אני גבר בן 55 עם כ-15 קילוגרם משקל עודף. לאחרונה אני חווה צרבת לעתים תכופות וחש טעם חומצי בעמקי הגרון. הרופא אבחן בקע סרעפתי. האם זה מצריך ניתוח?

בקע הוא לחץ של איבר דרך חור בקיר השריר של השקע המגונן עליו. במקרה של בקע סרעפתי, חלק מן הקיבה לוחץ החוצה דרך החור בו נפגשים הוושט והקיבה.

הגורם הנפוץ ביותר לבקע סרעפתי הוא עלייה בלחץ על חלל הבטן. לחץ יכול לבוא משיעול, הקאה, מאמץ בעת יציאת מעיים, הרמת חפצים כבדים, או מאמץ גופני. הריון,משקל עודף או הצטברות של נוזלים בחלל הבטן יכולים אף הם לגרום לבקע סרעפתי.

בקע סרעפתי יכול להתפתח בכל גיל ובשני המינים, על אף שלרוב הוא מופיע אצל אנשים בגיל העמידה. למעשה, רוב האנשים מעל גיל 50, הבריאים למעט עניין זה, לוקים בבקעים סרעפתיים קטנים.

רוב האנשים הלוקים בבקע סרעפתי אינם חווים כל תסמינים. אצל חלק מהאנשים, חומצה ומיצי קיבה משתחררים מן הקיבה אל הוושט (ריפלוקס). דבר זה גורם לבעיות הבאות:

צרבת

טעם מר או חמוץ בעומק הגרון

נפיחות וגיהוקים

אי נוחות או כאב בבטן או בוושט

הקאה

רוב הבקעים הסרעפתיים אינם גכורמים לבעיות ורק לעתים נדירות מחייבים טיפול. טיפול מוצלח בבקע סרעפתי כרוך לרוב בטיפול בתסמיני מחלת ההחזר ריפלוקס, הנגרמות כתוצאה מלחצים יתרים בחלל הבטן.

הטיפול כולל:

ביצוע שינויים באורח החיים, כגון:

• אובדן משקל, אם אתם סובלים ממשקל עודף, ושמירה על תזונה בריאה.
• שמירה על גישה הגיונית לאכילה, כגון אכילת מנות מזון קטנות עד בינוניות; הגבלת צריכתם של מזונות שמנים, מזונות חומציים (כגון עגבניות, פרי הדר ומיצי פירות), מזונות הכוללים קפאין ומשקאות אלכוהוליים.
• אכילת ארוחות לפחות שלוש עד ארבע שעות לפני ההליכה לישון והימנעות מחטיפים לפני השינה.
• הרמת מראשות מיטתכם בכ-15 סנטימטרים (דבר זה מסייע לכוח הכבידה לשמור את תכולת בטן בקיבה).
• הימנעות מעישון.
• הימנעות מלבישת ביגוד הלוחץ על אזור הבטן.
• לקיחת תרופות, כגון נוגדי חומצה או חסמי H2 או מעכבי משאבת הפרוטונים (PPI). שימו לב: אם אתם לוקחים תרופות ללא מרשם ואינכם רואים שיפור, או שאתם כבר לוקחים אותם מעל שבועיים, דברו עם הרופא שלכם. הוא או היא עשויים לרשום תרופה חזקה יותר.

אם תרופות ושינויי אורח חיים אינם מועילים בטיפול בתסמינים שלכם, ייתכן כי יוזמנו בדיקות אבחוניות כדי לקבוע אם תידרש התערבות ניתוחית כדי לתקן את הבעיה אם התסמינים באמצעות שיטות אלה.

אנשים הסובלים מבקע סרעפתי וגם מריפלוקס כרוני וחמור עשויים להזדקק לניתוח כדי לתקן את הבעיה אם התסמינים שלהם אינם מוקלים באמצעות שיטות טיפול אלה. ניתוח עשוי להידרש גם כדי להקטין את גודל הבקע אם יש סכנה בהפיכתו למוגבל או חנוק (באופן הקוטע את אספקת הדם). במהלך הניתוח מתוקן החזר הריפלוקס על ידי החזרת הבקע הסרעפתי אל תוך הבטן ויצירת מנגנון שסתום משופר בתחתית הוושט. המנתח עוטף את החלק העליון של הקיבה (המכונה הפונדוס) סביב החלק התחתון של של הוושט. הדבר יוצר מעבר צר יותר כדי שהמזון לא יוחזר אל תוך הוושט.

ניתוח סרעפת יכול להתבצע בין אם בפתיחת חלל הקיבה או באמצעות לפרוסקופיה. בניתוח לפרוסקופי, מבוצעים חמישה או שישה חתכים זעירים (באורך של 5-10 מילימטרים) בבטן. הלפרוסקופ וכלי הניתוח מוכנסים דרך החתכים הללו. המנתח נעזר להנחיה בלפרוסקופ, המשדר תמונות של האיברים הפנימיים אל צג. יתרונות הניתוח הלפרוסקופי כוללים חתכים קטנים יותר, פחות סכנה של זיהום, פחות כאב וצלקות, והחלמה מהירה יותר.