פרויקט מיוחד: כשהרפואה מגיעה למקום הכי מבודד בעולם

"אתם יכולים להביא תיק אחד. כדאי שהוא יהיה קל מספיק כדי שתוכלו לסחוב אותו ואת הציוד הרפואי שאנחנו מביאים, כי אף אחד לא יסחב אותו בשבילכם" – כך נפתחה ההרצאה שהתקיימה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת זגרב בקרואטיה לפני מספר חודשים. אריק לינדר, ראש המשלחת ששירת ביחידה 669 וכיום חבר האקדמיה האמריקאית לרפואת שטח, היה מאוד ברור בהגדרה של מיהו המועמד האידיאלי לצאת למשימה: סטודנט לרפואה משנה שלישית ומעלה, בעל ניסיון בעבודת שטח או שירות צבאי, בעל חוסן פיזי ומנטלי ועם מוטיבציה לתרום במקומות שאליהם לא הגיע מעולם האדם הלבן. "מתאים לי" חשבתי לעצמי, ומספר חודשים לאחר הגשת המועמדות, ואחרי עוד שלוש טיסות שנמשכו כמעט 24 שעות – מצאתי את עצמי בבית מלון בעיר פוקלפה, על גדות נהר האוקאיילי שמתנקז לאמזונס, יחד עם שאר חברי צוות Team5.

Team 5: "כדי להיות מעורב - קודם כל צריך להגיע"

כשמו כן הוא, team5 כולל חמישה אנשי צוות רפואי בכל משימה, כשבצוות המשימה הפעם נכחו, בנוסף לאריק כראש המשלחת, גם: דייב שניידר (פראמדיק בכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב), ד"ר ריצ'ארד האריס (רופא משפחה), ד"ר קית' רוז (מנתח פלסטי), ד"ר אוסוולד "אוזי" קמרון (רופא שיניים) ובריג'יט אדאמס (אחות אחראית בטיפול נמרץ ילדים). בנוסף נכחו גם אריקה (מתורגמנית ואחראית לוגיסטית), ג'ייד (צלם) וארבעה סטודנטים: לאה, ברניס, מרקו ואנוכי. זו הפעם הראשונה שארגון team5 לוקח תחת חסותו סטודנטים לרפואה, ולמרות שהתכנית מוגדרת כ"תצפית" (shadowing) – בפועל עשינו הכל, בדומה לשאר אנשי הצוות ותחת חניכה שלהם. כך, כולנו זכינו לקבל אין-ספור חולים באופן עצמאי תוך ביצוע אנמנזה ובדיקה פיזיקלית, לקחת חלק פעיל בחדר ניתוח, לנקז ולתפור פצעים ואבצסים, לבצע הרדמות מקומיות ואפילו לעקור כמה שיניים – כל מה שנדרש כדי לסייע לצוות לטפל בכמה שיותר חולים במסגרת זמן נתונה. "התכנית היתה הצלחה גדולה ונשמח לשלב סטודנטים במשימות שלנו בעתיד", סיכם אריק ביום האחרון למשלחת, והסטודנטים מצידם הסכימו כי מדובר בחוויה חד פעמית, ותחושות השליחות והסיפוק – שוות את הכל.

חברי Team 5 יחד עם נציגי חיל הים הפרואני

בשבוע אחד: רפואת משפחה, רפואת שיניים, בית מרקחת וחדר ניתוח

אחד המקרים הקיצוניים שטופלו בחדר הניתוח היה של טטיאנה, ילדה בת 8 שסבלה מפגם התפתחותי שגרם לחוסר סגירה של הלחי מצד שמאל ויצירה של "שפתיים" ארוכות שנמשכו כמעט עד האוזן. טטיאנה לא הלכה לבית הספר וכמעט לא יצאה מהבית, עד שהיא ואימה שמעו על הצוות הרפואי שעומד להגיע מארצות הברית לבצע ניתוחים קוסמטיים בחינם. אנה התקבלה לניתוח שארך כ-7 שעות בניצוחו של ד"ר רוז ובשיתוף פעולה עם ד"ר אצ'בריה, מתמחה מקומי בכירורגיה, במהלכו היא זכתה בשפתיים ואוזן חדשים. לאחר תקופת החלמה של כמה שבועות היא תזכה ללכת, לראשונה בחייה, לבית הספר - הפעם עם ילקוט חדש שנרכש  עבורה על ידי חברי צוות team 5.

אין חדר ניתוח? אין בעיה!

הגידול שהוסר מגבה של לורה: "לא רואים כאלה במדינות מפותחות"

נגמרו התחבושות, אין יותר חומר הרדמה

"יש לנו מלאי מוגבל של תרופות וציוד וזה צריך להספיק לשבוע", אומר דייב, האחראי על מלאי התרופות. ואכן, כבר ביום הרביעי למשלחת אנו מבינים שהשתמשנו ביותר ציוד ממה שתוכנן במהלך הימים הראשונים. כך, לדוגמא, נגמרו ערכות התפירה הכירורגיות שנשלחו במיוחד מארה"ב ואי אפשר לרכוש אותן בשום מקום בעיר. גם רוב הפדים נצרכו במהלך הימים הראשונים בחדר הניתוח ולא נותרה ברירה אלא להשתמש בפדים אחרים, קטנים יותר ונוחים פחות. ובעוד שהבעיות הללו מהוות בעיות שוליות שגורמות לכך שהטיפול יהיה פחות נוח (אבל עדיין אפשרי) – הבעיה הגדולה היא שהתרופות שמשמשות להרדמה מקומית הולכות ואוזלות במהירות. "בקצב הזה", אומר אוזי רופא השיניים, "אני אתחיל לעקור שיניים בלי הרדמה". אוזי הוא הרופא העסוק ביותר במשלחת: מרפאת השיניים שלו מטפלת בכ-40 חולים ביום, אך טווח הטיפולים הוא צר ונע בין חינוך להגיינה אוראלית לעקירה של שן אחת או יותר. כשהוא מדבר על עקירת שן ללא הרדמה זה ברור שהוא צוחק, אבל מצד שני – האם יש אלטרנטיבה? האם יותר מוסרי להשאיר בפה שן רקובה שגורמת למטופל סבל שנמשך חודשים? ומה אם המטופל יחליט לעקור אותה בעצמו, ללא הרדמה או סטריליות?

חומרי הרדמה מקומית מגיעים באמפולות משולבות שכוללות לידוקאין (חומר מאלחש) ואדרנלין (מכווץ כלי-דם). למזלנו, ולמזלם של החולים של אוזי, קיבלנו תרומה של אמפולות לידוקאין ואמפולות אדרנלין בנפרד, וכל שנותר הוא לערבב אותן ביחס הנכון. חישוב ובדיקה מהירה בגוגל מגלים את הדרך הנכונה למהול את שתי התרופות, ואוזי נושם לרווחה: "ברוכים הבאים לרפואה בג'ונגל".

בפעולה: ד"ר אוזי יחד עם ד"ר קירה, רופאת שיניים שעובדת עם חיל הים הפרואני

 "זהו רק הצעד הראשון במסע הארוך של הנגשת הרפואה לאזורים מבודדים" 

בפן האישי – זו היתה חוויה של פעם בחיים. המשימה הזו היתה המשימה הרפואית הראשונה שלי במדינת עולם שלישי והיא לימדה אותי שיש רפואה אחרת, בסיסית, שרובנו לא מכירים. היכולת להגיע לאבחנה על סמך אנמנזה ובדיקה פיזיקלית בלבד היא מוגבלת אבל הכרחית בתנאים מסוימים, ובכל מקרה מהווה סוג של אומנות ומיומנות נרכשת. קשה להשתחרר מהפחד שאולי אתה מפספס משהו, כשאתה נמצא לבד בלי יכולת לבצע בדיקות בסיסיות כמו צילום או בדיקות דם, ועדיין, אני בוחר לאמץ את המנטרה של הרופאים במשלחת שאומרת "זה או אתה או כלום. אתה הסיכוי הכי טוב של האנשים האלה, תתנהג בהתאם".

אם ברצונכם ללמוד עוד על team5 ועל הפעילות שלהם – אתם מוזמנים לבקר באתר https://www.team-5.org/  וללמוד עוד על המשלחת הזו ועל משלחות עתידיות.