טיפול רב מקצועי בפרקינסון: כלי חיוני במהלך המחלה

מחלת פרקינסון שייכת לקבוצת המחלות המוח הניווניות (המחלות הנוירו-דגנרטיביות) בהן עם הגיל נגרמת ״זקנה מואצת״ של תאי המוח שמובילה למוות מוגבר של תאים ואבדן תפקודים מוחיים. המחלה מופיעה ב- 0.3% מהאוכלוסייה הכללית - קרוב ל- 6.5 מיליון איש ברחבי העולם. התאים הנפגעים בתהליך הניווני הם תאי המוח שמעורבים בתהליך התנועה שלנו. תאים אלה ממוקמים באזור במוח שנקרא גרעיני הבסיס, ובפרט באזור קטן שנקרא ה- Substantia Nigra. תאים אלו מתקשרים ביניהם ותומכים בתנועה שלנו בעזרת הורמון שנקרא דופמין.

 Jne Valokuvaus | Shutterstock

מבין גורמי הסיכון למחלה: גנטיקה, אורח חיים ופגיעות נוירולוגיות

כיום אנחנו מכירים מספר גורמים שמעלים את הסיכון להתפתחותה של מחלת פרקינסון, בהם גנטיקה והיסטוריה משפחתית, הרגלי חיים, כגון אורח חיים יושבני והעדר פעילות גופנית, חשיפה לחומרים רעילים כמו חומרי הדברה ואף מקום מגורים: מחקרים הראו שמחייה באזורים כפריים בעולם מעלה את הסיכון ללקות בפרקינסון. עוד ידוע כי באזור עמק הסיליקון בארה"ב בו קיים ריכוז גובה של רעלים, קיים גם שיעור תחלואה גדול יותר בפרקינסון. גורם רפואי נוסף שיכול לגרום להתפתחות המחלה הוא חבלות ראש בעבר, בין אם גרמו לאיבוד הכרה ובין אם לאו. 

פרקינסון היא מחלה אשר מאפיינת גילאים מבוגרים ומתגלה בממוצע בגיל 60. ברוב המקרים מחלת הפרקינסון תהיה מלווה במחלות מוח ניווניות נוספות, כמו אלצהיימר או מחלות צרברו-וסקולריות, שמערבות פגיעה באספקת הדם המוחית ומתבטאות באירועים מוחיים ״קטנים״ שגורמים נזק מצטבר לחומר הלבן במוח לאורך זמן. מחלות אלו מוסיפות על הנזק שנגרם במהלך מחלת הפרקינסון והן עלולות להחמיר את ביטויי המחלה התנועתיים (המוטוריים) לצד הביטויים שאינם קשורים לתנועה (הלא מוטוריים).

ההסתמנות הראשונית של פרקינסון

מחלת הפרקינסון יכולה למשוך את תשומת הלב של המטופל או של הסובבים אותו בעקבות תסמינים בולטים לעין. אלו הם לרב התסמינים המוטוריים שמתבטאים ברעד ונובעים מפגיעה בתאים המוטוריים שאחראיים על דיוק התנועה שלנו. עם זאת, חשוב לדעת שקיים אחוז גדול של חולי פרקינסון שאינם סובלים מרעד או שהרעד אינו הסימן הבולט. מעבר לכך, מעניין לדעת כי רוב האנשים אשר סובלים מרעד אינם סובלים מפרקינסון, אלא  מרעד ראשוני. בקרב אלה הסובלים מרעד ראשוני התופעה צפויה להחמיר בזמן פעילות, בעוד שבקרב חולי פרקינסון הרעד יופיע לרוב במנוחה ויתחיל בצד אחד של הגוף. תסמינים מוטוריים נוספים כוללים אטיות כללית, גרירת רגליים, ירידה בשיווי המשקל ונוקשות של השרירים.

לצד תסמינים אלו, חולי פרקינסון חווים גם תסמינים שאינם מוטורים, כמו ירידה בחוש הריח, הפרעות שינה שכוללות בעיקר דיבור מתוך שינה והזזת גפיים במהלך השינה, עצירות, הפרעות במצב הרוח ותתכן אף ירידה בריכוז ובקוגניציה.

עם הזמן המחלה מתקדמת ויחד עם התפתחותה מתווספים תסמינים נוספים. לעתים התסמינים מגיעים יחד עם עליה במינון התרופות ואלו יכולים לכלול אימפולסיביות, עליה בדחף למאכלים מתוקים, עליה בדחף המיני ועוד.

הטיפול העיקרי בפרקינסון: תרופות

תרופות שנועדו לטיפול בתסמיני המחלה היו הטיפול הראשון לפרקינסון ונותרו כאפשרות הטיפול הראשונה לשימוש עד היום. התרופות העיקריות משפיעות על מערכת הדופמין – אותה מערכת שתפקודה יורד בעקבות ניוון התאים מפרישי הדופמין במוח. הטיפול התרופתי נועד להשיב את החסר במוליך העצבי הזה וכך מסייע במיתון התסמינים המוטוריים. 

קיימות מספר תרופות שמצליחות להעלות את רמות הדופמין:

• מעכבי MAO – תרופות מקבוצה זו מפחיתות את פירוק הדופמין שמיוצר באופן טבעי בגוף ומשמשות בשלבים הראשונים של המחלה.

• לבודופה – תרופה אשר ניתנת עם התקדמות המחלה ומסייעת "בהבאת" דופמין לאזורים המוחיים בהם קיים חסר.

לרב הטיפול משלב גם תרופות נוספות שנמצאו כיעילות במחקרים, כמו Amantadine ו-Zonisamide. 

כאשר הטיפול התרופתי נלקח לאורך זמן הוא עלול להוביל לשתי השלכות מרכזיות: 

מצב ״on״ 

מצב בו התרופה אשר נלקחת עובדת ״ביתר״ וגורמת לעודף תנועתיות ולתנועות לא רצוניות (דיסקינזיה). 

מצב  ״off״ 

מופיע כאשר השפעת התרופה פגה ותסמיני המחלה חוזרים.

במצבים אלו ובשלבים מתקדמים של המחלה ניתן להציע למטופל טיפולים נוספים שאינם מחליפים את הטיפול התרופתי אלא נלווים לו.

זריקות, משאבות ואלקטרודות: הטיפולים המתקדמים בפרקינסון

באופן דומה ניתן להשתמש גם במשאבת אפומורפין – שפועלת באותה צורה של משאבת אינסולין ולמעשה מפרישה את האפומורפין באופן קבוע. טיפול זה ניתן בשלבים מתקדמים יותר והוא מסייע במיתון התסמינים לצד קיצור משך הזמן עד להשפעת התרופה.

משאבת לבודופה לקיבה 
פרוצדורה נוספת אשר מפרישה ישירות למערכת העיכול את תחליף הדופמין לבודופה באופן מתמשך וכך מספקת מינון קבוע של דופמין לדם – וכתוצאה מכך גם למוח. אף על פי שטיפול זה מערב פעולה פולשנית, ביכולתו לספק איזון טוב למצב המוטורי של המטופל והתחלתו בשלבים מוקדמים יכולה להוות תחליף כמעט מלא לטיפול התרופתי הפומי.

השתלת קוצב מוחי 
פעולה המתבצעת בחדר הניתוח על-ידי נוירוכירורג בהרדמה מקומית. במהלך הפעולה משתילים אלקטרודות שפולטות אנרגיה חשמלית לתוך האזור המוטורי העמוק של המוח שאינו מתפקד במחלה. 

הטיפול מסייע בנטרול התסמינים המוטוריים ומספק השפעה יעילה השווה באיכותה לטיפול התרופתי. עם זאת,  לרוב אין להפסיק את הטיפול התרופתי גם לאחר השתלת הקוצב ויש צורך בטיפול משולב גם לאחר ההליך.

טיפולים בתסמינים הנלווים של מחלת הפרקינסון
מלבד הטיפולים שהוזכרו לעיל, קיימים טיפולים נוספים שמיועדים לסייע במיתון התסמינים הנלווים שמתפתחים כתוצאה מהפגיעה העיקרית במחלה. אחד מהם הוא למשל טיפול בבוטוקס שמיועד באפן ספציפי למצבים בהם התפתחו הפרעות בעפעפיים כתוצאה מהמחלה. זריקות בוטוקס יכולות להרפות את השרירים באזור וכך יכולות להקל על התסמין המוטורי שהתפתח ספציפית באזור העיניים.

טיפול בקנאביס
קנאביס רפואי מסייע לעיתים במיתון התסמינים שאינם מוטוריים, בהם מצבי רוח, קשיי שינה וכאבים הנלווים למחלה ולפגיעה בשרירים ובתנועה. חולי פרקינסון זכאים להגיש בקשה לרישיון לקנאביס אם הם סובלים מתסמיני נוקשות וכאב עם תגובה לא מספקת לטיפול התרופתי. ההחלטה לגבי מתן קנאביס רפואי נתונה לשיקול דעתו של הרופא המטפל. 

כיצד הטיפול הרב מקצועי משתלב במחלת הפרקינסון?

הגישה כוללת טיפול בריפוי בעיסוק לשם שימור התפקוד היומיומי ולמיתון הרעד; טיפולי פיזיותרפיה לחיזוק את השרירים, לשיפור את שיווי המשקל ולמניעת נפילות; וטיפול באמצעות קלינאית תקשורת לטיפול בבעיות בליעה ריור יתר והיחלשות טון ויכולת הדיבור עם התקדמות המחלה. 

פעילות גופנית מותאמת לחולי פרקינסון נועדה למתן את התסמינים המוטוריים הנלווים למחלה. כמו כן, חשוב להקפיד על הרגלי שינה טובה, הרגלי תזונה ושתייה מספקת המסייעים בין היתר להתמודדות עם העצירות. 

בנוסף יש לשלב גם טיפול פסיכולוגי ותמיכה נפשית. מחלת הפרקינסון מלווה גם במצבים נפשיים קשים ועל כן יש צורך לעיתים קרובות גם בתמיכה פסיכולוגית להתמודדות עם המחלה גם עבור החולה וגם עבור הקרובים לו. 

כדי לסייע בטיפול יעיל במחלה ובתסמיניה מומלץ לפנות לגורם מטפל מקצועי אשר מבין את ההשלכות הרבות של מחלת הפרקינסון לא רק על תאי המוח הנפגעים – אלא גם על החולה, על משפחתו ועל סביבתו הקרובה. רופא זה יוכל להציע את הטיפולים הרלוונטיים לכם ולהתאים את התוכנית המיטבית עבור המטופל, בריאותו ונסיבות חייו.