עונש (Punishment)

כמעט כולנו נענשנו או הענשנו במהלך חיינו: דו"חות חנייה, הוצאה מהכיתה, ביטול דמי כיס וכן הלאה הם רק חלק מהדוגמאות לשימוש הקיים בענישה בחיי היום יום שלנו.

מלבד שימוש זה, עונש הינו מושג יסוד בתיאוריות המתמקדות בעיצוב התנהגות באמצעות כללי ההתניה האופרנטית, אותם הגדיר הפסיכולוג ההתנהגותי ב.פ. סקינר. סקינר הראה במחקריו כיצד ניתן לעורר התנהגות אצל בני אדם ובעלי חיים, להגביר אותה, להפחית אותה או אף להכחידה לחלוטין באמצעות תגמולים חיצוניים. למשל, חולדה שלמדה ללחוץ על דוושה בתגובה לקבלת חיזוק חיובי כגון מזון, תחדל בהדרגה מללחוץ עליה, אם בעקבות הלחיצה יינתן לה זרם של שוק חשמלי מכאיב. במקרה זה, מהווה השוק החשמלי עונש, המפחית את הסבירות להופעת ההתנהגות מצד החיה.

סקינר טען כי ענישה אינה אפקטיבית לשם שליטה על התנהגות בשל אופייה המאיים, שעלול להוביל דווקא לפיתוח של התנהגויות שאינן רצויות אף יותר. לכן, כדי להגיע לאפקטיביות מרבית של העונש, עליו להיות מיידי ולהינתן בכל פעם שמתבצעת ההתנהגות הבלתי רצויה. בנוסף, יש להימנע מענישה חמורה מדי, שעלולה ליצור תחושות של כעס ותסכול, ולגרום למוענש, דרך התניה קלאסית, לקשר בין העונש למעניש, במקום בין העונש להתנהגות הבלתי רצויה. למשל, אדם המכה את כלבתו בכל פעם שהיא עושה את צרכיה בבית, ילמד אותה לפחד ממנו, במקום לפחד מהתוצאה של המעשה. לבסוף חשוב לציין כי במקביל למתן העונש מומלץ לחזק התנהגות חלופית רצויה, למשל, מינוי הילד המפריע ביותר בכיתה ל"שומר השקט" הכיתתי.