לבודופה (Levodopa)

למיטב ידיעתי, אין קשר בין ציפרלקס לבין כמות השתנה, הן בסוכרתיים והן בלא סוכרתיים. אם אתה מטופל בדיאליזה, האם אתה עדיין נותן שתן? כמה? האינטראקציה האפשרית היחידה במצב כמו שאתה מתאר היא בין ציפרלקס לבין אינסולין, במיוחד באדם עם אי-ספיקת כליות. השילוב יכול להביא לנטייה ליותר היפוגליקמיות במנגנון מסויים, ולכן כדאי לעקוב אחרי רמת הסוכר יותר בקפידה באדם המטופל באינסולין שהתחיל טיפול חדש בציפרלקס. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד

בדיקת אבהות נעשית רק בצו בית משפט. לכן לאחר קבלת הצו, אין בעיה גם לקבל דגימת דם לביצוע הבדיקה. אני מצרפת קישור לדף הכולל מידע על הנושא מאתר של בית החולים שיבא. http://www.sheba.co.il/h/909

איבר המין מכוסה עור כמו כל שאר הגוף שלנו. כך שגם על איבר המין יכולים להופיע פצעים לכאורה "רגילים"- הנגרמים עקב זיהום של בלוטות החלב בזקיקי השערות. מאידך, מחלות מין , שיכולות להתבטא בפצעים, כיבים או הפרשות מאיבר המין מתמקדות בד"כ באיברי המין ופחות על פני העור. בנוסף, מחלות מין מדבקות מאוד בקיום יחסי מין, בניגוד למחלות זיהומיות אחרות של העור. על מנת לאבחן את הנגע / הפצע על איבר המין ולהחליט על משמעותו עליך להיבדק על ידי רופא עור. יש לכך משמעות רבה לגבי הדבקת בנות / בני זוג וכן לגבי טיפולים למניעת התפשטות ונזקים בלתי הפיכים.

קצת קשה לי לענות על השאלה בלי לדבר איתך ולבדוק אותך, אבל אני חושבת שחלק גדול מן הסימפטומים מהם את סובלת נובעים מחרדה, כנראה לאור העובדה שאביך לקה בגידול סרטני. סימפטומים של חרדה מחקים סימנים של מחלה אמיתית: דפיקות לב, קוצר נשימה, זיעה קרה, יובש בפה - ולכן עשויים להיות מאוד מבהילים, ותחושת הסבל לה הם גורמים היא אמיתית לחלוטין. אני חושבת שיהיה חכם לטפל בשלב הראשון בבעיה הזאת, ולאחר שהיא תיפטר, ניתן יהיה לראות מאיזה סימפטומים את עדיין סובלת, ולנסות לטפל בך. תוכלי לבקש מרופא המשפחה שימליץ לך על מישהו שיוכל לטפל בבעיית החרדה. בהצלחה.

Requip או בשמה הגנרי Ropinirole היא תרופה לטיפול במחלת פרקינסון הניתנת כתרופה יחידה או בשילוב עם מספר תרופות. במחלת פרקינסון נוצר חסר של מעביר עצבי בשם דופאמין במוח. רקוויפ דומה לדופאמין בהשפעתה על קולטני המוח ומגרה אותם לפעול. התרופה עוזרת לתסמיני רעד ואיטיות בתנועה. בשלבים המוקדמים של המחלה היא בדרך כלל ניתנת לבדה או בשילוב עם תרופות מקבוצות אחרות כגון סלג'ילין. בשלבים מתקדמים יותר נהוג להוסיף לה תרופה בשם לבודופה, שהיא תרופה חזקה יותר אך גם בעלת תופעות לוואי קשות יותר, כמו תנועות לא רצוניות. רקוויפ תעזור גם בשלב זה משום ששילובה מאפשר להקטין את מינון הלבודופה על תופעות הלוואי שלו. לקריאה נוספת: http://us.gsk.com/products/assets/us_requip.pdf

היפרדות שליה הוא מצב שבו השליה מתנתקת מפנים הרחם. ההיפרדות יכולה להיות חלקית (כמו במקרה שלך), או מלאה. אכן, אין טיפול למצב זה, ואפשר רק להקפיד על מנוחה ולהיות במעקב רופא, ולהיות ערים לסימנים כמו דימומים, וכאבי בטן חזקים. תוכלי למצוא עוד מידע על הפרדות שליה כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_071008_5.asp

אין מרפא למחלת הפרקינסון. מטופלים רבים מושפעים רק במידה קלה ואינם זקוקים לכל טיפול במשך מספר שנים לאחר האבחון הראשוני. כאשר התסמינים מחריפים, רופאים נוהגים בדרך כלל לרשום לבודופה (L-dopa), תרופה המסייעת להחליף את הדופאמין של המוח. לעתים רושמים הרופאים תרופות אחרות המשפיעות על רמות הדופאמין במוח.

בדרך כלל, רושמים הרופאים לחולים לבודופה בשילוב עם קארבידופה. קארבידופה מעכבת את המרת הלבודופה לדופאמין עד שהיא מגיעה אל המוח. תאי העצב יכולים להשתמש בלבודופה כדי ליצור דופאמין ולחדש את המלאי המתדלדל של המוח. על אף שלבודופה מסייעת בלפחות שלושה רבעים ממקרי הפרקינסון, לא כל התסמינים מגיבים לתרופה במידה שווה. בריידיקינזיה והתאבנות הגפיים מגיבות טוב מכולם, בעוד שהרעידות עלולות לפחות רק במידה גבולית. בעיות בשיווי המשקל ותסמינים אחרים עלולים שלא להיות מוקלים כלל. תרופות אנטיכולינרגיות עשויות לסייע בשליטה ברעידות ובהתאבנות הגפיים.

תרופות אחרות, כגון ברומוקריפטין, פרגולייד (Pergolide), פראמיפקסול (pramipexole )ורופינירול מחקות את פעולת הדופאמין במוח, וגורמות לתאי העצב להגיב כפי שהיו מגיבים לדופאמין. נראה כי תרופה אנטי-ויראלית בשם אמאנטאדין מפחיתה אף היא את התסמינים. במאי 2008 אישר מנהל התרופות האמריקאי (ה-FDA) את התרופה רזגלין לשימוש בצוותא עם הלבודופה עבור חולים הסובלים ממחלת פרקינסון בשלבים מתקדמים, או כתרופה בודדת לטיפול במחלת פרקינסון בשלבים מוקדמים.

במקרים מסוימים, ייתכן כי יהיה מקום לטיפול בניתוח במקרה שהמחלה אינה מגיבה לתרופות. בחולים הנפגעים מן המחלה באופן קשה, דווח כי סוג של ניתוח מוח המכונה פאלידוטומיה הנו יעיל בהפחתת התסמינים. טיפול המכונה גירוי מוח עמוק (DBS, או Deep Brain Stimulation) אושר כעת על ידי ה-FDA. בטיפול ה-DBS, אלקטרודות מושתלות במוח ומחוברות למכשיר חשמלי קטן המכונה מחולל פעימות, אותו ניתן לתכנת מבחוץ. טיפול ה-DBS עשוי להפחית את הצורך בלבודופה ובתרופות דומות, ודבר זה מפחית את התנועות הלא-רצוניות המכונות דיסקיניזיה שהן תופעת לוואי נפוצה של הלבודופה. הטיפול מסייע גם להקל את תנודת התסמינים וכן להפחית את הרעידות, את איטיות התנועה ואת בעיות ההליכה. טיפול ה-DBS מחייב תכנות קפדני של מכשיר הגירוי בכדי לפעול כהלכה.