דלגו על מחסום הבושה: כל הסיבות – והפתרונות לשלפוחית רגיזה

כ-17% מהאוכלוסייה סובלים מתסמונת השלפוחית הרגיזה, אשר מתאפיינת בהפרעות הקשורות בהטלת שתן, לה השלכות תפקודיות, כלכליות וסוציאליות משמעותיות. שכיחות התסמונת דומה בגברים ובנשים ועולה עם הגיל ומגיעה ל30%-40% בקרב בני 75 ומעלה. לתסמונת השלפוחית הרגיזה השפעה שלילית על איכות החיים ועשויה להוביל לאובדן ימי עבודה, הפרעות בתפקוד המיני ופגיעה בדימוי העצמי וביציבות הרגשית- נפשית. יחד עם זאת, הדרכה להרגלי שתייה ואורחות חיים נכונים, טיפול תרופתי וטיפולים מתקדמים נוספים עשויים לשפר משמעותית את התסמינים. כיצד ניתן לאבחן את התופעה, מהם התסמינים ואיך מטפלים? מומחית מסבירה.

איך תדעו שאתם באמת סובלים משלפוחית רגיזה?

שלפוחית רגיזה נחלקת לשני סוגים; הראשונה, "שלפוחית רגיזה אידיופתית" אשר הסיבה להופעתה אינה ידועה, והשנייה "שלפוחית רגיזה נוירוגנית" האופיינית למטופלים עם פגיעה במערכת העצבים (כגון פגיעות עמוד-שדרה, טרשת נפוצה, פרקינסון, לאחר אירוע מוחי ועוד). 

התסמינים הקלאסיים של שלפוחית רגיזה הינם: תכיפות (תדירות) גבוהה במתן השתן, קושי בהתאפקות עד לכדי אי שליטה (דחיפות במתן שתן – רצון עז למתן שתן שאינו ניתן לדיחוי) ונוקטוריה (השתנה לילית, מעל לפעם אחת בלילה). במידה והתסמינים מוכרים לכם מומלץ לפנות לאורולוג לקבלת המלצות וטיפול, ולשלילת מצבים רפואיים אחרים בעלי תסמינים דומים, כמו דלקות, מחלות ממאירות ועוד. 

קראו עוד: את לא לבד: המדריך המלא לבעיות נפוצות במערכת השתן התחתונה

האבחנה הראשונית של התופעה נעשית לרב על סמך הסימפטומים אותם מתארים המטופלים, תוך שלילת גורמים אחרים אפשריים לתסמינים, כגון זיהום בדרכי השתן, גידולים של מערכת השתן, זאת על ידי בדיקות בסיסיות הכוללות בדיקת שתן לכללית ולתרבית, אולטרסאונד כליות ודרכי שתן. חשוב לציין כי שתיית נוזלים או שתיית משקאות משתנים (קפה, אלכוהול, קולה) בכמות גדולה עלולות להוביל לתסמינים המדמים שלפוחית רגיזה, ויש להבדיל בין המצבים.

כ-17% מהאוכלוסייה סובלים מתסמונת השלפוחית השלפוחית הרגיזה, לה השלכות רבות על איכות החיים 

מהן דרכי הטיפול בשלפוחית רגיזה?

למרות ההשפעות השליליות של תסמונת השלפוחית הרגיזה על איכות החיים, בשל תחושת אי הנעימות בשיח על הפרעות מסוג זה, חלק מהמטופלים אינם פונים לייעוץ או טיפול. רבים גם טועים לחשוב שזהו חלק מ"תהליך ההזדקנות הטבעי", ולכן מאמינים ש"לא קיים פתרון". זוהי כמובן טעות. כיום, ישנם מגוון טיפולים לשלפוחית רגיזה. בחירת סוג הטיפול תעשה בהתאם לחומרת התסמינים. לדוגמה, מטופלים עם תסמינים בדרגה קלה, עשויים לחוות שיפור משמעותי לאחר ביצוע פעולות פשוטות, כגון: הפחתה בשתיית משקאות משתנים, צמצום אכילה ושתייה לפני השינה ושילוב עם פיזיותרפיה של רצפת האגן במידת הצורך. בנוסף, ניתן לבצע "אימון שלפוחית" – ניסיון התאפקות בעת תחושת רצון להטלת שתן (עד כמה שניתן). 

מאידך, מקרים מסוימים שינוי באורחות החיים אינו מספיק לפתרון הבעיה ועל כן יש צורך בטיפול תרופתי. חלק מהמטופלים חשים ייאוש ותסכול כאשר אפשרות טיפול אחת אינה מובילה להטבה וזונחים את הטיפול. לכן, חשוב להכיר את מגוון הפתרונות הרפואיים הקיימים:

א. תרופות ממשפחת ה"אנטי-כולינרגיים" (וזיקר, טוביאז, דטרוזיטול, ספזמקס ונוביטרופן)- תפקידן לעכב את התכווצויות הבלתי רצוניות של שריר השלפוחית. טיפול זה כרוך לעתים בתופעות לוואי (יובש בפה, נטייה לעצירות, טשטוש ראייה) דבר שעלול להוביל להפסקת הטיפול בשכיחות של עד כשני שליש מהמטופלים. כמו כן, בקרב כשליש מהמטופלים תרופות אלו אינן יעילות. חשוב להדגיש כי טיפול תרופתי מסוג זה אסור לשימוש במטופלים עם גלאוקומה זוית-סגורה.

ב.לפני כשנה נכנסה לשימוש תרופה בשם בטמיגה ממשפחת האגוניסטיים לרצפטור בטא 3, פתרון תרופתי נוסף כטיפול בודד או בשילוב עם תרופה אנטי-כולינרגית. כמו כן, במקרים של תופעות לוואי בלתי נסבלות מהטיפול התרופתי האנטי-כולינרגי היא מהווה חלופה טיפולית טובה, מאחר והיא לא גורמת לתופעות לוואי משמעותיות למעט עלייה אפשרית בלחץ-דם במטופלים הסובלים מיתר לחץ דם שאינו מאוזן תרופתית.

במקרים בהם הטיפול התרופתי אינו מוביל לשיפור, או לחילופין, ישנן הפרעות השתנה משולבות, נהוג לבצע בדיקה אורודינמית (בדיקה פולשנית שמטרתה הערכת התפקוד של מערכת השתן התחתונה). בהתאם לממצאים ניתן להתקדם לטיפולים פולשניים אחרים; הזרקת בוטולינום טוקסין A (או בשמו המוכר- בוטוקס) לשריר שלפוחית השתן. זוהי פעולה קצרה המבוצעת בחדר ניתוח תחת טשטוש או הרדמה מקומית, בתום הפעולה המטופלים משתחררים לביתם. החומר המוחדר לתוך שריר שלפוחית השתן מוביל לעיכוב ההתכווצויות הבלתי רצוניות של שריר השלפוחית ובכך מוביל להקלה משמעותית בתסמינים שתוארו. סיבוכים אפשריים ששכיחותם נמוכה הינם: דימום בשתן, זיהום בשתן ועצירת שתן המצריכה הכנסת קטטר באופן זמני. טיפולים פולשניים נוספים מבוססים על השפעה עצבית (נוירומודולציה) וכוללים גירוי חשמלי של עצבים ברגל (טיביה) ובעמוד השדרה. במקרים נדירים ישנם מטופלים שנאלצים לעבור ניתוח בטני, למשל אוגמנטציה (הגדלת נפח השלפוחית ע"י שימוש במקטע מעי), כריתת שלפוחית או הטיית שתן. 

לסיכום, מרבית המטופלים שמגיעים אליי לראשונה מספרים על ה"וויתורים" שהם נאלצים לעשות בחיים בשל התסמונת השלפוחית הרגיזה. הם נמנעים משהות ארוכה במקום ללא גישה לשירותים, פעילויות חברתיות, טיולים ובילויים אחרים. כמו כן, ניכרת ההשפעה השלילית על התפקוד המיני עקב פחד מדליפה בזמן קיום יחסי מין. במעמד זה, וגם כשהם חוזרים מיואשים כשהטיפול הראשון אינו מצליח, אני מסבירה שישנם פתרונות אחרים וטובים, ואין סיבה לזנוח את הטיפול בתסמונת. טיפולים אלו עשויים להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים של מבוגרים וצעירים, נשים וגברים כאחד. מכאן החשיבות למודעות לתסמונת, לסימפטומים ולטיפולים הקיימים. אם אתם חושדים כי אתם סובלים מהתסמינים אלה דלגו מעל מחסום הבושה, שתפו את הקרובים לכם וגשו להיבדק.

הכותבת הינה אורולוגית מומחית ביחידה לנוירו-אורולוגיה, המרכז הרפואי רמב"ם.