העברה (Transference)

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הבין את החקירה האנליטית של נפש מטופליו כתהליך אובייקטיבי של חתירה אל האמת הפנימית. בהתאם, הוא הניח שעל המטפל להישאר בלתי אישי ומרוחק, כדי שלא "ללכלך" את אובייקטיביות החקירה. אלא שבמהלך שנות עבודתו, גילה פרויד כי למרות עמדה זו חווים מטופליו רגשות עזים כלפיו. הרגשות הללו היוו, לטענתו, את הבסיס להעברה: מצב בו המטופל חש אל המטפל רגשות שמקורם ביחסי ילדות מוקדמים.

בתחילת עבודתו ראה פרויד את ההעברה כמכשול בפני החקירה האנליטית, אך בהמשך הבין שניתן להשתמש בה כדרך נוספת להגיע לשכבות נסתרות ולחוויות ילדות המוסתרות בנפש המטופל. כך, למשל, מטופל אשר הוריו היו שתלטניים וביקורתיים עלול לחוות את פירושיו של המטפל כביקורתיים וחודרניים גם הם. הבנה זו תאפשר, במהלך הטיפול, לבחון כיצד משפיעה רגישותו של המטופל לביקורתיות על תפקודו בחייו הבוגרים. תחילה הניח פרויד כי רק במטופל מתעוררים רגשות שאינם רציונליים כלפי המטפל, אך בהמשך זיהה גם תהליך הפוך שאותו הגדיר כהעברה נגדית.

כיום, מכירות גישות טיפוליות רבות בכוחה של חווית ההעברה במהלך הטיפול אך מדגישות, במקביל, את היחסים הממשיים בין שבין המטפל למטופל.