סבא וסבתא של החופש הגדול: כך תשמרו על איזון משפחתי בריא

החופש הגדול זהו הזמן שבו הסבים נרתמים יותר מהרגיל כדי לסייע ההורים ולבלות זמן עם הנכדים. כיצד ההורים צריכים להתנהל מול הסבים כדי לשמור על דינאמיקה בריאה ומה עושים הסבים במקרה שיש יותר נכדים מזמן פנוי? מטפלת מסבירה

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 17/07/2016

החופש הגדול כבר כאן ותוך מספר שבועות יסתיימו גם הקייטנות. כאשר שני בני הזוג עובדים, נעשים מאמצים רבים כדי להתגבר על הפער שבין כמות ימי החופשה שמגיעים להם כחוק - לבין אלו של ילדיהם, וברי המזל שביניהם נעזרים בסבים וסבתות, המהווים משאב משמעותי העומד לרשותם. 


קראו עוד: רחצה מסוכנת? כך תשמרו על חיי הילדים בבריכות השחייה


מחד ההסתייעות בסבים ובסבתות עשויה להיות בעלת ערך ורווח לכל הצדדים: ההורים מתפנים לשגרת עבודתם, בזמן שהנכדים והסבים נהנים מזמן איכות משותף, שלרוב לא מתאפשר במהלך שנת הלימודים. מאידך, עשויה - אם לא נזהרים – להתפתח דינמיקה בעייתית שתעכיר את היחסים המשפחתיים. לכן, חשוב להתנהל באופן ששומר על מערכת יחסים טובה ומאפשר הפריה הדדית. 



יש נטייה לקחת את הסבים כמובן מאליו

חשוב לזכור שכיום רבים מהסבים והסבתות עדיין לוקחים חלק פעיל בשוק העבודה, ואילו אלה שיצאו לגמלאות מושקעים מאוד בפנאי האישי שלהם. חשוב מאוד לכבד את שגרת היום של הסבים ולא לקחת כמובן מאליו את הסיוע שלהם. לצערי, אני פוגשת בהורים רבים שמאמינים כי העבודה שלהם בעלת חשיבות גבוהה יותר מהחוג או הפעילות חברתית של הסבים. הורים, שגרת היום של הסבים אינה פחות חשובה משגרת יומכם. לכן, אל תשכחו להביע הערכה לסיוע שניתן לכם ואל תקבלו דבר כמובן מאליו. 



הבילוי עם הנכדים כרוך במאמץ פיזי ורגשי

יחד עם ההנאה הרבה שכרוכה בבילוי עם הנכדים, חשוב לזכור שהיא גם דורשת מאמץ פיזי ורגשי. הדבר מועצם כאשר מספר הנכדים עולה על מספר הילדים וישנו רצון לרצות את כולם. הרצון להעניק עזרה לכל הילדים באופן שיוויוני, ככל הניתן, יוצר עומס רב על הסבים והסבתות, בין אם מדובר באירוח של מספר רב של נכדים במקביל או פריסה שבועית כדי לתת לכל ילד מענה בנפרד. הקושי לעמוד בעומס יוצר לעתים הימנעות ממתן עזרה באופן גורף לכל הילדים או חוסר איזון במתן עזרה בין הילדים השונים. חוסר איזון מסוג זה עשוי להוביל לתחושות קיפוח וכעס בין הילדים לבין עצמם ובין הילדים להורים. במצבים אלו אני ממליצה להציף את הדברים בשיחה משפחתית גלויה ולמצוא יחד פתרונות יצירתיים אשר מכבדים את הצרכים של כל בני המשפחה.          



"זו ילדותי השלישית"

סבים וסבתות אשר מושקעים מאוד בשגרת יומם ואינם פתוחים וגמישים לקחת חלק פעיל בחיי הנכדים, עשויים לפספס את האיכויות של מערכת יחסים נפלאה זו, שיש בה מרכיב גבוה מאוד של כיף, ללא ה"עול" של החינוך. כמו כן, הקשר עם הנכדים טומן בחובו פוטנציאל אדיר לריפוי פצעי ילדות. דברים שהצטערנו שעשינו או שלא עשינו עם הילדים אנחנו יכולים לשפר ולתקן ביחסים עם הנכדים. על כן, החופש הגדול יכול להיות הזדמנות נהדרת לצאת מהשגרה ולהנות מזמן איכות משמעותי יותר עם הנכדים.


לא לקחת אותם כמובן מאליו: סבים בבילוי קיצי עם הנכדים


כדי שהבילוי המשותף עם הנכדים יניב תוצאות חיוביות עבור כל הצדדים - הסבים, ההורים והילדים - הנה מספר טיפים של "עשה ואל תעשה" שיעזרו לכם להימנע ממצבים בעייתיים:



עשה ואל תעשה, הורים:  

1.בקשו עזרה מתוך ההבנה שאף אחד לא חייב לכם דבר. אתם בחרתם להביא ילדים לעולם ובסופו של יום ע האחריות עליהם מוטלת עליכם. זה נפלא כשיש עזרה אך היא אינה מחוייבת במציאות. כשעוזרים לכם הביעו את ההערכה במילים ואל תיקחו אותה כמובן מאליו. 


2.העריכו את שיגרת יומם של הסבים/סבתות – אל תתנשאו או תזלזלו בחשיבות הפעילויות האישיות שלהם. אם אתם מרגישים שקיימת נוקשות שמצמצמת את הקשר בין הנכדים לסבים – נסו לגייס אותם באופן חיובי להיות מעורבים בחיי הנכדים, גם שלא במטרה לעזור לכם להשגיח עליהם. 


3.כאשר יש יותר נכדים מילדים, עודדו שיח משפחתי רחב ופתוח על נושא חלוקת הזמנים. אל תצפו מהסבים והסבתות "לשבור את הראש" לבד וללהטט ביניכם. אל תצברו תסכולים לאורך זמן – אווררו את הרגשות שלכם במידה ואתם מרגישים שאין הוגנות, באופן שיעודד פתרון בעיות ושיח משמעותי.


4.כאשר הנכדים נמצאים עם סבא וסבתא הם כפופים לגבולות ולחוקים שלהם. לפעמים עם סבא וסבתא הגבולות יותר גמישים – אפשרו את זה במידת מה, כיוון שזה חלק מהכיף, הן של הנכדים והן של הסבים. הקפידו אך ורק על הגבולות העקרוניים ביותר עבורכם וגייסו באופן חיובי את הסבא וסבתא לשתף איתכם פעולה לטובת הנכדים.


קראו עוד: האם אתם זקוקים לטיפול זוגי? כך תדעו



עשה ואל תעשה, סבים וסבתות: 

1.דאגו לפתח מערכת יחסים משמעותית עם הנכדים בכך שתהיו מעורבים באופן רגשי בחייהם. פנו להם זמן בשגרת היום שלכם. דעו לנצל הזדמנויות להעמקת הקשר כאשר הן נקרות בדרככם.


2.צרו מערכת יחסים פתוחה עם ילדיכם, אשר תאפשר להם לבקש עזרה בכל עת שהם צריכים מבלי לחשוש או לחוש רגשות אשם, ובמקביל הישארו נאמנים גם לעצמכם ודעו לומר "לא" כשזה לא מתאים לכם. אין סיבה שתרגישו "מנוצלים" – יש לכם בחירה. 


3.תנו את הדעת והשתדלו לאזן בין העזרה שאתם מעניקים לכל ילדיכם, כך שלא תיווצר תחושת תחרות או קיפוח. 


4.כבדו את הורי הנכדים ואת הערכים המשמעותיים להם. גם אם אתם חושבים אחרת, אל תזלזלו או תסתרו אותם. זכרו – בסופו של יום, הם ההורים והם המחנכים. אל תערערו את הסמכות ההורית שלהם, מאחר שבסופו של דבר זה פוגע בכולם. היו מעורבים אך לא מתערבים. 



לסיכום, במשולש שבין סבים, הורים ונכדים, חשוב לזכור שהמטרה היא לשמור על מערכת יחסים טובה ואיכותית בין כולם. לשם כך דרושים הערכה הדדית וגמישות מצד כל הצדדים. החופש הגדול הוא הזדמנות נהדרת להעמיק ולהעשיר את הקשר בין הסבים לנכדים, לבלות וליהנות יחד. בעזרת שיח פתוח ושיתוף פעולה נעבור כולנו את הקיץ בשלום.



הכותבת הינה מטפלת אישית, זוגית ומשפחתית מוסמכת 


פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, מהתיאור שלך, נשמע שישנם חלקים טובים מאד בקשר שלכם, חלקים ששניכם מעריכים. משיכה מינית ומשיכה כללית חשובים מאד בקשר זוגי, אך אלה מושפעים מגורמים רבים ויכולים לעתים להשתנות. טיפול זוגי הוא הכתובת שלך, באופן ברור. בטיפול מעין זה, תוכלו להכיר אחד את השני יותר לעומק, תוכלו לעבור תהליכים אישיים בתמיכת השני, ואולי למצוא את הדרך חזרה. גם אם לא, דרך הטיפול תוכלו לקבל החלטות בצורה מסודרת יותר. חשוב מאד לבחור מטפל זוגי מוסמך , וזאת תוכלו לעשות דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי, בקישור זה: http://www.mishpaha.org.il/ איני מכירה מטפלים שיגידו לכם שאין טעם להגיע. ייתכן וישנם מטפלים עמוסים שאינם פנויים, אך בקישור המצורף תוכלו לקבל רשימה ארוכה של מטפלים מוסמכים, שיוכלו לעזור לכם לעבור ממצב של תקיעות למצב של תנועה והתפתחות. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, אפשר לחלוטין להבין את הקושי שלך להכיל מצבים כאלה, הדורשים ממך השקעה רבה מאד ביחסים עם חמותך, ובתדירות גבוהה מאד. וזאת, כמו שאת רואה בעינים נבונות ורגישות, מתוך היחסים שהתפתחו עם השנים, בין בעלך לבין אמו. כן, כמו שאת כנראה מעריכה, יחסי התלות הייחודיים בין בעלך לאמו, זולגים אל הקשר שלכם ואל משפחתכם החדשה. חשוב לראות איך ניתן לתת לאימו מקום ומביטחון בחיים שלכם, תוך יצירת גבולות חדשים למשפחה החדשה שלכם. אמו צמאה לקשר, תלויה בנוכחות שלכם. ייאמר לזכותך ולזכותה, שהיא נהנית להיות במחיצתך. ובכל זאת, מאד ברור ומובן שאת צריכה את המרחב שלך. כמו כן, למען עתיד רגוע יותר לכולם, היה נהדר עם בעלך היה מוכן לעשות תהליך עם עצמו, בו הוא יצליח לשמור על קשר אוהב וטוב עם אמו, תוך היפרדות, שעד עתה לא התרחשה. בנוסף, המשפחה החדשה שלכם עדיין נמצאת בתהליך הסתגלות למצב החדש, בתכם. חצי שנה אולי נראית כמו זמן רב, אך זו עדיין ההתחלה, ואתם בתקופת הסתכלות: כלומר, שניהם מסתגלים לתפקידי ההורות שלכם, חמותך צריכה להסתגל לתפקידיה כסבתא. הצעתי כזו: 1. תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע למשך מספר פגישות, על מנת לקבל כלים להתמודדות. את יכולה לפנות למטפל משפחתי או להדרכת הורים. ייעוץ והדרכת הורים יסייעו לכם ליצור גבולות בין המשפחה שלכם לבין המשפחה המורחבת, ולהחזיר לעצמך את החיים שלך. 2. בינתיים, אוסיף מספר טיפים שיסייעו: - בתכם קטנה ומצריכה את מלוא תשומת הלב, כאשר היא ערה. עכשיו כשהימים חמים, תוכלי לתכנן כיצד את ממלאת חלק מהימים בפעילות בחוץ: בטיול, בגינת משחקים וכדומה. לעתים את והיא תהיו זמינות לביקור, ולעתים לא. חשוב שיהיו ימים שאת מבלה איתה לבדך. - אם החלטת שיומיים בשבוע הם ביכולת שלך לארח את חמותך, קבעי איתה ימי ביקור קבועים. תוכלי להסביר לה שלעתים אתן מטיילות, וחשוב לך לקבוע איתה ימים קבועים על מנת שאכן תיפגשו. - בימים בהם חמותך מבקרת, אם את חשה שאת יכולה לסמוך עליה בשמירה על בתכם, נצלי את זמן הביקור להספיק מטלות, בזמן שסבתא עם נכדתה (מקלחת, בישול, קריאת מיילים, וכדומה). כך, סבתא תתחיל ליצור זמן איכות אישי עם נכדתה, ואת תהיי חופשיה (אפילו בבית) לעשות דברים אחרים. כך תוכלי להרגיש שכולכן מרוויחות. - בהמשך, בתכם תגדל והמציאות תשתנה יותר מהר מהצפוי: בתכם תלך לגן, אולי לעתים תרצו את עזרתה של חמותך, יהיו לבתכם חברים למפגשי אחר הצהריים. המציאות תשתנה וחוקי המשפחה המשפחתיים ישתנו גם הם. בתקווה שתוכלו לחוש שינוי כבר מטיפים אלה, וכל הכבוד על הסבלנות וההבנה שאת מגלה לכל בני המשפחה, בהצלחה

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה
  • הדפס
רופאים בתחום
גב' אריאלה בר דויד גב' אריאלה בר דויד
MA , פסיכולוגית מומחית להפרעות אכילה, מרפאה... קרא עוד
מידע וכלים שימושיים

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ