UNICEF . עבור ילדים גדולים יותר, תוכלו לנצל את ההזדמנות ולהסביר שלא כל המידע נכון ומדויק, ולכן חשוב לאסוף מידע ממקורות מידע אמינים ולא להאמין לכל מידע שמופיע באינטרנט. 

הסבירו על אמצעי המיגון 

עבור רוב הילדים (ואפילו עבור חלק ניכר מהמבוגרים), תמונה של אנשי צוות רפואי המכוסים מכף רגל ועד ראש בחליפת מיגון ועוטים מסיכה, עלולה להיות מפחידה ומאיימת. 

הסבירו לילדיכם שבשביל למנוע את ההעברה של המחלה לאנשים נוספים, יש חשיבות גבוהה להתמגנות, ושהיא אינה מאיימת. עם ילדים קטנים יותר, תוכלו להכין מסכות, לעטות אותן יחד ולהראות שגם עם המסכה ניתן לדבר אחד עם השני ולצחוק. 

חשוב גם לדבר על החשיבות של שטיפת ידיים כאמצעי למניעת הדבקה. זו לא חייבת להיות שיחה מפחידה או מורכבת, אם ילדכם אינם בשלים לקיימה. תוכלו להמציא יחד שיר או ריקוד לשטיפת ידיים, ולהתמקד בעובדה שקיימת דרך קלה ולא מפחידה למנוע הדבקה במחלה. 

באופן דומה, תוכלו להסביר לילדיכם על שמירה על מרחק בעת השיחה, התעטשות לתוך המרפק והימנעות ממגע בעיניים, באף ובפה. חשוב להעביר את המידע בצורה ברורה מחד, אך להשתדל ולהכניס אותו לפרופורציות ולא לשדר מסר מאיים מאידך. נסו ליצור משחקיות והנאה סביב הנושא במידת האפשר, תוך שימוש בהומור, שירים ושיח מהנה.


ילדה ואמא שוטפות ידיים יחד כאמצעי זהירות למניעת הדבקה בקורונה
Yuganov Konstantin  | Shutterstock


צרו קונוטציה חיובית סביב המילים בידוד והסגר

בידוד והסגר הן מילים עם קונוטציה שלילית וקשה, שיכולות ליצור תחושות של ניתוק וחוסר שייכות אצל ילדים ומבוגרים כאחד. נכון להיום, בתי הספר והגנים אינם פועלים, וקיים איסור גורף על התקהלויות. ייתכן כי הילדים מכירים ילדים שנכנסו לבידוד מסיבה זו או אחרת, או שהמשפחה שלכם כבר נמצאת בבידוד. 

חשוב להסביר לילדכם כי הסגר החברתי הוא חיובי ואף הכרחי למניעת הדבקה. זו יכולה להיות גם הזדמנות טובה ללמד את הילדים על דרכים אחרות לשמירה על קשר עם חברים ומשפחה ולעודד תקשורת חיובית, התעניינות ואמפתיה.

אם מדובר במתבגרים, אפשר לדבר גם על סטיגמת הבידוד והחולה, ולהעביר מסר של סולידריות: ילדים חולים או כאלה שנמצאים בבידוד עלולים להיות מנודים או לסבול משיימינג. נסו לשמור על שיח חיובי אשר מתמקד בטובת הכלל. 

אם ילדכם סובל משיימינג, דברו איתו על כך בצורה פתוחה ועודדו אותו להסביר לילדים אחרים את מצבו כשהוא מצויד בבטחון עצמי ובידע. 


קראו עוד: להדפיס ולשמור: 4 תרגילים פשוטים שיעזרו לכם להירגע גם בסגר

נסו לייצר שגרה חדשה

לילדים קשה במיוחד במצבים של אי-ודאות, ולכן שיבוש השגרה היומית שאליה הם רגילים יכול להגביר גם חששות ופחדים. 

נסו ליצור שגרה יומית ברורה, הכוללת בתוכה זמני ארוחות ושינה קבועים, זמן מוגדר למסכים וזמן מוגדר לשהייה עם המשפחה. אם הילד גדלו דיו, בנו יחד אתו לו"ז ברור ומחולק לשעות, והגדירו מתי לומדים, מתי מדברים עם חברים, מתי מתעסקים בספורט או בתחביבים ומתי אוכלים ארוחות. 

תוכלו להסביר לילדיכם שכך יהיה קל יותר לחזור ללימודים ולמסגרות בעתיד. הדבר החשוב ביותר הוא להוות דוגמה חיובית: קיימו גם אתם ימים מובנים עם שגרה ברורה, הדבר עשוי להקל על השגרה מלאת חוסר הוודאות. 

עודדו את הילדים לעזרה הדדית 

מסרים אופטימיים יכולים לעודד את הילד ואתכם, ליצור תחושת שייכות ונחיצות ולהפיג חלק מהחששות והפחדים.

שתפו את הילדים במחוות אנושיות של סיוע ועזרה. ספרו על התגייסות מדענים בכל העולם לטובת מציאת תרופה או חיסון לקורונה, שתפו בכך שקיימות יוזמות פרטיות לעזרה ולסיוע לאנשים בבידוד, צפו יחד בהופעות של אמנים מוכרים שמתנדבים להופיע ברשתות החברתיות או בטלוויזיה לטובת הכלל. 

נסו לחשוב יחד על יוזמות שאתם יכולים להוציא לפועל בשביל לשמח אחרים שנמצאים בבידוד. כך, למשל, קרובי משפחה ישמחו לקבל סרטון קצר של הילדים שמאחל יום טוב, וחברים מהכיתה ישמחו לדעת שגם בתקופות שלא נמצאים אחד ליד השני, החברים עדיין חושבים עליהם ודואגים להם.

דאגו גם לעצמכם 

זה טבעי שתרגישו לחוצים או מוטרדים מאד מהמצב בעצמכם. זוהי תקופה של אי ודאות שבה רב הנסתר על הגלוי, וגם המבוגרים מתמודדים עם לחצים פנימיים וחיצוניים רבים. אנו נדרשים לגמישות מרבית ולמציאות פתרונות מידיים למצבים מורכבים. נסו למצוא נחמה במעגל הקרוב שלכם  ולשמור על שגרת יום אחידה ככל האפשר. המנעו מצריכה מוגזמת של חדשות וחשוב מכל הקפידו על כללי המיגון והזהירות המומלצים. זכרו שהילדים שלכם רואים בכם עוגן ודוגמה לצורת התמודדות. 



פורומים פסיכיאטריה ילדים

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
דיכאון אצל נערה בת 16 נירית 22/11/2020 21:30
  • שלום בתי בת 16 סובלת מדיכאון.ציפרלקס שלקחה לא עזר. בעבר לקחה פריזמה שהפסיק להשפיע ופבוקסיל שגם הוא לא עזר.בשבוע האחרון התחילה לקחת 50 מ"ג סרנדה. האם זו תרופה שעוזרת לצאת מהדכאון ומתאימה לבני נוער? מתי אמורה התרופה להשפיע? תודה

  • + הוסף תגובה
תרופה ויקה 20/11/2020 18:12
  • שלום. בת שלי בת 10 התחילה לקבל פריזמה 20 מג בגלל החרדות ודיכאון לפי המלצה של רופא.היאם היא תוכל להפסיק את התרופה אם יהיה שיפור או שזה תרופות לכל החיים רק מעלים מינון בהמשך? ולמה עד גיל 12 לא נותנים לילדים טיפול פסיכיאטרי ולנו נתנו..זה אומר משהו על פרוגנוזה? תודה.

  • + הוסף תגובה
איפוק בעשיית צרכים בקרב פעוט אלי 19/11/2020 22:23
  • שלום, בני בן שנתיים ושמונה חודשים, והחל תהליך גמילה בגיל שנתיים וחודש. הדרך לא הייתה פשוטה, אבל מאידך גם לא חריגה מדי. חשוב לומר שגם בזכות סיוע ואמפתיה של הגננת הקודמת שלו, הגענו למצב שהילד הולך לשירותים ללא חשש ומבצע את צרכיו. תחילת השנה (ספטמבר) לוותה במעבר לגן חדש ולאחריו שוב נכנסנו לסגר. במהלך הסגר החל סוג של רגרסיה, שבה הפסיק לאט לאט את תדירות היציאות שלו, עד שהגיע למצב (שבו אנו נמצאים היום, באותו סטטוס) של איפוק מעשיית קקי למשך ימים, עד שכבר אין ברירה (הגוף מכניע) והוא מבצע את צרכיו בתחתונים או בחיתול במהלך שנת הלילה, כאשר כל עשייה כנ"ל (כשהוא ער) מלווה בהפגנת לחץ איום מצדו. אנחנו הורים טריים, האינטרנט מלא בהמלצות סותרות, וחשוב לומר שמרבית האנשים שהתייעצנו איתם (הגננת החדשה, רופא המשפחה הוותיק ועוד) אמרו פשוט "להתעלם", "לשחרר" והכל ייפתר. עברו כבר מספר שבועות, ואני לא רואה שיפור, ואני מאוד חושש שהזמן לא פועל לטובתנו בבניית חוויות חיוביות בקרבו עד כדי הסרת החששות שלו. אשמח לקבל עצה - האם אכן "לשחרר"? איפה הגבול שבו כן צריך לשקול פנייה לגורמים מקצועיים? תודה!!!

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!