קנאת רחם (Womb Envy)

אחת הביקורות הקשות שהופנו כלפי התיאוריה האנליטית של פרויד הייתה לגבי השוביניזם שבה. קנאת רחם הינו מונח שהגתה הפסיכואנליטיקאית קארן הורני, כחלק מהתנגדותה למרכזיותו של מונח קנאת הפין של פרויד.

פרויד טען, כי הזדהותה של הילדה עם אמה נוצרת מתוך ההבנה המגיעה לרוב בשנה השלישית לחייה, כי לה ולאימה אין פין, וכי הדרך היחידה של אמה לפצות על כך היא דרך האב, שיכול להעניק לה תינוק. כך, הילדה מזדהה עם אימה והופכת את אביה למושא התשוקה האירוטית שלה. בהמשך היא מתיקה תשוקה זו לגברים אחרים, וכך נוצרת מיניות בריאה.

בניגוד לפרויד, טענה הורני כי המיניות הנשית הינה מולדת, וכי ההזדהות עם האם מתפתחת בילדות ללא קשר לגבריות. בנוסף, היא טענה שכשם שבנות מפחדות מן האב, כך גם הבנים מפחדים מהאם. לפיה, הפחד של גברים מנשים נובע מכך שהם זקוקים להן יותר מבחינה מינית, ובשל דחייתה של הנקבה את הזכר, לאחר שהופרתה ממנו ונעשתה לאם. לבסוף, הדימוי שהגבר מפתח מילדותו של אם מזינה ולא אנוכית, המקריבה את עצמה עבורו, מעורר בו מרירות על כי אינו יכול להיות אם בעצמו. על פי הורני, בתגובה לכך, "ילדו" הגברים תרבות שממנה הוציאו את הנשים, ואת האימהות הם דוחים על-ידי המעטה בערכה והעלאת ערכה של המיניות הגברית. רעיונותיה אלה של הורני היוו בסיס מוצק לתיאורטיקניות פמיניסטיות רבות שבאו אחריה, כמו סימון דה-בובואר, אדריאן ריץ' ולוס איריגארי, ולהתפתחותה של פסיכותרפיה פמיניסטית.