השמנה (Weight gain)

סיבות וגורמי סיכון

הגורמים להשמנה:

עד לאחרונה, השמנה קושרה לאורח חיים "ישבני" ולהכנסת קלוריות עודפת בצורה מתמדת. כיום, ידוע כי 2 גורמים אלו הינם עיקריים לצורך השמנה, אולם קיימים גם גורמים גנטיים שונים.

לראיה, ילדים מאומצים, מראים פרופיל השמנה המתאים יותר להוריהם הביולוגיים מאשר להוריהם המאמצים. ובנוסף, מחקרים בתאומים זהים, הראו עדויות לקשר גנטי לBMI מאשר לקשר סביבתי.

מוערך כי בין 40% ל70% מההשמנה, ניתן לייחס לגורמים גנטיים שונים ולאו דווקא לגורמים סביבתיים או לאורח חיים.

מחקרים בעכברים הדגימו 5 גנים הקשורים לתאבון אשר מביאים להשמנה. גנים אלו קיימים גם בבני אדם. אחד הגורמים הגנטיים המרכזיים בהשמנה הוא ההורמון הנקרא לפטין.

הסברה כיום, הינה כי השמנה הינה שילוב של מספר גנים מסוימים ולאו דווקא גן פגום אחד. את העליה בהשמנה באוכלוסיה אשר רואים בעשורים האחרונים, ניתן לייחס בעיקר להשפעה הסביבתית כגון אורח חיים והרגלי תזונה.

אבחון ובדיקות

כאמור, ההשמנה מוגדרת כעודף רקמות שומן. מדידה מדויקת של כמות רקמת השומן בגוף היא עניין מורכב הנתון להערכה מקצועית. יחד עם זאת, בבדיקה גופנית פשוטה, ניתן לגלות בקלות כי קיימים עודפי שומן כאלו. מדד הBMI מספק הערכה יחסית טובה של כמות רקמת השומן (באדם אשר איננו שרירי באופן קיצוני, כמו מפתחי גוף מקצועיים).
ערך הBMI הוא המנה של חלוקת משקל האדם בק"ג בריבוע גובהו במטרים.

משמעות ערכי הBMI
18.5-24.9- תקין.
 25-29.9- משקל יתר.
 30-34.9- כהשמנה דרגה 1.
 35-39.9- השמנה דרגה 2.
 מעל 40 מוגדר כהשמנה קיצונית.

השמנה "עליונה", קרי, עודף שומן בבטן ומעל המותניים  (היקף בטן של מעל 102 ס"מ לגברים ומעל 88 ס"מ לנשים), הינו בעל חשיבות רפואה גדולה יותר מאשר השמנה "תחתונה", קרי, עודף שומן בישבן ובירכיים.
אנשים עם השמנה "עליונה" נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בסוכרת, שבץ מוחי, מחלת עורקים לבבית ואף מוות מוקדם יחסית לאנשים עם השמנה "תחתונה".

סיבוכים אפשריים

השמנה קשורה לעליה הן בתמותה והן במצב החולי.
מספר רב של מחלות מופיע בשכיחות גבוהה יותר אצל אנשים הסובלים מהשמנה : יתר לחץ דם, סכרת מסוג 2, עודף שומנים בדם, מחלת עורקים לבבית, מחלות ניוון פרקים והפרעות פסיכו סוציאליות.

יש לציין, כי הלוקים בהשמנה, לרוב יסבלו גם מהסינדרום המטבולי הכולל 3 או יותר מהגורמים הבאים: היקף בטן גבוה, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, רמות סוכר גבוהות בצום, ורמות HDL נמוכות (רמות כולסטרול "טוב" נמוכות).

בנוסף גם למחלות הבאות נמצא קשר להשמנה : סרטן המעי, השחלה והשד, ארועי תסחיפים וקרישיות יתר, מחלות בדרכי העיכול (מחלות כיס מרה וצרבת) והפרעות עור שונות.

נשים הסובלות מהשמנה בתקופת ההיריון נמצאות בסיכון מוגבר לסיבוכי לידה והריון.

אנשים שמנים סובלים יותר ממחלות ריאה והפרעות אנדוקריניות שונות כגון: הפסקות נשימה בשינה והפרעות בהפרשת הורמונים.

טיפולים ותרופות

טכניקות דיאטה שונות יכולות להביא להורדת משקל ורקמת שומן עודפת. מחקרים הראו כי רק 20% מהמטופלים יצליחו להשיל 6 ק"ג ממשקלם ולשמור על המשקל החדש למשך שנתיים.

ההוראות התזונתיות ללוקים בהשמנה דומות להוראות לכלל האוכלוסייה:

•    העלאת כמות המזון ה"לא מעובד" אשר ניתן בדיאטה.
•    הפחתת אכילת שומן, סוכר וצריכת האלכוהול.
•    אכילת מזון עשיר בסיבים תזונתיים.

 מכלל המחקרים שנעשו,לא נמצא יתרון משמעותי ובריאותי בטכניקת דיאטה אחת על פני טכניקות אחרות.

נמצא כי קיימת חשיבות גבוהה לחינוך המטופלים לתכנון מוקדם של התפריט היומי ולרישום של הארוחות אשר נאכלו בפועל – חינוך התנהגותי זה הינו אבן דרך בסיסית בדרך להפחתת משקל נכונה.

פעילות גופנית – נמצא כי פעילות גופנית היא הכרחית לשמירה על ירידה במשקל לטווח ארוך. פעילות גורמת להעלאת ההוצאה הקלורית של הגוף.
חשוב לציין ולהדגיש כי פעילות גופנית לבדה – מביאה לירידה מועטה בלבד במשקל. יתרונה המרכזי הינו בכך שהיא עוזרת לשמירה על ירידה במשקל לאורך זמן.
ההמלצות היום הם שעה של פעילות גופנית בינונית-מאומצת ביום.

טיפול תרופתי:

מספר מצומצם של תרופות על פי מרשם מאושרות ומומלצות לירידה במשקל. התרופות מומלצות כחלק מתוכנית כללית ומשולבת להורדה במשקל ולא כאמצעי יחיד להורדה במשקל.

התרופות הניתנות כיום הם רדוקטיל (silbutramine) אשר הראתה הורדה במשקל של 5 ק"ג במשך 6-12 חודשים וקסניקל (orlistat) אשר הראתה ירידה של 4 ק"ג במשך 6-12 חודשים.
חשוב לציין כי לתרופות תופעות לוואי רבות: ברדוקטיל עלול להופיע יובש בפה, עצירות, סחרחורת וחוסר שינה, ובקסניקל, שלשול והפרעות שונות במערכת העיכול.

טיפול ניתוחי:

הסובלים מהשמנה עם BMI מעל 40 יכולים לעבור ניתוחי קיבה שונים (קיצור בלון וכו') אשר מביאים להורדת משקל.
אולם לצד ירידה של קרוב ל50% מהמשקל ההתחלתי – קיימים תופעות לוואי קשות וסיבוכי ניתוח כגון: זיהומים בצפק, אבנים בדרכי המרה, אירועי קרישיות יתר והפרעות תזונה קשות עם חוסר של ויטמינים שונים. חשוב לציין כי מחקרים הראו כי קרוב ל40% מהמנותחים יסבלו מסיבוכי הניתוח.

לסיכום:

השמנה הינה תופעה שהולכת והופכת להיות נפוצה יותר ויותר. מצב זה כרוך בפגיעות רבות באיכות ותוחלת החיים. כיום ישנם אופציות רבות לירידה במשקל כאשר העיקרון המנחה הוא אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית לצד תזונה נכונה ומאוזנת. במקרים קיצוניים ניתן להיעזר בטיפול תרופתי או ניתוחי אך מומלץ לאלהגיע מראש למצב המצריך פעילויות אלה.