חשיבה אגוצנטרית (Egocentric Thinking)

לו ילדכם בן השלוש היה רואה את חברו לגן בוכה, יש סיכוי גבוה שהיה בוחר לנחם אותו דווקא באמצעות הצעצוע האהוב עליו עצמו. הסיבה לכך היא צורת החשיבה האגוצנטרית המאפיינת ילדים צעירים. חשיבה אגוצנטרית מאפיינת ילדים עד גיל הגן (כולל), והיא מאופיינת בהיעדר יכולתם לתפוס שאחרים חושבים אחרת מהם, או רואים ויודעים דברים אחרים.

הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה הרבה לחקור את מאפייני החשיבה של ילדים ומנה את שלבי ההתפתחות הקוגנטיבית האופיניים להם. לטענתו, החל מגיל שנה וחצי ועד גיל שבע הילד כבר רוכש את היכולת לתפוס מושגים ולחשוב באופן סמלי, אך כללי ההיגיון על-פיהם הוא חושב שונים מאלה של מבוגר. המשמעות של חשיבה אגוצנטרית היא שבשלב התפתחותי זה הילד רואה את העולם דרך עיניו בלבד, ולא מסוגל לאמץ את נקודת מבטו של האחר. כך למשל, ילד בן ארבע עשוי להאמין שאם הוא יודע שיש עוגיות בקופסא מסוימת, גם ילד אחר ידע זאת, וכי השמש שוקעת מאחר והיא כבר עייף עייפה. בהתאם, בניסוי מפורסם הראה פיאז'ה כיצד ילדים בני ארבע הבוחנים דגם גדול של רכס הרים, אינם מזהים את אותו הרכס מנקודת המבט הנגדית - של אדם היושב בצד הנגדי.

היכולת לשינוי נקודת המבט מתפתחת בהדרגה במהלך תקופת הגן, ובמקביל משתפרת גם היכולת להסקת מסקנות בנוגע ליחסי סיבתיות. כך, בעוד שילד בן ארבע-חמש יניח כי העננים נעים כאשר הוא הולך ונעמדים כאשר הוא נעצר, ילד גדול יותר יהיה מסוגל להבין כי תנועתם של העננים מוסברת ע"י גורמים שאינם תלויים בו.