פציעות דקירה וניקוב

מסמרים, סיכות, נעצים וחפצים חדים אחרים יכולים לגרום לפציעות דקירה וניקוב של העור. 
כיוון שפציעות אלו אינן מצריכות על-פי רוב תפרים, השאלות החשובות הן: 
* האם הרקמות מתחת לפצע נפגעו? 
* האם נותר דבר מה (חפץ או לכלוך) בפצע? 
* האם הפצוע זקוק לזריקת טטנוס? 

רוב פציעות הדקירה הזניחות הן בגפיים - זרועות, ידיים, רגליים ובעיקר כפות רגליים. 
דקירה עמוקה במקום אחר בגוף עלולה לגרום לפגיעה פנימית שאינה ברורה, כך שיש צורך להיוועץ ברופא. פציעת דקירה ביד עלולה להיות רצינית אם הפצע מזדהם. התקשרו לרופא/ה בכל מקרה של פציעה בידיים, אלא אם היא שולית ביותר.
מסמר, דוקרן קרח או חפצים גדולים אחרים עלולים לגרום פגיעה עמוקה נסתרת יותר מחפץ צר כגון מחט. 

הסימנים הנדירים לפגיעה רצינית הינם: 
* דם הקולח מהפצע - עלול לרמוז על עורק פגוע 
* היעדר תחושה או תחושת עקצוץ או נמלול לאורך הגפה שנפצעה עלולים לרמוז על עצבים פגועים 
* קושי בהזזת הגפה עלול להצביע על גיד פגוע 

תסמינים אלו דורשים טיפול חירום.

פציעות דקירה עלולות להזדהם, בעיקר אם משהו זר נותר בפנים, כגון שבב עץ, מחט או חתיכת זכוכית. אם אינכם משוכנעים בכך שהפצע נקי מחומרים זרים, פנו לרופא. 

סימנים לזיהום כוללים: 
* חום 
* אדמומיות מוגברת 
* היווצרות מוגלה סמיכה וצהבהבה 
* נפיחות של האזור סביב הפצע 

אלו סימנים המחייבים קבלת ייעוץ רפואי. על-פי לרוב חולפת יממה עד שהם מופיעים.

טיפול ביתי
אל תפעילו לחץ על הפצע, אלא אם כן יש דימום רב או דימום פועם (זרמי דם המופיעים לסירוגין, כמו פעימת הדופק) הרומז עורק שנפגע. אם הדימום קל, תנו לפצע לדמם כדי שכל החומרים הזרים יצאו מהפצע.
נקו את הפצע עם סבון ומים או עם מי חמצן בריכוז של 3% . השרו את הפצע במים חמים או בתמיסת סודה לשתייה מספר פעמים ביום במשך ארבעה או חמישה ימים . פעולה זו עוזרת לשמור על העור הפצוע פתוח כדי לאפשר יציאה של חיידקים וחלקיקים זרים.
פנו לקבלת טיפול רפואי אם נראים סימני זיהום או אם הפצע לא החלים לאחר שבועיים.
ודאו שהנכם מחוסנים נגד טטנוס.

בעת ביקור אצל הרופא/ה
הרופא יבחן את הפצע ויעריך את היקף הדקירה, הפגיעה ברקמות הפנימיות וזיהום אפשרי. הרופא עשוי לערוך צילום רנטגן או להרחיב את שולי הפצע על-ידי סכין מנתחים ולבדוק את ממדי הפגיעה. חשוב לדווח לרופא על אלרגיות אפשריות לחומרי אלחוש מקומי כגון  עזרקאין או לידוקאין. רוב הרופאים ממליצים על טיפול ביתי. לעיתים נדירות בלבד מומלץ שימוש באנטיביוטיקה.