בדיקת קולונוסקופיה (Colonoscopy, Sigmoidoscopy)

תסמונת המעי הרגיז מאובחנת בדרך כלל לאחר שנשללה אפשרות של מחלת מעיים. הרופא שלכם יברר מן הסתם את כל ההיסטוריה הרפואית שלכם, יבצע בדיקה גופנית, ויבדוק אם מופיע דם בצואתכם. בדיקות אבחוניות אחרות כגון בדיקות דם, בדיקות רנטגן או קולונוסקופיה (צפייה במעי הגס דרך שפופורת גמישה המוחדרת דרך פי הטבעת) עשויות להתבצע על פי הצורך.

מחלת קרוהן היא הפרעה מתמשכת הגורמת דלקת במערכת העיכול, המכונה גם המערכת הגסטרו-אינטסטינלית. מחלת קרוהן עלולה לפגוע בכל חלק של מערכת העיכול, מהפה ועד פי הטבעת, אולם לרוב היא תוקפת את החלק התחתון של המעי הדק, המכונה המעי העקום (ileum בלועזית). הנפיחות מתפשטת עמוד לתוך קירות האיבר הנפגע. הנפיחות עלולה לגרום כאב ועלולה לגרום להתרוקנות תכופה של המעיים, דבר המוביל לשלשול.

מחלת קרוהן פוגעת בגברים ובנשים במידה שווה ונראה כי היא עוברת במשפחה. לכ-20% מן הסובלים ממחלת קרוהן יש קרוב משפחה מקרבת דם הסובלים ממחלה דלקתית כלשהי של המעי, לרוב אח או אחות אך לעתים הורה או ילד. מחלת קרוהן יכולה להתרחש אצל אנשים מכל קבוצת גיל, אולם היא מאובחנת לרוב אצל אנשים בין הגילאים 20 ו-30. אנשים ממוצא יהודי נוטים יותר לפתח את מחלת קרוהן, ולשחורים יש סיכון מופחת ללקות במחלת קרוהן.

הידבקות בנגיפי החזרת, חצבת או אדמת אינה מוכרת כגורם למחלה דלקתית של המעי. הנגיף שגורם למחלת החצבת פוגע במערכת הנשימה ולאחר מכן מתפשט לרקמה הלימפטית (חלק חשוב מן המערכת החיסונית). במהלך השלב החריף של המחלה, נדבקים תאי לימפה במערכת העיכול, אולם ספק רב אם דבר זה גורם לדלקת כרונית.

המצדדים בתיאוריה אחת משערים שנגיף החצבת שורד במעי אצל אנשים מסוימים, ובשלב מאוחר יותר הוא מצית זיהום דלקתי כרוני. אולם דבר זה לא הוכח. מכיוון שהחיסון המשולש לחצבת, חזרת ואדמת מכיל נגיף חצבת מוחלש מאד אך חי, הועלתה השערה כי החיסון עלול לגרום לתהליך דלקתי במעי. דבר זה לא הוכח והוא בגדר ניחוש בעלמא.

הסיבוך הנפוץ ביותר הוא חסימת המעי. חסימה מתרחשת מכיוון שהמחלה נוטה לעבות את קירות המעי בנפיחות וברקמה צלקתית, דבר המצר את המעבר.

מחלת קרוהן עלולה גם לגרום לפצעים, או כיבים, החופרים את דרכם דרך האזור הנגוע אל תוך רקמות סמוכות, כגון שלפוחית השתן, הנרתיק או העור.

סיבוכים תזונתיים נפוצים במחלת קרוהן. החסרים להלו עלולים להיגרם על ידי תזונה לא מספקת, אובדן חלבון במעי, או ספיגה חלשה, המכונה גם ספיגה לקויה.

איש או אשת מקצוע רפואיים יכול לאבחן תסמינים של טחורים כדי לשלול בעיות אחרות ורציניות יותר. מספר מצבים הפוגעים בחלחולת ובמעי הגס עלולים לגרום לדימום, ניקוז הפרשה רירית , גירוד ואי נוחות. אנשים רבים שלוקים בתסמינים אלה חושבים שהם לקו בטחורים, אולם לעתים קרובות לא כך הדבר.

אם קיימים טחורים, אנשי המקצועי הרפואיים יעריכו את מיקומם ואת גודלם ויפתחו תוכנית טיפול בהתבסס על דרגת חומרתם של הטחורים.

אבחונם של טחורים נערך על בסיס היסטוריה רפואית ובדיקה רפואית. בדיקה ארטלית דיגיטלית ואנוסקופיה עשויות להיות הבדיקות היחידות שתידרשנה בתחילה. אם טחורים הם הסיבה הברורה לדימום רקטלי, אתם בני פחות מ-50, ואין לכם גורמי סיכון לסרטן המעי הגס, ייתכן שלא יידרשו לכם עוד בדיקות.

על מנת לוודא ששום דבר אחר (כגון סרטן המעי הגס) הוא הגורם לתסמיניכם, ייתכן שיידרשו לכם בדיקות נוספות, כגון:

• סיגמואידוסקופיה גמישה: בדיקה זו מאפשרת לבעל מקצוע רפואי להסתכל בתוך פי הטבעת, החלחולת והחלק התחתון של המעי הגס בחיפוש אחר גידולים חריגים או סימנים אחרים למחלה.
• חוקן בריום.
• קולונוסקופיה.

הסימן המוקדם ביותר לסרטן המעי הגס עשוי להיות דימום. אבל אם מצאתם דם בצואתכם, אל תיתפסו לבהלה. מספר מחלות שונות יכולות לגרום לדימום שכזה, ולא רק סרטן המעי הגס. אם מצאתם דם בצואתכם, גשו לרופא שלכם בכדי שיינתן אבחון נכון ותקבלו טיפול מתאים.

תסמינים אחרים שיש לחפש אם אתם חושדים שלקיתם בסרטן המעי הגס כוללים:

שינויים בהרגלי היציאות (עצירות או שלשול)

כאבי בטן או גזים יוצאי דופן

יציאות דקות מאד

אובדן משקל בלתי מוסבר

תשישות

מכיוון שאין לך היסטוריה של משפחתית של בסרטן המעי הגס או של פוליפים, אתה נחשב כבעל סיכון ממוצע ללקות בסרטן המעי הגס. גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת צריכים להתחיל בבדיקות מניעה בגיל 50. הנחיות הסקירה המומלצות לגילוי גידולים ופוליפים אצל גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת כוללים את הבדיקות הבאות:

בדיקת דם סמוי בצואה: בדיקה זו בודקת את ההפרשה הצואתית לגילוי דם שאינו ניכר בקלות לעין בהבלתי מזוינת. גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת ללקות בסרטן המעי הגס צריכים לעבור בדיקה זו אחת לשנה החל בגיל 50.

סיגמואידוסקופיה גמישה: זיגמואידוסקופיה גמישה היא תהליך שגרתי המבוצע במרפאות חוץ שבו משתמש הרופא בסיגמואידוסקופ (מכשיר ארוך וגמיש בקוטר של כסנטימיר ורבע) על מנת להסתכל על קירות החלחולת ועל השליש האחרון של המעי הגס (המכונה הסיגמואיד או המעי היורד). בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל אחת לחמש שנים וניתן לבצע אותה במשולב עם הבדיקה השנתית לגילוי דם סמוי בצואה.

בדיקת חוקן בריום: לעתים ישתמש הרופא בבדיקה המכונה חוקן בריום. זוהי בדיקת רנטגן של כל המעי והחלחולת שבה מוכנסים בהדרגה בריום ואוויר אל תוך המעי הגס באמצעות שפופרת רקטלית על מנת לשפר את היכולת לראות את המתרחש בתוך האיבר. רופאים ממליצים בדרך כלל לבצע בדיקה זו (לעתים בשילוב עם הסיגמואידוסקופיה הגמישה) אחת לכל 5-10 שנים, החל בגיל 50.

קולונוסקופיה: זהו טיפול המבוצע במרפאות חוץ שבה נבדקות החלחולת ופנים המעי הגס כולו. במהלך קולונוסקופיה משתמש הרופא במכשיר ארוך ודק שקוטרו כסנטימטר ורבע כדי לבדוק את קירות המעי הגס. בדיקה זו מומלצת אחת ל-10 שנים, החל בגיל 50.